משנה סוכה ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ה · משנה ד | >>
חסידים יב ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם יג באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהן דברי שירות ותשבחות.
והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד חמשה עשר שיר המעלות שבתהילים, שעליהן לויים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה.
ועמדו שני כהנים בשער העליון טו שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים, ושתי חצוצרות בידיהן.
קרא הגבר טז, תקעו והריעו ותקעו.
הגיעו למעלה עשירית יז, תקעו והריעו ותקעו.
הגיעו לעזרה, תקעו והריעו ותקעו.
היו תוקעין והולכין יח, עד שמגיעין לשער היוצא מזרח.
הגיעו לשער היוצא ממזרח, הפכו פניהן למערב ואמרו: אבותינו יט שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחוים קדמה לשמש, ואנו ליה עינינו.
רבי יהודה אומר, היו שונין ואומרין: אנו ליה, וליה עינינו.
חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן,
- וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת.
- וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר,
- עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים,
- כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבִּתְהִלִּים;
- שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה.
- עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים,
- וְעָמְדוּ שְׁנֵי כֹּהֲנִים בַּשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים,
- וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן.
- קָרָא הַגֶּבֶר, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
- הִגִּיעוּ לְמַעֲלָה עֲשִׂירִית, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
- הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
- הָיוּ תּוֹקְעִין וְהוֹלְכִין, עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא מִזְרָח.
- הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח, הָפְכוּ פְנֵיהֶן לַמַּעֲרָב, וְאָמְרוּ:
- אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה,
- אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשֶּׁמֶשׁ;
- וְאָנוּ – לְיָהּ עֵינֵינוּ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָיוּ שׁוֹנִין וְאוֹמְרִין:
- אָנוּ לְיָהּ, וּלְיָהּ עֵינֵינוּ.
חסידים, ואנשי מעשה -
- היו מרקדין לפניהם - באבוקות,
- ואומרין לפניהם - דברי תושבחות.
- והלויים -
- בכינורות, ובנבלים, ובמצלתיים,
- ובכל כלי שיר - בלא מספר,
- על חמש עשרה מעלות,
- היורדות מעזרת ישראל - לעזרת הנשים,
- כנגד חמש עשרה "שיר המעלות" - שבתלים,
- שעליהם - הלויים עומדים,
- ואומרים - בשיר.
- בכינורות, ובנבלים, ובמצלתיים,
- עמדו - שני כהנים,
- בשער העליון - היורד מעזרת ישראל לעזרת הנשים,
- ושתי חצוצרות - בידם.
- קרא הגבר -
- תקעו - והריעו, ותקעו.
- הגיעו למעלה עשירית -
- תקעו - והריעו, ותקעו.
- הגיעו לעזרה -
- תקעו - והריעו, ותקעו.
- היו תוקעין, והולכין -
- עד שמגיעין - לשער היוצא למזרח.
- הגיעו - לשער היוצא למזרח,
- הפכו פניהם למערב - ואמרו:
- "אבותינו היו במקום הזה -
- אחוריהם - אל היכל ה',
- ופניהם קדמה, והמה משתחוויתם קדמה לשמש (יחזקאל ח טז),
- ואנו - ליה עינינו".
- רבי יהודה אומר:
- שונים אותה, לומר:
- "ואנו - ליה,
- וליה - עינינו".
- הפכו פניהם למערב - ואמרו:
- בשער העליון - היורד מעזרת ישראל לעזרת הנשים,
באבוקות של אור - בארבע אבוקות או בשמונה, זורק זו ומקבל את זו:
דברי שירות ותשבחות - יש מהן שהיו אומרים אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנותינו, אלו חסידים יד ואנשי מעשה. ויש שהיו אומרים אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו, אלו בעלי תשובה. ואלו ואלו אומרים אשרי מי שלא חטא ומי שחטא ונמחל לו:
שעליהם הלוים עומדים בשיר - בשמחת בית השואבה. אבל דוכן לשיר של קרבן אצל המזבח היה:
תקעו והריעו ותקעו - זה סימן לילך ולמלאות מים לניסוך מן השילוח:
הגיעו לעזרה - לקרקע עזרה של נשים:
הפכו פניהם למערב - לצד העזרה וההיכל כדי לומר דבר זה:
שונין - כופלין לומר אנו ליה משתחוים ומודים על מה שעבר. וליה עינינו מיחלות להבא כ:
חסידים ואנשי מעשה כו'. ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה. אלא גדולי חכמי ישראל. וראשי ישיבות וסנהדרין. והזקנים. ואנשי מעשה. הם שהיו מרקדים. ומספקים. ומנגנין. ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות. אבל כל העם האנשים והנשים [כולן] באין לראות ולשמוע. לשון רמב"ם סוף ה' לולב:
[*היו מרקדים לפניהם. קאי על הרואים. דתנן בריש פרקין מי שלא ראה בשמחת כו' ש"מ דרואים היו. וכן שמעינן לה מהא דתנן במשנה ב' ומתקנים שם תיקון גדול. כדפי' הר"ב שם]:
דברי שירות ותשבחות. כתב הר"ב אשרי ילדותינו שלא ביישה את זקנתינו. אלו חסידים. פירש"י כל חסיד. הוי חסיד מעיקרו. ואמרו שלא עברנו עבירה בילדותינו לבייש את זקנותינו. והיינו תשבחות שמשבחין להקב"ה על כך:
בשער העליון. והוא שער הנקנור. ולמה נקרא שער העליון. לפי שהוא למעלה מעזרת נשים. לשון הרמב"ם פ"ז מהלכות כלי המקדש. וכלומר דלא תטעה שהוא שער העליון שבדרום. הנזכר בפ"ו דשקלים וספ"ב דמדות. וטעמא דהא הכא יציאתם למזרח היה ובפ"ה מהלכות בית הבחירה בכ"מ מראה מקום לשם נקנור. ולא הראה מקום לשם עליון וממתניתין היא. ועוד בירושלמי פ"ה דערובין שבעה שמות היה לו שער סור כו' שער העליון:
קרא הגבר. והיו שוהין בתקיעות ובהפיכות פניהם למערב וגם בחזרה לאחר מילוי. והיה מאיר היום קודם שיגיעו [לעזרה]. ועד שיקדשן בכלי לא הוכשרו להפסל בלינה כדתנן פרק חטאת העוף במסכת מעילה גבי נסכים. ואע"פ שהצלוחית היתה מקודשת. מ"מ אין כלי שרת מקדשין בחוץ אלא בפנים דאלת"ה הא אמרן במשנה י' פ"ג דיומא דעלות השחר זמן פסולן של מי הכיור. כ"כ התוס':
תקעו וכו'. עיין פרק דלעיל משנה ה':
הגיעו למעלה עשירית. בעי רבי ירמיה למעלה עשירית דנחית חמשה. וקאי אעשרה. או דלמא דנחית י' וקאי אחמשה תיקו. ובדף נ"ד פירש"י דגמירי להו חשבון התקיעות בחג [כו']. ומעלה עשירית משום דמקום מסויים [בעלמא] הוא לידע היכן תוקעין אותם:
היו תוקעין והולכין. ומאריכין בהן עד שמגיעין וכו' רש"י וכפירוש הר"ב במשנה דלקמן:
אבותינו שהיו במקום הזה וכו'. פירש"י אבותינו בבית הראשון היו כופרין ולא היו פניהם לבית. אלא אחוריהם אל היכל ה' וגו' פסוק הוא ביחזקאל [ח' ט"ז]:
ליה עינינו. גם בכאן פי' בכף נחת. ליה להיכל וכבר הארכתי במשנה ה' פרק דלעיל שהוא שם קדוש וכלפי הש"י אמרוה. ועיין מ"ש לקמן:
אנו ליה וליה עינינו. פי' הר"ב ליה משתחוים כו' דהשתא לא הוי כמו מודים מודים דמשתקים אותו. כדתנן במ"ג פ"ה דברכות ופ"ד דמגילה. משום דמשמע כמקבל עליו שתי רשויות. כ"ש הכא דשתי שמות מזכיר. דכיון דאתרי מילי קא מדכר ליה תרי זימני ולאו אחדא מלתא תרי זימני לית לן בה גמרא. ומכאן סתירה גמורה לפירושו של בעל כף נחת. שכתב ליה אנו משתחוים וליה אנו מיחלים. שזהו לשון הגמרא שממנו תקובל תפלתינו והם ב' דברים הפך מעשה אבותם. שלא די שהיו משתחוים לשמש. אלא אחוריהם להיכל. שלא היו מחשיבין אותו. שכן דרך מי שאינו מחשיב הדבר. שהופך פניו ממנו. עכ"ל. ואי איתא דכלפי ההיכל אמרו כך. מאי קשיא לגמרא ממודים מודים שהוא כלפי הקב"ה:
(יב) (על המשנה) חסידים כו'. ולא היו עושין אותן עמי הארץ וכל מי שירצה אלא גדולי חכמי ישראל וראשי ישיבות וסנהדרין והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדים ומספקים ומנגנים ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע. הר"מ:
(יג) (על המשנה) לפניהם. קאי על הרואים דתנן בריש פרקין מי שלא ראה בשמחת כו' ש"מ דרואים היו:
(יד) (על הברטנורא) פירש"י כל חסיד הוי חסיד מעיקרו. ואמרו שלא עברנו עבירה בילדותינו לבייש את זקנתינו והיינו תשבחות שמשבחין להקב"ה על כך:
(טו) (על המשנה) העליון. כן נקרא לפי שהוא למעלה מעזרת נשים והוא שער נקנור. הר"מ. עתוי"ט:
(טז) (על המשנה) קרא הגבר. והיו שוהין בתקיעות ובהפיכת פניהם כו' והיה מאיר היום קודם שיגיעו לעזרה ועד שיקדשו בכלי לא הוכשרו ליפסל בלינה תוספ' וע"ע:
(יז) (על המשנה) עשירית. בעי רבי ירמיה למעלה דנחית חמשה וקאי אעשרה. או דלמא דנחית עשר וקאי אחמש. תיקו:
(יח) (על המשנה) והולכין. ומאריכין בהן עד שמגיעין כו'. רש"י:
(יט) (על המשנה) אבותינו. פירש"י אבותינו בבית הראשון היו כופרין ולא היו פניהן לבית אלא אחוריהם וגו' פסוק הוא:
(כ) (על הברטנורא) דהשתא לא הוי כמו מודים מודים דמשתקין אותו כו' דכיון דאתרי מילי קא מדכר ליה תרי זימני ולא אחדא מילתא לית לן בה. גמרא:
החסידים וכו': ביד שם בהלכות לולב פ"ח סי' י"ג י"ד: ומשמע דוקא חסידים ואנשי מעשה ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול ומלות לפניהם נראה דקאי אשאר כל עמא האנשים והנשים אשר היו באין לראות השמחה:
של אור בידיהן: מחק ה"ר יהוסף ז"ל שלשה מלות אלו:
דברי שירות ותושבחות: ומחק ה"ר יהוסף ז"ל מלת שירות רק דברי תושבחות:
ובחצוצרות: אית דל"ג מלה זו הכא וכן בירוש' ליתה ובנוסחת כ"י אך היו ללוים חצוצרות ככתוב בד"ה סוף סי' י"ו: גם ה"ר יהוסף ז"ל מחקה וה"ג ובנבלים ובכל כלי שיר וכו':
עומדים בשיר: היא גירסת הירושלמי:
ואומרים שירה: ל"ג ליה התם: וגם ה"ר יהוסף ז"ל מחקה: וכתבו תוס' ז"ל שעליהם הלוים עומדים בשיר לשמחת בית השואבה אבל דוכן לשיר דקרבן אצל המזבח היה כך פי' בקונטרס ובמסכת מדות תנן ומייתי לה בפ"ק דיומא ר"א בן יעקב אומר מעלה היתה וגבהה אמה והדוכן נתון עליה ואותה מעלה היתה בין עזרת ישראל לעזרת כהנים ע"כ:
קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו: תימא דמשמע שמקרות הגבר הולכים לשאוב מים וא"כ היו נפסלין בלינה דע"כ ל"פ בפ' שני דזבחים אלא לענין קדוש ידים אי מקרות הגבר ועד צפרא פסלא בלינה או לא אבל מי הכיור עצמו נפסלין בעמוד השחר כדמוכח התם ואפי' סלקן מן הבאר אחר קרות הגבר והדר משקע להו וי"ל דשוהין היו בתקיעות ובתרועות ובהפיכת פניהם למערב וגם בחזרה לאחר מלוי והיה מאיר היום קודם שיגיעו ועד שיקדשן בכלי לא הוכשרו ליפסל בלינה כדתנן במעילה פ' חטאת העוף גבי נסכים ואע"פ שהצלוחי' היתה מקודשת מכל מקום אין כלי שרת בחוץ אלא בפנים תוס' ז"ל:
הגיעו למעלה עשירית: פי' רש"י ז"ל מקום מסויים בעלמא הוא לידע היכן תוקעין דחשבון התקיעות בחג גמירי להו ע"כ. ור' אליעזר בן יעקב פליג בברייתא בגמ' דלא היו תוקעין למעלה עשירית אלא ע"ג המזבח וכדפי' ר"ע ז"ל במתני' דבסמוך ומפ' בגמ' טעמיה דראב"י דכיון דתקע לפתיחת שערים למעלה עשירית למה לי דתקע הלכך ע"ג המזבח עדיף ורבנן סברי כיון דתקע למלוי המים בשער העליון ושער התחתון ושער המים לגבי המזבח למה לי כיון דהני תקיעות הנוספות בחג משום ושאבתם מים הוא למעלה עשירית עדיף דמוכחא מילתא טפי שהן משום מלוי המים: ובגמ' בעי ר' ירמיה למעלה עשירית דנחית חמשא וקאי אעשרה ומנינן מלמטה למעלה או דילמא דנחית עשרה וקאי אחמשא שעדיין יש חמש מעלות לירד עד עזרת הנשים ומנינן מלמעלה למטה וקאי בתיקו:
הגיעו לקרקע: צריך להגיה הגיעו לעזרה ופירשו בו לקרקע עזרת הנשים:
הגיעו לשער: היוצא למזרח הפכו פניהם למערב ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחויתם קדמה לשמש כך צ"ל (הגהה ירוש' א"ר חייא בר אבא והמה משתחוים אין כתיב כאן אלא והמה משתחויתם שהיו משתחוים לחמה ומשתחוים להיכל): ובגמרא בברייתא ממשמע שנאמר ופניהם קדמה אינו יודע שאחוריהם אל היכל ה' אלא מלמד שהיו פורעין עצמן ומתריזין כלפי מטה: וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ר' יהודא אומר שונין אותם לומר אנו ליה וליה עינינו פי' שונין כלומר כופלין אלו התיבות אנו ליה וכו' ואומרין אותם שני פעמים כי אחרי שסיימו לומר מה שנזכר למעלה היו שונין לומר פעם שניה אנו ליה וליה עינינו ע"כ:
יכין
חסידים ואנשי מעשה: נ"ל דר"ל גדולי הדור, שמעשה הצבור בידן, כסנהדרין וראשי הישיבות, ושאר חכמי ישראל. ולא היו מניחין לכל עם הארץ לרקד ולשורר, כדי שלא יבואו מתוך שמחה יתירה לידי קלות ראש, רק כולם באו לראות ולשמוע:
היו מרקדים לפניהם: לפני כל העם שעמדו סביב אצל החומות. א"נ נ"ל טפי דלפניהן על המנורות קאי, ועשו כן כדי שיראום הכל:
והלוים בכנורות: [הארפען]:
ובנבלים: [לויטע], והוא כלי זמר עם מיתרים כעין [פיאלינע] שלנו. וזה נבל עשור, שהיה לו י' מיתרים, או פחות או יותר. ונקרא נבל מדהיה נגוניו מתוקין ביותר עד שמנבל כל כלי שיר שבעולם [עי' יוזעפוס פלאביוס ספר ז' פ"י]:
ובמצלתים: [קאסטאגנעטטען], והן ב' קערות של מתכות שמקישין זה בזה:
ובחצוצרות: [טראמפעטען]:
ובכלי שיר בלא מספר: באין מספר קבוע ועי' עירוכין:
לעזרת נשים: ר"ל בשער נקנור שהוא בין עזרת ישראל לעזרת נשים, נמצא שעמדו למעלה ממקום הריקודים והשמחה:
ותקעו: ב' כהנים הנ"ל תקעו לסימן שיצאו העם לשאוב מים לנסך:
הגיעו: ב' הכהנים בראש, וכל העם אחריהן:
לעזרה: לרצפת עזרת נשים:
הפכו: הפכו כולן א"ע:
פניהן למערב: נגד המקדש וההיכל:
ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה: בבית ראשון:
והמה משתחוים קדמה לשמש: כמוזכר ביחזקאל (יחזקאל ח, טז):
וליה עינינו: ה"ק ליה אנחנו משתחוים על שעבר, וליה עינינו מיחלות להבא:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת