רמב"ם על סוטה ו
סוטה פרק ו
עריכה- ראו גם: נוסח המשנה סוטה ו רמבם
אומר רבי אליעזר, ואפילו שיש לו ראייה מצפצוף העוף שהיא נבעלה, אינו מותר לו להשקותה ולא להשאר עימה, אבל הוא נפטר שיוציא ויתן כתובה.
ורבי יהושע אומר, עד שישמע הטוות ללבנה, והוא בתכלית הפרסום והעסק בדיבור בני אדם, עד שידברו בדבריהן ויאמרו שפלונית שקנא לה עם פלוני ונסתרה עימו כבר זינה עימה, אז מוציא ויתן כתובה.
והלכה כרבי יהושע:
אמנם נאמנים פסולי עדות לפוסלה מכתובתה כמו שזכר, או הנשים השונאות אותה שלא תשתה, כשהעידו בראית הזנות אחר הקנוי והסתירה בעדים, לפי מה שבארנו בתחילת המסכתא:
עדות הראשונה - עדות סתירה אחר הקנוי כמו שנקדם. וכבר בארנו בתחילת המסכת שלא תתקיים אלא בשני עדים, ושהיא אסורה אחר הסתירה על בעלה עד שתשתה מי המרים, ואין זה איסור עולם.
ועדות האחרונה - היא עדות טומאה. וכבר בארנו בתחילת המסכת שתתקיים בעד אחד, ותאסר עליו לעולם.
וכבר בארנו ראיה לזה, והוא מה שאמר "ועד אין בה", רוצה לומר אין שם עדות שלימה אבל יש שם עד אחד בלבד שהוא קצת עדות. ואמר "והיא לא נתפשה" רוצה לומר שאינה אנוסה ולכך היא אסורה לעולם, לפי שסלוק התפיסה מחייב האיסור. והראיה שיהיה "עד" עדות, ואין הכוונה בעד אחד, ממה שאמר "לא יקום עד אחד", ואילו היה גם כן עד מורה על האחד לא היה צריך שיפרש אותו באחד. וזה שאנו אומרים שעד אחד נאמן בסוטה לפוסלה מכתובתה ולא תשתה, אמנם הוא כשנקדם הקנוי והסתירה כמו שבארנו בתחילה המסכתא.
וכבר זכרנו שערות דבר הוא גם כן דבר זימה:
מה שאמר עד אחד אומר נטמאת ועד אחד אומר לא נטמאת, היתה שותה - בתנאי שיעידו שניהם כאחד, אבל אם אמר עד אחד נטמאת, ואחר כך בא אחר אחריו ואמר לא נטמאת, אין משגיחין לעדות האחרון ואינה שותה, לפי שכבר אמרנו התורה האמינה עד אחד בסוטה, והעיקר אצלינו כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא במקום שנים, ואין דבריו של אחד במקום שנים.
ומה שאמר עד אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת - שהדבר תלוי באחרון, אמנם זה בפסולי עדות כגון שהיו עבדים או נשים או אחד מן הפסולין שאז חוששין לרוב המניין, אבל אם היה עד כשר ושנים פסולין הרי הוא כמו עד אחד ועד אחד.
והשמיענו באלו השתי בבות, שבפסולי עדות הלך אחר רוב דעות בין לקולא בין לחומרא.
משנה סוטה, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב