ברטנורא על נזיר ב

משנה נזיר, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה ב"ש אומרים נזיר -- דסבירא להו לב"ש אין אדם מוציא דבריו לבטלה, וכי אמר הריני נזיר אדעתא דליהוי נזיר קאמר, וכי הדר אמר מן הגרוגרות ומן הדבילה, מיהדר הוא דבעי הדר ביה, ואפילו בתוך כדי דבור לא מצי הדר ביה, דסבירא להו הקדש בטעות שמיה הקדש ולא שייך ביה שאלה ולא חזרה, והוא הדין בנזיר דכתיב ביה (במדבר ו) קדוש יהיה, הלכך הוי נזיר. וב"ה סברי הואיל ולא נדר כדרך הנודרים לא הוי נזיר, שאין נזירות מן הגרוגרות ומן הדבילה:

אמר רבי יהודה אף כשאמרו בית שמאי לא אמרו אלא באומר הרי הן עלי קרבן -- דלא נחלקו בית שמאי ובית הלל לענין נזירות דלא הוי נזיר. לא נחלקו אלא באומר בלבי היה שיהיו הגרוגרות עלי קרבן. ב"ש סברי דהוי נדור מן הגרוגרות, וב"ה סברי דלא הוי נדור :

(ב)

אמר אמרה פרה זו הריני נזירה אם עומדת אני - מי שהיתה פרתו רבוצה ואינה רוצה לעמוד, ואמר, פרה זו סבורה שלא תעמוד ואומרת בלבה הריני נזירה אם עומדת אני , ואני אומר הריני נזיר ממנה אם לא תעמוד. וכן דלת נעולה שאינה יכולה להפתח, ואמר, סבורה דלת זו שלא אפתחנה ואומרת הריני נזירה אם נפתחת אני, ואני אומר הריני נזיר ממנה אם לא תפתח. ואח"כ עמדה פרה זו מאליה או שהעמידוה אחרים ולא העמידה הוא, וכן הדלת נפתחה מאליה או בא אחר ופתחה ולא פתחה הוא:

בית שמאי אומרים הרי זה נזיר - דאזלי לטעמייהו דאמרי בנודר מן הגרוגרות ומן הדבילה שהוא נזיר אע"פ שאין נזירות מן הגרוגרות ומן הדבילה, הכי נמי אף ע"פ שאין נזירות מן הבהמה ומן הדלת הרי זה נזיר. ואע"פ שעמדה הבהמה ונפתחה הדלת לא היתה דעתו אלא שיעמידנה או יפתחנה הוא בעצמו:

וב"ה אומרים - לדבריהם דב"ש. לדידן אפילו אם לא עמדה כלל לא הוי נזיר, מפני שנדר שלא כדרך הנודרים, שאין נזירות מן הבהמה ומן הדלת, אלא לדידכו דאמריתו שאין אדם מוציא דבריו לבטלה וכי אמר הריני נזיר אדעתא דלה. וי נזיר קאמר, אודו לן מיהת היכא דעמדה מאיליה או אחרים העמידוה דלא הוי נזיר, שהרי הוא לא אמר אלא אם לא תעמוד והרי עמדה:

א"ר יהודה וכו' - לא נחלקו ב"ש על ב"ה לענין נזירות דלא הוי נזיר. לא נחלקו אלא באומר בלבי היה שתהיה בהמה זו קרבן בשעה שאמרתי שאהיה נזיר ממנה אם לא תעמוד . דב"ש סברי הואיל ולא העמידה הוא הויא קרבן, וב"ה סברי הואיל ועמדה אינה קרבן:

(ג)

מעשה באשה אחת וכו' - מתניתין חסורי מחסרא והכי קתני, אם היה שכור ואמר הריני נזיר ממנו, אינו נזיר, שלא היה דעתו אלא לאסור אותו הכוס עליו בלבד, וכי היכי דלא לייתי ליה כוס אחרינא אמר הריני נזיר. ומעשה נמי באשה אחת שכורה וכו':

(ד)

הרי זה נזיר ואסור בכולם - ובהא כ"ע מודו, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל:

אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה אסור - דיין ותגלחת וטומאה האסורים בנזיר, הנוזר מאחד מהן נזיר בכולן :

ורבי שמעון מתיר - דסבר אינו נזיר עד שיזור בכולן:

או מפני שאני קובר מתים הרי זה מותר - דהוי נדרי אונסים, והוא אחד מארבעה נדרים שהתירו חכמים :

ורבי שמעון אוסר - דסבר ארבעה נדרים שהתירו חכמים צריכים שאלה לחכם . ואין הלכה כר"ש בהני תרי בבי דמתניתין:

(ה)

הריני נזיר ועלי לגלח נזיר - קיבל עליו נזירות, ועוד קיבל עליו להביא קרבנות על נזיר אחר, ובא חבירו גם הוא ואמר כן:

אם היו פקחים - כל אחד פוטר את חבירו בקרבנותיו, ואע"פ שבשעה שנדר הראשון לגלח נזיר אכתי לא הוי השני נזיר :

(ו)

[זה מגלח נזיר שלם] וזה מגלח נזיר שלם דברי ר"מ - ר"מ לטעמיה דסבר תפוס לשון ראשון, וכי אמר הרי עלי לגלח, תגלחת שלימה קאמר, וכי הדר קאמר חצי נזיר, לאו כל כמיניה למיהדר ביה אפילו תוך כדי דבור. ורבנן סברי נדר ופתחו עמו הוא, והוי כאומר חצי קרבנות של נזיר עלי, שאינו חייב אלא חצי קרבנות של נזיר. והלכה כחכמים:

(ז)

ונולד לו בן הרי זה נזיר - דבלשון בני אדם לא מיקרי בן אלא זכר, ולא נקבה ולא טומטום ואנדרוגינוס. וולד מקרי אפילו נקבה וטומטום ואנדרוגינוס:

(ח)

הפילה אשתו - ולא ידע אי בר קיימא הוא אי נפל הוא:

אינו נזיר - ומתניתין ר' יהודה היא דאמר לא מחית איניש נפשיה אספיקא, וכי אמר כשיהיה לי ולד, על ולד ודאי קאמר:

רבי שמעון אומר יאמר אם היה בן קיימא וכו' - ר' שמעון סבר ספק נזירות להחמיר, הלכך צריך להיות נזיר מספק, ומתנה ואומר אם בן קיימא הוא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה, ומגלח ומביא קרבנותיו לסוף שלשים יום. ובלא תנאי לא היה יכול להביא קרבן מספק. ואין הלכה כר"ש:

חזרה וילדה הרי זה נזיר - שהרי לא נהג נזירות מחמת הנפל, ועכשיו שילדה ולד של קיימא חלה נזירות. ולדברי ר"ש צריך לחזור ולהתנות, דשמא הראשון היה ולד של קיימא:

(ט)

הריני נזיר ונזיר לכשיהיה לי בן - מי שקבל עליו נזירות סתם, ועוד קבל עליו נזירות אחרת כשיהיה לו בן:

משלים את שלו - תחלה, ומגלח ומביא קרבן, ואח"כ מונה את של בנו:

הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר - שקיבל עליו תחלה נזירות בנו:

והתחיל מונה את שלו ואח"כ נולד לו בן - קודם שישלמו שלשים יום:

מניח את שלו ומונה את של בנו - דכיון שקיבל עליו נזירות בנו תחלה, מיד כשנולד לו בן צריך להניח את שלו ולמנות של בנו ואח"כ משלים את שלו:

(י)

עד שבעים לא הפפיד כלום - שכשהוא מפסיק נזירותו ומונה נזירות בנו ומגלח וחוזר ומשלים את שלו לתשלום נזירותו מן השבעים שמנה כבר עד המאה שנדר, הם ל' יום, נמצא בין תגלחת של נזירות בנו לתגלחת של תשלום נזירותו ל' יום ואינו מפסיד כלום. אבל אם מנה יותר משבעים יום קודם שהתחיל בנזירות בנו ובא להפסיק נזירותו כדי להתחיל נזירות בנו, כשיגלח על נזירות בנו ובא להשלים נזירותו עד מאה יום שנדר נמצאו פחות משלשים יום בין תגלחת של נזירות בנו לתגלחת של נזירותו, ואי אפשר להיות בין תגלחת לתגלחת פחות מל' יום, ונמצא מפסיד כל אותן הימים שמנה יותר מע':