משנה נזיר ב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הריני נזיר - מן הגרוגרות, ומן הדבלה,

בית שמאי אומרין: נזיר.

ובית הלל אומרין: אינו נזיר.

אמר רבי יהודה:

אף כשאמרו בית שמאי,

לא אמרו, אלא באומר - הרי הן עלי קרבן.

(ב) אמר:

אמרה פרה זו: הריני נזירה - אם עומדת אני,

אמר הדלת הזה: הריני נזיר - אם נפתח אני,

בית שמאי אומרין: נזיר.

בית הלל אומרין: אינו נזיר.

אמר רבי יהודה:

אף כשאמרו בית שמאי,

לא אמרו, אלא באומר -

הרי פרה זו קרבן - אם עומדת היא.

(ג) מזגו לו את הכוס,

ואמר: הריני נזיר ממנו - הרי זה נזיר.

מעשה באשה אחת - שהיתה שכולת,

ומזגו לה את הכוס,

ואמרה: הריני נזירה ממנו.

אמרו חכמים:

לא נתכוונה זו, אלא כלומר - הרי הוא עלי קרבן.

(ד) הריני נזיר -

על מנת - שאהא שותה יין, ומיטמא למתים,

הרי זה נזיר - ואסור בכולן.

יודע אני - שיש נזירים,

אבל איני יודע - שהנזיר אסור ביין,

הרי זה - אסור.

רבי שמעון - מתיר.

יודע אני - שהנזיר אסור ביין,

אבל סבור הייתי - שחכמים מתירין לי,

מפני שאיני יכל לחיות - אלא ביין,

או מפני - שאני קובר את המתים,

הרי זה - מותר.

רבי שמעון - אוסר.

(ה) הריני נזיר - ועלי לגלח נזיר,

ושמע חברו ואמר: ואני - ועלי לגלח נזיר,

אם היו פיקחין - מגלחין זה את זה.

ואם לאו - מגלחין נזירים אחרים.

(ו) הרי עלי - לגלח חצי נזיר,

ושמע חברו ואמר: ואני - ועלי לגלח חצי נזיר,

זה מגלח - נזיר שלם,

וזה מגלח - נזיר שלם,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין:

זה מגלח חצי נזיר - וזה מגלח חצי נזיר.

(ז) הריני נזיר - כשיהיה לי בן,

נולד לו בן - הרי זה נזיר.

בת, טומטום, ואנדרוגינוס - אינו נזיר.

ואם אמר: כשאראה לי ולד,

אפילו נולד לו בת, טומטום, ואנדרוגינוס - הרי זה נזיר.

(ח) הפילה אשתו - אינו נזיר.

רבי שמעון אומר:

יאמר: אם היה בן קיימה - הריני נזיר חובה,

ואם לאו - הריני נזיר נדבה.

חזרה, וילדה - הרי זה נזיר.

רבי שמעון אומר:

יאמר: אם הראשון - היה בן קיימה,

הראשונה חובה - וזו נדבה,

ואם לאו -

הראשונה נדבה - וזו חובה.

(ט) הריני נזיר - ונזיר כשיהיה לי בן,

התחיל מונה את שלו,

ואחר כך - נולד לו בן,

משלים - את שלו,

ואחר כך - מונה את של בנו.

הריני נזיר כשיהיה לי בן - ונזיר,

התחיל מונה את שלו,

ואחר כך - נולד לו בן,

מניח - את שלו,

ומונה - את של בנו,

ואחר כך - משלים את שלו.

(י) הריני נזיר כשיהיה לי בן - ונזיר מאה יום,

נולד לו בן -

עד שבעים - לא הפסיד כלום.

לאחר שבעים - סותר עד שבעים,

שאין תגלחת - פחות משלשים יום.

הדף הראשי של משנה נזיר ב

משנה נזיר, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב