משנה נדרים ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ג · משנה ד | >>
- נודרין להרגין ולחרמין ולמוכסין,
- שהיאיא תרומה, אף על פי שאינה תרומה;
- שהן של בית המלך, אף על פי שאינן של בית המלך.
- בית שמאי אומרים, בכל נודרין, חוץ מבשבועהיד;
- ובית הלל אומרים, אף בשבועה.
- בית שמאי אומרים, לא יפתח לו בנדר;
- ובית הלל אומרים, אף יפתח לו.
- בית שמאי אומרים, במה שהוא מדירו;
- ובית הלל אומרים, אף במה שאינו מדירו.
- כיצד? אמרו לו: אמור "קונם אשתי נהנית לי", ואמר: "קונם אשתי ובני נהנין לי",
- בית שמאי אומרים, אשתו מותרת, ובניו אסורין;
- ובית הלל אומרים, אלו ואלו מותרין:
- נוֹדְרִין לֶהָרָגִין וְלֶחָרָמִין וְלַמּוֹכְסִין,
- שֶׁהִיא תְּרוּמָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּרוּמָה;
- שֶׁהֵן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֶׁל בֵּית הַמֶּלֶךְ.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בַּכֹּל נוֹדְרִין, חוּץ מִבִּשְׁבוּעָה;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף בִּשְׁבוּעָה.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִפְתַּח לוֹ בְּנֶדֶר;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף יִפְתַּח לוֹ.
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בְּמַה שֶּׁהוּא מַדִּירוֹ;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ מַדִּירוֹ.
- כֵּיצַד? אָמְרוּ לוֹ: אֱמוֹר "קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי", וְאָמַר: "קוֹנָם אִשְׁתִּי וּבָנַי נֶהֱנִין לִי",
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אִשְׁתּוֹ מֻתֶּרֶת, וּבָנָיו אֲסוּרִין;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵלּוּ וָאֵלּוּ מֻתָּרִין.
נודרין - להרגין, ולחרמין, ולמוכסין,
- שהיא תרומה - אף על פי שאינה תרומה.
- שהן של בית המלך - אף על פי שאינה שלהם.
- בית שמאי אומרין: בכל נודרין - חוץ מבשבועה.
- בית הלל אומרין: אף בשבועה.
- בית שמאי אומרין: לא יפתח לו נדר.
- בית הלל אומרין: אף יפתח לו.
- בית שמאי אומרין: במה שהוא מדירו.
- בית הלל אומרין: אף במה שאינו מדירו.
- כיצד?
- אמרו לו: אמור, קונם אשתי נהנית לי.
- ואמר: קונם אשתי ובני נהנין לי.
- בית שמאי אומרין: אשתו מותרת - ובניו אסורין.
- ובית הלל אומרין: אלו ואלו - מותרין.
זכר שני מינין מן האונסין, אחד מהם שנשבע על דבר ונאנס, או שהשביעו אַנָּס ואם הודה לו על האמת – הזיק לעצמו או לזולתו בממון או בנפשות, לפי שאם ישביענו בשביל אחר, כמו כן ישבע לו.
ואומרו, בית שמאי אומרים, לא יפתח לו בנדר – רוצה לומר, לא ישבע עד שישביענו, ולא יתחיל. ובית הלל אומרים, יתחיל וישבע קודם שישביענו.
וחרמין – מפסיקי הדרכים והגנבים.
ומוכסין – ידוע.
ובתנאי שיהיה מוכס העומד מאליו. אבל אם העמידו המלך, הנה העיקר אצלינו: דינא דמלכותא – דינא, ואין מותר לו לברוח מן המכס, ואיך יישבע עליו? ואין הפרש בזה בין מלך גוי ומלך ישראל.
ודע, שאלו הארבעה נדרים כולם, אין הפרש בהם בין נדר ושבועה ולכך אינן צריכין הפרה, אלא נדרי זירוזין, ולפיכך אין זה מותר בשבועות:
להרגין - לסטים שהורגין האדם ונוטלין את ממונו:
ולחרמין - גזלנים שאינם הורגים. ולא זו אף זו קתני:
ולמוכסין - במוכס העומד מאליו. אבל מוכס שהעמידו המלך, בין מלך ישראל בין מלך נכרי ולוקח דבר קצוב בחוק המלכות יב, דינא דמלכותא דינא ואסור לברוח מן המכס וכל שכן שאסור לידור ולישבע לו לשקר:
שהן של תרומה - אע"פ שהורגין וגוזלין, אין אוכלין דבר האסור יג. אי נמי, תרומה לא חשיבא להו מתוך שאינה נאכלת אלא לכהנים טהורים נמכרת בזול הרבה:
לא יפתח לו בנדר - אם לא שאל ממנו האנס שידור לא יתחיל הוא בנדר:
במה שהוא מדירו - אם שאל ממנו האנס לידור לא ידור לו אלא במה ששאל בלבד, ולא ידור לו בדבר אחר. וכל הני ארבעה נדרים דתנא במתניתין, דין הנדרים והשבועות שוים, ומה שמותר בנדר מותר בשבועה ואין צריכים התרה, חוץ מנדרי זירוזין בלבד שצריכים התרה מדברי סופרים, לפיכך השבועה אסורה בהם:
נודרין להרגין וכו' שהיא תרומה. באומר יאסרו פירות עולם עלי אם אינה תרומה. ומפרשים בגמרא שצריך שיחשוב בלבו יאסרו עלי רק היום והוי דברים שבלב [דברים] כיון דאונסא הוא:
ולמוכסין. כתב הר"ב אבל מוכס שהעמידו וכו' ולוקח דבר קצוב דאילו אין לו קצבה ליקח לא. גמרא. ופירש הרא"ש משום דדוקא בדבר שהוא שוה לכל כו' אבל לא בדבר שאינו שוה למעט לזה ולרבות לזה א"נ כיון שאין לו קצבה מרבה ליקח יותר ממה שהמלך חפץ הלכך כולו גזל ע"כ:
שהיא תרומה כו'. כתב הר"ב אעפ"י שהורגין וגוזלין אין אוכלין כו'. והקשו בתוספות דתינח הרגים וחרמים דאינם מתכוונים כי אם לגזל. אבל מוכסין מאי אהני. לעולם ישאל המכס. וי"ל שלא היו רגילים ליקח מכס [ממוליכי] תרומה לכהנים. ע"כ:
חוץ מבשבועה. פירש"י שלא יאמר יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה. והיינו דתנן בשבועה ולא תנן אבל לא נשבעין (אלא) דאי תני לא נשבעין הוה משמע דמיירי בנשבע שכדבריו כן הוא ובהכי לא איירי. והכריחני לדקדוק זה מאי שראיתי בב"י סימן רל"ב שכתב ואע"ג דמתניתין לא קתני אלא נדרים בירושלמי ה"ה דנשבעין עכ"ל. וזהו לשון הירושלמי הוון בעיין מימר בנדרים הא בשבועות לא. אשכח תנא דבי ר' ישמעאל אומר לא תשבעו בשמי לשקר. נשבע את להרגים ולחרמין ולמוכסין ע"כ והיכן הוון בעין מימר כו' והא תנן בה"א אף בשבועה אלא ודאי דממתניתין לא שמעינן אלא באומר יאסרו כו' בשבועה ואלא מיהא תנא דבי ר' ישמעאל לא לאפלוגי אב"ה אתא. אלא ב"ש דנקטי בשבועה לרבותא דידהו דאפילו באומר יאסרו כו' בשבועה אמרי דלא. מש"ה קאמרי ב"ה נמי בשבועה אבל ה"ה בנשבע שכדבריו כן הוא נמי משרי שרי ב"ה כדתני ר' ישמעאל וא"ת מה לי באומר יאסרו כו' בשבועה. או נשבע שכדבריו כן הוא. כיון דבתרוייהו לישנא דשבועה נקטו והיכן הוה בעי מימר דלא. וי"ל דה"א דשבועה דכעין נדר. דהיינו שאוסר עליו פירות וכיוצא בזה לא חמירא כשבועה שאין בה שום נדנוד נדר:
חוץ מבשבועה. דחמירא דכתיב בה (שמות כ') לא ינקה. כמ"ש בפרק דלעיל משנה ג':
ובית הלל אומרים אף בשבועה. כ' הר"ב כל הני ד' נדרים דין נדרים ושבועות שוים כו' ועיין מ"ש במ"ח פ"ג דשבועות:
קונם אשתי נהנית לי. עיין מ"ש במ"ב בשם התוספות:
(יא) (על המשנה) שהוא כו'. באומר יאסרו פירות עולם עלי אם אינם תרומה. ומפרש בגמרא שצריך שיחשוב בלבו יאסרו עלי רק היום, והוו דברים שבלב שאינן דברים כיון דאונס הוא:
(יב) (על הברטנורא) דאלו אין לו קצבה ליקח לא. גמרא. ופי' הרא"ש דהאי לאו דינא, דדוקא בדבר שהוא שוה לכל אבל לא בדבר שאינו שוה למעט לזה ולרבות לזה א"נ דכיון שאין לו קצבה מרבה ליקח יותר ממה שהמלך חפץ הלכך כולו גזל:
(יג) (על הברטנורא) והקשו התוספ' דתינח הורגים וחרמים דאינם מתכוונים כ"א לגזל אבל מוכסים מאי אהני לעולם ישאל המכס וי"ל שלא היו רגילים ליקח מכס ממוליכי תרומה לכהנים:
(יד) (על המשנה) חוץ כו'. דחמירא, דכתב בה לא ינקה (כ"כ הר"ן). ופירש"י שלא יאמרו יאסרו פירות שבעולם עלי בשבועה אם אינן של תרומה והיינו דתנן בשבועה ולא תנן כו' דהוה משמע דמיירי בנשבע שכדבריו כן הוא ובהכי לא איירי. ועתוי"ט:
נודרין להרגין: פ' הגוזל ומאכיל דף קי"ג. וביד שם וסימן ב'. ופי' נודרין להרגין וכו' שאומ' יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אינני מבית המלך ודעתו כדי להפטר מן ההרג או אם אין מה שאני מביא מבית המלך ליפטר מן המכס:
שהן של בית המלך: אע"פ שאינם שלהם כצ"ל. ובגמ' בעי היכי נדר פי' הר"ן ז"ל לישנא דמתני' קשיא ליה דקאמ' נודרין שהן תרומה והיכי שייך נדרא בהאי לישנא כלומר אי דאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי לעולם אין דברים שבלב מבטלין מה שהוציא בפיו אפילו גבי אונסא כי האי ומסיק באומר יאסרו פירות העולם עלי אם אינם של בית המלך ומוציא בשפתיו סתם ואומר היום ואע"ג דקיימא לן דברים שבלב אינם דברים לגבי אונסין שאני. ועיין בפי' הר"ן ז"ל בפ' שבועות שתים בתרא דף שי"ב ע"ב. בפי' רעז"ל ולוקח דבר קצוב בחוק המלכות פי' הרא"ש ז"ל שאם אינו קצוב האי לאו דינא הוא דדוקא בדבר שהוא שוה לכל בני המדינה יש לו רשות לעשות אבל לא בדבר שאינו שוה למעט לזה ולרבות לזה א"נ כיון שאין לו קצבה מרבה ליקח יותר ממה שהמלך חפץ הלכך כולו גזל ע"כ:
בש"א לא יפתח לו בנדר: גמ' אמר רב הונא תנא בש"א לא יפתח לו בשבועה ודייקינן מינה בשבועה הוא דלא יפתח לו הא בנדר יפתח לו והא במתני' בש"א לא יפתח לו בנדר ומתרץ בגמרא דתנא מתני' בנדר להודיעך כחן דב"ש דאפילו בנדר גרידא לא וכ"ש בנדר שבועה ותנא ברייתא בשבועה להודיעך כחן דב"ה דאפילו בשבועה יפתח לו ואע"ג דכח התרא עדיף תנא דמתני' אברייתא קא סמיך דאשמעינן כחא דהיתרא ובהכי מיתרצא נמי קושיא אחריתי דמברייתא משמע דהוא דלא יפתח לו בשבועה הא אם הלסטם מזקיקו שידור לו בלשון שבועה נודר והא במתני' תנן בש"א בכל נודרין חוץ מבשבועה דכלל כלל לא ומשמע דקשה דב"ש אדב"ש דודאי דלא קשה מידי דהא אמרינן דשבועה דקתני לאו דוקא אלא משום להודיעך כחן דב"ה נקטה ורב אשי מתרץ דההיא ברייתא לא מיתוקמא בנשבע להרגין כלל אלא ה"ק מי שנשבע על דבר לא יפתח לו חכם להתיר לו שבועתו שאין שאלה בשבועה משום דחמירא ובה"א יש שאלה וא"כ ליכא למידק מינה שום קושיא:
ובה"א אף במה שאינו מדירו: ביד רפ"ד דהלכות נדרים:
קונם אשתי נהנית לי: פירוש ממני:
יכין
נודרין להרגין: רצחנין, ופשיטא שמותר לידר ואפילו לשבע שקר כדי להציל נפשו. רק קמ"ל שאין הנדר והשבועה חלין:
ולחרמין: ר"ל אפילו רק אונס גזלנים:
ולמוכסין: אפילו רק אונס מוכס העומד מאליו, או שאין לו קצבה, אבל מכס הקצוב ממלך, אפילו רק מלך עכו"ם, אסור להבריח, וכ"ש שאסור לשבע לו לשקר:
שהיא תרומה: דאפי' גזלנים ישראלים אין אוכלין איסור, וגם אין לוקחין מכס ממוליכי תרומה לכהנים מדסתמן עניים הן:
אף על פי שאינן של בית המלך: ואף שאוסר על עצמו כל הפירות אם אין כדבריו, יתכוון בלבו שיאסרו עליו רק היום. ואף דקיי"ל דברים שבלב אינן דברים, גבי אנס אגב אונסא גמר בלבו שיהיה כאילו הוציא בשפתיו, ובלבד שלא יוציא מפיו ההפך מכוונתו:
ובית הלל אומרים אף בשבועה: שרשאי לומר יאסרו עלי כל הפירות בשבועה אם אין אלו תרומה ואף דשבועה חמיר מנדר. וי"א דגם לשבע להדיא. לומר הנני נשבע שפירות אלו תרומה הן, שרי, ורק כמו בנדר ושבועה צריך להערים בלבו לחשוב שיאסרו רק היום, כמו כן בנשבע שהן תרומה צריך להערים בלבו על דבר מה [רשב"ץ]. ונ"ל דר"ל שיחשוב בלבו שהן תרומה שהרמותי אותן על כתפי [עי' (שו"ע יו"ד, רלב)]:
לא יפתח לו בנדר: אם לא שאל ממנו האנס שידר:
אלו ואלו מותרין: ובכולהו קיי"ל כב"ה [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) |
ר"ן |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
פירוש הרא"ש |
תוספות רי"ד |
הרשב"א |
הריטב"א |
מאירי |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש