משנה סוטה ה ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ה · משנה ב | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

בו ביום דרש רבי עקיבא: (ויקרא יא) "וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו יטמא", אינו אומר "טמא" אלא "יטמא", לטמא אחרים; לימד על כיכר שני שמטמא את השלישיג.

אמר רבי יהושע: מי יגלה עפר מעיניך, רבן יוחנן בן זכאי, שהיית אומר, עתיד דור אחר לטהר כיכר שלישי, שאין לו ד מקרא מן התורה שהוא טמא; והלא עקיבא ה תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא, שנאמר: "כל אשר בתוכו יטמא".

משנה מנוקדת

בּוֹ בַיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא:

"וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ,
כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא" (ויקרא יא, לג),
אֵינוֹ אוֹמֵר "טָמֵא" אֶלָא "יִטְמָא", לְטַמֵּא אֲחֵרִים;
לִמֵּד עַל כִּכָּר שֵׁנִי שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הַשְּׁלִישִׁי.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
מִי יְגַלֶּה עָפָר מֵעֵינֶיךָ, רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,
שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר:
עָתִיד דּוֹר אַחֵר לְטַהֵר כִּכָּר שְׁלִישִׁי,
שֶׁאֵין לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא.
וַהֲלֹא עֲקִיבָא תַּלְמִידְךָ מֵבִיא לוֹ מִקְרָא מִן הַתּוֹרָה שֶׁהוּא טָמֵא,
שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּל אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא":

נוסח הרמב"ם

בו ביום, דרש רבי עקיבה -

"וכל כלי חרש, אשר יפל מהם אל תוכו, כל אשר בתוכו יטמא" (ויקרא יא לג),
אינו אומר "טמא" - אלא "יטמא",
לטמא את אחרים,
לימד על הכיכר השני - שיטמא את השלישי.
אמר רבי יהושע:
מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי,
שהיית אומר: עתיד דור האחרון, לטהר את הכיכר השלישי - שאין לו מן התורה,
והרי עקיבה תלמידך, הביא לו מקרא מן התורה - שהוא טמא,
שנאמר: "כל אשר בתוכו יטמא".

פירוש הרמב"ם

השרץ מאבות הטומאות, וכשנפל לאויר כלי חרס ואפילו שלא נגע בגבו נטמא זה הכלי כמו שיתבאר בפרק שני מכלים, ויחזור זה הכלי ראשון לטומאה, והאוכל שבו שני לטומאה מפני שנטמא בכלי שהוא ראשון, ואמר שכל מה שיש בזה הכלי שהוא שני כמו שבארנו.

יטמא זולתו - רוצה לומר שהוא יטמא אוכל אחר, הרי למד על ככר השני שהוא מטמא את השלישי.

ולדעת רבי עקיבא שני עושה שלישי בחולין, ואין הלכה, אלא אין שני עושה שלישי בחולין אלא בתרומה. ויתבארו אלו העיקרים כולם וראייתם במקומם מסדר טהרות.

ובכל מקום שאומר במשנה בו ביום - רוצה לומר בו ביום שהשיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בו ביום דרש - בל היכי דתנינן בו ביום, ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה לנשיאות שנתרבו התלמידים, שנתנו רשות לכל ליכנס. ומשום דהך דרשה דנטמאה ונטמאה נמי בו ביום נדרשה, נקטינהו לכל הנך הכא:

כלי חרס - הוא ראשון, שנטמא מן השרץ שהוא אב. והאוכל שבתובו שני שטמאו הכלי:

אינו אומר טמא - כל אשר בתובו טמא. אלא יטמא, למדרש ביה נמי יטמא, שמטמא את אחרים:

למד על ככר שני - להכי נקט ככר, לפי שהוא מצוי בתנור:

שמטמא את השלישי - ואפילו בחולין. דקרא סתמא כתיב:

דור אחר - מן העתידים לבא. שיטהר את השלישי, ואף בתרומה, שאין לו מקרא מן התורה:

והרי עקיבא תלמידד מביא לו ראיה מן המקרא שהוא טמא - אף בחולין. ואין הלכה כר"ע, דאין שני עושה שלישי בחולין, אלא בתרומה:

פירוש תוספות יום טוב

שמטמא את השלישי. לפי מ"ש הר"ב בפ"ק דפסחים משנה ו' דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה אליבא דר"ע נמי פירש"י שם דף י"ח דשלישי דהכא היינו משקין:

שאין לו מקרא מן התורה. גמ'. ומאחר דאין לו. למה טמא. אמר רב יהודה אמר רב מן התורה אין לו. מדין ק"ו יש לו. במה הצד דטבול יום דשרץ וכלי חרס. ומה טבול יום שמותר בחולין פוסל בתרומה [כדתנן סוף זבים] ככר שני שפוסל בחולין [כדתנן במשנה ג' פרק ב' דטהרות] אינו דין הוא שיעשה שלישי בתרומה דכי פרכת מה לטבול יום דיש במינו אב הטומאה מה שאין כן אוכל שאין במינו אב הטומאה. כלי חרס יוכיח שאין במינו אב הטומאה [ומטמא את התרומה כשהוא ראשון כ"ש שפוסלה] וכי פרכת מה לכלי חרס שכן מטמא מאוירי טבול יום יוכיח. וחזר הדין וכו'. ודור אחר פריך מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור וריב"ז צד חמור לא פריך הואיל ואין חומר שבשניהן שוה:

אמר ר' יהושע וכו' שהרי עקיבא תלמידך. ולא נמנה בין התלמידים החשובים שהיו לו לריב"ז שמנאם במשנה ח' פ"ב דאבות. לפי שלא תלמידו היה אלא תלמיד תלמידו. וז"ל הרמב"ם בסוף הפרק ואמר בשביל ר"ע תלמידך לרוב מעלתו לפי שר"ע תלמיד ר"א בן הורקנוס. ור"א תלמיד ריב"ז. ע"כ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על המשנה) את השלישי. לפי מה שכתב הר"ב בפרק קמא דפסחים מ"ו דאין אוכל מטמא אוכל מן התורה אליבא דר"ע נמי, פירש"י שם דשלישי דהכא היינו משקין:

(ד) (על המשנה) שאין לו כו'. גמרא. ומאחר דאין לו למה טמא. ומשני, מן חהתורה אין לו, מדין ק"ו יש לו, ודור אחר פריך עליה:

(ה) (על המשנה) עקיבא כו'. ולא נמנה בין התלמידים החשובים שהיה לו לרבי יותנן בן זכאי שמנאם במשנה ח' פרק ב' דאבות, לפי שלא תלמידו היה אלא תלמיד תלמידו, והוא ר"א בן הורקנוס:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בו ביום דרש ר' עקיבא וכל כלי חרש:    וכו' פ"ק דפסחים די"ח ובפ' השוחט דל"ג:

לימד על הככר השני:    כל הככרות שבתנור נקראים שני שמיטמאין מהתנור שהוא ראשון וככר שלישי יקרא הככרות שלא היו בתוך תנור זה שמיטמאין לר' עקיבא מן הככרות שהיו בתוך התנור שהן שניות לטומאה וכדתנן בפ"ח דכלים השרץ שנמצא בתנור הפת שבתוכו שנייה שהתנור תחלה. ושם בפסחים פי' רש"י ז"ל והכריח מכמה טעמים דהאי שלישי בחולין דקאמר ר"ע היינו משקין אבל לא אוכלין דהא לכ"ע אין אוכל מטמא אוכל מדאורייתא ע"ש ולר' עקיבא כיון דאית ליה דיש שלישי בחולין דנפקא ליה מקרא דדריש יטמא יטמא בין בתרומה בין בחולין ורביעי בקודש נמי מוהבשר אשר יגע בכל טמא דמי לא עסיקינן דנגע נמי בשלישי דהא לר"ע הואיל ודרש יטמא יטמא אשכחן שלישי דאיקרי טמא ומשכחת לה דאתי קדש לידי רביעי הכי שרץ טמא כלי וה"ל ראשון וכלי אוכל ואוכל משקה ומשקה אוכל דהא לר"ע טומאת משקין דאורייתא וחמישי בקדש לא מייתי בק"ו ממחוסר כפורים דאיכא למפרך מה למחוסר כפורים שכן אב הטומאה ועיין במה שכתבתי בפ' חומר בקדש סימן ב':

שהיית אומר עתיד דור אחֵר:    גרסי':

שאין לו מקרא מן התורה:    שהוא טמא. ואיתה בת"כ פרק שמיני פרשה ז' וע"ש בספר קרבן אהרן:

והרי עקיבא תלמידך:    עיין מ"ש לקמן סוף הפרק. וראיתי מוגה במשנת הר"ר יהוסף ז"ל שאין לו מקרא מן התורה והרי עקיבא תלמידך הביא לנו מקרא וכו': בסוף פי' רע"ב ז"ל דאין שני עושה שלישי בחולין אלא בתרומה. אמר המלקט ולא משכחת שלישי אלא מדרבנן. וביד פי"א דהלכות שאר אבות הטומאות סימן ב':

תפארת ישראל

יכין

בו ביום:    באותו יום שדרשו נטמאה ונטמאה. שבאותו יום הושיבו ר"א בן עזריה לנשיאות, וניתן רשות לתלמידים רבים לכנס לביהמ"ד:

וכל כלי חרש אשר יפול מהם:    מהשרצים:

אלא יטמא:    דרשינן כאלו כתיב יטמא:

לימד על ככר שני שמטמא את השלישי:    דהשרץ אב הטומאה, והכלי שנטמא ממנה ראשון. והאוכל שנגע בכלי שני, וקרי ביה יטמא, דהאוכל שנגע בשני נעשה שלישי. ונקט ככר, מדמצוי בתנור:

שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא:    דטמא רק מכח ק"ו מטבול יום, שמותר בחולין ופוסל בתרומה, שני שפסול בחולין [כטהרות פ"ב מ"ג]. אינו דין שיעשה שלישי בתרומה. מה לטבו"י שאינו רק באדם וכלים שיש במינן אב, משא"כ אוכל א"א שיהיה אב הטומאה [כפתיחה לטהרות סי' ס"ג]. כלי חרס יוכיח שאין במינו אה"ט [עי' שם סי' ס"ב], ואפ"ה פוסל תרומה. מה לכ"ח שמטמא מאוירו. טבו"י יוכיח. וחזר הדין לא הרי זה וכו', הצד השוה שבהן, שהן טמאין ומטמאין, אף וכו'. ואמר ריב"ז שהדור האחרון יפרך, מה להצד השוה שכן יש בהן צד חמור. ורבן יב"ז צד חמור לא פריך [עי' תוס' כתובות דל"ב א' ד"ה שכן]:

והלא עקיבא תלמידך:    שר"ע תלמיד ר"א בן הורקנס, תלמיד ריב"ז:

שנאמר כל אשר בתוכו יטמא:    ואין הלכה כר' עקיבא ושלישי רק פסול בתרומה:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים