עיקר תוי"ט על סוטה ו

משנה סוטה, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) מעוף. אפילו שיש לו ראיה מצפצוף העוף. ר"מ:

(ב) (על המשנה) עד שישאו כו'. כלומר משום סתירה שאין בה ב' עדים אינה נאסרת עליו. רש"י:

(ג) (על הברטנורא) שהואיל וטוות בלילה הנה מפחד בלילות מתקבצות לטוות בקבוץ ומשיחות ביחד:

(ב)

(ד) (על הברטנורא) בגמרא. תנא דבי ר' ישמעאל, מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה, שרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. ועד אחד מעידה שהיא טמאה:

(ג)

(ה) (על הברטנורא) וכן לשון רש"י. ובגמרא, אסורה. וכלומר קרא דקאמר והיא לא נתפשה לומר דאלו הוה בה עד אחד והיא לא נתפשה היתה אסורה:

(ו) (על המשנה) ומה כו' תימא דהוי מצי למיפרך התם איכא רגלים. לדבר ולפי מה שכתבתי בריש פרק קמא דאיתקיש סתירה לטומאה יש לומר דאהא סמיך:

(ד)

(ז) (על הברטנורא) ונראה לפרש בזה אחר זה שקבלו עדות הראשון והורו על פי עדותו. תוספ':

(ח) (על הברטנורא) אבל ביבמות פרק ט"ו לא פירש כן. משום דכשאומרים לא מת מכחישים אותו, אבל הכא אפשר שנטמאה קודם שבאו. והיה יכול לפרש שאומרים עמנו היית במקום אחר, ובדיש עידי סתירה, ומיהו אתיא במכל שכן דהא כשמעידין כך מזימין הראשון ופשיטא דמהימנו מדין מזימין שהאמינם התורה אפילו לגבי שנים:

(ט) (על הברטנורא) דפסולי עדות איירינן כדמוקים בגמרא. דאלת"ה פשיטא דאין עד אחד במקום שנים. וכתב ב"י דאע"ג דחד דמעיקרא משוינן ליה כתרי, הוי תרי ותרי ושותה. ופירש רש"י וכי מוקמינן בפסולי עדות בין בבת אחת בין בזא"ז. ועל כרחך בזה אחר זה איצטריך לאשמעינן, דאי בבת אחת מאי הלך אחר רוב דעות איכא, בחר וחד נמי היתה שותה. ע"כ: