רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין ג
דפוס עריכה
הלכה א עריכה
קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח כאילו שחטן בצפון שנאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך מלמד שכל המזבח ראוי לשחיטת העולה ושחיטת השלמים:
הלכה ב עריכה
עולה ששחטה בראש המזבח או ששחטה למטה והעלה אותה לראש המזבח יפשיט אותה וינתחנה במקומה ומוריד הקרבים ומדיחן למטה וחוזר ומעלה אותן ומוריד העור ונותנו לכהנים:
הלכה ג עריכה
וכן זבחים שחוטים שעלו לגבי המזבח מפשיטן ומנתחן במקומן ומוריד הקרבים ומדיחן במים וחוזר ומעלה אותן ומוריד את העור ואת הבשר ונותנו לבעלים וחוזר ומקטיר את השאר ומפני מה לא יוריד הכל אלא יפשיט וינתח בראש המזבח שכל הראוי לאשים אם עלה לראש המזבח לא ירד שנאמר כל הנוגע במזבח יקדש יכול אע"פ שאינו ראוי תלמוד לומר היא העולה על מוקדה מה עולה שהיא ראויה לאשים אם עלתה לא תרד אף כל הראוי לאשים אם עלה לא ירד:
הלכה ד עריכה
עולה שהעלה חיה לראש המזבח תרד שעדיין אינה ראויה:
הלכה ה עריכה
וכן קומץ המנחה שלא נתקדש בכלי שרת וכל איסורי המזבח שעלו ירדו לפי שאינן ראויין מתחילתן:
הלכה ו עריכה
וכן בהמת קדשים שנשחטה בלילה או נשפך דמה או שיצאת חוץ לעזרה אם עלתה תרד:
הלכה ז עריכה
אבל קדשים שלנו או שלן הדם או הבשר או האימורים וזבח שיצא חוץ לעזרה או שנטמא או נפסל במחשבת הזמן או במחשבת מקום או במחשבת שינוי או שקבלו הטמאים וזרקו את דמו הואיל וראויין בעבודת קרבן הבא בטומאה ושנתן דמו חוץ למקומו או קדשי קדשים שנשחטו בדרום או שנתקבל דמם בדרום אף על פי שכל אלו פסולים אם עלו לראש המזבח לא ירדו:
הלכה ח עריכה
כל שפיסולו בקודש הקדש מקבלו וכשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו שנייה שהרי פסולין הם:
הלכה ט עריכה
ואם משלה בהם האור אע"פ שירדו יעלו שנייה וישלים הקטרתן:
הלכה י עריכה
קומץ שנתפגל ומקצתו בארץ ומקצתו משלה בו האור יעלה כולו:
הלכה יא עריכה
איברים וחלבים וקמצים שלנו בראשו של מזבח כאילו לנו בעזרה ואם ירדו לא יעלו אבל אם לא ירדו מקטירין אותן לעולם:
הלכה יב עריכה
ואויר מזבח כמזבח ואימורי קדשים קלים שהעלן קודם זריקת דמים לא ירדו שהרי נעשה לחמו של מזבח:
הלכה יג עריכה
הפריש שני אשמות לאחריות ושחט את שניהם וקדם והעלה אימורים של אחד מהם קודם זריקה הרי אלו ירדו:
הלכה יד עריכה
הזבח הפסול והנסכים הפסולים שעלו למזבח הזבח לא ירד כמו שביארנו מפני שהוא ראוי לאשים והנסכים ירדו וכן נסכים הבאים בפני עצמן שנפסלו ועלו וירדו:
הלכה טו עריכה
עוף שמלקו זר ועלה לא ירד וקומץ המנחה שקמצו ועלה ירד אף על פי שזה פסול וזה פסול זה כאילו לא נתקדש כלל ואחד הזר ואחד שאר הפסולים:
הלכה טז עריכה
ואלו אם יעלו ירדו:
כל שאינו ראוי לאשים בשר קדשי קדשים ובשר קדשים קלים מותר העומר ושיירי מנחות ושתי הלחם ולחם הפנים והקטרת וצמר שבראשי כבשים ושער שבזקן התיישים והעצמות והגידים והקרנים והטלפים בזמן שאינן מחוברים אם עלו ירדו:
הלכה יז עריכה
קומץ שמיצה שמנו על העצם וירד העצם יחזירו שהדבר ספק שמא חבורי עולין כעולין הם חשובין:
הלכה יח עריכה
מזבח הפנימי מקדש פסולים בין ראויין לו בין שאינן ראויין לו אבל מזבח החיצון אינו מקדש אלא פסולין הראויין לו כמו שביארנו כיצד מזבח החיצון שעלו לו זבחים שנפסלו לא ירדו עלתה לו קטרת זרה תרד שאין הקטרת זרה ראויה למזבח החיצון אבל מזבח הפנימי שעלה לו קומץ מנחה בין כשר בין פסול לא ירד וכן כל כיוצא בזה כשם שהמזבח מקדש את הראוי לו כך הכבש ושאר כלי השרת מקדשין את הראוי להם שהרי נאמר בכלים כל הנוגע בהם יקדש משיגיע לכבש דבר הראוי לו לא ירד ואע"פשנפסל וכן כשיגיע לכלי שרת כל דבר הראוי לו מתקדש ולא יפדה לעולם ואף על פי שנפסל כמו שביארנו באיסורי המזבח:
הלכה יט עריכה
אין כלי הלח מקדשות את היבש ולא כלי היבש מקדשות את הלח בד"א במדות הלח והיבש שהיו במקדש כמו שביארנו בהלכות כלי המקדש אבל המזרקות מקדשות הלח והיבש וכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב:
הלכה כ עריכה
כל כלי השרת אין מקדשין אלא במקדש ואין מקדשין אלא מדעת ואין מקדשין אלא מתוכן ואין מקדשין אלא שלימים ניקבו אם עושין מעין מלאכתן שהיו עושין והם שלימים מקדשין ואם לאו אין מקדשין ואין מקדשין אלא מליאין אבל המדות אין מקדשות חסרות אלא אם דעתו למלאותן ואם אין דעתו למלאותן מקדשות להפסל אבל לא ליקרב:
הלכה כא עריכה
כלי שרת מקדשין שלא בזמנן להפסל אבל לא להקרב כיצד דבר שמצותו ביום שנתקדש בכלי שרת בלילה נפסל וישרף אבל אינו קרב כגון שקמץ מנחה בלילה ונתן קומצה לכלי שרת הרי זו נשרפת:
הלכה כב עריכה
מזבח שנפגם נפסלו כל הקדשים שהיו שם שחוטין במקדש שעדיין לא נזרק דמם שהרי אין שם מזבח לזרוק עליו ונאמר וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך כלומר תזבח והוא עומד בתקונו לא פגום:
הלכה כג עריכה
אבל קדשים חיים שהיו שם בעזרה כשנפגם לא נפסלו אלא כשיבנה המזבח יקרבו שאין בעלי חיים נדחין:
הלכה כד עריכה
הקדיש בהמות עד שלא נבנה המזבח כשיבנה מקריבין אותן שהדחוי מעיקרו אינו דיחוי:
הלכה כה עריכה
וכן אין אוכלין קדשים והמזבח פגום שנאמר ואכלוה מצות אצל המזבח והוא הדין לקדשים קלים שאין אוכלין אותן בירושלים והמזבח פגום עד שיבנה:
הגהה עריכה
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.