משנה נגעים יד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כיצד מטהרין את המצורע? -

היה מביא פיילי של חרס חדשה,

ונותן לתוכה רביעית מים חיים,

ומביא שתי ציפורים דרור -

ושוחט את אחת מהן על כלי חרס, ועל מים חיים,

וחופר - וקוברה בפניו.

ונוטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת,

וכרכן בשירי הלשון,

והקיף להן ראשי גפיים, וראש הזנב של שניה,

וטבל - והזה שבע פעמים לאחר ידו של מצורע.

ויש אומרים: על מצחו.

וכך היה מזה על השקוף שבבית - מבחוץ.

(ב) בא לו לשלח את הציפור החיה -

אינו הופך את פניו -

לא לים, ולא לעיר, ולא למדבר,

שנאמר: "ושילח את הציפור החיה, אל מחוץ לעיר, אל פני השדה" (ויקרא יד נג).

בא לו לגלח את המצורע -

העביר תער על כל בשרו,

וכיבס בגדיו - וטבל,

וטהר - מלטמא בביאה,

והרי הוא מטמא - כשרץ.

ונכנס לפנים מן החומה -

מנודה מביתו שבעת ימים,

ואסור בתשמיש המיטה.

(ג) ביום השביעי -

מגלחו תגלחת שניה כתגלחת הראשונה,

וכיבס בגדיו - וטבל,

וטהר - מלטמא כשרץ,

והרי הוא טבול יום - אוכל במעשר.

העריב שמשו - אוכל בתרומה,

הביא כפרתו - אוכל בקדשים.

נמצאו -

שלש טהרות - למצורע,

ושלש טהרות - ליולדת.

(ד) שלשה מגלחין, ותגלחתן מצוה -

הנזיר, והמצורע, והלויים.

וכולן שגלחו שלא בתער,

או ששיירו שתי שערות - לא עשו כלום.

(ה) שתי ציפורים -

מצותן - שיהו שוות במראה, ובקומה, ובדמים,

ולקיחתן - כאחת.

אף על פי שאינן שוות - כשרות.

לקח אחת היום, ואחת למחר - כשרות.

שחט את אחת מהן, ונמצאת שלא דרור -

יקח זוג - לשניה,

הראשונה - מותרת באכילה.

שחטה, ונמצאת טריפה -

יקח זוג - לשניה,

הראשונה - מותרת בהנאה.

נשפך הדם - תמות המשתלחת.

מתה המשתלחת - ישפך הדם.

(ו) מצות עץ ארז -

אורכו - אמה,

ועוביו - כרביע כרעי המיטה,

אחד לשנים, ושנים לארבעה.

מצות אזוב -

לא אזוביון, ולא איוב כוחלי,

ולא אזוב רומי, ולא אזוב מדברי,

ולא כל אזוב שיש לו שם לווי.

(ז) ביום השמיני -

מביא שלש בהמות - חטאת, ואשם, ועולה.

והדל היה מביא - חטאת העוף, ועולת העוף.

(ח) בא לו אצל האשם -

וסמך שתי ידיו עליו - ושחטו,

וקיבלו שני כהנים את דמו - אחד בכלי, ואחד ביד.

זה שקיבל בכלי - בא, וזורקו על גבי המזבח.

וזה שקיבל ביד - בא לו אצל המצורע,

ומצורע טבל בלשכת המצורעין,

בא, ועמד בשער ניקנור.

רבי יהודה אומר: לא היה צריך טבילה.

(ט) הכניס -

ראשו - ונתן על תנוך אוזנו,

ידו - ונתן על בוהן ידו,

רגלו - ונתן על בוהן רגלו.

רבי יהודה אומר: שלשתן היה מכניס כאחת.

אין לו בוהן יד, בוהן רגל, אוזן ימנית - אין לו טהרה עולמית.

רבי אליעזר אומר: נותן הוא על מקומן.

רבי שמעון אומר: אם נתן על של שמאל - יצא.

(י) נטל מלוג השמן - ויצק לתוך כפו של חברו.

ואם יצק לתוך כף עצמו - יצא.

טבל - והזה שבע פעמים כנגד בית קודש הקדשים,

על כל הזיה - טבילה.

בא לו אצל המצורע -

מקום שהוא נותן את הדם - שם הוא נותן את השמן,

שנאמר: אל מקום דם האשם, והנותר מן השמן אשר על כף הכוהן, ייתן על ראש המיטהר לכפר (ראה ויקרא יד כח-כט).

אם נתן - כיפר,

ואם לא נתן - לא כיפר,

דברי רבי עקיבה.

רבי יוחנן בן נורי אומר: שירי מצוה הן,

בין שנתן, בין שלא נתן - כיפר,

ומעלין עליו - כאילו לא כיפר.

חסר הלוג -

עד שלא יצק - ימלאנו.

משיצק - יביא אחר כתחילה,

דברי רבי יעקב.

רבי שמעון אומר: חסר הלוג -

עד שלא נתן - ימלאנו,

משנתן - יביא אחר כתחילה.

(יא) מצורע שהביא קרבנו עני, והעשיר -

או עשיר, והעני -

הכל הולך אחר החטאת - דברי רבי שמעון.

רבי יהודה אומר: אחר האשם.

(יב) מצורע עני, שהביא קרבן עשיר - יצא.

ועשיר, שהביא קרבן עני - לא יצא.

מביא אדם -

על ידי בנו, על ידי בתו, על ידי עבדו ושפחתו - קרבן עני,

ומאכילן בזבחים.

רבי יהודה אומר: אף על ידי אשתו - מביא קרבן עשיר,

וכן כל קרבן שהיא חייבת.

(יג) שני מצורעין - שנתערבו קרבנותיהן,

קרב קרבנו של אחד מהן, ומת אחד מהן -

זו שאלו אנשי אלכסנדריה את רבי יהושע,

אמר להן: יכתוב נכסיו לאחר - ויביא קרבן עני.

הדף הראשי של משנה נגעים יד

משנה נגעים, פרק י"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב