משנה סוטה ו ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ו · משנה ב | >>

אמר עד אחד: אני ראיתיה שנטמאת, לא היתה שותה.

ולא עוד אלא אפילו עבד, אפילו שפחה, הרי אלו נאמנין אף לפוסלה מכתובתה.

חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה, הרי אלו נאמנות, ולא לפוסלה מכתובתה, אלא שלא תשתה.

משנה מנוקדת

אָמַר עֵד אֶחָד: אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּטְמֵאת,

לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה.
וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה,
הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין,
אַף לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ.
חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ,
הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת;
וְלֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתֻבָּתָהּ,
אֶלָּא שֶׁלֹּא תִּשְׁתֶּה:

נוסח הרמב"ם

אמר עד אחד: אני ראיתיה שנטמאת,

לא היתה שותה.
ולא עוד,
אלא אפילו עבד - אפילו שפחה,
הרי אלו נאמנין לפוסלה - מכתובתה.
חמותה, ובת חמותה,
וצרתה, ויבמתה, ובת בעלה -
הרי אלו נאמנות,
לא לפוסלה מכתובתה - אלא שלא תשתה.

פירוש הרמב"ם

אמנם נאמנים פסולי עדות לפוסלה מכתובתה כמו שזכר, או הנשים השונאות אותה שלא תשתה, כשהעידו בראית הזנות אחר הקנוי והסתירה בעדים, לפי מה שבארנו בתחילת המסכתא:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אני ראיתיה שנטמאת - באותה סתירה, שהיא ע"פ עדים לר' יהושע, או ע"פ עוף הפורח לר' אליעזר:

לא היתה שותה - דעד אחד נאמן בה אף להפסידה כתובתה שרגלים לדבר ד:

אף לפסלה מכתובתה - שלא תשתה ולא תטול כתובתה:

יבמתה - אשת אחי בעלה:

ובת בעלה - מאשה אחרת:

הרי אלו נאמנות - לעדות זו, אע"פ שהן פסולות לכל שאר עדות שהוא לרעתה, לפי שהתורה האמינה כל עדות שיש בה. ומיהו לא לפסלה מכתובתה, הואיל ושונאות אותה, אלא שלא תשתה:

פירוש תוספות יום טוב

לא היתה שותה. כתב הר"ב שרגלים לדבר בפ"ק דף ג' תנא דבי ר' ישמעאל מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה שרגלים לדבר. שהרי קינא לה ונסתרה. ועד אחד מעידה שהיא טמאה. אמר ליה רב פפא לאביי והא כי כתיבא קינוי בתר סתירה וטומאה כתיבא א"ל ועבר וכבר עבר דאי ס"ד כדכתיב ועבר בתר טומאה וסתירה. קינוי למה לי:

אפילו עבד כו'. עיין בפירוש הר"ב במשנה ח' פ"ק דר"ה:

חמותה כו'. עיין פט"ו דיבמות משנה ד' ומ"ש שם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) בגמרא. תנא דבי ר' ישמעאל, מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה, שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. ועד אחד מעידה שהיא טמאה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה:    מקרא ילפינן לה לקמן במתני'. ואיתה בגמ' רפ"ק דמכילתין. והתם קאמר מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה [עי' תוי"ט] א"ל ועבר וכבר עבר אלא מעתה ועבר לכם כל חלוץ ה"נ התם מדכתיב ונכבשה הארץ לפני ה' ואחר תשובו משמע דלהבא אלא הכא אי ס"ד כדכתיבי ועבר בתר טומאה וסתירה למה לי ע"כ. וביד פ"א דהלכות סוטה סי' י"ד ט"ו ובפ"ה דהלכות עדות סי' ב'. ובטור א"ה סי' קע"ח:

תפארת ישראל

יכין

אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת:    באותה סתירה, לכל מ"ד כדאית ליה.והא דלא כלל להו תנא בהדי ע"א, דהרי כולן נאמנים. י"ל משום דסד"א דשניהן שוין בנאמנות, להכי פלגינהו לאשמעינן דבמכחישין זא"ז ע"א עדיף, מדמחייב שבועה בדיני ממונות, ועס"פ:

חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה:    כולן שונאיה [כיבמות פט"ו מ"ד]:

ולא לפסלה מכתובתה:    מדשונאים אותה:

אלא שלא תשתה:    ואע"ג דיש לחוש דחוששין שמא אם תשתה ותמצא נקייה תהיה מותרת לבעלה, והם משנאתן אותה רוצים לאוסרה על בעלה [כיבמות שם]. י"ל כיון שקנא לה ונסתרה רגלים לדבר דקושטא קאמרו, ותאסר על בעלה [כ(רמב"ם פ"א מהל' סוטה הט"ו)]:

בועז

פירושים נוספים