ברטנורא על סוטה ה

(א)

כך בודקים אותו - את הבועל :

ובאו ובאו - שניהם בוי"ו יתירא לדרשא :

נטמאה ונטמאה - וי"ו יתירא דבונטמאה שניה לדרשא:

רבי אומר שני פעמים וכו' - רבי לא דריש וי"ו יתירה כרבי עקיבא, אלא רבוי דקראי קא דריש, בין בובאו ובאו, בין בנטמאה ונטמאה:

(ב)

בו ביום דרש - בל היכי דתנינן בו ביום, ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה לנשיאות שנתרבו התלמידים, שנתנו רשות לכל ליכנס. ומשום דהך דרשה דנטמאה ונטמאה נמי בו ביום נדרשה, נקטינהו לכל הנך הכא:

כלי חרס - הוא ראשון, שנטמא מן השרץ שהוא אב. והאוכל שבתובו שני שטמאו הכלי:

אינו אומר טמא - כל אשר בתובו טמא. אלא יטמא, למדרש ביה נמי יטמא, שמטמא את אחרים:

למד על ככר שני - להכי נקט ככר, לפי שהוא מצוי בתנור:

שמטמא את השלישי - ואפילו בחולין. דקרא סתמא כתיב:

דור אחר - מן העתידים לבא. שיטהר את השלישי, ואף בתרומה, שאין לו מקרא מן התורה:

והרי עקיבא תלמידד מביא לו ראיה מן המקרא שהוא טמא - אף בחולין. ואין הלכה כר"ע, דאין שני עושה שלישי בחולין, אלא בתרומה:

(ג)

מגרש - רחבה פנויה מזריעה ומאילנות לנוי העיר: ואלפים לא הוזכר לתתם ללויים ולא נאמרו אלא ליציאת תחום שבת:

שדות וכרמים - ואלפים סביב נתנו ללוים. מהם הניחו אלף סביב העיר למגרש, והשאר שדות וכרמים. והלכה כרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, שתחום אלפים אמה דרבנן :

(ד)

שאין ת"ל לאמר - שאין דומה לשאר לאמר שבתורה שהשכינה מדברת למשה לאמר הדבור לישראל, אבל כאן אין לומר כן:

כקורין את - ההלל. ראשי פרקים בלבד היו עונים אחריו :

(ה)

מאהבה - שאהב את המקום:

שקול - משקלו שוה אינו מכריע לכאן ולכאן. יש לו הכתוב בוי"ו ומשמעותו כאילו היה לא באל"ף. ויש לא באל"ף ומשמעותו כאילו כתוב בוי"ו . הן יקטלני, הלא הוא הורגני לא איחל לו עוד. או לו אני מיחל:

מיראה - מדאגת פורענות שלא תבא עליו:

ירא אלהים - ולא אוהב אלהים: