משנה סוכה ג ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ג · משנה ו | >>
עלתה חזזית על רובו, ניטלה פטמתו, נקלף, נסדקלא, ניקב וחסר כל שהוא, פסול.
עלתה חזזית על מעוטולג, נטל עוקצולד, ניקב ולא חסר כל שהוא, כשר.
אתרוג הכושי, פסול.
עָלְתָה חֲזָזִית עַל רֻבּוֹ, נִטְּלָה פִטְמָתוֹ, נִקְלַף, נִסְדַּק, נִקַּב וְחָסֵר כָּל שֶׁהוּא, פָּסוּל.
- עָלְתָה חֲזָזִית עַל מִעוּטוֹ, נִטַּל עֻקְצוֹ, נִקַּב וְלֹא חָסֵר כָּל שֶׁהוּא, כָּשֵׁר.
- אֶתְרוֹג הַכּוּשִׁי, פָּסוּל.
- וְהַיָּרֹק כְּכַרְתִי, רַבִּי מֵאִיר מַכְשִׁיר, וְרַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל:
עלת חזזית - על רובו,
- ניטלה - פטומתו,
- ניקב, נקלף, נסדק,
- חסר - כל שהוא,
- פסול.
- עלת חזזית - על מיעוטו,
- ניטל - עוקצו,
- ניקב - ולא חסר כל שהוא,
- כשר.
- אתרוג הכושי - פסול.
- הירוק ככרתן -
- רבי מאיר - מכשיר.
- ורבי יהודה - פוסל.
- הירוק ככרתן -
פטמתו - הוא הדד היוצא מעיקר האתרוג.
אם היה הנקב מפולש אפילו במשהו פסול, ואם אינו מפולש עד שיהיה כאיסר, ואיסר רביעית המעה, ומשקל האיסר ארבע שעורות.
ואינו רוצה בנקלף שתהיה נקלפת הקליפה הירוקה עד שיראה הלבן, כי זה נכלל באמרו "חסר כל שהוא", אבל רוצה לומר שנקלף ממנו גלד דק אחד מאותו הגלד הירוק. ובתנאי שיהיה נקלף כולו, אבל אם נשאר ממנו דבר מועט שלא נקלף הרי הוא כשר.
ואמר חסר כל שהוא, פסול - ביום טוב ראשון בלבד, אבל בשאר הימים לא.
ומה שאמרנו שהוא כשר כשעלתה חזזית על מיעוטו בשתי תנאים:
- האחד שתהיה חזזית אחד במקום אחד, אבל אם היו שתים בשני מקומות, אפילו היו אותן המקומות כשיצטרפו מיעוט, האתרוג פסול.
- והתנאי השני שלא תהיה החזזית בפטמתו, כי כשיהיה שום שינוי בפטמתו הרי זה פסול.
והלכה כרבי יהודה:
עלתה חזזית - כמין אבעבועות דקות ל:
על רובו - במקום אחד הוא דבעינן רובו, אבל בב' או בג' מקומות אפילו על מיעוטו פסול. ועל פטמתו אפילו כל שהוא פסול, ששם הוא נראה יותר מבשאר מקומות:
פטמתו - הדד שבראשו. כמו פטמא של רמון:
נקלף פסול - ודוקא שנקלף כולו, אבל מקצתו כשר. ואית דאמרי איפכא נקלף מקצתו פסול, דמיחזי כמנומר, אבל נקלף כולו כשר. והאי נקלף לאו שהוסרה הקליפה עד שנראה הלבנונית שבתוכו, דהאי הוי חסר ופסול, אלא שנקלף ממנו גלד דק ומראהו ירוק כאשר בתחלה:
ניקב - נקב מפולש מעבר אל עבר אפילו בכל שהוא פסול לב. ושאינו מפולש ואינו חסר כלום כגון שתחב בו יתד עבה, אם הנקב רחב כאיסר פסול, פחות מכאן כשר. והיינו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר, דתנינן לקמן שאינו מפולש ואינו רחב כאיסר:
אתרוג הכושי - שגדל כאן והוא שחור, פסול. אבל כושי שגדל בארץ כוש אורחיה הוא וכשר:
ורבי יהודה פוסל - והלכה כרבי יהודה. וכל הני פסולים ביו"ט ראשון, אבל ביו"ט שני לה עם שאר הימים הכל כשר:
חזזית. פירש הר"ב כמין אבעבועות דקות. וז"ל המגיד חזזית הוא כעין גרב הנעשה באתרוג כדמתרגמינן או ילפת (ויקרא כב כב) או חזזן. ופסולו מפני שאינו הדר:
על רובו. כתב הר"ב במקום אחד אבל בב' או בג' מקומות וכו'. והכי איתא בגמרא. וקשיא לי דהשתא שנים פסול שלשה מבעיא. ולשון הרמב"ם בפירושו אבל אם היו שתים בשני מקומות. ושוב מצאתי בחבורו פרק ח' מהלכות לולב שהעתיק ל' הגמרא בב' או בג' מקומות וכתב עליו הכסף משנה וז"ל מעולם הוקשה לי בין בגמרא בין בפוסקים השתא שנים פסול, ג' מיבעיא. ולא מצאתי לשום מחבר בזה דבר וצריך עיון ע"כ. ומ"ש הר"ב ועל פטמתו עיין לקמן גבי נסדק:
נטלה פטמתו. כתב הר"ב הדד שבראשו כמו פטמא של רמון. עיין פירושו במשנה ג' פ"ב דמסכת עוקצים:
נסדק. כתב הר"ן יש שפירשו לארכו משני צדדין ומיהו דוקא מלמטה. אבל בחוטמו אפי' כל שהוא פסול. וכדאמרינן בגמרא גבי חזזית, ובחוטמו אפילו כל שהוא. ומשמע דה"ה לכל פסולי האתרוג. ויש מחמירים לפסול כל שהוא סדוק מצד אחד עד חללו. או אפילו אינו מגיע לחללו כל שנסדק רוב הקליפה החיצונה העבה עכ"ל. ומאי דקרי ליה חוטמו מפרש לה הר"ב לעיל דהיינו פטמתו. וכ"פ הרמב"ם אע"פ שיש פירושים אחרים בזה:
נקב. פי' הר"ב נקב מפולש כו' אפי' בכ"ש פסול. פירוש לפירושו אפילו אינו בכאיסר. ובכ"ש רוצה לומר כמות שהוא ולא קאי אחסרון כלל דהא מסיים דסיפא דתנן כשר מיירי באינו מפולש ואינו רחב כאיסר. ושיעור כאיסר ר"ל בלא חסרון וקאמר דבאינו מפולש ואינו רחב כאיסר הוא דכשר. הא אע"פ שאינו רחב כאיסר ואין בו חסרון. אלא שהוא מפולש פסול. ונראה דגירסתו במשנה, נקב חסר כל שהו בלא וי"ו. וכן היא גירסת הרמב"ם כמ"ש המגיד ופירש נקב ר"ל מפולש. וחסר כל שהוא ואינו מפולש. וכתב דגם גירסת רש"י כך הוא. אבל בפירש"י שבידינו כתוב בהדיא דגרס בוי"ו. וחדא מילתא הוא. ומיהו לענין הדין ס"ל ג"כ רש"י כרמב"ם שפירש בגמרא בסיפא דמתניתין כל' הר"ב. דבאינו מפולש ואינו רחב כאיסר מיירי ולגרסתו צריכין לפרש דרישא מיירי באינו מפולש. ואם גירסת הר"ב ג"כ כך היא, צ"ל דהלשון שכתב נקב מפולש כו', לא קאי לפרש המשנה. אלא פסק דין הולך ומבאר. והמשנה מפורשת מאליה מתוך כך והראשון נ"ל עיקר:
עלתה חזזית על מיעוטו. לכאורה משמע דלא צריכא דמדיוק דרישא שמעינן ליה. וליתא. אלא איצטריך לאשמועינן דדוקא בחזזית אחת כשר. אבל כשהם שתי חזזית בשני מקומות, אע"ג דעל מיעוטו הן פסול. מדברי הר"ן למדתי כך. והוא פירשו בע"א לפי דרכו:
נטל עוקצו. פירש"י זנבו כמו בעוקצי תאנים ומתניתין היא בפ"ה דסנהדרין ע"ש:
נקב ולא חסר. כתב הר"ן לכאורה משמע דלא צריכא דמדיוק דרישא שמעינן ליה. וליתא. אלא איצטריך דברישא קתני דנקב נקב מפולש. אפילו לא חסר כ"ש פסול [דבלא וי"ו גרסינן] תני הכא נקב ולא חסר כ"ש לאשמעינן דנקב נקב שאינו מפולש כשר ע"כ. ונ"ל דה"ק דאי לאו סיפא ה"א נקב דרישא היינו בקוץ ומחט ולהכי פסול בלא חסרון אפילו אינו מפולש. כדתנן. וחסר כ"ש היינו על ידי הפסד פירי ורקבון. קמ"ל סיפא דנקב היינו כעין רישא בקוץ ומחט דכשר בלא חסרון וקשיא רישא לסיפא. אלא רישא במפולש וסיפא באינו מפולש ולגרסת רש"י דגרס בוי"ו ואיכא למטעי ולפרש דרישא דבעי חסרון בנקב דהיינו דוקא במפולש נמי. אתא סיפא דמשנה יתירא היא דלדיוקא לא איצטריך. אלא לגלויי דרישא באינו מפולש:
והירוק ככרתי. שדומה לעשבים. הרא"ש. ועיין במשנה ב' פ"ק דברכות ובמשנה ו' פ"ב דנדה:
ורבי יהודה פוסל. וטעמא מפרש בגמרא דף ל"א. משום דלא גמר פירי. וכתב הר"ב וכל הני פסולים בי"ט ראשון כו'. עיין במשנה י"ב. וכתב ב"י דטעמא די"ט שני דינו כשאר הימים משום דבקיאינן בקביעא דירחא. ועיין בפרק דלקמן משנה ב':
(ל) (על הברטנורא) ז"ל המגיד. חזזית הוא כעין גרב הנעשה באתרוג כדמתרגם או ילפת או חזזן ופסול מפני שאינו הדר:
(לא) (על המשנה) נסדק. יש שפירשו לארכו משני צדדין ומיהו דוקא מלמטה אבל בחוטמו אפילו כל שהוא פסול וכדאמרינן בגמרא גבי חזזית כו'. ויש מחמירין לפסול כל שהוא סדוק מצד אחד עד חללו או אפילו אינו מגיע לחללו כל שנסדק רוב הקליפה החיצונה העבה. הר"נ:
(לב) (על הברטנורא) פירוש לפירושו אפילו אינו בכאיסר ובכ"ש ר"ל כמות שהוא ולא קאי אחסרון כלל דהא מסיים דסיפא דתנן כשר מיירי באינו מפולש ואינו רחב כאיסר. ושעור כאיסר ר"ל בלא חסרון וקאמר דבאינו מפולש ואינו רחב כאיסר הוא דכשר. הא אף על פי שאינו רחב כאיסר ואין בו חסרון אלא שהוא מפולש פסול. תוי"ט וע"ע:
(לג) (על המשנה) מעוטו. דוקא באחד כשר אבל כשהם ב' חזזות בב' מקומות אע"ג דעל מיעוטו הן פסול. הר"נ:
(לד) (על המשנה) עוקצו. פירש"י זנבו כמו בעוקצי תאנים:
(לה) (על הברטנורא) וטעמא דיר'ט שני דינו כשאר הימים משום דבקיאינן בקביעא דירחא:
עלתה חזזית: בהלכות לולב פ"ח סי' ז' ח' וכו' וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ברוב הספרים גרסי' עלת בלא הא ברישא ובסיפא:
נִיטְלָה פטמתו: בגמ' אמרי' דר' יצחק בן אלעזר הוי תני במתניתיה ניטלה בוכנתו לפי שהוא חד ועשוי כעין בוכנא כן פי' רש"י ז"ל בשם רבו הזקן רבינו יעקב אבל רבו רבינו יצחק ב"ר יהודה הלוי היה מפ' פטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שניטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג כשר פטמתו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחסרו ולפיכך פסול והקשה בקונטרס על זה שלא מצינו בשום מקום פטמא עוקץ ורבינו תם מפ' שמצינו עוקץ ופטמא במקום אחד במתני' דבס"פ יוצא דופן דתנן בן עזאי אומר משישחיר הפיטומת ר' יוסי אומר כדי שיהא נותן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור דעוקץ חודו של דד שהתינוק מכניס לתוך פיו ופטמא הוא הבשר שתחת העוקץ שמשחיר סביב ועוד יש פירושים אחרים ובשם רבינו גרשום מאור הגולה פירש בערוך כפי' רבינו יצחק ב"ר יהודה הלוי ז"ל: והר"ן זכרונו לברכה נראה שהסכים גם כן לזה הפירוש אבל הרי"ף ז"ל פירש פטמתו שושנתו ושכן אמרו בירושלמי וכמו שקורין פטמא של רמון לאותו הנץ שעל הרמון בראשו אבל הר"ן זכרונו לברכה כתב שהתלמוד שלנו לא הביא דברי מי שפירש בירושלמי פטמתו שושנתו דטעותא הוא שטעו בפי' פטמא של רמון שחשבו שהוא הנץ שלו וליתא דפטמא של רמון אינו שושנתו של רמון אלא הדד שבראשו שהפרח נץ שמו דהתנן בעוקצין הפטמא של רמון והנץ שלו אלמא תרי מילי נינהו ע"כ בקיצור מופלג: וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל ניקב נקלף נסדק וכתב שכן מצא בכל הספרים:
נסדק: יש מפרשים דבעינן נסדק מתחלתו ואם נשתייר למעלה ולמטה אפי' כל שהוא כשר אבל הר"ן ז"ל כתב נסדק יש שפירשו בו לארכו ברובו משני צדדין ומיהו דוקא מלמטה:
ניקב וחסר כל שהוא פסול: והעלה הר"ן ז"ל דודאי חד פסולא הוא דרישא קתני ניקב וחסר כל שהוא פסול וסיפא קתני דניקב ולא חסר כל שהוא אפי' בנקב מפולש כשר וסיפא איצטריכא ליה לאשמועי' דרישא חדא פסולא קתני ע"כ וכן פירשו ג"כ תוס' ז"ל ולפי זה לא דברה משנתנו בנקב שאינו מפולש כלל ועולא בר חיננא באר אח"כ בגמ' דנקב שאינו מפולש בחסרון כאיסור הרי הוא כנקב מפולש בחסרון כל דהו כך כתב הרב המגיד שם לדעת הראב"ד ז"ל ומפולש י"מ כפשוטו דהיינו שניקב מצד זה לצד זה וי"מ שכיון שניקב עד חדרי הזרע שהגרעינין בתוכו מיקרי מפולש: וז"ל התוס' ואי הוה מפרשינן דמתני' דקתני ניקב וחסרי כל שהוא פסול תרי מילי נינהו הוה ניחא טפי דהוה תנינא דומיא דאחריני כלומ' ניקב נקב מפולש אי לבית הסמפונות או חסר כל שהוא בלא מפולש אבל א"א לומר כן דמשמע דחדא מילתא היא מדקתני סיפא ניקב ולא חסר כל שהוא ע"כ: ובגמ' תנא עולא בר חיננא ניקב נקב מפולש במשהו נקב שאינו מפולש בכאיסר ואפי' לא חסר כלום ואסיפא דמתני' קאי וכן מוכח בירוש' דגרסי' התם ניקב ולא פילש מבפנים כשר כי הא דתנן ניקב ולא חסר כל שהוא כשר מיהו לשון הירוש' משמע דאע"פ שאינו מפולש מעבר לעבר אלא לחלל הוי מפולש מדקאמר ולא פילש מבפנים הא פלשו מבפנים פוסל אע"פ שאינו מפולש משני צדדין וכן פי' ר"י אם ניקב עד חדרי הזרע שהגרעין בתוכו פסול אע"פ שלא חיסר כלום ע"כ בקיצור:
ניטל עוקצו: זנבו כמו בעוקצי תאנים דבפ"ה דסנהדרין וכן תנן ג"כ עוקצי תאנים וגרוגרות והכליסין והחרובין וכו' בפ' בתרא דתרומות: וכתב הר"ן ז"ל וזה לשונו עלתה חזזית על מיעוטו ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר לכאורה משמע דהנך תלתא באבי לא צריכי דעלתה חזזית על מיעוטו וניקב ולא חסר מדיוק דרישא שמעינן להו וניטל עוקצו מדלא קתני ליה בפסולין ממילא כשר וליתא אלא מיצרך צריכי ופירושא דרישא נינהו דעלתה חזזית על מיעוטו איצטריך לאשמועי' כשר דלא תימא אפי' בשנים ושלשה מקומות כל שאין בין כל החזזין להשלים כדי רובו כשר משום הכי הדר תנא עלתה חזזית על מיעוטו כשר לומר לך שאינו כשר אלא כשאין החזזית אלא על מיעוטו בלבד אבל כשהיא מפוזרת ברובו שאפי' נצרף כל אותן החזזיות שבו אינם אלא על מיעוטו פסול ודאמרי' בגמ' (הגהה כך לשון הגמ' והרב מוהרי"ק ז"ל בכסף משנה הוקשה לו השתא שנים פסול שלשה מיבעיא וכתב שצ"ע) אבל בשנים ובשלשה מקומות ה"ל כמנומר ופסול. פירושא דמתני' היא דהא אתא לאשמועי' בסיפא שכל שהיא מפוזרת ברובו של אתרוג בשתים ושלשה מקומות ה"ל כמנומר ומעתה אין לך להכשיר בה אלא כשאינה אלא במיעוטו ולפי שיטה זו כל שהיא מפוזרת במיעוטו בלבד אע"פ שהיא בשנים ושלשה מקומות כשר וניטל עוקצו לדברי מי שמפרש שפטמתו היינו מה שנכנס בתוך האתרוג מלמטה כבוכנא באסיתא תנא ניטל עוקצו לאשמועי' דדוקא בשניטל מה שנכנס בתוך האתרוג פסול אבל כשניטל העוקץ היוצא כשר ולדברי מי שמפרש דפטמתו היינו השושנה תנא ניטל עוקצו לאשמועי' שאף השושנה בכלל הפסול ולא הדר בלבד שאין לך בו דבר שניטל וכשר אע"פ שאינו מגוף האתרוג אלא עוקצו בלבד והא דקתני ניקב ולא חסר כל שהוא כשר לדברי מי שמפרש דניקב וחסר כל שהוא דלעיל תרי פסולי נינהו וניקב נקב מפולש אפי' לא חסר כל שהוא פסול תנא הכא ניקב ולא חסר כל שהוא לאשמועי' דניקב נקב שאינו מפולש כשר ולדברי מי שמפרש דניקב וחסר כל שהוא חד פסולא הוי תני ניקב ולא תסר כל שהוא כשר כי היכי דלא ניטעי ונימא דרישא תרי פסולי נינהו עכ"ל הר"ן ז"ל:
אתרוג הכושי פסול: בגמ' פריך והתניא כושי כשר דומה לכושי פסול ומשני רבא לא קשיא הא לן והא להו כלומר לעולם מתני' כושי נמי פסול משום דמתני' מיירי לבני ארץ ישראל שרחוקים מארץ כוש ואינם רגילין בהן וברייתא דמכשר כושי מיירי לבני בבל שקרובין לכוש ורגילין בהן ומ"מ בגדל כאן ודומה לכושי נדמה הוא ופסול אפי' לבני בבל והרי"ף והרמב"ם ז"ל פירשו לבני א"י כושי פסול וכ"ש כושי הרבה הדומה לכושי שהוא פסול ולבני בבל שהאתרוגים כושים הכושי כשר והכושי הרבה שהוא דומה לאדם כושי פסול וכתב הרב המגיד שכן עיקר:
ר"מ מכשיר ור' יהודה פוסל: בגמ' מפ' טעמיה דר' יהודה משום דלא גמר פירא והיינו נמי טעמא דבעי כביצה וליכא למימר דטעמיה הוי משום הדר דהא אמרי' בברייתא דאתרוג הישן כשר דתניא אתרוג הישן פסול ור' יהודה מכשיר והדר איצטריך ליה למידרש דבעינן הדר באילנו משנה לשנה ובמה שאמר במתני' דבסמוך ובגדול כדי שיאחוז שניהם בידו אחת טעמא הוי משום דכיון דבעי' לולב בימין ואתרוג בשמאל זימנין דמחלפי ליה ואתי לאפוכינהו ואתי לאינפולי ולאיפסולי אי הוי גדול יותר מדאי:
יכין
עלתה חזזית: כעין שחין בולט וה"ה מראה פסול. אבל קליפה דקה ולבנה, כשר [פמ"ג תרמ"ח]:
על רובו: אמרינן בש"ס דוקא במקום א' כשר במעוטו. אבל בב' וג' מקומות הו"ל מנומר ופסול [ונ"ל דנקט ג' לרבותא, דאפילו ג' אי ליכא למיחש לנימור, כגון שהן בצד א' של אתרוג, כשר [כי"א תרמ"ח ס"י ודו"ק] . או נ"ל דלהכי נקט ב' וג', דה"ק ב' באתרוג קטן וג' בגדול. או ב' בכתם גדול וג' בנקודות קטנות, דהכל לפי גודל וקוטן האתרוג והכתם דלתחזי עי"ז כמנומר. וכן נ"ל הפירש בחולין (דף ג:) בשחט ב' וג' פעמים ולא נתעלף, ר"ל ב' בבהמה גדולה וג' בקטנים. ולפעמים ב' וג' כל חד רבותא [כחולין ד"ל ע"א] ע"ש ודו"ק, ועיין רמל"מ [פ"ח ה' מלולב] שהאריך]. מיהו ממקום שמתחיל החוטם להתקצר ואילך, אפילו נקודה א' פסול [שם]:
נטלה פטמתו: הוא העץ הקטן שבראש האתרוג שהשושנתא עליו. ודוקא שניטל ונעקר מתוך האתרוג ונשאר גומא במקומו, אבל בממלא הגומא כשר. וי"א דגם בממלא הגומא שוה להאתרוג פסול [ מג"א תרמ"ח סק"ט ]. מיהו בגדל מתחילה בלי שושנתא, כשר. [ותואר אתרוג מהודר יש בו ה' תנאים,
- (א) לפי נקיותו חשיבותו כפי שהוא נקי יותר, כן הוא ג"כ מהודר טפי. אולם על חוטמו דהיינו כל מקום המדרון שבראש האתרוג צריך שיהיה נקי מאד, אפילו מכתם קטן כחודו של מחט,
- (ב) שיהיו בליטות רבות על גופו, ולא יהא חלק [כציטראנע].
- (ג) שיהיה העוקץ שבתחתיתו שבו האתרוג תלוי באילן. משוקע, שיהא האתרוג בתחתיתו בולט סביב סביב להעוקץ הבולט.
- (ד) שיהא בנוי כמגדל, ולא ככדור או דומה לכדור במקצת.
- (ה) שיהא שושנתא שלימה בראש האתרוג ומכוון נגד העוקץ שלמטה]:
נקלף: שנקלף כל קליפתו הדק, אף שנשאר [געלב] כבתחלה. אבל בנקלף רק קצת כשר:
נסדק: כולו מראשו לסופו ואפילו רק מצד אחד [מג"א שם]:
ניקב וחסר כל שהוא: לרש"י מיירי מתניתין בנקב שאינו מפולש, וחדא קתני, ניקב וגם חסר כ"ש, אף שאין הנקב מפולש פסול. אבל בנקב מפולש פסול אפילו לא חסר כלום. ולרמב"ם מיירי מתניתין בנקב מפולש, ואו או קתני, או ניקב נקב מפולש אף שלא חסר כלום, או שחסר כל שהוא אף שאין הנקב מפולש. ולענין דינא לא פליגי רש"י ורמב"ם ורק בפירושא דמתניתין פליגי. אמנם לראב"ד מתניתין מיירי בנקב מפולש וחדא קתני, שניקב נקב מפולש וגם חסר כ"ש, דדוקא בב' לריעותה פסול. אבל בחדא לריעותה שהנקב מפולש ולא חסר כלום, או חסר כ"ש אבל אינו מפולש, כשר. וקיי"ל כרש"י ורמב"ם, ובשעת הדחק יש להקל כראב"ד. מיהו י"א דאפילו ניקב רק עד חדרי זרע נמי נקרא מפולש [עי' ב"י]. אמנם כ"ע מודו דאם הנקב רחב כאיסר, כגון שתחב בו יתד עב, אז אפילו אין הנקב מפולש ולא חסר כלום, פסול [שם]. ונקיבת קוץ במחובר אינו כשר רק בנקרם קרום געלב עליו [ט"ז שם]:
עלתה חזזית על מיעוטו: אע"ג דמדיוק דרישא שמעינן דאפילו בשוה כשר. קמ"ל הכא דדוקא חזזית אחת כשר על מעוטו אבל כשהם ב' אפילו במעוטו פסול, מדהו"ל מנומר כלעיל סי' ל"ו:
נטל עוקצו: הוא העץ שבו תלוי באילן, ונשאר קצת מהעץ לכסות הגומא. אבל בנעקר העוקץ מתוכיות של אתרוג, פסול [שם ס"ח]:
כשר: אע"ג דהא נמי מדיוק דרישא שמעינן לה. קמ"ל הכא, לרש"י דמתניתין מיירי בנקב שאינו מפולש, א"כ ה"ק הכא, דוקא נקב שאינו מפולש כשר באינו חסר, אבל נקב מפולש אפילו אינו חסר פסול. ולראב"ד דס"ל דנקב דנקט מתניתין במפולש מיירי, דאפילו נקב מפולש באינו חסר כשר, קמ"ל סיפא לגלויי ארישא, דלא תימא דרישא או או קתני, להכי קאמר סיפא ניקב נקב מפולש ולא חסר כשר, ש"מ דרישא ב' לריעותא בעינן. מיהו לרמב"ם רישא בנקב מפולש מיירי, וסיפא בנקב שאינו מפולש דדוקא באינו חסר כ"ש כשר, אבל בחסר כ"ש פסול:
אתרוג הכושי: שהאתרוג שחור. וה"ה כשהוא לבן ביותר. או שיש לו נקודות שחורות או לבנות בב' וג' מקומות, או במקום א' ברובו, וכלעיל:
והירוק ככרתי: גרין כמראה [קרעססע]:
ורבי יהודה פוסל: וקיי"ל כר"י. מיהו בחוזר למראה אתרוג כשר [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת