ויקיטקסט

משנה נדרים ג ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ג · משנה ב | >>

נדרי הבאי:
אמר: "קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים";
"אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד"ד.
נדרי שגגות:
"אם אכלתי" ו"אם שתיתי", ונזכר שאכל ושתה;
"שאני אוכל" ו"שאני שותה", ושכח ואכל ושתה;
אמר: "קונם אשתי נהניתו לי, שגנבה את כיסי" ו"שהיכתה את בני", ונודע שלא היכתו ונודע שלא גנבתו.
ראה אותן אוכלים תאנים, ואמר: "הרי עליכם קרבן", ונמצאוז אביו ואחיו, והיו עמהן אחרים. [נ"א: ...ונמצאו אביו ואחיו. היו עמהן אחרים, בית שמאי וכו']
בית שמאי אומרים:
הן מותרין, ומה שעמהן אסורין.
ובית הלל אומרים:
אלו ואלו מותרין.

משנה מנוקדת

נִדְרֵי הֲבַאי:

אָמַר: "קוֹנָם אִם לֹא רָאִיתִי בַדֶּרֶךְ הַזֶּה כְּיוֹצְאֵי מִצְרַיִם";
"אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד".
נִדְרֵי שְׁגָגוֹת:
"אִם אָכַלְתִּי" וְ"אִם שָׁתִיתִי", וְנִזְכַּר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה;
"שֶׁאֲנִי אוֹכֵל" וְ"שֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה", וְשָׁכַח וְאָכַל וְשָׁתָה;
אָמַר: "קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי, שֶׁגָּנְבָה אֶת כִּיסִי" וְ"שֶׁהִכְּתָה אֶת בְּנִי",
וְנוֹדַע שֶׁלֹּא הִכַּתּוּ וְנוֹדַע שֶׁלֹּא גְּנָבַתּוּ.

רָאָה אוֹתָן אוֹכְלִים תְּאֵנִים, וְאָמַר: "הֲרֵי עֲלֵיכֶם קָרְבָּן", וְנִמְצְאוּ אָבִיו וְאֶחָיו, וְהָיוּ עִמָּהֶם אֲחֵרִים,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
הֵן מֻתָּרִין, וּמַה שֶּׁעִמָּהֶן אֲסוּרִין.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:
אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין.

נוסח הרמב"ם

נדרי הבאי - כיצד?

אמר: "קונם אם לא ראיתי בדרך הזו - כעולי מצרים",
"אם לא ראיתי נחש - כקורת בית הבד".
נדרי שגגות -
אמר: "אם אכלתי, ואם שתיתי",
ונזכר - שאכל ושתה.
"שאיני אוכל, שאיני שותה",
ושכח - ואכל ושתה.
"קונם אשתי נהנית לי,
שגנבה - את כיסי,
ושהכת - את בני",
ונודע - שלא הכתו,
ונודע - שלא גנבה.
ראה אותם אוכלים תאנים,
ואמר להן: "הרי הן עליכם קרבן",
ונמצאו - אביו, ואחיו,
והיו עמהן - אחרים,
בית שמאי אומרין:
הן מותרין - ואלו שעמהן אסורין.
בית הלל אומרין:
אלו ואלו - מותרין.

פירוש הרמב"ם

אם לא ראיתי – הוא חיוב, לא שלילה, והרי הוא כאילו אמר "שראיתי".

ואינו רוצה לומר כקורת בית הבד הגדולה, לפי שזה נמצא ברוב, ואין זה מן הגוזמא, ואמנם רוצה לומר על צורתה ובריאתה. וזה, שקורת בית הבד היתה צורתה אצלם, שהיה לה שטח פשוט, וגבה משולש כמו שהולך ועולה – נעשה דק כמו המצבה שעל הקבר. וזאת הצורה אינה נמצאת בנחשים כמותה ממש, ואמנם נמצא מה שקרוב לה, והוא אומרו כקורת בית הבד:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נדרי הבאי - גוזמא ושפת יתר, ג והוא בעצמו יודע שלא היה כך:

קונם אם לא ראיתי - קונם עלי ככר זה אם לא ראיתי וכו':

נדרי שגגות - אמר קונם עלי ככר זה:

אם אכלתי אם שתיתי ונזכר שאכל ושתה - ובשעת הנדר היה סבור שלא אכל ולא שתה לא הוי נדר:

קונם שאיני אוכל לך ואיני שותה, ושכח ואכל ושתה - דבשעה שהנדר חל שהוא בשעת האכילה והשתיה שכח את הנדר, מותר, דילפינן משבועה דכתיב (ויקרא ה) האדם בשבועה, דבעינן שיהיה אדם בשעה שהשבועה חלה עליו, כלומר שיהיה זכור מן השבועה ה, והוא הדין בנדר:

קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי - היינו נדרי שגגות, דכיון שנודע שלא גנבה לו נמצא שלא היה נדר:

אלו ואלו מותרין - דנדר שהותר מקצתו הותר כולו דאינו רוצה שיחול נדרו אלא כעין שנדר אותו, וכיון שמקצתו היה שוגג נתבטל כולו:

פירוש תוספות יום טוב

נדרי הבאי. פירש הר"ב גוזמא ושפת יתר כך פירש הרא"ש וכ"כ הרמב"ם. נדרי הבאי הגוזמא. והר"ן כתב נדר שאינו כלום. שמיר ושית מתרגמינן הבאי ובור ע"כ וכ"כ בתשבי וכתב שגוזמא הוא ל' יון:

קונם אם לא ראיתי כו'. פירש הר"ב קונם עלי ככר זו. עיין פ"ג דשבועות משנה ח' בפירש הר"ב ומ"ש שם בס"ד:

אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים כו' כקורת בית הבד. כתב הר"ן נ"ל דתנא תרי גוונא נקט חד דשייך בה גוזמא דהיינו כעולי מצרים דעביד אינש דכי חזי אינשי טובא גזים ואומר כעולי מצרים וחד דלא שייך ביה גוזמא דהיינו נחש כקורת בית הבד שהרי מפרשינן [בגמרא] טרוף ואין שום נחש טרוף כלל ואשמועינן תנא דכי תלה איסור. פירות בחד מהני נדרו בטל וכל חד וחד טעמיה לחוד דכי אמר כעולי מצרים בדין הוא דלא לתסרו דקושטא קאמר כיון שראה עם רב דעביד אינש דגזים בכה"ג [ובפ"ג דשבועות כתב דאה"נ דאם לא ראה עם רב שיהא ראוי לומר עליהם דרך גוזמא כעולי מצרים דהפירות אסורים עליו אבל ב"י סימן רל"ב תמה עליו בזה דאטו קצבה יש לדבר יש אדם שרואה מאה אנשים ואומר שהם כעולי מצרים] וכי אמר כקורת בית הבד נמי הפירות מותרין מטעמא אחרינא דאע"ג דודאי שקרא קאמר דאפילו בדרך גוזמא לא שייך למימר הכי אפ"ה מותר משום דאמדינן ליה לדעתיה שלא לאסור את הפירות נתכוין שא"כ לא ה"ל לתלות איסורו בתנאי אלא ה"ל לאוסרם עליו במוחלט שהרי אף כשהתנה בכיוצא בזה אין לתנאו ענין שהדבר ברור שלא ראה נחש כזה ומש"ה ניחא דתנן בפ"ג דשבועות גבי שבועת שוא אם לא ראיתי גמל הפורח באויר אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד ולא תנא התם כעולי מצרים משום דבכה"ג לא לקי משום שבועת שוא דעל הגוזמא קושטא קאמר וה"נ לא חש תנא למיתני גמל הפורח באויר דתרי גוונא דבעי למתני דהיינו מידי דשייך ביה גוזמא ודלא שייך ביה גוזמא הא תננהו ע"כ אבל לדברי התוספות והרא"ש שאכתוב במ"ח פ"ג דשבועות לא סלקא אליבייהו הך תירוצא לכן כתבו שם התוספות תימה דלא קתני התם כמו הכא ולא הכא כהתם:

כקורת בית הבד. עיין בפירש הר"ב מ"ח פ"ג דשבועות ומ"ש שם בס"ד:

ושכח ואכל ושתה. כתב הר"ב דכתיב האדם בשבועה דבעינן שיהא אדם וכו' פירש"י שיהא לבו עליו פ"ג דשבועות דף כ"ו:

קונם אשתי נהנית לי. פירש ר"י [מידי] דלא משועבד לה. תוספות:

ונמצאו אביו ואחיו וכו'. וטעמא דמלתא משום דכיון שאילו היה יודע שאביו או אחיו היו עמהן היה מוציאן מן הכלל הרי זה מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו מעולם על אביו וכל שיש בעיקר הנדר טעות אין פיו ולבו שוין ובטל מעצמו ומש"ה בקונם אשתי נהנית לי בעינן שיאמר בפירוש שגנבה את כיסי דאי לא אע"פ שהיה דעתו בשביל כך מ"מ כיון דלהדיר את אשתו נתכוין ליכא טעות בעיקר הנדר אבל כאן שלא נתכוין להדיר את זה מעולם הרי הנדר בטל מאליו. הר"ן:

אלו ואלו מותרין. כתב הר"ב דנדר שהותר מקצתו הותר כולו כדתנן במ"ו פ"ט וע"ש ועוד ע"ש בפירש הר"ב דמ"ח:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ג) (על הברטנורא) והר"נ כתב נדר שאינו כלום. שמיר ושית מתרגמינן הבאי ובור. וכתב התשבי שגוזמא היא לשון יון:

(ד) (על המשנה) בית הבד. תרי גוונא נקט חד דשייך ביה גוזמא דהיינו כעולי מצרים דעביד אינש דכי חזי אינשי טובא גזים ואומר כעולי מצרים. וחד לא שייך ביה גוזמא דהיינו נחש כקורת בית הבד דמפרשים בגמרא טרוף ואין שום נחש טרוף כלל. וכי תלה איסור פירות בחד מהני נדרו בטל, וכל חד וחד טעמיה לחוד כו'. הר"נ:

(ה) (על הברטנורא) שיהא לבו עליו. רש"י:

(ו) (על המשנה) נהנית. מידי דלא משועבד לה. תוספ':

(ז) (על המשנה) ונמצאו כו'. וטעמא דכיון שאלו היה יודע כו' היה מוציאן מן הכלל ה"ז מוטעה בעיקר הנדר שלא היה דעתו מעולם על אביו וכל שיש בעיקר הנדר טעות אין פיו ולבו שוין ובטל מעצמו ומש"ה בקונם אשתי נהנית לי בעינן שיאמר בפירוש שגנבה את כיסי דאי לא אע"פ שהיה רעתו בשביל כך מ"מ כיון דלהדיר את אשתו נתכוין ליכא טעות בעיקר הנדר אבל כאן שלא נתכוין להדיר את זה מעולם הרי הנדר בטל מאליו. הר"נ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נדרי הבאי וכו':    ביד פ"ג דהל' שבועות סימן ה':

אם לא ראיתי בדרך זו כיוצאי מצרים:    יש גורסין כעולי מצרים. וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל ובירושלמי דפירקין ודפ"ג דשבועות פריך אפשר שלא עבר בה כעולי מצרים והא דוקליטנוס כד נחת תמן נחת עמיה ק' ועשרים רבבן אלא כינן קיימין בראיה אחת ע"כ. ובגמרא תנא אבל שבועות הבאי אסורין היכי דמי שבועות הבאי אמר רבא באומר יאסרו פירות עולם עלי בשבועה אם לא ראיתי כעולי מצרים בדרך הזו. וכתבו תוס' ז"ל בס"פ שבועות שתים בתרא (שבועות דף כ"ט ע"א) דהא דתניא בתוספתא כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרין היינו מדאורייתא ע"כ:

אם לא ראיתי נחש בקורת בית הבד:    בגמרא פריך והא ההוא חויא דהוה בשני שבור מלכא רמו עליה תליסר אורוותא דתיבנא ובלע יתהון פי' רש"י ז"ל שהיה בולע בני אדם ועשו חבילות תבן ונתנו בהן בהמות וחיות וגחלי אש טמונים בהן ובעלם ובערו בגופו ומת ע"כ. ומסיק בגמרא בטרוף פי' מגבו עשוי בקעים בקעים שאינו דרך אלא בצוארו ופריך וליתני אם לא ראיתי נחש גבו טרוף ומשני מילתא אגב אורחיה קמ"ל דקורת בית הבד גבו טרוף ונ"מ למקח וממכר פי' לומר לך המוכר קורת בית הבד לחברו אי גבו טרוף אין אי לא לא וכתב הר"ן ז"ל דבירושלמי נראה דפי' טרוף מרובע דאמרינן התם שמואל אמר במרובע אין תימר בשאינו מרובע למה לי גדול אפילו קטן ומשני אמר רב מתניה לית אורחא דתנא מתפיס אלא מלה רבא דתנינן גמל הפורח באויר ולא קתני עכבר עד כאן. עוד כתב הר"ן ז"ל נ"ל דתנא תרי גווני נקט חד דשייך ביה גוזמא דהיינו כעולי מצרים וחד לא שייך ביה גוזמא דהיינו נחש כקורת בית הבד דהיינו טרוף ואשמעינן תנא דכי תלה איסור פירות בחד מהני נדרו בטל ומש"ה לא תנן בשבועות פ"ג גבי שבועות שוא כעולי מצרים דעל הגוזמא קושטא קאמר דעביד איניש דכי חזי אינשי טובא גזים ואמר כעולי מצרים והכא נמי לא חש תנא למיתני גמל הפורח באויר דתרי גווני דבעי דהיינו מידי דשייך ביה גוזמא ודלא שייך ביה גוזמא הא תננהו ע"כ בקיצור וכתבו ג"כ שם בשבועות:

נדרי שגגות:    אמר קונם אם אכלתי וכו' ביד פ"ג דהל' שבועות סימן ו'. וכן אם אמר קונם שאיני נושא את פלונית שהיא כעורה אם היתה יפה בשעת הנדר הוי נמי נדרי שגגות וכת"ק דר' ישמעאל דלקמן ס"פ רא"א פותחין. ובגמרא תנא כשם שנדרי שגגות מותרין כך שבועות שגגות מותרין ה"ד שבועות שגגות כגון רב כהנא ורב אסי הדן אמר שבועתא דהכי אמר רב והדן אמר שבועתא דהכי אמר רב והני רבותא דאע"ג דרב כהנא ורב אסי כל חד וחד א"ל לחבריה דטעי ולא הבין מאמר רב וסד"א דכיון דלא חש ליה ואשתבע לאו שגגה היא ואי תלה ביה איסור פירות יהו אסורין קמ"ל כך פי' הר"ן ז"ל דהאי ה"ד דהוי כמו עד היכן שבועות שגגות כמו עד היכן גלגול שבועה. ובטור י"ד סימן תל"ט. וראיתי להעתיק כאן דברי ספר הלבוש אשר שם וז"ל ובשבועות זרוזין והבאי ואונסין ושגגות יש מחלוקת בין האחרונים י"א הואיל ושבועות חמירי דכתי' בהו לא ינקה אפילו אלו הד' חייבים וי"א דגם באלו שוין שבועות לנדרים ומותרים דהואיל והוקשי בקרא דכי ידור נדר או השבע שבועה הוקשו לכל דבר מיהו גבי שבועות הבאי אמרו בד"א דמותרות היינו כשאינו מעמיד דבריו אבל אם מעמיד דבריו כגון שיאמר יאסר ככר זה עלי בשבועה אם לא ראיתי בדרך זה כעולי מצרים ואח"כ אומר בפירוש שאיני מכוין להבאי ודרך הפלגה אלא אומר שודאי אמת הוא שראה באותו דרך כיוצאי מצרים וכה"ג הככר אסור עליו ומדברי הרמב"ם ז"ל משמע דשבועות זרוזין ג"כ אסורות ובשאר אמר אע"פ שהן פטורין מקרבן איסורא מיהא איכא עכ"ל ז"ל. וכתב עוד הר"ן ז"ל וה"ה דשבועות זרוזין שרי והכי איתא בירושלמי תני כשם שנדרי זרוזין מותרין כך שבועות זרוזין מותרות ע"כ. ועוד כתב נדרי שגגות תרי גווני קתני חדא דבשעת נדרו היה שוגג כגון קונם אם אכלתי ואם שתיתי וקתני נמי שהיה שוגג בשעה שהנדר ראוי לחול ואע"פ שבשעה שיצא מפיו לא היה שוגג וכדקתני שאני אוכל וכו' ע"כ.

[הגה"ה לשון הר"ס ז"ל פי' אם אמר ככר זה עלי אם אני אוכל היום או אם אני שותה היום ושכח ואכל ושתה שבשעה שהנדר חל דהיינו בשעת האכילה שכח הנדר ע"כ]: והתם פ' שבועות שתים בתרא (שבועות דף כ"ח) פי' רש"י ז"ל קונם שאני אוכל שאני שותה. קונם עלי דבר פלוני אם אני אוכל היום ושכח שבועתו ואכל ישתה מותר באותו דבר שצריך שיהא זכור לנדר בשעת קיום התנאי ולא יתכן לפרש קונם שאני אוכל אלא בענין זה שתלה דבר אחר באכילה זו דאי מיפרשת קונם שאני אוכל קונם עלי אכילה ושכח ואכל ושתה מאי מותר איכא למימר דקתני ד' דברים התירו הרי כבר עבר על נדרו שוגג ואי מיפרשת התירו פטרוהו מן המלקות פשיטא מי התרה בו והלא שכוח היה וכלל דבר אין מותר לשון פיטור והויא מתני' סייעתא לדרבא דהתם מהך דאם אני אוכל בהדיא עכ"ל בשנוי לשון קצת:

קונם אשתי נהנית לי:    פי' ר"י בדלא משעבד לה מיירי תוס' ז"ל:

שגנבה את כיסי וכו':    אין לפרש אם גנבה וכן אם הכתה דא"כ פשיטא דלא חל הנדר תוס' ז"ל:

ואמר:    הרי הן עליכם קרבן כצ"ל:

ונמצאו אביו ואחיו:    שאילו היה יודע שהיה אביו או אחיו לא היה מדירן. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א אביו ואמו. וביד פ"ח דהלכות נדרים סי' ג' ד' ו':

היו עמהן אחרים:    כצ"ל והיא בבא באפי נפשה לפי פי' רש"י ז"ל בתלמוד המוגה על יד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל אכן מפי' הר"ן ז"ל משמע דגריס והיו עמהן אחרים [עי' בתוי"ט] אלו ואלו מותרין. דנדר שהותר מקצתו הותר כולו והיינו כר' עקיבא דלקמן פ' ר' אליעזר. והקשו תוס' והרא"ש ות"ק דר"ע כבית שמאי ותרצו דאית ליה דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה. ובגמרא וגם בפוסקים בד"א שהותרו כולן כשהחליף לשון הנדר שאמר תחלה בלשון כלל כולכם אסורין ולבסוף אמר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר שבזה הלשון הורע כח הנדר כיון שהחליף לשונו מכלל לפרט ולא פרט כולל מה שהיה בכלל אמרינן הואיל והותר מקצתו הותר כולו וה"ה בשאמ' בתחלה כשראם מרחיק ולא הכירם יהו אסורין לזה ולזה והראה עליהן באצבע על כל אחד מהם וגם על אביו שהיה ביניהם ולא הכירו ואחר כך החליף דבריו לומר אילו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כלכם אסורין חוץ מאבא דאע"ג שהחליף לשונו מפרט לכלל מ"מ כיון שאין הכלל האחרון כולל כל הפרט הראשון שהרי הוציא מביניהם אביו הוי נמי הותר מקצתו והותר כולו הואיל ושתי הלשונות הללו היה תחלתן בטעות ושוגג חשיב כולו של שוגג וטעות ואין נדרו נדר. אבל אם בשעת האיסור אמר כלכם אסורין וגם בשעת חזרה אמר אילו הייתי יודע הייתי אומר כלכם אסורין חוץ מאבא שבלשון זה לא החליף לשון הנדר ולא הורע לשונו אלא שהוציא אביו מביניהם נשארו כולם באיסורן חוץ מאביו שהיה בטעות וה"ה כשאומר בשעת האיסור יהו אסורין לזה ולזה והראה על כל אחד שבהן וגם על אביו שהיה בתוכם ולא הכירו ובשעת חזרה אמר ג"כ אילו הייתי יודע שאבא ביניהם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר שלא החליף לשון הנדר הראשון בין שעת האיסור לשעת חזרה ונשאר הכל בלשון פרט נשארו כל הפרטים הראשונים באיסורן חוץ מאביו שחזר בו מחמת טעותו ובשביל זה לא הותרו הפרשים האחרים שאין זה בכלל הותר מקצתו הותר כולו רק הוא לבדו הותר ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

נדרי הבאי:    גוזמא:

אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד:    בנחש שגבו מנומר, שאינו בנמצא שיהיה [מנומר] (עב) כקורה. וב' מיני גוזמא נקט תנא ברבוי [ובדמות] [*) ע' בפי' שבועות פ"ג מ"ח סי' מ"א.] (ובגודל):

נדרי שגגות:    אמר קונם ככר זה עלי אם וכו':

ונזכר שאכל ושתה:    או שאמר ככר זה עלי קונם שאיני אוכל וכו':

ונודע שלא גנבתו:    נראה לי דכולהו צריכי, לא מבעיא אם אכלתי, שהיה הנדר בטעות, אלא אפילו בשלא אוכל שהיה הטעות אחר כך במעשה, ואפילו בשגנבה ושהכתה את בני, שלא היה הטעות בפעולתו רק בפעולות של אחרים, סד"א. אם לא שנתכוון שבין כך או כך יחול הנדר, לא היה נודר, קמ"ל. [מיהו בפעולות אחרים להבא, כגון אם תגנוב ואם תכה, וודאי חייל כשתגנוב וכשתכה, ומש"ה לא קשיא ממשנה סוף פ"ה דנזיר יע"ש. דהתם מדיודע שאפשר שטועה הוא ואפ"ה נדר, ש"מ דבכל גוונא נדר, מה שאין כן הכא בשגנבה ושהכתה דומיא להך דשבועות [דכ"ו א'] שבועה דהכי אמר רבי, דקסבר היה שא"א שיטעה]. אי נמי קמ"ל בבא שגנבה ושהכתה, לאשמעינן דוקא כשפירש הטעם שנודר, שגנבה וכו', אבל בנדר סתם מאשתו, אף שהיה בטעות אסור, כסי' ט"ז. ובבא דתאנים קמ"ל לאשמעינן פלוגתא דב"ש וב"ה:

וב"ה אומרים אלו ואלו מותרין:    מדהיה מוטעה בעיקר הנדר, שלא התכוון מעולם על אביו, הרי אין פיו ולבו שוין, משא"כ באשתו, כיון שנתכוון לאסרה ולא היה הטעות רק בטעם הנדר, להכי אם לא פירש הטעם שגנבה ושהכתה, היה אסור. וקיי"ל כב"ה, ודוקא באמר תחלה כולכם אסורים, ואח"כ אמר אלו הייתי יודע שאבא ביניהן, הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר, או שאמר תחלה שיהיו התאנים אסורים לזה ולזה, ואח"כ אמר, אלו הייתי יודע שאבא ביניהן, הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא, אבל בלא החליף ל' הנדר כשחזר בו, מהלשון שאמר תחלה, כגון שאמר בתחל' ובסוף כולכם אסורים או שהי' אומר בתחלה ובסוף זה וזה אסורים רק שבסוף אמר חוץ מאבא, אסורים האחרים, מדלא הורע כח הנדר בלשונו [שם]:

בועז

פירושים נוספים




מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי



ראו גם:

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/משנה_נדרים_ג_ב"