משנה נדרים ג י

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ג · משנה י | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

הנודר משובתי שבת, אסור בישראל ואסור בכותיםכח.
מאוכלי שום, אסור בישראל ואסור בכותים.
מעולי ירושלים, אסור בישראל ומותר בכותים:

משנה מנוקדת

הַנּוֹדֵר מִשּׁוֹבְתֵי שַׁבָּת, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵאוֹכְלֵי שׁוּם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בַּכּוּתִים. מֵעוֹלֵי יְרוּשָׁלַיִם, אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בַּכּוּתִים.

נוסח הרמב"ם

הנודר משובתי שבת אסור בישראל ואסור בכותים מאוכלי השום אסור בישראל ואסור בכותים מעולי ירושלים אסור בישראל ומותר בכותים.


פירוש הרמב"ם

הנודר משובתי שבת אסור בישראל ואסור כו' – יתבאר לך בזאת המסכת שהיה מנהגם לאכול שום בערב שבת על כל פנים. והיות הכותים מואסים לירושלים ומקללין אותה, הרי הוא מפורסם בכל הארץ. וטעם זה, מה שנתבאר בעזרא; כל שכן שלא יעלו שם לרגל.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מאוכלי שום - אחד מעשר תקנות שתיקן עזרא שיהיו אוכלים שום לילי שבת, מפני שמרבים הזרע וליל שבת הוא זמן עונה של תלמידי חכמים:

ומותר בכותים - שאינן עולים לרגל. ואע"ג דמדאורייתא הוא, מפני שהם שונאים ירושלים ובחרו להם הר גריזים:

פירוש תוספות יום טוב

משובתי שבת כו' ואסור בכותים. מפרש בגמרא שאין בכלל דבריו אלא מצווין ועושין. והרי כותים שהם גרים הם מצווים ועושים משא"כ גוים דאע"ג אי משכחת דעושין אינן מצווין:

מאוכלי שום וכו' ואסור בכותים ה"ג. ותימא על ב"י סימן רי"ז שכתב וז"ל ויש נוסחאות שגורסין גבי אוכלי השום ומותר בכותים וכן עיקר. דמשמע דודאי כותים לא הוו אוכלי שום בע"ש שהיא תקנת עזרא ע"כ. והוא בעצמו העתיק הגמרא דאמתניתין דאמרינן בתרתי בבי קמייתא ישראל וכותים מצווים ועושין. גוים ההוא דעבדי עושים ואינם מצווים. עולי ירושלים ישראל מצווים ועושים וכו' הא קמן בהדיא דשום כותים נמי עבדי. ואין זה דבר תימא דאע"פ שאינה אלא תקנה מעזרא שהחזיקו בה לפי שהיה נראה להם תקנה טובה. מידי דהוי כל אומה ולשון שיש להם נימוסין ותקנות. הגע עצמך הרי אמרו גוים עבדי שבת ואין להם שום צווי כלל כ"ש הם שיחזיקו ג"כ בתקנה ואע"פ שאין מוחזקם אלא בתורה שבכתב מ"מ מפני גרותם מצווים על הכל ואם החזיקו בתקנה הם מצווים ועושים. וז"ל התוספות וגם הכותים שומרים תקנה דאכילת שום בע"ש ע"כ. וכן פירש"י והר"ן בתרתי בבי קמייתא בשבת ושום. וכן במשנה כתבו ואסור בכותים שהם נמי אוכלים שום בליל שבת. והרמב"ם בחבורו פרק ט' השמיט דין מאוכלי שום ולא ידעתי למה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כח) (על המשנה) ואסור כו'. שאין בכלל דבריו אלא מצווין ועושין, והרי כותים שהם גרים הם מצווין ועושין, משא"כ עו"ג דאע"ג דמשכחת דעושין אינן מצווין. הר"נ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מאוכלי:    השום אסור בישראל ואסור בכותים כך צ"ל. ופירשו תוס' ז"ל דכותים נמי שומרי תקנת אכילת שום בע"ש. וכן נראה מפי' רש"י ז"ל והר"ן ז"ל וכן בטור יורה דעה סוף סימן רי"ז אבל שם בבית יוסף דעיקר הגרסא גבי השום מותר בכותיים כמו שיש בנוסחאות דמשמע ודאי דכותים לא הוו אכלי שום בערב שבת שהיא תקנת עזרא ע"כ. ובעניותי איני יודע ליישב סוגיית הגמרא לפי אותה הגירסא. וביד השמיט בבא דאוכלי השום וגם בתוספת יום טוב תמה על בית יוסף בגרסתו גבי שום ומותר בכותים:

תפארת ישראל

יכין

ואסור בכותים:    מדמצווין לשבות [ועי' כתובות פ"ג סי' ד']:

מאוכלי שום:    עזרא תיקן שיאכלו שום בע"ש, מדהוא זמן עונה לרוב בני אדם, והשום מרבה הזרע:

ואסור בכותים:    אית דגרסי ואסור בכותיים, תליא באי נהגו או לא נהגו כותים כך. ואמנם מצאתי בספר כרמי שומרון שהכותיים חושבין לחטא לבעול נשותיהן בשבת וכוללין זה בהלאו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. [ע"ש צד כ"ז ובהערה שם]:

אסור בישראל ומותר בכותים:    שאין עולין לירושלים רק להר גריזים:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים

ראו גם: