משנה נדרים ג דפוסים

<< | משנה נדרים ג דפוסים | >>
ארבעה נדרים התירו חכמים:
נדרי זירוזין, ונדרי הבאי, ונדרי שגגות, ונדרי אונסים.
נדרי זירוזין כיצד?
היה מוכר חפץ, ואמר: "קונם שאיני פוחת לך מן הסלע", והלה אומר: "קונם שאיני מוסיף לך על השקל";
שניהן רוצין בשלושה דינרין.
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו, אומר:
כל נדר שאני עתיד לידור הוא בטל;
ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר.
נדרי הבאי:
אמר: "קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים";
"אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד".
נדרי שגגות:
"אם אכלתי" ו"אם שתיתי", ונזכר שאכל ושתה;
"שאני אוכל" ו"שאני שותה", ושכח ואכל ושתה;
אמר: "קונם אשתי נהנית לי, שגנבה את כיסי" ו"שהיכתה את בני", ונודע שלא היכתו ונודע שלא גנבתו.
ראה אותן אוכלים תאנים, ואמר: "הרי עליכם קרבן", ונמצאו אביו ואחיו, והיו עמהן אחרים. [נ"א: ...ונמצאו אביו ואחיו. היו עמהן אחרים, בית שמאי וכו']
בית שמאי אומרים:
הן מותרין, ומה שעמהן אסורין.
ובית הלל אומרים:
אלו ואלו מותרין.
נדרי אונסים:
הדירו חבירו שיאכל אצלו, וחלה הוא, או שחלה בנו, או שעיכבו נהר,
הרי אלו נדרי אונסין.
נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין,
שהיא תרומה, אף על פי שאינה תרומה;
שהן של בית המלך, אף על פי שאינן של בית המלך.
בית שמאי אומרים, בכל נודרין, חוץ מבשבועה;
ובית הלל אומרים, אף בשבועה.
בית שמאי אומרים, לא יפתח לו בנדר;
ובית הלל אומרים, אף יפתח לו.
בית שמאי אומרים, במה שהוא מדירו;
ובית הלל אומרים, אף במה שאינו מדירו.
כיצד? אמרו לו: אמור "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: "קונם אשתי ובני נהנין לי",
בית שמאי אומרים, אשתו מותרת, ובניו אסורין;
ובית הלל אומרים, אלו ואלו מותרין:
הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות,
טלית זו קרבן אם אינה נשרפת,
יש להן פדיון.
הרי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו,
טלית זו קרבן עד שתישרף,
אין להם פדיון.
הנודר מיורדי הים, מותר ביושבי היבשה.
מיושבי היבשה, אסור ביורדי הים, שיורדי הים בכלל יושבי היבשה.
לא כאלו שהולכין מעכו ליפו, אלא במי שדרכו לפרש:
הנודר מרואי החמה, אסור אף בסומין;
שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותו.
הנודר משחורי הראש,
אסור בקרחין ובבעלי שיבות,
ומותר בנשים ובקטנים;
שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים.
הנודר מן הילודים, מותר בנולדים.
מן הנולדים, אסור בילודים.
רבי מאיר מתיר אף בילודים.
וחכמים אומרים: לא נתכוין זה אלא במי שדרכו להוליד:
הנודר משובתי שבת, אסור בישראל ואסור בכותים.
מאוכלי שום, אסור בישראל ואסור בכותים.
מעולי ירושלים, אסור בישראל ומותר בכותים:
"קונם שאיני נהנה לבני נוח", מותר בישראל ואסור באומות העולם.
"שאיני נהנה לזרע אברהם", אסור בישראל ומותר באומות העולם.
"שאיני נהנה לישראל", לוקח ביותר ומוכר בפחות.
"שישראל נהנין לי", לוקח בפחות ומוכר ביותר, אם שומעין לו.
"שאיני נהנה להן והן לי", יהנה לנכרים.


"קונם שאיני נהנה לערלים", מותר בערלי ישראל ואסור במולי אומות.
"קונם שאיני נהנה למולים", אסור בערלי ישראל ומותר במולי עכו"ם, שאין הערלה קרויה אלא לשם עכו"ם,
שנאמר: "כי כל הגוים ערלים, וכל בית ישראל ערלי לב" (ירמיה ט);
ואומר: "והיה הפלשתי הערל הזה" (שמואל א יז);
ואומר: "פן תשמחנה בנות פלשתים, פן תעלוזנה בנות הערלים" (שמואל ב א).


רבי אליעזר בן עזריה אומר: מאוסה ערלה, שנתגנו בה הרשעים, שנאמר: "כי כל הגוים ערלים".
רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה, שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות.
רבי יוסי אומר: גדולה מילה, שדוחה את השבת החמורה.
רבי יהושע בן קרחה אומר: גדולה מילה, שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלוא שעה.
רבי נחמיה אומר: גדולה מילה, שדוחה את הנגעים.
רבי אומר: גדולה מילה, שכל המצוות שעשה אברהם אבינו, לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר: "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית יז).
דבר אחר: גדולה מילה, שאלמלא היא – לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, שנאמר: "כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה, חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג):
<< | משנה נדרים ג דפוסים | >>