משנה נגעים יד ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יד · משנה ו | >>
מצות עץ ארז, ארכו אמה ועביו כרביע כרע המטה.
אחד לשנים, ושנים לארבעה.
מצות אזובטז, לא אזוב יון, לא אזוב כוחלי, לא אזוב רומי, לא אזוב מדברית, ולא כל אזוב שיש לו שם לווי.
מִצְוַת עֵץ אֶרֶז, אָרְכּוֹ אַמָּה וְעָבְיוֹ כִרְבִיעַ כֶּרַע הַמִּטָּה. אֶחָד לִשְׁנַיִם, וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה. מִצְוַת אֵזוֹב, לֹא אֵזוֹב יָוָן, לֹא אֵזוֹב כּוֹחֲלִי, לֹא אֵזוֹב רוֹמִי, לֹא אֵזוֹב מִדְבָּרִית, וְלֹא כָל אֵזוֹב שֶׁיֶּשׁ לוֹ שֵׁם לְוָי.
מצות עץ ארז -
- אורכו - אמה,
- ועוביו - כרביע כרעי המיטה,
- אחד לשנים, ושנים לארבעה.
- מצות אזוב -
- לא אזוביון, ולא איוב כוחלי,
- ולא אזוב רומי, ולא אזוב מדברי,
- ולא כל אזוב שיש לו שם לווי.
אחד לשנים, ושנים לארבעה - רוצה לומר שאם יחלוק איש כרע המיטה לשנים, עוד יחלוק כל חצי מהן בשני חצאין ויהיו ארבעה. אמנם יצטרך אל זה ולא יחלקהו אמרו כרביע כרע המיטה, שלא תחשוב שאינו בצמצום ואם היה יותר דק או עב אין לחוש, ולמדנו שיהיה כרביע כרע המיטה לא פחות.
ואזוב - הוא "אל-צעתר", אשר ירגילו אותו האנשים במאכליהם.
ועניין שם לווי - שם מחובר למקום, כמו שנאמר במיני העשבים הנהרי והפרדסי והמדברי, או יתייחס אל מדינה או אל הר, אבל יאמר לו אזוב בסתם.
וכבר התבאר בתלמוד, שבזה האזוב לא יהיה אורכו פחות מטפח:
כרביע כרע המטה. בריש פירקין פירשתי:
שם לויי. מלשון (במדבר יח) וילוו עליך וישרתוך ובחולין (דף סב:) מחלקינן בין נשתנה שמן קודם מתן תורה ובאתה תורה והקפידה עליו לנשתנה שמן לאחר מתן תורה:
כרביע כרע המטה - כדמפרש ואזיל, שמחלק כרע המטה לשנים, ואלו השנים מחלקן לארבעה טו, וזהו רביע כרע. וקמ"ל דמצוה לצמצם שיהיה רביע כרע, לא פחות ולא יותר:
שם לווי - שמלוין ומחברין אותו לדבר אחר. אזוב יון, אזוב כוחלי, אזוב רומי:
אחד לשנים ושנים לארבעה. ל' הר"ב שמחלק כרעי המטה לשנים. ואלו השנים מחלקן לארבעה. כלומר שאלו השנים מחלקן כל אחד לשנים ממילא יהיו כאן ארבעה חלקים. וז"ל הרמב"ם עוד יחלוק כל חצי מהן בב' חצאין ויהיו ד':
מצות אזוב. כתב הרמב"ם שהתבאר בגמ' (פ"ב דנדה דף כ"ו) שלא יהיה ארכו פחות מטפח ועיין בספי"א דפרה. ושני תולעת כ' הרמב"ם בר"פ משקל שקל והוא מפ"ד דיומא דף מ"ב:
לא אזוב יון כו'. עיין במ"ז פי"א דפרה:
(טו) (על הברטנורא) כלומר, שאלו השנים מחלק כל אחד לשנים וממילא יהיו כאן ארבעה. וכן כתב הר"מ:
(טז) (על המשנה) אזוב. ארכו טפח. ושני תולעת, משקל שקל. הר"מ:
בפי' רעז"ל
וקמ"ל דמצוה לצמצם. אמר המלקט פי' באומרו אחד לשנים וכו':
מצות אזוב וכו' בפרק אלו טרפות (חולין דף ס"ב) מחלק אביי בין נשתנה שמו קודם מתן תורה והקפידה עליו תורה אותו הוא דכי יש לו שם לווי פסול אבל כי נשתנה שמו לאחר מתן תורה ליכא למיקפד.
שם לווי נקט ה"ר יהוסף ז"ל הלמד בקמץ וכתב ס"א לאווי ועיין במה שכתבתי בשמו ז"ל בפ' ששי דנדרים סימן ט':
יכין
אחד לשנים: לכאורה מיותר. דמדקאמר דצריך כרביע כרע מטה. ל"ל תו לפרש האיך יחלקו לד' חלקים. ונ"ל דהא קמ"ל דמדסד"א דרביע כרע המטה. היינו שיחלק עובי הכרע לד' חלקים באורך או ברוחב שבעובי'. אלא דבכה"ג לא יהי' יכול לצמצם חלק הרביעי יפה. להכי קאמר א' לב' וכו' דע"י שיחלקום באופן זה מצי שפיר לצמצם יפה. דכל השיעורין הלממ"ס. והי' מדת כרע ידוע להם:
ולא כל אזוב שיש לו שם לווי: ביינאמען. ונ"ל דאעפ"כ נקט כל הנך כנויים לדוגמא לאשמעינן דבין שהי' השם לווי ע"ש מדינה. כגון יוני. ובין שהי' על שם צבעו כגון כוחלי. דהיינו שמראהו הוא כמראה כחל. והוא מראה בלויא בל"א. ובין שהוא על שם עיר שמצוי שם. כמו רומי. ובין שהוא על שם הארץ שגדל שם. והיינו מדברי. הכל נקרא שם לווי. ואסור. [ועיין מ"ש בס"ד פי"א דפרה מ"ז]. א"נ נ"ל ממה דקיי"ל דטהרת מצורע נוהג אפילו בחו"ל ואפילו שלא בפה"ב [כרמב"ם פי"א מטו"צ ה"ו]. א"כ אי משום דתני דכל אזוב שיש לו שם לווי פסול. סד"א דרק בשמא קפיד קרא. לפיכך כשהוא בארץ יון או ברומי. דשם נקרא אזוב שלהן אזוב סתם. ולפיכך כשמתטהר המצורע ביון או ברומי. מותר להתטהר באזוב שלהן שנקרא במקומן בלי שם לווו. קמ"ל דאפ"ה הנך לעולם ובכ"מ פסולים. והא דלא תנא נמי מדות האזוב שיהיה ארכו טפח [כנדה כ"ו א']. וגם לא הזכיר שיהי' הלשון משקלו שקל [כיומא מ"ב א']. נ"ל דה"ט משום דכל המדות שמנה תנא במשנתנו היינו שלא יהי' פחות או יותר מזה. מדכך קבלנו מסיני. אבל אזוב ולשון וודאי רשאי להוסיף. ורק שלא יהיה האזוב פחות מטפח. והלשון לא יהיה פחות ממשקל שקל [ועיין יומא מ"ב ב']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת