משנה סוכה ה רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) החליל - חמישה, ושישה,

זה חליל - של בית השאובה,
שאינו דוחה -
לא את השבת,
ולא את יום טוב.
אמרו:
כל מי שלא ראה - שמחת בית השאובה,
לא ראה שמחה - מימיו.


(ב) מוצאי יום טוב הראשון - של חג,

היו יורדין - לעזרת הנשים,
ומתקנים שם - תיקון גדול.
ומנורות של זהב - היו שם.
וארבעה ספלים - של זהב,
היו שם - בראשיהם.
וארבעה - סולמות,
על כל מנורה, ומנורה.
וארבעה ילדים - מפרחי כהונה,
ובידיהם - כדי שמן,
של מאה ועשרים לוג.
והם מטילין -
לתוך - כל ספל, וספל.


(ג) מבלאי - מכנסי הכהנים, ומהמייניהם,

היו מפקיעין,
ובהם - היו מדליקין.
לא הייתה חצר - בירושלים,
שלא הייתה מאירה - מאור בית השאובה.


(ד) חסידים, ואנשי מעשה -

היו מרקדין לפניהם - באבוקות,
ואומרין לפניהם - דברי תושבחות.
והלויים -
בכינורות, ובנבלים, ובמצלתיים,
ובכל כלי שיר - בלא מספר,
על חמש עשרה מעלות,
היורדות מעזרת ישראל - לעזרת הנשים,
כנגד חמש עשרה "שיר המעלות" - שבתלים,
שעליהם - הלויים עומדים,
ואומרים - בשיר.
עמדו - שני כהנים,
בשער העליון - היורד מעזרת ישראל לעזרת הנשים,
ושתי חצוצרות - בידם.
קרא הגבר -
תקעו - והריעו, ותקעו.
הגיעו למעלה עשירית -
תקעו - והריעו, ותקעו.
הגיעו לעזרה -
תקעו - והריעו, ותקעו.
היו תוקעין, והולכין -
עד שמגיעין - לשער היוצא למזרח.
הגיעו - לשער היוצא למזרח,
הפכו פניהם למערב - ואמרו:
"אבותינו היו במקום הזה -
אחוריהם - אל היכל ה',
ופניהם קדמה, והמה משתחוויתם קדמה לשמש (יחזקאל ח טז),
ואנו - ליה עינינו".
רבי יהודה אומר:
שונים אותה, לומר:
"ואנו - ליה,
וליה - עינינו".


(ה) [ג] *הערה 1: אין פוחתין -

מעשרים ואחת תקיעה - במקדש.
ולא מוסיפים - על ארבעים ושמונה.
בכל יום -
היו שם - עשרים ואחת תקיעה.
שלש - לפתיחת שערים.
ותשע - לתמיד של שחר.
ותשע - לתמיד של בין הערבים.
ולמוספין - מוסיפין עוד תשע.
ולערב השבת - מוסיפין עוד שש.
שלש - להבטיל את העם מן המלאכה.
ושלש - להבדיל בין קודש לחול.
ערב שבת - שבתוך החג,
היו שם - ארבעים ושמונה תקיעות.
שלש - לפתיחת שערים.
ושלש - לשער העליון.
ושלש - לשער התחתון.
ושלש - למילוי המים.
ושלש - על גבי המזבח.
ותשע - לתמיד של שחר.
ותשע - לתמיד של בין הערבים.
ותשע - למוספין.
ושלש - להבטיל את העם מן המלאכה.
ושלש - להבדיל בין קודש לחול.


(ו) [ד] ביום טוב הראשון - של חג,

היו שם -
שלשה עשר פרים,
ואילים שנים, ושעיר אחד.
נשתיירו שם -
ארבעה עשר כבשים - לשמונה משמרות.
ביום הראשון -
שישה מקריבים - שנים, שנים.
והשאר - אחד, אחד.
בשני -
חמישה מקריבים - שנים, שנים.
והשאר - אחד, אחד.
בשלישי -
ארבעה מקריבים - שנים, שנים.
והשאר - אחד, אחד.
ברביעי -
שלשה מקריבים - שנים, שנים.
והשאר - אחד, אחד.
בחמישי -
שנים מקריבים - שנים, שנים.
והשאר - אחד, אחד.
בשישי -
אחד מקריב - שנים.
והשאר - אחד, אחד.
בשביעי -
יד כולם - שוה.
בשמיני -
חזרו לפיס - כרגלים.
אמרו:
מי שהיה מקריב פרים - היום,
לא היה מקריב - למחר,
אלא - חוזרים חלילה.


(ז) [ה] בשלשה פרקים בשנה -

היו כל המשמרות - שווים,
באימורי הרגלים,
ובחילוק לחם הפנים.
ובעצרת אומרים:
"הא לך מצה - הא לך חמץ,
הא לך מצה - הא לך חמץ".
משמר - שזמנו קבוע,
הוא מקריב - תמידים, נדרים, ונדבות.
וכל קרבנות הציבור -
הוא מקריב - את הכל.
בזמן שיום טוב - סמוך לשבת,
בין מלפניה, בין מלאחריה,
היו כל המשמרות - שווים,
בחילוק לחם הפנים.


(ח) [ו] חל יום אחד להפסיק - בינתיים,

משמר - שזמנו קבוע,
הוא נוטל - עשר חלות.
והמתעכב - נוטל שתים.
ובשאר כל השנה -
הנכנס - נוטל שש.
והיוצא - נוטל שש.
רבי יהודה אומר:
הנכנס - נוטל שבע.
והיוצא - נוטל חמש.
הנכנסים - חולקין בצפון.
והיוצאין - חולקין בדרום.
בלגה -
לעולם - חולקת בדרום.
טבעתה - קבועה.
וחלונה - סתומה.


הערות

עריכה
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה סוכה ה