משנה סוכה ה ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ה · משנה ה | >>

אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה.

בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות (במקדש). שלש לפתיחת שערים, ותשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערבים.

ובמוספין היו מוסיפין עוד תשעכא.

ובערב שבת היו מוסיפין עוד שש; שלש להבטיל העם ממלאכה, ושלש להבדיל בין קדש לחול.

ערב שבת כד שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה. שלש לפתיחת שערים, שלש לשער העליון, ושלש לשער התחתון, ושלש למילוי המים, ושלש על גבי מזבח, תשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערבים, ותשע למוספין, שלש להבטיל את העם מן המלאכה, ושלש להבדיל בין קדש לחול.

משנה מנוקדת

אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ,

וְאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה.
בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת (בַּמִּקְדָּשׁ):
שָׁלֹשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים,
וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר,
וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם.
וּבַמּוּסָפִין הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע .
וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ:
שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה,
וְשָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל.

עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הַחַג,

הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה:
שָׁלֹשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים,
שָׁלֹשׁ לַשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן,
וְשָׁלֹשׁ לַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹן,
וְשָׁלֹשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם,
וְשָׁלֹשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ,
תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר,
וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם,
וְתֵשַׁע לְמוּסָפִין,
שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה,
וְשָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל.

נוסח הרמב"ם

אין פוחתין -

מעשרים ואחת תקיעה - במקדש.
ולא מוסיפים - על ארבעים ושמונה.
בכל יום -
היו שם - עשרים ואחת תקיעה.
שלש - לפתיחת שערים.
ותשע - לתמיד של שחר.
ותשע - לתמיד של בין הערבים.
ולמוספין - מוסיפין עוד תשע.
ולערב השבת - מוסיפין עוד שש.
שלש - להבטיל את העם מן המלאכה.
ושלש - להבדיל בין קודש לחול.
ערב שבת - שבתוך החג,
היו שם - ארבעים ושמונה תקיעות.
שלש - לפתיחת שערים.
ושלש - לשער העליון.
ושלש - לשער התחתון.
ושלש - למילוי המים.
ושלש - על גבי המזבח.
ותשע - לתמיד של שחר.
ותשע - לתמיד של בין הערבים.
ותשע - למוספין.
ושלש - להבטיל את העם מן המלאכה.
ושלש - להבדיל בין קודש לחול.

פירוש הרמב"ם

ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה - רצה בזה על הרוב, כי יתכן בקצת השנים שיהיה בו יום יהיה בו שבעה וחמישים תקיעות, והוא כשיחול ערב פסח בשבת.

וכבר קדם לך בפסחים כי הפסח נשחט בשלשה כיתות, ושם אמר נכנסה כת ראשונה תקעו והריעו ותקעו, ועוד אמר קראו את ההלל אם גמרו שנו ואם שנו שלשו, ואמר כמעשה הראשונה כך מעשה שנייה ושלישית. הרי נתבאר מזה כי שלש תקיעות בכל קריאה, שהם בשלשה כתות שבעה ועשרים תקיעות, ושמונה עשר לשני תמידין, ותשעה למוסף שבת, ושלשה לפתיחת שערים. ואי אפשר להיות במקדש יותר מזה המניין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שלש לפתיחת שערים - כשפותחים שערי העזרה היו תוקעים תקיעה תרועה תקיעה, וחשיב להו לג' תקיעות:

ותשע לתמיד של שחר - כשהיו מנסכים נסכי התמיד הלוים אומרים בשיר. ושלשה פרקים היו מפסיקים בו, ועל כל פרק ופרק היו הכהנים תוקעים ג' תקיעות תקיעה תרועה תקיעה ומשתחוים העם [תר"ת חשיב להו לג'] הרי ט' תקיעות:

להבטיל העם ממלאכה - תקיעה ראשונה לבטל העם שבשדות, תקיעה כב שניה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, תקיעה שלישית סלק המסלק כג והטמין המטמין את החמין והדליקו את הנרות:

ושלש להבדיל בין קודש לחול - לאחר התקיעות הראשונות שהה כדי לצלות דג קטן, ותוקע ומריע ותוקע. אלו ג' תקיעות אחרונות להודיע שקדש היום:

שלש לפתיחת שערים - של עזרה, שתוקעים בכל יום:

ושלש לשער העליון - כדאמרן לעיל עמדו שני כהנים בשער העליון קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו:

ושלש לשער התחתון - דתנן לעיל הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו. ומאריכין בהן עד שהגיעו לשער התחתון, כדתנן היו תוקעין והולכין עד שהגיעו לשער היוצא ממזרח, להכי קרי להו ג' של שער התחתון. וג' של מעלה עשירית לא קחשיב, דהאי ת"ק סבר כראב"י דאמר שלא היו תוקעים למעלה עשירית:

ושלש למילוי המים - לאחר ששאבום ובאו להם לעזרה דרך שער המים, תקעו והריעו ותקעו:

על גבי המזבח - דתנן בפ' לולב וערבה וזקפום על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. ותנא דידן לא מייתי הכא כשחל להיות ערב פסח בשבת שהפסח נשחט בשלש כתות ותקיעות טובא הוו התם, משום דלא שכיחא כולי האי שיבא ערב פסח בשבת. והא דתנן אין מוסיפין על מ"ח לאו דוקא, דבערב פסח שחל להיות בשבת זימנין דמוסיפים עד שבע וחמשים תקיעות כה:

פירוש תוספות יום טוב

ובמוספין היו מוסיפין עוד ט'. מסקינן דף נ"ה דט' הוא דמוסיפים לכל המוספים שיהיו בו ביום ואין תוקעין לכל מוסף ומוסף ומהאי טעמא ניחא דלא חשיב ר"ה שחל להיות בשבת. דאיכא מוסף דשבת וראש חדש. ור"ה שהן כ"ז. וכ"א שבכל יום אלא שלכל המוספים לא היו אלא ט':

להבטיל העם ממלאכה. לשון הר"ב תקיעה שניה. לישנא דברייתא בפ"ב דשבת דף ל"ה נקט. וכתבו התוס' דתקיעה לאו דווקא. דתרועה היא. ומ"ש הר"ב שלישית סלק המסלק פירש רש"י שם. קדרות העשויות להסתלק למאכל הלילה:

ערב שבת שבתוך החג כו'. ושבת שבתוך החג. שהיו תשע למוספים. ולהוו נ"א לא מצי למתני. דהא בצרי להו כולהו דמשום בית השואבה. דתנן ריש [פירקין] דאינן דוחין השבת. גמרא. ומ"ש הר"ב ולא מייתי כשחל להיות ערב פסח בשבת כו' דמוסיפין עד נ"ז תקיעות. שהפסח נשחט בג' כתות. כת אחר כת כדתנן בפ"ה דפסחים. וכל כת קוראה את ההלל שלשה פעמים שהיו פסחיהן מרובין. והם טעונים הלל בשחיטתן ולא היו מספיקין לשחוט פסחיהן כל כת וכת עד שיקראוה ג' פעמים. ואע"ג דתנן ואע"פ שלא שלשו מימיהם לא גמרו פעם שלישית. מיהו אין כת שלא היתה גומרתו ב' פעמים. ומתחלת בו פעם שלישית. ואין חסר מן התקיעות כלום. שבתחלת קריאה תוקעים. ובכל קריאה ג' תקיעות. כך פירש"י. ואע"פ שהתוספות הקשו ופרשו בע"א. לא כתבתיו. לפי שלסברתם היו התקיעות בתחלת פרק מפרקי השיר והר"ב מפרש בהדיא בסוף תמיד דבסוף הפרק היו תוקעים [*ועיין עוד מ"ש שם] ומה שהקשו דהלשון אע"פ שלא שלשו מימיהן משמע שאפילו כת ראשונה לא התחילו כו' אינו מוכרח. ומ"ש הר"ב דלא חשיב ליה משום דלא שכיחי כולי האי. גמרא. וקאמר דאילו ערב שבת שבתוך החג איתיה בכל שנה ושנה דלא משכחת לה שלא יהיה [ערב] שבת בחג אא"כ יהיה יום טוב הראשון בערב שבת [וביום טוב בצרי להו תקיעות דבית השואבה דאינן דוחין היום טוב] וא"כ ראש השנה חל להיות כן. ויהיה יום כפורים בחד בשבת וקי"ל דדחינן לראש השנה למחרתו כדי שלא יחול יום כפורים באחד בשבת כדמפרש טעמא בפ"ק דראש השנה דף כ' משום מתיא. שלא יסריח המת שימות בשבת ולא יכול להקבר לא היום ולא למחר. והמפרש לה' קידוש החודש כתב בספ"ו בשם רבינו חננאל. שאין זה עקר הטעם לדחות אלא שהדחיות מסורות הלמ"מ הם ולא נתגלו אלא לב"ד המעיינים בסוד העבור. ולפיכך הבלתי יודעים מסבירים להם הטעם. ואחרים שהוא ר"מ נמי לא קבל הלכה למשה מסיני זו. כמ"ש ס"פ ט"ו דשבת [*ועיין מ"ש במשנה ו' י' פ"ז [צ"ל מ"ז וט' פי"א]. דמנחות]:

ושלשה למילוי המים. פי' הר"ב לאחר ששאבום כו' כדתנן משנה ט' פרק דלעיל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על המשנה) עוד ט'. מסקינן בגמרא ט' הוא דמוסיפין לכל המוספין שהיו בו ביום ואין תוקעין לכל מוסף ומוסף ומה"ט ניחא דלא חשיב ר"ה שחל להיות בשבת דאיכא מוסף דשבת ור"ח ור"ה:

(כב) (על הברטנורא) לישנא דגמרא נקט ולאו דוקא דתרועה היא. תו':

(כג) (על הברטנורא) קדרות העשויות להסתלק למאכל הלילה. רש"י:

(כד) (על המשנה) ע"ש. ושבת שבתוך התג שהיו תשע דושרת כו':[כח] וה"ה לעבודתן. בית השואבה דתנן ר"פ דאין דוחין את השבת. גמרא:

(כה) (על הברטנורא) שהפסח נשחט בשלש כתות וכל כת קורא הלל שלש פעמים ובתחלת קריאה תוקעין שלש תקיעות. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעה וכו':    תוס' שבת פ' במה מדליקין (שבת דף ל"ה) וביד פ"י דהלכות כלי המקדש סימן ג' ה' ו' ובגמ' מתני' דלא כר' יהודא דתניא ר' יהודא אומר הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שש עשרה במאי קמיפלגי ר' יהודה סבר תקיעה תרועה תקיעה מצוה אחת היא וחדא חשיב להו ורבנן סברי חקיעה לחוד ותרועה לחוד ובגמ' מפרש טעמייהו:

בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעה שלש לפתיחת שערים וכו':    [כצ"ל]

שלש להבטיל:    ירושלמי פ"ק דפסחים:

ע"ש שבתוך החג היו שם וכו':    בגמ' פרכינן ממתני' לר' אחא בר' חנינא דאמר תוקעין על כל מוסף ומוסף פי' יום שיש בו שתי קדושות כגון שבת ויום טוב וצריך שני מוספין תוקעין לכל מוסף דאם איתא ליתני נמי ראש השנה שחל להיות בשבת דהא איכא תלתא מוספין דשבת ודר"ח ודראש השנה לכל מוסף ט' הרי כ"ז וכ"א שבכל יום הרי מ"ח ומשני תנא ושייר דהא שייר ערב הפסח שיש בשחיטת הפסח כ"ז תקיעות לשלש כיתות ואי נמי אמרת דלאו שיורא הוא דהא מני ר' יהודה היא דאמר מימיה של כת שלישית לא הגיעה לאהבתי של קריאה ראשונה ולא יש רק שלש תקיעות ותנא דידן סבר כר' יהודה בערב הפסח ופליג עליה במנין התקיעות דתקיעה תרועה ותקיעה בתלתא מני להו כדכתבי' לעיל מ"מ הא שייר ערב הפסח שחל להיות בע"ש אפיק שית מתקיעות כת שלישית ועייל שית דכל ע"ש דהבטלה והבדלה והוו להו טפי ממ"ח ומ"מ במסקנא קאי רב אחא בתיובתא ואין פי' הברייתא שהביא הוא כפי מה שפירשה אלא פי' ההיא ברייתא שמאריך במשך התקיעו' כשיש שני מוספים או שלש ואומרים שיר אחד בשיעור זמן שיקרבו כל נסכיהם או פירושה שמרבה בתוקעים פי' שמוסיפין חצוצרות ותוקעין יחד וכולהו חד מיחשבו וכן כתב הרמב"ם ז"ל שם בפ"ז דהלכות כלי המקדש דאם חל ר"ח או י"ט להיות בשבת שיש שם שלשה מוספים אין תוקעין לכל מוסף ומוסף בפני עצמו אלא תוקעין ט' בלבד לכל המוספים ע"כ ועוד כתב שם וז"ל וברגל מוסיפין שלש לפתיחת שער התחתון והוא שער עזרת הנשים ושלש לפתיחת שער העליון והוא שער ניקנור לפי שהוא למעלה מעזרת נשים ע"כ וע"ש בכסף משנה שכתב ומדברי רבינו נראה שהיא מפ' דלשער התחתון היינו לפתיחת שער העליון ולפתיחת שער התחתון ע"כ ונלע"ד שצריך להגיה שהוא מפ' דשלש לשער העליון ושלש לשער התחתון דקתני היינו לפתיחת שער וכו':

שלש לגבי מזבח:    ירושלמי ותני ותשע למעלה עשירית הא חורי מאן דאית ליה ע"ג המזבח לית ליה למעלה עשירית ומאן דאית ליה למעלה עשירית לית ליה ע"ג המזבח ע"כ.

בפי' ר"ע ז"ל משום דלא שכיחא כולי האי אמר המלקט ובגמ' פריך אטו ע"ש שבתוך החג מי איתיה בכל שנה זימנין דלא משכחת לה כגון שחל י"ט ראשון של חג בע"ש דבצרי להו תקיעות דבית השואבה דהא אינם דוחין את י"ט ומשני דהא מני רבנן היא דפליגי אדאחרים ואמרי מעברין את החדש לצורך הלכך ר"ה בע"ש לא מיקלע דדחינן ליה מ"ט כיון דאיקלע י"ט ראשון של חג להיות בע"ש גם ר"ה חל בע"ש ויום הכפורים אימת הוי בחד בשבת וא"כ צריך לדחות ר"ה ליום השבת משום יום הכפורים דלא להוו תרי שבי בהדי הדדי דחיישי משום ירקייא ומשום מיתייא כדאמרי' בר"ה והא דתנן ס"פ ואלו קשרין חלבי שבת קריבין ביום הכפורים דשמעת מינה דמיקלע ולא דחינן ההיא אחרים היא דאמרי אין בין עצרת לעצרת ואין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים בלבד ואם היתה שנה מעוברת חמשה דס"ל דאין מעברין ואין מחסרין שום חדש לצורך אלא קובעין ר"ח אחד מלא ואחד חסר לעולם ואיתה לבבת דשלש להבטיל את העם כו'. שם ס"פ ואלו קשרים:

ושלשה ע"ג המזבח:    כשזוקפים את הערבה כדתנן לעיל פ' לולב וערבה:

תפארת ישראל

יכין

אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש:    ג' קולות תר"ת חשיב ג':

ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה:    לאו דוקא, דבע"פ בשבת היו נ"ז תקיעות, כ"א שבכל יום, וט' למוסף, וט' לכל כת מג' כתות שהפסח נשחט בהן. רק דלא חשיב הך, מדלא שכיח. [ומה"ט לא חשיב נמי התקיעות שתקעו במקדש ביום א' דחוה"מ סוכות בסוף השמיטה קודם שקרא המלך התורה בהקהל [כתוס' סוטה פ"ז] דהוא ג"כ לא שכיח. א"נ משום דאין להם שיעור וכדקאמר התם כל כהן שלא הריע אז כמדומה שאינו כהן. א"נ משום דכשר היה אף בבעל מום, וכדקאמר התם שראו חיגר תוקע במקדש, משא"כ הכא נ"ל דאף התקיעות שתקעו להבדיל בין קודש לחול בע"ש, נ"ל שהיו בכהן שאינו בעל מום, כדי להודיע שגם הכהנים תמימין לא הותרו רק במלאכת גביה ולא במלאכת הדיוט. מיהו לרמב"ם (פ"ג מהל' חגיגה) בל"ז לא ק' מידי, שכתב שתקיעות ההם בחוצות ירושלים היו כדי להקהיל הקהל, וע"כ דס"ל מש"כ בתוספת שתקעו במקדש, ירושלים אקרי מקדש, וכן פירש נמי [רפ"ד דר"ה] במקדש היו תוקעין, דהיינו בירושלים. ועוד נ"ל דמה דקאמר התם בתוספת שתקעו אז בחצוצרות זהב, היינו שנשכרו בדינר זהב, וכדקאמר התם. דאין לומר דהן עצמן של זהב, דהרי כל דלכנופיא צריך של כסף [כר"ה כ"ז א'] ] ודר"ה לא חשיב (משנה, ראש השנה ג, ג) מדהן דאורייתא:

שלש לפתיחת שערים:    של עזרה בבוקר:

ותשע לתמיד של שחר:    דבשעת נסכי התמיד אמרו הלויים שיר, ומחלקין השיר לג' פרקים, ובתחלת כל פרק תקעו תר"ת:

ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע:    ר"ל לכל קרבנות מוספים שבכל יום, תקעו רק ג"פ תר"ת בשעת נסוכם:

שלש להבטיל העם ממלאכה:    אף דבכל עיר תוקעין בע"ש במקום היותר גבוה בעיר [כשבת ל"ה ב' וקנ"ד ב'], א"כ לא שייך לתקיעות המקדש. נ"ל דקמ"ל הכא דבמקדש נמי תקעו להיכירא דרק לעבודה דוחה שבת. וסדר התקיעות כך היו, במנחה תקעו תקיעה ראשונה, כדי לבטל מלאכה שבשדה. ושוהה מעט וחוזר ומריע להפסיק המשא ומתן. ושוהה עד קרוב לשקיעות החמה וחוזר ותוקע לבטל כל מלאכה אפילו שלצורך שבת, וסי' להדליק הנרות:

ושלש להבדיל בין קודש לחול:    דאחר ששהה מעט חוזר ותוקע תר"ת לסי' שקידש היום ואסור אח"כ כל מלאכה:

שלש לפתיחת שערים שלש לשער העליון ושלש:    הך תנא ס"ל שלא תקעו למעלה העשירית ואע"ג דגם לאחר מעלה עשירית קאמר תוקעין והולכין היינו רק תקיעה בלי תרועה:

לשער התחתון:    היינו לשער העזרה:

ושלש למלוי המים:    ר"ל כשחזרו עם המים והגיעו עמם לשער המים כלעיל [פ"ד סי' מ"ד]:

ושלש על גבי מזבח:    קודם שינסכום [ועי' פ"ד סי' כ"ד]:

בועז

פירושים נוספים