משנה נדרים ג ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ג · משנה ט | >>
הַנּוֹדֵר מִן הַיִּלּוֹדִים, מֻתָּר בַּנּוֹלָדִים.
- מִן הַנּוֹלָדִים, אָסוּר בַּיִּלּוֹדִים.
- רַבִּי מֵאִיר מַתִּיר אַף בַּיִּלּוֹדִים.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- לֹא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּרְכּוֹ לְהוֹלִיד.
הנודר מן הילודים - מותר בנולדים.
- מן הנולדים -
- רבי מאיר - מתיר אף בילודים.
- וחכמים אומרין: לא נתכוון זה, אלא - ממי שדרכו להיוולד.
ילודים - היה משמעותו באותו הזמן אצל ההמון אותם שנולדו;
ונולדים - היה משמעותו העתידים להיוולד.
ושיעור זאת המשנה כך: הנודר מן הילודים – מותר בנולדים; מן הנולדים – אסור בילודים.
רבי מאיר אומר: אף הנודר בנולדים מותר בילודים, כמו שהנודר בילודים מותר בנולדים.
וחכמים אומרים שפירוש נולדים, מי שדרכו להוליד, רוצה לומר בזה – מי שדרכו להוליד כמותו כגון אדם והולך על ארבע מן החיות, לא מי שדרכו להוליד ביצים כמו רוב הדגים והעופות:
יתבאר לך בזאת המסכת שהיה מנהגם לאכול שום בערב שבת על כל פנים.
והיות הכותים מואסים לירושלים ומקללין אותה, הרי הוא מפורסם בכל הארץ. וטעם זה, מה שנתבאר בעזרא; כל שכן שלא יעלו שם לרגל:
מבואר הוא בלשון התורה, ש"זרע אברהם" על דרך כלל אמנם הוא זרע יעקב לבד. וזהו מה שאמר לו הבורא "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם"(בראשית טו, יב), וזה לא היה אלא זרע יעקב. ולכך מותר לו ליהנות ואפילו בעשו וישמעאל.
משנה י [נוסח הרמבם]
זה גם כן מבואר, שרוצה לומר "במולים", במי שמאמין בברית מילה; ו"ערלים", מי שאינו מאמין בברית מילה.
ושלש עשרה בריתות - הם מילת "ברית" ו"בריתי" הנכפלים במצות השם יתברך לאברהם אבינו בברית מילה במעמד אחד בפני עצמו (בראשית יז, ב), ואלו מניינם:
- "ואתנה בריתי ביני ובינך".
- "אני הנה בריתי אתך".
- "והקימותי את בריתי ביני וביניך".
- "לברית עולם".
- "ואתה את בריתי תשמור".
- "זאת בריתי אשר תשמרו".
- "והיה לאות ברית ביני וביניכם".
- "והיתה בריתי בבשרכם".
- "לברית עולם".
- "את בריתי הפר".
- "והקימותי את בריתי אתו".
- "לברית עולם".
- "ואת בריתי אקים את יצחק".
הנה אלו י"ג בריתות נכפלו בזה הדיבור, ואז נסתלק ממנו הדיבור, כמו שאמר אחר כך: "ויכל לדבר אתו, ויעל אלהים מעל אברהם"(בראשית יח, יב).
והיותה דוחה את הנגעים, כשיש נגע צרעת בראש הזכרות, יקצץ בעת המילה, אף על פי שקציצת הנגעים מצות לא תעשה שנאמר: "השמר בנגע הצרעת"(דברים כד, ח) וגו', רוצה לומר: לא תקצצה ולא תצבע אותה, אבל תסמוך על דברי הכהנים בלבד. ובא אלינו בקבלה: כל מקום שנאמר "השמר", "פן" ו"אל" – אינו אלא מצות לא תעשה:
מן הילודים - משמע שנולדו כבר כה:
מן הנולדים - משמע העתידין להיוולד:
מן הנולדים... רבי מאיר מתיר אף בילודים - בגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני: מן הנולדים אסור בילודים. רבי מאיר אומר: אף הנודר מן הנולדים מותר בילודים, כי היכי דהנודר מן הילודים מותר בנולדים:
אלא ממי שדרכו להוליד - כגון אדם ובהמה, לאפוקי עופות ודגים, שאין מולידים אלא מטילים ביצים:
מן הילודים. כתב הר"ב משמע שנולדו כבר. כתב הר"ן משום דלשון ב"א כך הוא דאילו בלשון תורה כי היכי דמשמע נולדים כבר כדכתיב (יהושע ה') כל העם הילודים במדבר. ה"נ משמע עתידים להולד כדכתיב (שמות א') כל הבן הילוד:
מותר בנולדים. פירש הר"ב הנולדים משמע שעתידים להוולד. מפרש בגמרא דבלשון תורה משמע הכי ומשמע הכי דכתיב (בראשית מ"ח) שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים והוה ילדין וכתיב (מלכים א' י"ג) הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ועדיין מנשה לא בא. אבל (בנדרים) [צ"ל בל' ב"א] משמע דמתילדים ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:
מן הנולדים אסור בילודים. לשון הר"ן דס"ל דנהי דאמר מן הילודים אין הנולדים דהיינו אותם שעתידים להוולד בכלל ה"מ בילודים שהוא לשון מיוחד אבל הנולדים כולל שניהם דהיינו אותם שנולדו ואותן שעתידין להולד ע"כ. ור"ל בלשון בני אדם ועיין בסמוך לקמן:
[רבי מאיר מתיר אף בילודים. הא דכתב הר"ב מן הנולדים ר' מאיר מתיר וכו' דח"מ וה"ק וכו' משמע דגירסתו במשנה כך היא. ואסור בילודים לחוד הוא דל"ג. ולא מיחסרא במשנה רק אלו שתי תיבות ולא כן היא גירסת הרא"ש אלא דל"ג כל הבבא של מן הנולדים אסור בילודים והיא נראית יותר כמ"ש בס"ד בספר מעדני מלך]:
וחכמים אומרים לא נתכוין כו'. כתב רש"י חכמים דסיפא היינו ת"ק וכ"כ הר"ן לא דעת שלישי הוא אלא דפרושי קא מפרשי טעמייהו דאמרי דהנודר מן הנולדים אסור בכל וקיהבי טעמא למלתייהו שלא נתכוין אלא ממי שדרכו להולד בין להבא בין לשעבר. לפי שאין במשמעות לשון זה כוונה אחת מיוחדת לשעבר דוקא או להבא דוקא. ור' מאיר סבר דבלשון בני אדם לא מקרי נולדים אלא עתידים להוולד ע"כ. והרא"ש כתב דחכמים פליגי אתרווייהו ואף מן הילודים אסור בשניהם ע"כ. ודעת הרמב"ם נראה שהיא כדעת הר"ן שכן כתב בפירושו וחכמים אומרים שפירש נולדים וכו'. ובחבורו פרק ט' השמיט משנה זו וכתב הב"י סימן רי"ז דהיינו טעמא דמשום דכיון דפליגי בלשון ב"א לא שייך לפסוק הלכה כמאן ע"כ. כלומר וכיון דלא שייך לפסוק הלכה כמאן הלכך לא היה יכול להעתיק אחד מהסברות דאם כן כבר היה פוסק הלכה. מה שאין כן בשאר משניות דסתמא תנינן שהעתיקן אע"פ שגם בהן הכל אחר לשון בני אדם:
(כה) (על הברטנורא) משום דבלשון בני אדם כך הוא דאלו בלשון תורה משמע נמי בעתידים להוולד כדכתיב כל הבן הילוד. הר"נ:
(כו) (על המשנה) הנולדים. דלשון הנולדים כולל שניהם אותם שנולדו ואותם שעתידים להוולד. ור"ל בלשון בני אדם:
(כז) (על המשנה) לא כו'. לפרושי טעמיה דת"ק משום שלא נתכוין זה אלא במי שדרכו להוליד בין להבא בין לשעבר ור"מ סובר דבלשון בני אדם לא מקרי נולדים אלא עתידים להוולד. הר"נ. ועתוי"ט:
מן הנולדים: משמע העתידין להוולד כדכתיב הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ואיכא קרא דשני בניך הנולדים לך בארץ מצרים שכבר נולדו אלא משמע הכי ומשמע הכי ובנדרין הלך אחר לשון בני אדם ורבנן סברי דבלשון בני אדם לכולהו קרי נולדים ור"מ סבר דוקא בעתידין להוולד:
ר"מ מתיר אף בילודים: בגמרא מפרש דחסורי מיחסרא וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט אבל בנולדים אסור מיהא אפילו לר' מאיר ות"ק ס"ל דנהי דהיכא דאמר מן הילודים אין הנולדים דהיינו אותם שעתידין להוולד בכלל ה"מ בילודים שהוא לשון מיוחד אבל הנולדים כולל שניהם דהיינו אותם שנולדו ואותן שעתידין להוולד הר"ן ז"ל וכמו שנעתיק כל לשונו. ועיין בפי' רש"י ז"ל דפ"ק דיבמות דף י"א דמשמע שהוא מפרש הילודים שעדיין לא נולדו הנולדים שנולדו כבר הפך דברי התוס' דהתם ופירוש עצמו דהכא וכדמוכח בגמרא דהכא:
וחכמים אומרים לא נתכוון זה אלא ממי שדרכו להוולד: ה"ג לה ברוב הנוסחאות ויש גורסין להוליד. [הגה"ה אכן ה"ר יהוסף ז"ל מצאתי שהגיה מן הנולדים ר' מאיר מתיר אף בילודים וחכמים וכו' ומחק מלות אסור בילודים]. ורש"י והר"ן ז"ל פירשו דחכמים דסיפא היינו ת"ק ולא דעת שלישי אלא לפרושי דאין במשמעות לשון זה כוונה אחת מיוחדת לשעבר דוקא או להבא דוקא אלא ממי שדרכו להוליד בין להבא בין לשעבר ובהכי פליגי ר"מ ורבנן דרבנן סברי דכי היכי שנולדים בלשון תורה כולל נולדים כבר ועתידין להוולד ה"נ בלשון בני אדם והיינו דהדרי רבנן למימר בסיפא דמתני' לא נתכוון זה אלא ממה שדרכו להוולד ור"מ סבר דבלשון בני אדם לא מיקרו נולדים אלא עתידין להוולד. ובילודים נמי דתרוויהו בין ר"מ בין ת"ק מודו דמותר באותם שעתידין להולד טעמייהו משום לשון בני אדם דאילו בלשון תורה כי היכי דמשמע נולדים כבר כדכתיב כל העם הילודים במדבר ה"נ משמע עתידין להוולד כדכתיב כל הבן הילוד ע"כ. אבל הרא"ש ז"ל פירש ופליגי רבנן דסיפא אתרוייהי ואף מן הילודים אסור בשניהם. וכתוב שם בבית יוסף יו"ד סוף סי' רי"ז דהרמב"ם ז"ל השמיט זה משום דכיון דבלשון בני אדם פליגי לא שייך למיפסק הלכה כחד מינייהו שהכל הולך אחר לשון בני אדם באותו מקום ובאותו זמן:
יכין
הנודר מן הילודים: דמשמע בלשון בני אדם, שנולדו כבר:
מותר בנולדים: ר"ל בעתידין להוולד:
מן הנולדים אסור בילודים: דנולדים משמע שנולדו כבר או העתידין להוולד, דאף דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, על כל פנים אוסר ע"ע דבר שלבל"ע [כי"ד סוף סימן ר"ד ]. ובש"ס ל"ג הך בבא:
רבי מאיר מתיר אף בילודים: ס"ל דכמו באוסר עצמו בילודים מותר בנולדות, ה"נ באוסר עצמו בנולדים מותר מילודים, והיינו דקאמר "אף", דארישא קאי, וס"ל לר"מ דגם "נולדים" לא משמע רק העתידין להוולד:
אלא במי שדרכו להוליד: טעמא דת"ק קאמרי דלהכי באמר נולדים אסור בכל ולאפוקי רק דגים ועופות:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) |
ר"ן |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
פירוש הרא"ש |
תוספות רי"ד |
הרשב"א |
הריטב"א |
מאירי |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש