משנה סוכה ה ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ה · משנה ג | >>

מבלאי מכנסי י כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין, ובהן היו מדליקין, ולא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה.

משנה מנוקדת

מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹּהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן,

מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין;
וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה.

נוסח הרמב"ם

מבלאי - מכנסי הכהנים, ומהמייניהם,

היו מפקיעין,
ובהם - היו מדליקין.
לא הייתה חצר - בירושלים,
שלא הייתה מאירה - מאור בית השאובה.

פירוש הרמב"ם


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מבלאי מכנסי כהנים - ממכנסי כהנים הבלויות, ומאבנטיהן הישנים. תרגום אבנט המיינא:

היו מפקיעים - קורעים לעשות פתילות:

שלא היתה מאירה - לפי שהמנורות גבוהות חמישים אמה והר הבית גבוה והאורה זורחת בכל העיר יא:

פירוש תוספות יום טוב

מבלאי מכנסי הכהנים ומהמייניהן. כתבו התוספות תימה דלא קא חשיב כתונת. שגם היא היתה של שש ע"כ. ולי קשה גם מצנפת. [*ועיין במשנה ה' פ"ז דיומא:

שאינה מאירה כו'. פי' הר"ב לפי שהמנורות כו' ומסיים רש"י וכותל מזרחי שהיא לסוף עזרת נשים היה נמוך כדאמר בסדר יומא [וכן בפרק ב' דמדות משנה ד'] והמנורות עולות למעלה הימנה]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על המשנה) מכנסי כו'. תימא דלא חשיב כתונת שגם היא היתה של שש ומצנפת:

(יא) (על הברטנורא) וכותל מזרחי. שהוא לסוף עזרת נשים היה נמוך כדאמר בסדר יומא והמנורות עולות למעלה הימנו. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מבלאי מכנסי וכו':    פ' במה מדליקין (שבת דף כ"ח) ובפ' שני דיומא דף כ"ג. ובירוש' תני מבלאי מכנסי כהן גדול היו מדליקין את הנרות שבפנים ומבלאי מכנסי כהן הדיוט היו מדליקין את הנרות שבחוץ:

ומהמייניהם:    תימא דלא חשיב נמי כתנת שגם היא היתה של שש תוס' ז"ל. ועליהם ז"ל קשה לע"ד אמאי לא הקשו ג"כ ממצנפת ושמא דס"ל ז"ל דתנא נקט היותר מצוי להבלות ולפי זה הוקשה להם ז"ל דאי משום טעם זה ה"ל למיתני כתנת נמי שגם היא מלתא דשכיחא להבלות שהיא סמוכה לבשר אבל אין הכי נמי דמכל ד' בגדי כהונה הבלויין היו משקיעין ומדליקין: וביד בפ"ח דהלכות כלי המקדש סי' ה' ו' וז"ל שם מכנסי כהנים הדיוטים שבלו ואבנטיהם היו עושין מהן פתילות ומדליקין בהם במקדש בשמחת בית השואבה וכתנות כהנים הדיוטים שבלו היו עושים מהם פתילות למנורת התמיד ע"כ. וכתוב שם בכ"מ ודייק רבינו לכתוב כתנות כהנים למעט אבנט דאין עושין מהן פתילות למנורת תמיד משום דאית בהו עמרא ואין להדליק בהן למנורת התמיד ומכנסיים תנן דבשמחת בית השואבה מדליקין בהם ולא נשאר לפתילות התמיד כי אם כתנות ומצנפות וצריך טעם למה השמיט רבינו מצנפת ואפשר דתנא כתנות והיה למצנפות א"נ משום דמצנפות דקות ביותר ולא חזו לפתילות לכך השמיטם עכ"ל ז"ל:

לא היתה חצר בירושלם שלא היתה מאירה וכו':    ובגמ' תנא אשה היתה בוררת חטים לאור בית השואבה ופי' תוס' ז"ל דלאו דוקא בוררת אלא כלומר היתה יכולה לברור מרוב אורה דהא אע"ג דקול ומראה וריח אין בהן משום מעילה איסורא מיהא איכא:

תפארת ישראל

יכין

ומהמייניהן:    ר"ל ממכנסים ואבנטים שנתבלו, מהן עשו הפתילות העבות הנ"ל. ונ"ל דאורחא דמלתא נקט, דהנך דרכן לבלות, ביותר מכתונת ומצנפת, מפני החיכוך והשפשוף בהן. או נ"ל משום דשאר בגדי כהונה שבלו נצרכים למנורה [כשבת כ"ב א'], משא"כ מכנסיים אינן דרך כבוד למנורה, ואבנט נמי מדיש בו צמר מעורב בפשתן, לא חזי רק לשואבה, שהיו הפתילות שם עבות מאוד:

מהן היו מפקיעין:    עשו מהן [שארפיע לדאכטע]:

שאינה מאירה מאור בית השואבה:    שהמנורות עומדות על כן גבוה נ' אמה, וזה על ראש ההר, וכותל מזרחי היה נמוך, לכן האירה כל העיר:

בועז

פירושים נוספים