משנה נזיר ב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נזיר · פרק ב · משנה ב | >>
אמר, "אמרה פרה זו "הריני נזירה אם עומדת אני", אמר הדלת ה הזהו "הריני נזיר אם נפתח אני"" -- בית שמאי אומרים נזיר, ובית הלל אומרים אינו נזיר.
אמר רבי יהודה, אף כשאמרו בית שמאי, לא אמרו אלא באומר "הרי פרה זו עלי קרבן ז אם עומדת היא".
אָמַר:
- אָמְרָה פָּרָה זוֹ:
- "הֲרֵינִי נְזִירָה אִם עוֹמֶדֶת אֲנִי";
- אָמַר הַדֶּלֶת הַזֶּה:
- "הֲרֵינִי נָזִיר אִם נִפְתָּח אֲנִי",
- אָמְרָה פָּרָה זוֹ:
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: נָזִיר,
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: אֵינוֹ נָזִיר.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- אַף כְּשֶׁאָמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי,
- לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּאוֹמֵר:
- "הֲרֵי פָּרָה זוֹ עָלַי קָרְבָּן אִם עוֹמֶדֶת הִיא":
אמר:
- אמרה פרה זו: הריני נזירה - אם עומדת אני,
- אמר הדלת הזה: הריני נזיר - אם נפתח אני,
- בית שמאי אומרין: נזיר.
- בית הלל אומרין: אינו נזיר.
- אמר רבי יהודה:
- אף כשאמרו בית שמאי,
- לא אמרו, אלא באומר -
- הרי פרה זו קרבן - אם עומדת היא.
באר התלמוד, שזה הדבר הוא כגון שהיתה פרה רבוצה לפניו ונמנעת מלעמוד, וכמו כן דלת סגור קשה לפתוח, ואמר זה האיש שמשתדל לפתוח זה הדלת או להקים זאת הפרה, אמרה זאת הפרה נזירה אני עומדת על דרך העברה, כמו שאומרים בני אדם בזמנינו זה בשביל הרבה מן הגולמים כשקשה עליו המלאכה בהם, נשבע זה הדבר שהוא לא יתפעל, וכמו כן בלא ספק היה גם כן בזמנם אלו הדברים משתמשין הרבה בין בני האדם, אחרי כן יאמר הריני נזיר מבשרה אם לא עמדה, וכמו כן הריני נזיר מדלת זה אם אינו נפתח, ואחר כך עמדה הפרה מעצמה או שנפתח הדלת.
בית שמאי אומרים, אחר שלא העמידה בידיו ולא פתח הדלת בעצמו, חל עליו הדבור שאמר הריני נזיר מבשרה או מדלת זה, לפי שהוא לא כוון בזה הנדר אלא שיעמידה בידיו, לפיכך חל עליו הנזירות לפי סברתם, שאומרים שכל האומר הריני נזיר מן הגרוגרות חייב נזירות, וכמו כן זה שאמר הריני נזיר מבשרה או מן הדלת.
והשיבום בית הלל לפי דבריהם ואמרו להם, אמנם לדעתינו ואפילו אמר בפירוש הריני נזיר מבשרה אינו נזיר, אלא לפי דבריכם לאיזה דבר אתם מחייבים אותו בנזירות, והרי לא אמר הריני נזיר מבשרה אלא על מנת שלא תעמוד וכבר עמדה, וכי כלום היתה כוונתו אלא עמידתה ופתיחת הדלת באיזה צד שיהיה.
ורבי יהודה אומר, שבית שמאי אינן מחייבין הנזירות עד שיאמר גם כן והרי בשרה קרבן אם לא עמדה, וכמו כן דמי הדלת יהיו קרבן, מן הטעם שזכרנו:
אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני - מי שהיתה פרתו רבוצה ואינה רוצה לעמוד, ואמר, פרה זו סבורה שלא תעמוד ואומרת בלבה הריני נזירה אם עומדת אני ד, ואני אומר הריני נזיר ממנה אם לא תעמוד. וכן דלת נעולה שאינה יכולה להפתח, ואמר, סבורה דלת זו שלא אפתחנה ואומרת הריני נזירה אם נפתחת אני, ואני אומר הריני נזיר ממנה אם לא תפתח. ואח"כ עמדה פרה זו מאליה או שהעמידוה אחרים ולא העמידה הוא, וכן הדלת נפתחה מאליה או בא אחר ופתחה ולא פתחה הוא:
בית שמאי אומרים הרי זה נזיר - דאזלי לטעמייהו דאמרי בנודר מן הגרוגרות ומן הדבילה שהוא נזיר אע"פ שאין נזירות מן הגרוגרות ומן הדבילה, הכי נמי אף ע"פ שאין נזירות מן הבהמה ומן הדלת הרי זה נזיר. ואע"פ שעמדה הבהמה ונפתחה הדלת לא היתה דעתו אלא שיעמידנה או יפתחנה הוא בעצמו:
וב"ה אומרים - לדבריהם דב"ש. לדידן אפילו אם לא עמדה כלל לא הוי נזיר, מפני שנדר שלא כדרך הנודרים, שאין נזירות מן הבהמה ומן הדלת, אלא לדידכו דאמריתו שאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכי אמר הריני נזיר אדעתא דלה. וי נזיר קאמר, אודו לן מיהת היכא דעמדה מאיליה או אחרים העמידוה דלא הוי נזיר, שהרי הוא לא אמר אלא אם לא תעמוד והרי עמדה:
א"ר יהודה וכו' - לא נחלקו ב"ש על ב"ה לענין נזירות דלא הוי נזיר. לא נחלקו אלא באומר בלבי היה שתהיה בהמה זו קרבן בשעה שאמרתי שאהיה נזיר ממנה אם לא תעמוד ח. דב"ש סברי הואיל ולא העמידה הוא הויא קרבן, וב"ה סברי הואיל ועמדה אינה קרבן:
אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני וכו'. פי' הר"ב אמר פרה זו סבורה שלא תעמוד ואומרת בלבה וכו'. וז"ל הרמב"ם. אמרה זאת הפרה נזירה אני ע"ד העברה כמו שאומרים בני אדם בזמנינו זה בשביל הרבה מן הגולמים [לשון גולמי כלי מתכות פי"ב דכלים משנה ו'] כשקשה עליו המלאכה בהם נשבע זה הדבר שהוא לא יתפעל כמו כן בלא ספק היה ג"כ בזמנם אלו הדברים משתמשין הרבה בין בני אדם ע"כ. ובלשון הכתוב נמצא מחשבה אף בדבר שאין בו רוח חיים שנאמר (יונה א') והאניה חשבה להשבר לפי שהאדם הרואה האניה חושב עליה להשבר ותולה הפסוק המחשבה באניה ה"נ תולה המחשבה בפרה ובדלת. תוספות. ונמצא מחשבה בלשון אמירה בכתוב כגון ודובר אמת בלבבו (תהלים ט"ו) ויאמר עשו בלבו (בראשית כ"ז) רש"י:
אמר הדלת הזה וכו'. וצריכא דלא תימא דוקא גרוגרות א) ובשר מחלפי בענבים בהא אמרי ב"ש. אבל בדלת מודו ואי אשמועינן דלת ה"א בהא אמרי ב"ה וכו'. גמרא. [ופירש"י מחלפא בענבים דגרוגרות ודבילה פירי בפירי מיחלף. בשרא וחמרא אורחייהו דאינשי דאמרי בהדי הדדי ואמטו להכי איכא למימר כי אמר מבשרא כמ"ד מיין דמי ע"כ ולשון התוס' פירי כו' ושמא דעתו היה לומר ענבים ועלה בפיו גרוגרות ובשרא וחמרא זו היא עיקר הסעודה ומיחלף בלשון בני אדם זה לזה עכ"ל]:
הזה. אף על פי שבכתוב נמצא הדלת תסוב על צירה [משלי כ"ו] ובבנינא דשלמה ודיחזקאל ושתים דלתות לדלת האחת. כבר אמר החכם הראב"ע כל אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו. גם נמצא חומה גבוהה דלתים ובריח בסוף פרשת דברים בסימן ב) הרבים:
הרי פרה זו עלי קרבן. כלומר נדור וכדלעיל וכן מן הדלת שייך לדור בקרבן שהרי כל דברים שבעולם יכול לאסור עליו בהתפסת קרבן כדתנן בפ"ק דנדרים. ולפי' הרמב"ם דלעיל ר"ל שיאמר ג"כ לשון זה שכיון שהזכיר נזיר וקרבן הוי נזיר:
אם עומדת היא. ולשון הר"ב בלבי היה וכו' אם לא תעמוד וכדמפרשים ברישא. ונ"ל לפרש דה"ק היה בלבי לומר הרי פרה זו עלי קרבן כשאמרתי שהפרה אמרה שתהא נזירה אם עומדת היא שאני אומר הריני נזיר ממנה וכו'. והרמב"ם כתב כמו כן עד שיאמר ג"כ והרי בשרה קרבן אם לא עמדה. ע"כ. ולפי פירושו שר"ל שיהא נזיר כשאומר שתי לשונות לשון נזיר ולשון קרבן צריך לפרש דה"ק באומר הריני נזיר ממנה. והרי פרה זו עלי קרבן ולא כמאמרה שאמרה שתהא נזירה אם עומדת היא. [ורש"י לא גרס בדברי תנא קמא אלא אם עומדת ולא גרס אני ומפרש דהכי משמע היא סבורה שתהא מתעכבת שם הריני נזיר אם תתקיים מחשבתה שתהא עומדת שם. ע"כ. וכתב עוד אבל בדלת לא פליג ר"י דהא) לא שייכא לישנא דנדרים גבי דלת כלל]:
(ד) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ אמרה זאת הפרה נזירה אני ע"ד העברה כמו שאומרים בני אדם בזמנינו זה בשביל הרבה מן הגולמים כשקשה עליו המלאכה בהם אומר נשבע זה הדבר שהוא לא יתפעל כמו כן בלא ספק היה ג"כ בזמנם ע"כ ובלשון הכתוב נמצא מחשבה אף בדכר שאין בו רוח חיים כמו והאניה חשבה להשבר (יונה א). ונמצא מחשבה בלשון אמירה ויאמר עשו בלבו. רש"י:
(ה) (על המשנה) הדלת. וצריכא דלא תימא דוקא גרוגרות ודבילה מחלפי בענבים אבל בדלת מודו ב"ש ואי אשמעינן דלת ה"א בהא אמרי ב"ה. גמרא. דפירי בפירי מיחלף. רש"י. ועתוי"ט:
(ו) (על המשנה) הזה. אע"פ שבכתוב נמצא הדלת תסוב על צירה כו' כבר אמר החכם ראב"ע כל אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו:
(ז) (על המשנה) קרבן. כלומר נדור וכדלעיל וכן מן הדלת שייך לדור בקרבן שהרי כל דברים שבעולם יכול לאסור עליו בהתפסת קרבן:
(ח) (על הברטנורא) וכדמפרשינן ברישא ונ"ל לפרש דה"ק היה בלבי לומר הרי פרה זו עלי קרבן כשאמרתי שהפרה אמרה שתהא נזירה אם עומדת היא שאני אומר הריני נזיר ממנה כו'. תוי"ט. וע"ע:
אמר אמרה פרה זו: לא שהפרה עצמה מחשבת כן שהרי אין לה דעת לסבור ולחשוב אלא כלומר בני אדם העוברים ורואים אותה רבוצה כ"כ בכח סבורים בלבם לומר כן ולפי שהרואה את הפרה חושב כן בלבו על הפרה לפיכך תולה בה המחשבה עצמה כמו והאניה חשבה להשבר ולא שהאניה חשבה כן אלא האדם הרואה האניה חושב עליה להשבר ותולה הפסוק המחשבה באניה ה"נ תולה המחשבה בפרה תוס' ז"ל:
הריני נזירה אם עומדת: הריני מוסב על האדם המקבל עליו הנזירות להכי קאמר הריני נזירהּ מפיק הֵא הריני נזיר מבשרה תוס' ז"ל ויש בזה להם עוד פירושים אחרים ע"ש:
אמרה הדלת הזו הריני נזירה אם נפתחת אני בש"א נזיר: וכו' בספר תוספות יום טוב נראה דגריס אמר הדלת הזה הריני נזיר אם נפתח אני וכתב אע"פ שבכתוב נמצא הדלת תסוב על צירה במשלי כ"ב וכן בבנין שלמה הדלת האחת גם ביחזקאל ושתים דלתות כבר אמר החכם הראב"ע ז"ל כל אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו ע"כ וכן הגרסא במשנה דבגמרא. אכן רש"י ורוב המדקדים נותנים טעם למה שהוא נקרא בלשון זכר ולמה שהוא נקרא בלשון נקבה ולדברים שנמצאו בכתובים בלשון זכר ובלשון נקבה. וצריכא לאפלוגי ב"ש וב"ה בגרוגרות ובפרה ובדלת דאי אתמר בגרוגרות לחוד ה"א התם הוא דאמרי ב"ש הוי נזיר משום דגרוגרות ודבלה מיחלף בענבים דפירא בפירא מיחלף אבל בשר בענבים לא מיחלף ואי אתמר בשר ה"א הכא הוא דאמרי ב"ש הוי נזיר משום דבשרא וחמרא אורחייהו דאינשי דאמרי בהדי הדדי שהן עיקר הסעודה ומיחלף בלשון בני אדם אבל גרוגרות ודבילה דלאו בהדי יין נינהו אימא מודו ב"ש לב"ה קמ"ל ואי אתמר הני תרתי הני הוא דקאמרי ב"ש אבל דלת אימא מודו לב"ה קמ"ל ואי תנא דלת ה"א בהא קאמרי ב"ה אבל בהנך תרתי אימא מודו להו לב"ש קמ"ל:
הרי פרה זו עלי קרבן: וכמו כן דמי דלת זו יהיו קרבן הרמב"ם ז"ל ובירושלמי לא גרסינן מלת עלי רק הרי פרה זו קרבן וכן הוגה ג"כ בספרו של החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל:
יכין
אם עומדת אני: שהיתה פרה רבוצה. והוא נגש להקימה, ואמר, אמרה פרה זו [כמו ויאמר המן בלבו. ואפילו במה שאינו חי מדבר שייך לשון דיבור ומחשבה, כמו פצחו הרים רינה, תהום אמר לא בי הוא. השמים מספרים, ויום ליום יחוה, והאניה חשבה להשבר, וה"נ] ר"ל פרה זו כשרואה שאני רוצה להקימה חושבת שהריני גזירה [במפיק הא] ר"ל שאני אהיה נזיר שלה מבשרה אם עומדת מעצמה, שלא אקימה אני. ואני משיב אני [כמו האתה זה בני עשו ויאמר אני], ר"ל אני מרוצה בכך להיות נזיר מבשרה אם לא אעמידה רק היא תעמוד מאליה. ונגש להקימה, ועמדה מאליה. וכן בדלת. ונפתח מאליו:
בית שמאי אומרים נזיר: קמ"ל ג' מילי. חדא אע"ג דלא פירש דבריו שיהיה נזיר, רק שאמר אני, הו"ל עכ"פ יד לנזירות. ב', קמ"ל אע"ג דנזר רק מבשרה, אפ"ה ב"ש לטעמייהו (בסי' ג') דאפילו בכה"ג הוה נזיר. ג', קמ"ל אע"ג דלא פירש באיזה תנאי יהיה נזיר, עכ"פ מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, מדניגש להקימה בכח, וודאי כוונתו שמקבל נזירות אם לא יקימנה הוא, והרי עמדה מאיליה [ואע"ג דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינו רק מדרבנן (כחולין די"ג א') והאיך רשאי להביא קרבן לעזרה. היכא דהיה בם גם דבור הוה דאורייתא (כרש"י שם). ואפילו לתוס' שם, ולרמב"ם ((רמב"ם פ"ג מהל' פסולי מוקדשין)) דאפילו עם דבור הוה דרבנן. נ"ל דבנזיר מודה, דהרי באומר אהא נוה (פ"א סי' ד'), דאפשר שהתכוון אהא נאה במצות, ואפ"ה בתפס בשערו הוה נזיר ומביא קרבן לעזרה]:
ובית הלל אומרים אינו נזיר: ב"ה לטעמייהו [סי' ד'] ולהכי מדנזר מבשרה, אפילו עמדה מאיליה אינו נזיר. אלא אפילו לב"ש שם, ס"ל לב"ה הכא דאינו נזיר, דאף דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, שמקבל נזירות בתנאי עמידתה, עכ"פ אמרינן שלא הקפיד רק על עמידתה, ולא על שיקימנה הוא. והרי עמדה ולהכי אינו נזיר [כך נ"ל פי' משנה חמורה זאת, וברוך המגלה תעלומות, לעינים עמומות]:
אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא: ר"ל דוקא בשאומר שמה שאמרתי שאהיה נזיר ממנה, נתכוונתי שאהיה מופרש ממנה בקונם. דלב"ש כשלא העמידה הוא אסורה לו. אבל כ"ע ס"ל דאינו נזיר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
פירוש הרא"ש |
מאירי |
הריטב"א |
תוספות רי"ד |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש