משנה נדרים ו ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ו · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

הנודר מן התמרים, מותר בדבש תמריםיז.

מסתוניות, מותר בחומץ סתוניות.

רבי יהודה בן בתירא אומר, כל ששם תולדתו קרויה עליו ונודר הימנו, אסור אף ביוצא הימנו. וחכמים מתירין.

משנה מנוקדת

הַנּוֹדֵר מִן הַתְּמָרִים, מֻתָּר בִּדְבָשׁ תְּמָרִים. מִסִּתְוָנִיּוֹת, מֻתָּר בְּחֹמֶץ סִתְוָנִיּוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר: כֹּל שֶׁשֵּׁם תּוֹלַדְתּוֹ קְרוּיָה עָלָיו וְנוֹדֵר הֵימֶנּוּ, אָסוּר אַף בַּיּוֹצֵא הֵימֶנּוּ.
וַחֲכָמִים מַתִּירִין:

נוסח הרמב"ם

הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים מן הסתוונייות מותר בחומץ סתוונייות רבי יהודה בן בתירה אומר כל ששם תולדתו קרואה עליו ונדר הימנו אסור אף ביוצא הימנו וחכמים מתירין.


פירוש הרמב"ם

הנודר מן הענבים מותר ביין, מן הזיתים כו', הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים כו' — תנא קמא אומר: הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים, לפי שהתמרים ראויין לאכילה, ונאמר שהוא לא נתכוין אלא לעצמן כמות שהן. וחכמים אומרים: אפילו היה הדבר שנשבע עליו אינו ראוי לאכילה כלל, שהיה לנו לומר שהוא לא נתכוין אלא על הדבר היוצא ממנו, עם כל זה מותר ביוצא ממנו, כגון הסתווניות, והם הפירות שבימות הגשמים, ושם ימות גשמים – סתיו, ואינם ראויין לאכילה, ועושין מן הענבים שבימות הגשמים חומץ. והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

סתוניות - ענבים רעים הנשארים בגפנים בימות הסתיו, ואינם ראוים ליין ועושים מהם חומץ:

כל ששם תולדתו קרויה עליו - ואע"פ שנשתנה נקרא על שם עיקרו. כמו, דבש תמרים, חומץ סתוניות:

וחכמים מתירין - איכא בין ת"ק לחכמים, דת"ק סבר הנודר בסתוניות מותר בחומץ היוצא מהן ואסור בסתוניות, וחכמים מתירין בסתוניות עצמן, דכיון דסתוניות לאו בני אכילה נינהו, כי נדר מסתוניות דעתו על החומץ היוצא מהן לא על הסתוניות עצמן. והלכה כחכמים. פירוש אחר, וחכמים מתירין חומץ הסתוניות כמו דבש תמרים, דסבירא להו לחכמים דבין בדברים הראויים לאכילה בין שאינן ראויין לאכילה האוסר דבר אחד על עצמו מותר ביוצא ממנו יח:

פירוש תוספות יום טוב

הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים. פירוש דאמר קונם תמרים עלי. מותר בדבש היוצא מהם. דדבש מקרי. תמרים [לא מקרי]. וקשה אמאי לא תנא הכא כדקתני בשאר בבי. תמרים אלו שאני טועם אסור ביוצא מהם. תוספות. וכתב הר"ן איכא למידק ת"ק [מני] לא רבנן. ולא רבי יוסי. דהא אמרינן לעיל דאפילו רבנן מודו. היכא דקרו לקומא קומא דחלבא. אסור. ודבש תמרים וחומץ סתוניות ליתסר מה"ט. [איכא למימר] לא דמי. דאילו גבי קום דחלב הקום לא נשתנה מצורה לצורה. דמעיקרא נמי כשהיה מעורב בחלב באותה צורה עצמה היה. אבל הכא הרי נשתנה הגוף. הרשב"א. ועוד דבקום כי קרי ליה קומא דחלבא. מפני שעדיין תורת חלב עליו קרי ליה. ולא להפריש בין זה לאחר. שאין נקרא קום אלא זה. אבל הכא כי אמרינן דבש תמרים. וחומץ סתוניות. לא שיהא עדיין תורת תמרים וסתוניות עליהם. אלא להפריש בין דבש תמרים לדבש אחר. ובין חומץ סתוניות לחומץ אחר:

[כל ששם תולדתו קרויה כו'. תיבת קרויה מוסבת על תולדה]. [שהיא לשון נקבה]:

וחכמים מתירין. פירש הר"ב איכא בין ת"ק לחכמים וכו' ורבי יהודה בן בתירא אוסר בו וביוצא מהם. רש"י. ומ"ש הר"ב בפירוש אחר וחכמים מתירין בין בדברים שראוין לאכילה ובין שאינם ראויין לאכילה כן פירש הרמב"ם. וז"ל התוספות איכא בינייהו דת"ק נקט מן התמרים מותר בדבש משמע דדוקא בתמרים וסתוניות שהן ראויין אסור בהן ומותר ביוצא מהן. הא נדר מדברים שאינם ראויים לאכול אסור בין בהם בין ביוצא מהם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על המשנה) בדבש כו'. פירוש דאמר קונם תמרים עלי, מותר בדבש היוצא מהם דדבש מיקרי תמרים לא מיקרי. ואף דאמרינן לעיל דאפילו רבנן מודו היכא דקרו לקומא קומא דחלבא אסור, ודבש תמרים וחומץ סתוניות ליתסר מה"ט, וי"ל דלא דמי דאלו גבי קום לא נשתנה מצורה לצורה אלא מעורב היה בחלב באותה צורה עצמה אבל הכא הרי נשתנה הגוף. הרשב"א. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) ז"ל התוספ', איכא בינייהו, דת"ק נקט מן התמרים מותר בדבש משמע דדוקא בתמרים וסתוניות שהן ראויין אסור בהן ומותר ביוצא מהן הא נדר מדברים שאינם ראוים לאכול אסור בין בהם בין ביוצא מהם:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

סתווניות:    אית דגרסי ספוניות כמו סופי ענבים הרא"ש ז"ל. בסוף פי' רעז"ל פי' אחר וחכמים מתירין חומץ הסתווניות כמו דבש התמרים דס"ל לחכמים וכו' עד סוף. אמר המלקט כן ראיתי שפי' הרמב"ם ז"ל ואיני יודע בע"ד מנין לו ז"ל האי פירושא ותו דאכתי תיקשי להאי פירושא מאי איכא בין חכמים לת"ק ואפשר לפי פי' זה דלא גרסי' ברישא סתווניות וקצת רמז מצאתי לזה בסמ"ג מל"ת סי' רמ"ב שלא הביא בבא דסתוניות או שמא גרסא אחרת היתה לו להרמב"ם ז"ל בסוגיית הגמ' דכן משמע מפי הר"ן ז"ל שיש גירסא אחרת [עי' מ"ש מנימוקי הגרי"ב] מדכתב כך גרסינן בהלכות הרמב"ן ז"ל וה"פ דבהא פליגי ת"ק פליג אדר"ש בן אלעזר בתרוייהו דס"ל לת"ק דבין דרכו ליאכל ובין אין דרכו ליאכל אסור בו ולא ביוצא ממנו ור"ש ס"ל דבשדרכו ודרך היוצא ממנו ליאכל אסור בשניהם ובשאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל אסור ביוצא ממנו ולא בו ובהא מפיך ליה לת"ק לגמרי ור' יהודה בן בתירא ס"ל כר"ש בדרכו ודרך היוצא ממנו ליאכל דאסור בשניהם ופליג עליה בשאין דרכו ליאכל ודרך היוצא ממנו ליאכל דלר' יהודה בן בתירה לא שני ליה ומיתסר נמי בתרוייהו ולר"ש בן אלעזר שאני ליה ולא מיתסר אלא ביוצא ממנו ורבנן בתראי דמתני' היינו רשב"א ושריותא דידהו קאי אאין דרכו ליאכל דשרי הוא גופיה ומישמע לי דמש"ה משמע ממילתייהו דאה"ג קאי מדקתני סתמא וחכמים מתירין דמשמע דאתרוייהו פליג ובמאי דקא שוו ת"ק ור' יהודה לאיסורא שרו אינהו ומש"ה פשיטא דאסתוניות קאי דאיכא טעמא להתירא דמשום שאין דרכן ליאכל איכא למימר דלא נתכוון אלא ליוצא מהן דאתמרים דשוו נמי תרווייהו לאיסורא ליכא למימר דשרו רבנן בתראי מן התמרים דלישרי בתמרים גופייהו דליכא טעמא להתירא עכ"ל הר"ן ז"ל וז"ל תוס' ז"ל על סוגיית הגמ' אע"פ שנראה שנפל טעות בדפוס בלשונם ז"ל המעיין יתקן כפי שכלו. וזהו חכמים היינו ת"ק דשרי בדבש תמרים איכא בינייהו דתניא וכו' כל שדרכו ליאכל כו' ומיירי דשם תולדתו עליו דאל"כ לית ליה לרשב"א ענבים מותר ביין וכל שאין דרכו כגון סתוניות שאין דרכן ליאכל וחומץ שלהם דרכו ליאכל נדר בו אינו אסור אלא ביוצא ממנו ת"ק לית ליה דר"ש וחכמים אית להו דר"ש דדוקא בדבש תמרים ודאי לא סברי כותיה אלא מדינא דסתוניות וה"ק וחכמים מתירין בתמרים לאכול דבשן אבל בסתוניות לא שרינן וקשה דה"ל למיתני וחכמים אוסרין בסתוניות. והר"מ פי' לפי מה שפירשתי דסתוניות אין דרכן ליאכל אלא היוצא מהן יש לפרש ת"ק ור' יהודה בן בתירא לית להו דר"ש בן אלעזר דאינהו אסרי בסתוניות גופייהו ואיהו לא אסר אלא ביוצא מהן וחכמים אית להו דר"ש. וי"מ איכא בינייהו דת"ק נקט מן התמרים מותר בדבש וכו' משמע דדוקא בתמרים וסתוניות שהן ראויין אסור בהן ומותר ביוצא מהן הא נדר מדברים שאינם ראויין ליאכל אסור בין בהם בין ביוצא מהם וחכמים מתירין עכ"ל ז"ל כפי מה שהורוני מן השמים להגיה לשונם ז"ל. ואפשר כי זה הפירוש האחרון שכתבתי בשמם הוא ג"כ פירוש הרמב"ם ז"ל ובזה נתיישב קצת וכזה כתב ג"כ בתוספת יום טוב בקיצור. וכתב הר"ן ז"ל ואיכא למידק ת"ק מני לא ר' יוסי ולא רבנן דהא אמרינן לעיל בפלוגתא דקום וחלב דכל היכא דקרו ליה קומא דחלבא אסור אפילו לרבנן ודבש תמרים וחומץ סתוניות ליתסר אלא ל"ד דאילו גבי קום דחלב הקום לא נשתנה מצורה לצורה דמעיקרא נמי כשהיה מעורב בחלב באותה צורה עצמה היה אבל הכא הרי נשתנה הגוף הרשב"א ז"ל. ועוד דבקום כי קרו ליה קומא דחלבא מפני שעדיין תורת חלב עליו קרוי ליה ולא להפריש בין זה לאחר שאין נקרא קום אלא זה אבל הכא כי אמרי דבש תמרים וחומץ סתוניות לא שיהא עדיין תורת תמרים וסתוניות עליהם אלא להפריש בין דבש תמרים לדבש אחר ובין חומץ סתוניות לחומץ אחר ע"כ. ובסמוך אכתוב בעזה"י דברי הירוש' על ר' יהודה בן בתירא. אחר זמן באו לידי משניות הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל ומצאתי שכתב וחכמים מתירין פי' חכמים סוברים שהנודר מן הסתוניות דעתו על החומץ ובנדרים אין הולכים אחר דברים שבלב ועל כן החומץ מותר כיון שלא פי' בשפתיו ובסתוניות עצמן מותר כיון שלא היה לבו עליהן כי בנדרים צריך שיהא פיו ולבו שוין והת"ק סובר שדעתו היתה על הסתוניות עצמן ועל כן אסור בהן ע"כ. ועיין במ"ש בית יוסף ביורה דעה סימן רי"ז דף רנ"ח עמוד ד':

תפארת ישראל

יכין

מסתוניות:    ענבים שאינן נגמריה עד הסתיו, ואין עושין מהן יין רק חומץ:

כל ששם תולדתו קרויה עליו:    כדבש תמרים, חומץ סתווניות:

ונודר הימנו:    מהמין עצמו:

וחכמים מתירין:    (אף) בסתווניות עצמן דמדאינן ראויין לאכילה, מסתמא כוונתו לחומץ, וקיי"ל כת"ק [שם]:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים