עיקר תוי"ט על סוכה ה
משנה סוכה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על המשנה) בית השואבה. שם המקום שהיו מתקנים לשמחה. הר"נ:
(ב) (על המשנה) שאינה דוחה כו'. הא דלא קתני כיצד כו' משום דבעי לסמוך ולמימר חליל של בה"ש דדייק מיניה בגמרא האי הוא דלא דחי הא דקרבן דחי. תוספ':
(ג) (על המשנה) לא כו'. אע"ג דחליל אינו אסור אלא משום שמא יתקן כלי שיר כו' וקיי"ל דאין שבות במקדש. בית השואבה שאני. כדאמרינן בגמרא שאינה אלא משום שמחה יתירה. תוספ':
(ד) (על המשנה) ירדו כו'. כהנים ולוים יורדים מעזרת ישראל שהיא גבוה לעזרת נשים שלמטה הימנה בשפוע ההר. רש"י:
(ה) (על המשנה) תקון גדול. ר"ל גדול התועלת. הר"מ:
(ו) (על הברטנורא) פירש"י שבראשונה לא היו זיזין יוצאין מן הכתלים והקיפוה גזוזטרא נתנו זיזין בכתלים סביב סביב. וכל שנה מסדרין שם כו' כדי שיהיו נשים כו' וזהו תיקון גדול דקתני שמתקנים בכל שנה:
(ז) (על הברטנורא) פירש הר"מ כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים והדין עמו כי האנשים שלמטה היו הרואין בשמחה לא השמחים בעצמן כמ"ש הר"ב במדות שם. כי השמחים היו חסידים וכו' וא"כ הוצרך לטעם ואמנם הסתכלות האנשים בנשים מביא לידי קלות ראש בחצרות בית ה':
(ח) (על המשנה) ילדים, בחורים. רש"י:
(ט) (על המשנה) של מאה ועשרים כו'. תנא של שלשים שלשים. ונקט כללא נ"ל משום דסימנייהו שנותיו של משה רבינו ע"ה שאור תורתו זורחת עלינו ועוד היא מאירה:
(י) (על המשנה) מכנסי כו'. תימא דלא חשיב כתונת שגם היא היתה של שש ומצנפת:
(יא) (על הברטנורא) וכותל מזרחי. שהוא לסוף עזרת נשים היה נמוך כדאמר בסדר יומא והמנורות עולות למעלה הימנו. רש"י:
(יב) (על המשנה) חסידים כו'. ולא היו עושין אותן עמי הארץ וכל מי שירצה אלא גדולי חכמי ישראל וראשי ישיבות וסנהדרין והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדים ומספקים ומנגנים ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע. הר"מ:
(יג) (על המשנה) לפניהם. קאי על הרואים דתנן בריש פרקין מי שלא ראה בשמחת כו' ש"מ דרואים היו:
(יד) (על הברטנורא) פירש"י כל חסיד הוי חסיד מעיקרו. ואמרו שלא עברנו עבירה בילדותינו לבייש את זקנתינו והיינו תשבחות שמשבחין להקב"ה על כך:
(טו) (על המשנה) העליון. כן נקרא לפי שהוא למעלה מעזרת נשים והוא שער נקנור. הר"מ. עתוי"ט:
(טז) (על המשנה) קרא הגבר. והיו שוהין בתקיעות ובהפיכת פניהם כו' והיה מאיר היום קודם שיגיעו לעזרה ועד שיקדשו בכלי לא הוכשרו ליפסל בלינה תוספ' וע"ע:
(יז) (על המשנה) עשירית. בעי רבי ירמיה למעלה דנחית חמשה וקאי אעשרה. או דלמא דנחית עשר וקאי אחמש. תיקו:
(יח) (על המשנה) והולכין. ומאריכין בהן עד שמגיעין כו'. רש"י:
(יט) (על המשנה) אבותינו. פירש"י אבותינו בבית הראשון היו כופרין ולא היו פניהן לבית אלא אחוריהם וגו' פסוק הוא:
(כ) (על הברטנורא) דהשתא לא הוי כמו מודים מודים דמשתקין אותו כו' דכיון דאתרי מילי קא מדכר ליה תרי זימני ולא אחדא מילתא לית לן בה. גמרא:
(כא) (על המשנה) עוד ט'. מסקינן בגמרא ט' הוא דמוסיפין לכל המוספין שהיו בו ביום ואין תוקעין לכל מוסף ומוסף ומה"ט ניחא דלא חשיב ר"ה שחל להיות בשבת דאיכא מוסף דשבת ור"ח ור"ה:
(כב) (על הברטנורא) לישנא דגמרא נקט ולאו דוקא דתרועה היא. תו':
(כג) (על הברטנורא) קדרות העשויות להסתלק למאכל הלילה. רש"י:
(כד) (על המשנה) ע"ש. ושבת שבתוך התג שהיו תשע דושרת כו':[כח] וה"ה לעבודתן. בית השואבה דתנן ר"פ דאין דוחין את השבת. גמרא:
(כה) (על הברטנורא) שהפסח נשחט בשלש כתות וכל כת קורא הלל שלש פעמים ובתחלת קריאה תוקעין שלש תקיעות. ועתוי"ט:
(כו) (על המשנה) חוזרין חלילה. כדרך שסדרום בדברי הימים (א כד) יהויריב ראשון ואחריו ידעיה כו' ומיהו בבית שני שלא עלו אלא ד' מן המשמרות ונחלקו לכ"ד וידעיה עלה קודם יהויריב הלכך ששה שלו קודמים. תענית דכ"ז:
(כז) (על המשנה) שוות. בגמרא יליף לה מקרא דושרת כו':[כח] וה"ה לעבודתן. וכ"כ הר"מ מה שראוי לאכול מהן אוכלין אותו בשוה והראוי לשריפה מקריבין אותו בשותפות:
(כט) (על המשנה) לחם הפנים. שנאמר חלק כחלק יאכלו כו' כתבו התוספ' דחלוק הוא דמרבינן אבל סלוקו וסדורו והקטרת חבזיכים למשמר הקבוע מדמרבינן ליה מיאכלו משמע לאכילה רבייה רחמנא ולא לעבודה:
(ל) (על המשנה) מצה כו'. מצה ואח"כ חמץ דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. גמרא:
(לא) (על המשנה) תמידין כו'. חובות חבאות ברגל שלא מחמת הרגל אפקינהו רחמנא מושרת שנאמר לבד ממכריו על האבות מה שמכרו האבות זה לזה אני בשבתי ואתה בשבתך. ובכלל זה נדרים ונדבות וקרבנות צבור דאיתנהו בשאר ימות השנה והרי הן למשמר המשמש והוא הדין בשבוע שחל בו הרגל למשמר המשמש. גמרא:
(לב) (על הברטנורא) גמרא. ומוסף שבת לא מפרשא מתניתין מידי ושייר והוי בכלל דשאר קרבנות צבור. תוספ' ועתוי"ט:
(לג) (על הברטנורא) וה"ה ז' דפסח וא' דשבועות וב' דר"ה, אלא משום דמכילתין בחג נקט לשמיני דחג:
(לד) (על הברטנורא) שיש תועלת למקדש שע"י חלוק לחם הפנים חלק כחלק יבואו למקדש ואם יתאחר אחד מבעלי המשמר ימצא אחר שיבא במקומו. הר"מ:
(לה) (על הברטנורא) ויש להקשות דהל"ל והמתעכבים. והר"מ מפרש דהמתעכב הוא מלשון תרגום ויתמהמה מתרגמינן ויתעכב ור"ל כשחל יום א' בנתים ונמצא שהמשמר שחל בו יום טוב מתעצלים מלבוא כולם הואיל ויד כל המשמרות שוות ולפיכך הואיל ומעטים הם הבאים מאותו המשמר אינם נוטלים אלא שתים. לפ"ז כשחל יו"ט ביום שני שבת שקודם יו"ט משמר היוצא נוטל עשר והוא שקורא התנא משמר שזמנו קבוע והנכנם נוטל שתים מהטעם האמור. וכשחל יו"ט האחרון להיות בחמישי שבת שאחר המועד משמר הנכנם נוטל עשר והיוצא נוטל שתים שהן מתעצלים:
(לו) (על הברטנורא) ואע"ג שגם עליו תעבור חלוקה הזאת לשבת הבאה שהנכנס אחריו נוטל שבע והוא חמש. וא"כ מאי מהני להם חוק זה. אמרו בגמרא דניחא ליה לאינש ליקח לאלתר ולא להמתין להבא אף על פי שאם ימתין יבוא לו ג"כ שוה בשוה:
(לז) (על המשנה) בילגה. אל תטעה לחשוב בילגה לשם אשה כי הוא שם המשמר הט"ו (בדברי הימים א כד):