משנה נדרים ו ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ו · משנה ב | >>
הנודר ממעשה קדרה, אינו אסור אלא ממעשה רתחתה.
אמר: קונם היורד לקדרה שאיני טועם, אסור בכל המתבשלין בקדרה.
- הַנּוֹדֵר מִמַּעֲשֵׂה קְדֵרָה,
- אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂה רְתַחְתָּה.
- אָמַר: קוֹנָם הַיּוֹרֵד לַקְּדֵרָה שֶׁאֵינִי טוֹעֵם,
- אָסוּר בְּכָל הַמִּתְבַּשְּׁלִין בַּקְּדֵרָה:
הנודר ממעשה קדירה -
- אינו אסור - אלא ממעשה רתחתה.
- אמר: קונם יורד לקדירה - שאיני טועם,
- אסור - מכל המתבשלין בקדירה.
מעשה רתחתא — הוא המאכל שעושין מן הקמח ומן לביבות הפת במים רותחין.
והעיקר שנגררים אחריו אלו הדינים ונסמכים, הוא מה שאמרו: "בנדרים הלך אחר לשון בני אדם". וזה גם כן תלוי לפי לשון הידוע והמורגל בין בני אדם שבאותו מקום שנשבע בו האדם, ולפי מה שמורה עליו באותו הזמן. ועל דרך משל, אם היה המקום שנשבע בו קוראין באותו זמן "מבושל" לצלי ושלוק, הרי הכל אסור עליו; ואם אין קוראין "מבושל" אלא המבושל ממש, הרי זה אסור עליו המבושל לבדו. ועל זה תעשה היקש מכל מה שיש בזו המסכתא באמרו: "הנודר מכך אסור בדבר פלוני ומותר בפלוני", לפי שכל זה אמנם אמרו התנא לפי מקומו ולפי לשונם באותו הזמן ולפי המפורסם אצל ההמון, ומסר לנו זה על דרך הדמיון. לפיכך הבן זה, ולא נצטרך להחזירו במה שאנו עתידים לומר:
ממעשה רתחתה - אוכל עשוי מקמח שהורתח בקדרה ה. וכללא דמלתא, בנדרים הלך אחר לשון בני אדם לפי הזמן והמקום, ואי איכא דוכתא דקרו לצלי מבושל ולמבושל צלי, הנודר מן המבושל אסור בצלי, וכן כל כיוצא בזה. ואי רובא קרי ליה הכי ומיעוטא קרי ליה הכי, לא אמרינן זיל בתר רובא אלא הוי ספק נדרים, וכל ספק נדרים להחמיר:
ממעשה רתחתה. פירש הר"ב אוכל עשוי מקמח שהורתח בקדירה. וז"ל הר"ן מפרש בירושלמי איזהו מעשה רתחתה כגון חילקא וטרגיס. וטיסני. סלת. ואורז. זריד. וערסן. והיינו דקאמר אינו אסור אלא ממעשה רתחתה. ע"ש שצריך להרתיח לבשל הרבה. ע"כ. וכתב ב"י סימן רי"ז. ולפ"ז משמע דמתניתין הכי מפרשה. הנודר ממעשה קדירה אינו אסור אלא ממעשה רתחתה. דהיינו חילקא וטרגיס וכו' בלבד. שדברים אלו נקראים מעשה קדירה. ולא דברים אחרים. אמר קונם היורד לקדירה שאיני טועם. אסור בכל המתבשלים בקדירה. דכולהו בכלל היורד לקדרה הם. וכ"נ מדברי הרמב"ם בפ"ט מה"נ. אבל מדברי הטור נראה שהוא מפרש דמעשה קדרה. ומעשה רתחתה. היינו דברים שבישולם נגמר בקדרה. אמר היורד לקדירה. אסור בכל המתבשלים בקדירה. אע"פ שלא נגמר בישולם בקדירה. אלא באלפס. או בכלי אחר עכ"ל הב"י. וכפירוש הטור. כן מפרש הרא"ש בפירוש המשנה. גם התוספות מפרשים כן. ומיהו קחזינן דבין למר ובין למר שאני טועם דתנן בסיפא. נמי לאו דוקא כמו במתניתין דלעיל [ועיין מ"ש במתניתין דלקמן בשם הר"ן] והא דגרס שאיני כתבתי בראש הפרק. ואין צורך לחזור עליו עוד בכל הפרק:
(ה) (על הברטנורא) מפרש בירושלמי איזהו מעשה רתחתה, כגון חילקא כו' סולת ואורז כו' על שם שצריך להרתיח לבשל הרבה. ולפ"ז מתניתין הכי מפרשה הנודר כו' ממעשה רתחתה דהיינו חילקא כו' שרק דברים אלו נקראים מעשה קדרה. אמר קונם היורד לקדירה אסור בכל המתבשלים בקדירה דכולהו בכלל היורד לקדירה הם. ב"י. ושאיני טועם לאו דוקא, וכדלעיל:
מעשה רתחתא: ז"ל רש"י ז"ל כמעשה רתחתא היינו דבר שנגמר בשולו בקדרה ואינו אלא מחמשת המינים לאפוקי דבר שאין גמר בשולו בקדרה עד שמבשלין אותו באלפס:
אסור: בכל הנעשה בקדרה ואפילו מבושל בקדרה אסור ע"כ. וביד שם סי' ז':
בכל המתבשלין: ס"א מכל:
יכין
הנודר ממעשה קדירה אין אסור אלא ממעשה רתחתה: [זופפע] ממאכלים שצריך לרתחן הרבה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) |
ר"ן |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
פירוש הרא"ש |
תוספות רי"ד |
הרשב"א |
הריטב"א |
מאירי |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש