משנה נדרים ו ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ו · משנה ד | >>

דג דגים שאיני טועם, אסור בהן, בין גדולים בין קטנים, בין מלוחין בין טפלין, בין חיין בין מבושלין. ומותר בטרית טרופה ובציר.

הנודר מן הצחנה, אסור בטרית טרופה, ומותר בציר ובמורייס.

הנודר מטרית טרופה, אסור בציר ובמורייס.

משנה מנוקדת

[עריכה]

דָּג, דָּגִים, שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,

אָסוּר בָּהֶן,

בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים,

בֵּין מְלוּחִין בֵּין טְפֵלִין,

בֵּין חַיִּין בֵּין מְבֻשָּׁלִין;

וּמֻתָּר בְּטָרִית טְרוּפָה וּבְצִיר.

הַנּוֹדֵר מִן הַצַּחֲנָה,

אָסוּר בְּטָרִית טְרוּפָה,

וּמֻתָּר בְּצִיר וּבְמֻרְיָס.

הַנּוֹדֵר מִטָּרִית טְרוּפָה,

אָסוּר בְּצִיר וּבְמֻרְיָס:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

דג דגים - שאיני טועם,

אסור - בהן,

בין גדולים - בין קטנים,

בין מלוחים - בין תפלים,

בין חיים - בין מבושלים.

ומותר - בטרית טרופה, ובציר.

הנודר - מן הצחנה,

אסור - בטרית טרופה,

ומותר - בציר, ובמוריס.

הנודר - מטרית טרופה,

מותר - בציר, ובמוריס.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

דע, כי בלשוננו כשיתחבר שם האחד עם הרבים, הרי זה מורה על הכלל ועל הפלגה בריבוי, כגון: "הבל הבלים", "שיר השירים". ואם אמר: "דג דגים", כלל כל המינים כולו באיזה עניין שיהיה.

ותפל — הוא הדבר שאין בו טעם.

וטרית טרופה — מין מן הדגים מחותך לחתיכות קטנות, מבואר בעבודה זרה.

וציר — רוצה לומר המים היוצאין מן הדגים המלוחין.

ומוריס — שם, הוא הנקרא בלשון ערבי "אלטמארי", ופעמים נעשה מן הדגים, ועל זה המוריס הנעשה מן הדגים מדבר בזאת ההלכה.

וצחנה — רוצה לומר, הדג הכבוש שכבר נתעפש והסריח, מגזרת "ותעל צחנתו"(יואל ב, כ):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

דג דגים שאיני טועם - לא דג ולא דגים והכל במשמע ^ז:

טפלין - מבלי מלח ^ח:

בטרית טרופה - דג שחותכים אותו חתיכות חתיכות ומוכרים אותו ויש לו שם בפני עצמו ואינו בכלל דג ודגים ^ט:

ציר - מים היוצאים מן הדגים המלוחים:

ומורייס - שומן היוצא מדגים מלוחים:

צחנה - תערובת מיני דגים טרופים נקראים צחנה. ודוגמתו במסכת ע"ז [דף מ'.] ההיא ארבא דצחנתא:

ומותר בציר ובמורייס - הואיל ואין עיקר ממשות הדג מובלע בהם:

הנודר מטרית טרופה אסור בציר ובמורייס - דכיון דהזכיר טרופה, מכל דבר שמעורב בו מין דג ^י משמע:

דג דגים כו' אסור בהן בין גדולים בין קטנים. לשון הר"ב לא דג. ולא דגים והכל במשמע. וז"ל הר"ן. משום דאמר תרי לישני. דג. דגים. דדג משמע גדול משום דנמכר בפני עצמו. ודגים משמע קטנים לפי שאין נמכרים אלא ביחד ע"כ. והרמב"ם כתב דע כי בלשונינו כשיתחבר שם האחד עם הרבים. הרי הוא מורה על הכלל. ועל הפלגה ברבוי. כגון הבל הבלים. שיר השירים. ואם אמר דג דגים. כלל כל המין כולו. באיזה ענין שיהיה:

ספלין. פירש הר"ב מבלי מלח כמ"ש תפל מבלי מלח (איוב ו) והטי"ת מתחלפת בתי"ו ששניהם ממוצא הלשון [דטלנ"ת]:

מותר בטרית טרופה. פירש הר"ב דג שחתכו וכו' ויש לו שם בפני עצמו שכן הוא נקרא טרית ועיין בספ"ב דמס' ע"ז:

ובציר. עיין מ"ש לקמן משנה ז' באיזה ציר אמרו:

ובציר. הר"ב גורס ג"כ ובמוריס ולא ראיתי כן בנוסחאות המשניות. אבל ראוי הוא דלגרוס הכי מדגרסינן ליה בסמוך. ועוד דלפירוש הר"ב הוה לא זו אף זו דפירוש מוריס שומן. וציר פירוש מים וכו':

הצחנה. כתב הר"ב תערובות מיני דגים טרופים. עיין עוד בפירש הר"ב רפ"י דתרומות ומש"ה אסור בטרית טרופה. לפי שהטרית חתוכה בחתיכות קטנות. הוה בכלל צחנה. תוספות. וכן הוא דעת הרא"ש. וכתב הב"י סימן רי"ז מלתא דפשיטא דבכלל צחנה הוא. ולא איצטריך מתניתין לאשמעינן אלא דמותר בציר ובמורייס. כיון שאין עיקר ממשות הדג מעורב בהם. אבל הר"ן פירש צחנה דגים קטנים הרבה מלוחים. ויש מהם טרופים אלא שרובם שלמים. וקתני דכיון שיש מהם טרופים. אסור בטרית טרופה. ומיהו בציר ומוריס מותר. לפי שאין בהם חתיכות של דג:

הנודר מטרית טרופה אסור בציר ובמורייס. כתב הר"ב דכיון שהזכיר טרופה. מכל דבר שמעורב בו מין דג משמע. ולכאורה בכל ציר ומורייס קאמר. ודוחק לומר כן שהרי הזכיר טרית והוא שם למין דג בפני עצמו כמ"ש לעיל. וז"ל הרא"ש שמכל דבר שמעורב בו ממין הדג משמע. ולפי זה דוקא בציר ובמוריס של טרית הוא שנאסר. וז"ל התוספות אסור בציר ומוריס טרופה. דאין טרופה גדולה מזה. שאין בהם רק לחלוחית הדג ושמט ע"כ. ונראה בעיני שחסר בלשונם מלת טרית בין ומוריס לטרופה דאל"כ מלת טרופה בכאן תפל מבלי מלח. והר"ן כתב וז"ל נ"ל דלא שייך למתני הכא לא אסור בצחנה ולא מותר בה. משום דבמקצתה מותר. ובמקצתה אסור. דכיון דבצחנה איכא שלמים וטרופים. בשלמים [כפי פירושו דלעיל] שרי. בטרופים אסור. ומש"ה לא תני הכא צחנה כלל. ע"כ: משמע מדבריו אע"פ שהזכיר טרית לא מיעט בזה שאר דגים. והיינו טעמא דלטעמיה אזיל שהוא אינו מפרש טרית. שהוא מין דג ששמו טרית. אלא הכי פירש טרית טרופה דג גדול טרוף דק דק ומש"ה שרי משום דדג דגים שלמים משמע. ולא טרופים. ע"כ וכ"כ הרא"ש בפירוש השני. אבל להר"ב וכ"פ הרא"ש בפירוש הראשון דטרית שם מין הדג. מסתבר כמ"ש שאינו נאסר בציר ומוריס. אלא שמזה המין ר"ל טרית. ומה"ט נמי לא שייך למתני בצחנה מאי דיניה. דפשיטא דמותר בכל שאר תערובות מיני דגים. כל שאינו ממין הטרית שהזכיר בנדרו:

אסור בציר ובמוריס. ובנוסח אחרינא מותר בציר ומוריס והיא גירסת הר"ן. וכ' איצטריך לי' למתני. דסלקא דעתך אמינא כיון דנדר מטרית שהיא טרופה דק דק יאסר אף בציר ומוריס. קמ"ל. והב"י כתב ג"כ שבנוסחת המשנה שבידו. כתוב מותר וכבר ראית שגירסת הרא"ש והתוספות אסור וכן גירסת הטור:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ז) (על הברטנורא) משום דאמר תרי לישני, דג דגים, דדג משמע נדול משום דנמכר בפ"ע, ודגים משמע קטנים לפי שאין נמכרים אלא ביחד. הר"נ. והר"מ כתב דע כי בלשונינו כשיתחבר שם היחיד עם הרבים הוא מורה על הכלל ועל הפלגה ברבוי כמו הבל הבלים. שיר השירים. וכן דג דגים כלל המין כולו באיזה ענין שיהיה:

(ח) (על הברטנורא) כמ"ש תפל בלי מלח. והטי"ת מתחלפת בתי"ו ששניהם ממוצא הלשון:

(ט) (על הברטנורא) שכן הוא נקרא טרית:

(י) (על הברטנורא) ולשון הרא"ש ולפי זה דוקא בציר ומורייס של טרית הוא שנאסר. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

דג דגים: בפירקי' דף נ"ב: ועיין במ"ש לקמן סוף סי' ז':

דג דגים אסור בין גדולים בין קטנים: משום דאמר תרי לישני דג דגים דדג משמע גדול משום דנמכר בפני עצמו ודגים משמע קטנים לפי שאין נמכרין אלא ביחד וכיון דאמר שניהם אסור בהן בין גדולים בין קטנים רש"י והר"ן ז"ל. אבל תוס' והרא"ש ז"ל פירשו דג או דגים. ור"ש בן אלעזר פליג בברייתא ואמר דג משמע דוקא גדול דתניא דג שאני טועם אסור בגדולים ומותר בקטנים וכי אמר דגה בקטנים אסור ובגדולים מותר דבלשון בני אדם לגדול קורין דג ולקטן קורין דגה ופי' הרמב"ם ז"ל [וכו' עי' בתוי"ט] והוא פי' רש"י והר"ן ז"ל ולפירושם לא פליגא מתני' אר"ש:

טרית טריפה: טונינא בלעז ונראה דהר"ן ז"ל גריס ומותר בטרית טרופה ובציר ובמורייס שכתב וז"ל ומשום הכי מותר בטרית משום דדגי דגים שלימין משמע ולא טרופין וכ"ש שמותר בציר של דגים שהוא שומן היוצא מהן וקרבי דגים מעורבין בו וכ"ש שמותר במורייס שהוא שומנו של דג בלבד וזו ואין צריך לומר זו קתני ע"כ. וקרוב לזה כתבו רש"י ותוס' ז"ל וכן משמע קצת דגרסי הרמב"ם ורעז"ל. אלא שפירש דציר היינו מים ולפי זה אתי שפיר דהוי לא זו אף זו. וביד פ"ט דהלכות נדרים סי' ח':

הנודר מן הצחנה: ואם אמר הרי עלי ציחין בעיא בגמ' ולא אפשיטא:

הנודר מטרית טרופה אסור בציר ובמורייס: הר"ן ז"ל משמע דגריס מותר בציר ובמורייס שכתב נ"ל דלא שייך למיתני הכא לא איסור בצחנה ולא מותר בה משום דבמקצתה מותר ובמקצתה אסור דכיון דבצחנה איכא שלימין וטרופין בשלימין שרי בטרופין אסור ומש"ה לא תני הכא צחנה כלל ומותר בציר ובמורייס איצטריכא ליה [כו' עי' בתוי"ט] וה"נ איתא בירושלמי במשנה ובגמ' וגם בבית יוסף. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל ובירושלמי דייק הא בשאינה טרופה אסור. ולא כן גריס הרא"ש ז"ל ולא בנו בכל הטור ז"ל גם לא התוס'. וכתב בית יוסף שם ביורה דעה סי' רי"ז והרמב"ם ז"ל השמיט דינים אלו משום דתלוי בלשון בני אדם באותו מקום ובאותו זמן שנדר ע"כ: