משנה נדרים ו י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ו · משנה י | >>
מן הכרוב, אסור באספרגוס. מן האספרגוס, מותר בכרוב.
מן הגריסיןכג, אסור (במקפה) [מן המקפה], ורבי יוסי מתיר. מן המקפה, מותר בגריסיןכה.
מן המקפה, אסור בשום, ורבי יוסי מתיר. מן השום, מותר במקפה.
מן העדשים, אסור באשישין, [ורבי יוסי מתיר]. מן האשישים, מותר בעדשים.
חטה חטים שאיני טועם, אסור בהן בין קמח בין פת.
גריס גריסין שאיני טועם, אסור בהן בין חיין בין מבושלים.
רבי יהודה אומרכז, קונם גריס או חטה שאיני טועם, מתר לכוס חיין.
- מִן הַכְּרוּב, אָסוּר בְּאִסְפָּרָגוּס.
- מִן הָאִסְפָּרָגוּס, מֻתָּר בִּכְרוּב.
- מִן הַגְּרִיסִין, אָסוּר בַּמִּקְפָּה.
- וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
- מִן הַמִּקְפָּה, מֻתָּר בַּגְּרִיסִין.
- מִן הַמִּקְפָּה, אָסוּר בַּשּׁוּם.
- וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר.
- מִן הַשּׁוּם, מֻתָּר בַּמִּקְפָּה.
- מִן הָעֲדָשִׁים, אָסוּר בָּאֲשִׁישִׁין.
- וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר)
- מִן הָאֲשִׁישִׁים, מֻתָּר בָּעֲדָשִׁים.
- חִטָּה, חִטִּים שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
- אָסוּר בָּהֶן בֵּין קֶמַח בֶּין פַּת.
- גְּרִיס, גְּרִיסִין שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
- אָסוּר בָּהֶן בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִים.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- קוֹנָם גְּרִיס אוֹ חִטָּה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
- מֻתָּר לָכֹס חַיִּין:
מן הכרוב,
- אסור - באספרגוס.
- מן האספרגוס,
- מותר - בכרוב.
- מן הגריסין,
- אסור - במקפה.
- רבי יוסי - מתיר.
- מן המקפה,
- מותר - בגריסין.
- מן המקפה,
- אסור - בשום.
- רבי יוסי - מתיר.
- מן השום,
- מותר - במקפה.
- מן העדשים,
- אסור - באשישים.
- רבי יוסי - מתיר.
- מן האשישים,
- מותר - בעדשים.
[ט] חיטה חיטים - שאיני טועם,
- אסור - בהן,
- בין חיים - בין מבושלים.
- אסור - בהן,
- רבי יהודה אומר:
- קונם גריס וחיטה - שאיני טועם,
- מותר - לכוס חיים.
- קונם גריס וחיטה - שאיני טועם,
אספרגוס - קוראים המים ששולקים בהן הירקות, אי זה ירק שיהיה. והוא רוצה לומר בכאן באמרו "אספרגוס", המים ששולקים בו הכרוב.
וגריסין - שם נופל על הפולים הטחונים.
ומקפה - שם התבשיל, אי זה התבשיל שיהיה. הלא תראה שהם קוראים תבשיל הפולים "מקפה של גריסין".
ואשישין - עדשים טחונים.
ואין הלכה כרבי יוסי, בכל מה שאמר:
אספרגוס - מין כרוב הוא, אלא שאין כרוב נקרא בשם אספרגוס. פירוש אחר, אספרגוס, המים ששלקו בהם הכרוב כב:
מן הגריסין אסור במקפה - שאע"פ שהם נתונים לתוך המקפה עדיין שם גריסין עליהם:
ורבי יוסי מתיר - דקסבר מקפה של גריסין מקרו, גריסין גרידא לא מקרו:
מקפה - תבשיל עב של קטנית או של ציקי קדרה כד:
הנודר מן המקפה אסור בשום - רגילים היו לתת שום בכל מקפה כדי שיתן טעם, והשום הוא המקפה:
אסור באשישין - פסולת של עדשים. ואין הלכה כר' יוסי בתלתא בבי דמתניתין:
חטה חטים שאיני טועם - חטה משמע פת אפויה, חטים משמע לכוס כו:
אספרגוס. פירש אחר שכתב הר"ב שהם המים ששלקו בהם הכרוב כ"פ הרמב"ם וז"ל אספרגוס קוראים המים ששולקים בהם הירקות איזו ירק שיהיה והוא ר"ל בכאן באמרו אספרגוס המים ששולקים בהן הכרוב. ע"כ. ובחיבורו מסיים שהרי מי שלקות כשלקות. ע"כ. וצריך לחלק בין אספרגוס שהם מי שליקה לציר שהוא מי מליחה דבדג דגים אע"פ שאמר שאיני טועם תנן דמותר בציר. ואפילו לפי מ"ש במשנה ד' דמחמירין ואוסרים הציר היוצא ממנו אחר שנדר. ה"מ הואיל ואמר שאיני טועם אבל בלאו הכי לא. ואפשר דבל' בני אדם כשאומר כרוב ר"ל אספרגוס כמו כרוב עצמו ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:
הגריסין. שם נופל על הפולים הטחונים. הרמב"ם:
המקפה. פירש הר"ב תבשיל עב של קטנית כו' ופול נמי מין קטנית הוא כמו שהוא בפרק דלקמן משנה ב'. וז"ל הרמב"ם מקפה שם התבשיל איזה תבשיל שיהיה הלא תראה שהם קוראים תבשיל הפולים מקפה של גריסין:
מן המקפה מותר בגריסין. וכן מן האשישים מותר בעדשים דברי הכל. רש"י:
חטה חטים שאיני טועם וכו'. כתב הר"ב חטה משמע פת אפויה חטים משמע לכוס. וז"ל הר"ן דפת חטה מיקרי דחד גופא נמי הוא. ובירושלמי ארחא דבר נשא מחמי פתא ב)נקטא ומימר בריך דברא הדא חטתא. חטים משמע לכוס מפני שאדם כוסס חטים חלוקים יחד:
ר' יהודה חומר וכו'. ולא פליג את"ק וכן רשב"ג בברייתא תני ללישנא דת"ק ור"י ופסקו הרמב"ם בפ"ט מה"נ ואל תתמה על ל' ר"י אומר דמשמע דפליג שהרבה שנויים במשנה כיוצא בזה ול"פ וכתבתי' בפ"ג דבכורים:
(כב) (על הברטנורא) וצריך לחלק בין אספרגוס שהם מי שליקה לציר שהיא מליחה, דבדג דגים אע"פ שאמר שאיני טועם תנן דמותר בציר. ואפשר דבלשון ב"א כשאומר כרוכ ר"ל אספרגוס, ובנדרים הלך אחר לשון ב"א:
(כג) (על המשנה) הגריסים. שם נופל על הפולים הטחונים. הר"מ:
(כד) (על הברטנורא) וז"ל הר"מ מקפה שם התבשיל איזה תבשיל שיהא, הלא תראה שהם קוראים תבשיל הפולים מקפה של גריסין:
(כה) (על המשנה) בגריסין. וכן מן האשישים מותר בעדשים דברי הכל. רש"י:
(כו) (על הברטנורא) דפת חטה מקרי דחד גופא נמי ננהו כו' חטים משמע לכוס שאדם כוסס חטים חלוקים יחד:
(כז) (על המשנה) ר"י אומר. ולא פליגי את"ק. ואל תתמה על לשון ר"י אומר דמשמע דפליג דהרבה שנוים כזו ול"פ:
מן הגריסין אסור במקפה ור' יוסי מתיר: ירושלמי מ"ט דר' יוסי שם אמו קרוי עליו על דעתיה דר' יוסי הנודר מן היין מותר בקונדיטון מ"ט דר' יהודה בן בתירא שם בנו קרוי עליו מסתברא ר' יהודה בן בתירא יודה לר' יוסי ר' יוסי לא יודה לר' יהודה בן בתירא ר' יהודה יודה לר' יוסי שם בנו לא כ"ש שם אביו ר' יוסי לא יודה לר' יהודה בן בתירא לא אמר אלא שם אביו הא שם בנו לא ע"כ. ועיין על ירושלמי זה בבית יוסף דיורה דעה סימן רי"ז דף רנ"ח עמוד ד' ודף רנ"ט עמוד א'. עוד שם בירושלמי מן הגריסין אסור במקפה והוא שיהו רובן גריסין מן המקפה אסור בשום והוא שיהו רובן שום והכא את מהלך אחר הטעם והכא את מהלך אחר הרוב ע"כ. ופי' הרא"ש ז"ל מן המקפה מותר בגריסין לפי שאין עושין גריסין לבדן מקפה אלא מכמה מינין עושין מקפה ע"כ: אשישים פי' רש"י ז"ל פת שמעורבת בה קמח עדשים ורעז"ל תפס לעיקר פי' הרא"ש ז"ל. והרמב"ם ז"ל פי' אשישים עדשים טחונים. ובירושלמי ר' יוסא אזל לגבי ר' יוסי ואפיק קומוי טלופחין מקליין וטחינן ומגבלן בדבש ומטגנן א"ל אינון אשישין שאמרו חכמים. מה שכתוב בפי' ר"ע ז"ל ואין הלכה כר' יוסי בתרתי באבי דמתני' נלע"ד שהוא טעות וצריך להגיה בתלתא באבי:
חטה חטים שאיני טועם אסור בהן בין קמח בין פת: מיתור לשונו שהזכיר שתיהן נאסר. א"נ משום דחטה משמע פת אפויה דפת חטה מיקרי דחד גופא נמי הוא אבל חטים משמע לכוס מפני שאדם כוסס חטים חלוקים ביחד וכן נמי גריס משמע מבושל גריסין משמע נמי חיים וכי אמר שניהם נאסר בכל ולפי זה ר' יהודה לא פליג את"ק וז"ל רש"י ז"ל ר' יהודה אומר אמר קונס גריס או חטה וכו' ס"א גריס וחטה בוי"ו והפירוש דכיון דלא אמר חטה חטין גריס גריסין קסבר מבושלין משמע חיים לא משמע ור' יהודה לא פליג עליה דת"ק וז"ל הר"ן ז"ל מותר לָכוֹס חיים שהכוסס אינו כוסס אחת אחת בפני עצמה אבל פת כיון שהוא גוף אחד חטה מיקרי והכי אמרינן בירוש' אמר ר' יוסי אורחא דבר נשא מחמי פתא נקטיה ומימר בריך דברא הדא חטתא ע"כ. ולכולהו ר' יהודה לאו לאפלוגי אתא אע"ג דקתני אומר. וביד שם פ"ט סימן ט'. גמ' תניא רשבג"א חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס חטים שאני טועם אסור לכוס ומותר לאפות חטה חטים שאני טועם אסור בין לכוס בין לאפות גריס שאני טועם אסור לבשל ומותר לכוס. גריסי' שאני טועם אסור לכוס ומותר לבשל גריס גריסי' שאני טועם אסור בין לבשל בין לכוס ע"כ:
יכין
מן הכרוב: [קרויט]:
אסור באיספרגוס: כשפארגעל בל"א [כך כתוב באור אסתר, שהיה בקי בלשונות המזרחיות וכן כתב רש"י הכא שהוא מין כרוב, וכן כתב הערוך בשם רבינו האי גאון שהוא ממיני הכרוב, ששורין אותו ביין, ולפ"ז הא דקאמרינן (ברכות נ"א א') ו' דברים נאמרו באספרגוס, אין שותין אותו וכו', דמשמע שהוא משקה. י"ל דהיין ששורין בו אותו מין כרוב, ג"כ נקרא על שמו, מיהו הכא שפיר מצינן לומר דמיירי בהעשב הזה בעצמו ואזלא ליה תמיהת רתוי"ט, אלא דמיירי בב' מינין דומין ככרישין וקפלוטות לעיל] ומין זה הוא שנכלל בשם כרוב:
מן הגריסים: [ערבסען] או [באהנען] טחונין:
אסור מן המקפה: מרק קפוי שלהן:
אסור בשום: [קנאבעל] רגילין לתת במקפה:
אסור באשישין: פסולת עדשים:
או חטה שאיני טועם מותר לכוס חיים: כל אכילה חי נקרא כוסס ולא פליג את"ק, והלכה כת"ק [שם]. מיהו בכל פרקן, אם אין המנהג לקרותן כך, הולכין אחר לשון בנ"א, ואם קצת קורין כך וקצת כך, ספק נדרים להחמיר, אפילו נגד רוב שקורין באופן אחר אם לא שאמר שנתכוון כמו הרוב [רי"ז ס"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) |
ר"ן |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
פירוש הרא"ש |
תוספות רי"ד |
הרשב"א |
הריטב"א |
מאירי |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש