משנה סנהדרין יא ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק יא · משנה ב | >>
זקן ממרא על פי בית דין, שנאמר (דברים יז, ח) "כי יפלא ממך דבר למשפט וגו'".
שלשה בתי דינין היו שם, אחד יושב על פתח הר הבית, ואחד יושב על פתח העזרה, ואחד יושב בלשכת הגזית.
באים לזה שעל פתח הר הבית, ואומר, כך דרשתי וכך דרשו חברי, כך לימדתי ט וכך לימדו חברי.
אם שמעוי, אומרים להם.
ואם לאו, באין להן לאותן שעל פתח העזרה, ואומר, כך דרשתי וכך דרשו חברי כך לימדתי וכך לימדו חברי.
אם שמעו, אומרים להם.
ואם לאו, אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית, שממנו יוצאת תורה לכל ישראל, שנאמר (דברים יז, י) "מן המקום ההוא אשר יבחר ה'".
חזר לעירו ושנה ולימד כדרך שהיה למד, פטור.
ואם הורה לעשות, חייביא, שנאמר (דברים יז, יב) "והאיש אשר יעשה בזדון", אינו חייב עד שיורה לעשות.
תלמיד שהורה לעשות, פטור, נמצא חומרו קולו.
משנה מנוקדת
זָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵּית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז, ח):
- "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט" וְגוֹ'.
- שְׁלֹשָׁה בָּתֵּי דִּינִין הָיוּ שָׁם,
- אֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת,
- וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה,
- וְאֶחָד יוֹשֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית.
- בָּאִים לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאוֹמֵר:
- כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרַי,
- כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרַי.
- אִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶם.
- וְאִם לָאו, בָּאִין לָהֶן לְאוֹתָן שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאוֹמֵר:
- כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דְָּרְשׁוּ חֲבֵרַי,
- כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרַי.
- אִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶם.
- וְאִם לָאו,
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ בָּאִים לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית,
- שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵאת תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז, י):
- "מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'".
- חָזַר לְעִירוֹ,
- וְשָׁנָה, וְלִמֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה לָמֵד,
- פָּטוּר;
- וְאִם הוֹרָה לַעֲשׂוֹת, חַיָּב,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז, יב): "וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן";
- אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת.
- וְשָׁנָה, וְלִמֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה לָמֵד,
- תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת, פָּטוּר;
- נִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ:
נוסח הרמב"ם
זקן ממרא, על פי בית דין -
- שנאמר: "כי יפלא ממך דבר למשפט, בין דם לדם, בין דין לדין, ובין נגע לנגע" (דברים יז ח).
- שלשה בתי דינין היו שם -
- אחד על פתח הר הבית,
- ואחד על פתח העזרה,
- ואחד בלשכת הגזית.
- באים לזה שעל פתח הר הבית,
- ואומר: כך דרשתי וכך דרשו לי חברי, כך לימדתי וכך לימדו לי חברי.
- אם שמעו - אמרו להן.
- ואם לאו - באים לזה שעל פתח העזרה,
- ואומר: כך דרשתי וכך דרשו לי חברי, כך לימדתי וכך לימדו לי חברי.
- אם שמעו - אמרו להן.
- ואם לאו - אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית,
- שמשם - תורה יוצאה לכל ישראל,
- שנאמר: "מן המקום ההוא אשר יבחר ה'" (דברים יז י).
- חזר לעירו, ושנה ולימד כדרך שהוא למוד - פטור,
- ואם הורה לעשות - חייב,
- שנאמר: "והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכוהן" (דברים יז יב) וכו',
- אינו חייב - עד שיורה לעשות.
- תלמיד שהורה לעשות - פטור.
- נמצא חומרו - קולו.
פירוש הרמב"ם
זקן ממרא על פי בית דין - הוא אותו שאומר כך דרשתי וכך דרשו לי חכמים, כך למדתי וכך למדו לי.
ואמרו אם שמעו אמרו להם - רוצה לומר אותו הבית דין, אם הם יודעים אותו הדין ושמעו דין התורה בו, יגידו מה שיודעים לזקן ממרא ולאותן שחולקים עליו, ויודעים האמת עם מי הוא. ואם אין אצל אותו הבית דין ידיעת אותו הדבר, שואלין מאותם שהם למעלה מהם, עד שיגיע הדבר לבית דין הגדול.
ואם בית דין הגדול מקובלים בדבר ההוא, יודיעם מה שהם יודעים מן הקבלה. ואם לא שמעו בו שום דבר, ידינו בו כפי הסברות וההקישות התוריות הידועות אצלם עד שיסכימו כולם או רובם שהדין כך, ויאמרו להם שיתחייבו לעשות כן. ומי שיחלוק על מה שאמרו או הוציא אותו בסברא הוא זקן ממרא, דאמר רחמנא "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה"(דברים יז, יא), וזה הדבר שלומדים אותה בהיקש ויביאם אליו העיון צווה השם יתברך שנעשה כדברים שנאמר "תעשה". אחר כן אמר "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל"(דברים יז, יא), וזהו המקובל אצלם בית דין מפי בית דין, והוא שיאמרו כך קבלנו, ולכן אמר "יגידו לך", שאין להם בזה אלא ההגדה בלבד שיגידו לך במה שהם יודעים בלבד שהוא מן הקבלה.
ולא יתכן היותו זקן ממרא שיהא חייב מיתה עד שידין הפך דינם בדברים הנעשים בהיקש וסברא בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, או שיתגלגל מצד דינו לזה. כגון שיחלוק עליהן באילן פלוני אם הוא חייב בערלה או אינו חייב, ובזה יוצא מעיקר הכוונה אם היא חייבת בערלה אם לאו, לפי שזה המחלוקת יצא לדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת, לפי שמי שקידש אשה באותן הפירות לדעת מי שאמר שהיא ערלה אינה מקודשת והבא עליה פטור, ועל דעת מי שאומר אינה ערלה הרי היא מקודשת והבא עליה בשוגג חייב חטאת במזיד חייב כרת. וכמו כן אם הנגע הזה טהור או טמא, יתגלגל ממנו בטומאת מקדש וקדשיו דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. ועל דרך זה תקיש. ודע זה העניין כי הוא דק, וצריך לחזרו הרבה מאד, ובמעשים שיתחברו לו בכל הקבלה או בקצתה, יהיה הבא ממנו בסוף לדבר שחייבים על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת.
וכן כשיחלק עליהם בפירוש מקובל שאין בו היקש, ואפילו לא יצא ממנו לבסוף אלא לאסור לאו או עשה, יהרג מצד שהוא מין.
ובחמש טוטפות יהיה זקן ממרא גם כן במצות עשה זו בלבד, לפי שנתקבצו בו תנאים אינם מצויים בזולתם, כמו שנתבאר בתלמוד.
וכבר בארנו בפתיחת חיבורינו זה עיקרים גדולים מועילים בזה השער, ממה שבארנו בפירוש המקובל, ואפילו הלמד בהיקש.
ולא יתכן היות זקן ממרא עד שיהיה חכם שהגיע להוראה, לפי שדבריו נשמעים והיה ראוי לדון, כמו שנאמר "כי יפלא ממך דבר"(דברים יז, ח) וגו' ממי שלא יפלא ממנו אלא הדבר הנפלא הקשה, אבל תלמיד שלא הגיע להוראה אסור לו לדון ואפילו דין אמת שאין בו מחלוקת, ולפי שעבר והורה בהמראה, שזה תוספת כי הנה עבר שתי עבירות אסור ההוראה ואסור ההמראה, נפטר מן המיתה, ובא בזה המאמר שאינו חייב מיתה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שלשה בתי דינין היו שם - בירושלים דמשתעי בה קרא וקמת ועלית:
אחד יושב על פתח הר הבית - הוא שער מזרחי שלפנים מן החיל, לפני עזרת נשים ח:
ואחד יושב - למעלה הימנו, כשעברו עזרת נשים ובאים לפתח עזרת ישראל:
ואחד יושב בלשכת הגזית - שהיא בנויה בתוך העזרה חציה בקודש וחציה בחול:
באים לזה שעל פתח הר הבית - זקן זה שהורה בעירו ונחלקו ב"ד שבעירו עליו והזקיקן הכתוב לעלות לירושלים, באים הוא וב"ד שבעירו לזה ב"ד שעל פתח הר הבית, שהרי בו פוגעים תחלה:
תלמיד שהורה לעשות - תלמיד שלא הגיע להוראה ונחלק על ב"ד שבעירו ובאו לב"ד הגדול ושאלו וחזר לעירו והורה כבתחלה, פטור, שאין להם לסמוך על הוראתו, והתורה לא חייבה אלא מופלא ומומחה יב לב"ד, כדילפינן מכי יפלא ממך, במופלא שבב"ד הכתוב מדבר:
נמצא חומרו קולו - חומר העבירה שעבר והורה אע"פ שלא הגיע להוראה מוסף על ההמראה שהמרה על פי בית דין, היא נעשית לו קולא לפוטרו מן המיתה, שאם היה זקן שהגיע להוראה והמרה על פי בית דין היה חייב מיתה:
פירוש תוספות יום טוב
אחר יושב על פתח הר הבית. כתב הר"ב הוא שער מזרחי שלפנים מן החיל לפני עזרת נשים. וכן פירש"י. ונראה שסברתם לקרב הבתי דינין אל המקום היותר מקודש שבאפשר. ולפיכך פירש פתח הר הבית. הוא הפתח אל העבר שלפנים ששם מתחלת עזרת נשים ולא בפתח שאל העבר שבחוץ. והרמב"ם בפ"ג ובפ"א מהלכות ממרים ובפ"א מהלכות סנהדרין כתב לשון המשנה:
כך דרשתי וכו' כך לימדתי וכו'. אין להוכיח מהכפל דחדא במחלוקת מפי השמועה וחדא במחלוקת בדבר שבסברא. שהרי בגמרא דמסקינן דבשניהם נעשה זקן ממרא לא הוכיחו כן מכפל הלשון. אלא יש לפרש דל' דרשה כלומר לרבים בבית המדרש. ול' לימוד לתלמידיו שמשמשין לפניו בביתו. א"נ מדרש משמעות דורשין ולימוד מהמדות שהתורה נדרשת בהן. ובערך דרישת המשמעות נקראו לימוד. והראשון נראה לי עיקר:
אם שמעו אומרים להם. ר"ל אם הם יודעים אותו הדין ושמעו דין התורה בו יגידו וכו' עד שיגיע הדבר לב"ד הגדול. ואם ב"ד הגדול מקובלים בדבר ההוא יודעים מה שהם יודעים מן הקבלה. ואם לא שמעו בו שום דבר ידונו בו כפי הסברות והקישות התוריות הידועות אצלם עד שיסכימו כולם או רובם שהדין כך ויאמרו להם שיתחייבו לעשות כן. הרמב"ם בפירושו. ולומר שהשני בתי דינין אינן רשאין להורות מלבם אלא מה שקבלו ושמעו יאמרו ולא זולת. וזה לפי שלא נאמר ע"פ התורה אשר יורוך. אלא בסנהדרי גדולה היושבים במקום ר"ל בלשכת הגזית. כדדרשינן וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם. וכתבו התוספות בפ"ק דעבודה זרה דף ח' וא"ת ירושלים נמי איקרי מקום לגבי אכילת קדשים ומעשר שני דכתיב במקום אשר יבחר ה'. וי"ל דלגבי דיני נפשות לא איקרי מקום אלא לשכת הגזית. שהיתה חציה בקדש וחציה בחול. והיינו טעמא משום דבעינן סנהדרין סמוך לשכינה. וה"נ אמרינן כל המעמיד דיין שאינו הגון. כאילו נטע אשירה אצל מזבח דכתיב שופטים ושוטרים וסמיך ליה לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה'. ע"כ. וא"כ אינו נעשה ממרא אפילו לא ישמע לדבריהם. וקשיא מה הועילו במאמרם שע"פ קבלתם כיון שהזקן אינו מתחייב כשלא ישמע אליהם ונ"ל שזהו שהכריחו להרמב"ם. שבחיבורו פ"ג מהלכות ממרים כתב בענין אחר וז"ל ובאין לב"ד שעל פתח הר הבית. אומרים להם ב"ד כך הוא הדין אם שמע וקבל מהן מוטב וכו'. וכתב הכ"מ נראה שהוא מפרש אם שמעו זקן ממרא [ובית דינו] וקבלו לעשות כדברי אותו ב"ד אומרים להם סברתם. ע"כ. והא דהרמב"ם מהפך וכותב אם שמע אחר שאמרו להם. לפי שקבלתם הראשונה לשמוע לא סגי שהרי אם אח"כ יחזור לשמועתו ולמודו אינו נעשה ממרא אלא שכוונת המשנה אם שמעו וקבלו דהיינו בין קודם שיאמרו בין אחר שיאמרו אלא שאם לא יקבלו עליהם מעיקרא אין להם לזקוק לאמירה כלל שכשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע לכך נקט התנא אם שמעו קודם שאמרו להם. והרמב"ם נקטיה בסיפא לפי שעיקר השמיעה צריך שתהיה גם לאחר האמירה דאי לאו הכי לא מהני ולא מידי והניח השמיעה הראשונה במשמע מכלל הדברים דאי לא שיקבלו לשמוע מעיקרא פשיטא שלא יהיו נזקקין לומר להם. כלומר כיון שאין בידם להכריח אלא תולה בעצמו של הזקן ובית דינו לשמוע ולקבל:
אלו ואלו באים וכו'. אבל באותם היושבים ראשונה לא אמרו אלו ואלו באים לפי שגם השניים אינם אלא של כ"ג כמו הראשונים. אבל הרמב"ם כתב בין בהראשונים. בין בשניים כולן באים וכו':
חזר לעירו וכו'. ואם הורה לעשות חייב. ואפילו הוא אמר ג"כ מפי הקבלה. כמ"ש לעיל. והטעם כתב הרמב"ם בחבורו [פי"ג] שהתורה חלקה להם כבוד. וסיים בפירוש משנה דלקמן כמו שחייבה המקלל אביו ואמו מיתה. לכבוד אביו ואמו. ע"כ. ועקביא בן מהללאל שעמד בשמועתו כדתנן בספ"ה דעדיות ולא נהרג לפי שלא הורה לעשות. גמרא:
תלמיד שהורה לעשות וכו'. כתב הר"ב והתורה לא חייבה אלא מופלא ומומחה לב"ד כדילפינן מכי יפלא ממך במופלא שבב"ד הכתוב מדבר. וכן לשון רש"י בפירוש במופלא שבב"ד מומחה לב"ד. וסיים למעוטי תלמיד. וסיימו התוספות ואין זה כשאר מופלא דבכל דוכתי. ע"כ. עיין (בפירוש הר"ב) [צ"ל מש"כ] *)במשנה ה' פ"ק דמכילתין. ומשנה ד' פ"ק דהוריות. וז"ל הרמב"ם [בפירושו] במופלא ממי שלא יפלא ממנו אלא הדבר הנפלא הקשה:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) רש"י. ונראה שסברתם כדי לקרב הבתי דינין אל המקום היותר מקודש שבאפשר. ולפיכך פירש פתח הר הבית הוא הפתח אל העבר שלפנים ששם מתחלת עזרת נשים. ולא בפתח שאל העבר שבחוץ:
(ט) (על המשנה) דרשתי כו'. לשון דרשה, כלומר לרבים בבית המדרש. ולשון לימוד, לתלמידיו שמשמשין לפניו בביתו. ועתוי"ט:
(י) (על המשנה) אם שמעו כו'. ר"ל אם הם יודעים אותו הדין ושמעו דין התורה בו יגידו כו'. עד שיגיע הדבר, לבית דין הגדול. ואם בית דין הגדול מקובלים בדבר ההוא יודיעום מה שהם יודעים מן הקבלה. ואם לא שמעו בו, ידונו בו כפי הסברות והיקשות התוריות הידועות אצלם עד שיסכימו כולם או רובם שהדין כך, ויאמרו להם שיתחייבו לעשות כן. הר"מ. ולומר שהשני בתי דינין אינן רשאים להורות מלבם אלא מה שקבלו ושמעו יאמרו ולא זולת כו'. ואם כן אינו נעשה ממרא אפילו לא ישמע לדבריהם. וקשיא, אם כן מה הועילו במאמרם שע"פ קבלתם כו'. ונראה לי, שזה הכריחו להר"מ שבחבורו כתב בענין אחר כו'. וכתב הכ"מ, נראה שהוא מפרש אם שמעו הזקן [וב"ד] וקבלו לעשות כדברי אותו ב"ד אומרים להם סברתם. ע"כ. ועיין תוי"ט:
(יא) (על המשנה) חייב. ואפילו הוא אומר גם כן מפי הקבלה. והטעם, שהתורה חלקה להם כבוד, כמו שחייבה המקלל אביו ואמו מיתה לכבוד אביו ואמו. הר"מ:
(יב) (על הברטנורא) מסיים רש"י למעוטי תלמיד. וכתבו התוספות ואין זה כשאר מופלא דבכל דוכתי. והר"מ כתב, במופלא, ממי שלא יפלא ממנו אלא הדבר הנפלא הקשה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
זקן ממרא: ביד פ"א דהל' סנהדרין סי' ג' ובפ"א דהלכות ממרים סי' ב' ובפ"ג סי' ה' עד סוף הפרק:
שנאמר כי פלא: במופלא שבב"ד הכתוב מדבר למעוטי תלמיד:
חזר לעירו וכו': ריש פ"ק דהוריות:
תלמיד שהורה לעשות פטור: תוס' פ"ק דמכלתין דף י"ו. וראיתי שמחק הר"ר יהוסף ז"ל שלשה מלות יושב מן המשנה גם בסיפא הגיה כן לזה שעל פתח העזרה. גם הגיה בכל הבבות אם שמעו אמרו להם גם הגיה שבלשכת הגזית שמשם תורה יוצא לכל ישראל וכו' גם הגיה ושנה ולימד כדרך שהוא למוד:
תפארת ישראל
יכין
שלשה בתי דינין היו שם: בירושלים:
אחד יושב על פתח הר הבית: מבפנים לשער מזרח של חומת הר הבית:
ואחד יושב על פתח העזרה: מבפנים לשער מזרח של עזרת נשים:
ואחד יושב בלשכת הגזית: שבנויה בעזרת [ישראל] (כהנים), חציה בקודש וחציה בחול:
באים: זקן זה שהורה בעירו, וב"ד שבעירו שנחלקו עליו, צריכים לבוא וכו':
כך לימדתי וכך לימדו חבירי: דרשתי ר"ל שדרש הדין בי"ג מדות מסברא דנפשיה, ולמדתי ר"ל כך למדתי וקבלתי מרבותי. ואי גרסינן לימדתי, ר"ל כך הוריתי לעם:
אם שמעו: ר"ל אם הב"ד שבהר הבית שמעו וקבלו איך הוא הדין מרבותיהם. אז אומרים להן כפי מה ששמעו, דאין רשאין לומר דבר מסברא, רק הב"ד הגדול [ולרמב"ם דעת אחרת בזה]:
ואם לאו אלו ואלו: החולקים, והסנהדרי קטנה המסופקין:
באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית: שהכל מחוייבין לעשות כהוראתן. ולא הלכו מיד אליהן. לבלי להטריחם, שהרי עליהן מוטל כל הנהגת ישראל, ואולי ישמעו לראשונים:
חייב: חנק, אף שמקובל מרבותיו כהוראתו:
פטור: דאינו חייב עד שיהא מומחה בהוראה:
נמצא חומרו קולו: ר"ל נמצא שחומר חטאו, דהיינו כשהורה אותו שלא הגיע להוראה, מקיל עי"ז חומר עונשו, שפטור ממיתה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת