מלאכת שלמה על נגעים יד

<< · מלאכת שלמה · על נגעים · יד

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

כיצד מטהרין וכו'. תוס' דמנחות פ' שתי מדות (מנחות דף פ"ח) כתבו דרבינו יהודה בן רבינו י"ט הגי' במתני' רביעית מים כדתנן התם נמי רביעית מים למצורע ול"ג ונותן לתוכה חצי לוג מים ורבינו יום טוב בן רבינו יצחק מפ' דתנאי היא וגרסינן הכא חצי לוג כדאשכחן נמי פלוגתא גבי סוטה בפ' הי' מביא דת"ק דר' יהודה קאמר חצי לוג ור' יהודה אמר רביעית וכו' ודחו שם דברי רבינו יום טוב בר יצחק והובאו דבריהם בהגהה בפי' הר"ש ז"ל:

וחפר וקברה בפניו. כך הגי' הר' יהוסף ז"ל:

נטל עץ ארז. ולא שהביאם עתה דהא צריכין שיהו שם בשעת שחיטה כדמשמע בברייתא דבפ"ק דקדושין:

שני תולעת. פי' הרמב"ם ז"ל הוא אומרו שני תולעת ששינתו תולעת:

שירי הלשון. יומא דף מ"ב אמרינן משקל לשון של מצורע שקל:

וראש הזנב של שני' היא החי'. והא דאינה ניקחת עמהם באגודה משום דתניא בת"כ את הצפור החיה יקח אותה מלמד שהוא מפרישה לעצמה. הר"ש והרא"ש ז"ל:

ויש אומרים. הוא ר' נתן:

שבבית. נ"א של בית:

משנה ב

בא לו לגלח את המצורע. בפ' שני דסוטה דף ט"ז גרסינן והלכה למשה מסיני עוקבת את המקרא וצריך לגלח אפילו תגלחת שני' כל גופו עד שיהא חלק כדלעת דתנן בא לו להקיף את המצורע מעביר תער על כל בשרו וכו' ביום השביעי מגלח תגלחת שני' כתגלחת ראשונה ומוקי לה רב אשי דמתני' ר' עקיב' דדריש רבויי ומעוטי דתניא והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו ריבה את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו מיעט ואת כל שערו יגלח חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה מאי ריבה ריבה שער דכולי' גופא ומאי מיעט מיעט שער שבתוך החוטם ופי' שם רש"י ז"ל וז"ל דתנן במס' נגעים להקיף לגלחו כולו לשון לא תקיפו פאת ראשכם וקתני סיפא דאותה משנה ומגלחו תגלחת שנייה כתגלחת ראשונה אלמא שני נמי כדלעת דהא תנא לי' בתגלחת ראשונה מעביר תער על כל בשרו ע"כ משמע מתוך פירושו ז"ל דגרסי' במתני' בא לו להקיף את המצורע:

טהור מלטמא בביאה. ס"א טהר ונכון הוא:

מנורה מביתו ז' ימים. אבל מתחלה בימי חלוטו ר' יוסי בר יהודה אסר לי' בתשמיש המטה ורבי מתיר שהרי יותם לא הי' לעוזי' אלא בימי חלוטו. וע"ש בספר קרבן אהרן סוף פ' שניה דפ' מצורע. ובי"ד שם רפי"א. ועיין בספר יראים סימן שכ"ה:

משנה ג

מגלחו תגלחת שניה כתגלחת ראשונה. קתני הכא לאשמועינן דשתיהן שוות דמילי טובא כתיבי בשני' דלא כתיבי בראשונה וילפי מהדדי בג"ש. ה"ר שמשון ז"ל:

טהור מלטמא כשרץ. ס"א טהר ונכון הוא:

שלש טהרות. ט"י והערב שמש והבאת כפרתן אבל טהרה קמייתא דטבל וטהור מלטמא בביאה לא קחשיב דאכתי אב הטומאה הוא כשרץ. הרא"ש ז"ל:

שלש טהרות במצורע ושלש וכו'. כצ"ל שלש בלא הא דטהרות לשון נקבה:

משנה ד

שלשה מגלחים וכו'. בנזיר פ' ג' מינים פריך פשיטא דהא בכולה קראי כתיבי דאפילו במצורע נמי כתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו ומשני מ"ד משום עבורי שער הוא ואפילו סך בדבר שמשיר את השער נמי קמ"ל והקשו שם תוס' ז"ל ותימה דהא נמי מסיפא שמעי' לה בהדיא דקתני וכולן שגלחו שלא בתער לא עשו ולא כלום וצריך לומר דאי מההיא ה"א מאי שלא בתער שלא כעין תער ואפילו סך נשם נמי ע"כ:

ובספר הפרפראות והתגלח גימ"ל רבתי שג' צריכין גילוח גדול בכל מקום שיש שער נזיר ומצורע ולוים ע"כ:

שלא בתער. בנזיר כתיב תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הא במלאת לא יהא אלא בתער. בלוים כתיב והעבירו תער ומצורע יליף מהם במה הצד והתם בנזיר פרכינן מה להצד השוה שבהן שכן אין קרבנן בדלות תאמר במצורע שקרבנו בדלות שאם הוא עני מביא צפורים וא"כ לא נחמיר עליו ג"כ להטעינו בתגלחתו תער ומסקינן התם דמראשו יליף לה ר' אליעזר דהתם דכתיב גבי מצורע ראשו דלא אצטריך דהא ראשו בכלל שערו הוא אלא לפי שנאמר גבי נזיר תער לא יעבור על ראשו יכול אף נזיר מצורע כן ת"ל וגלח את ראשו ובתער כמו שאמרתי לך גבי נזיר ורבנן ילפי התם דמצורע תגלחתו דוקא בתער מזקנו דכתיב גבי מצורע דמיותר הוא דהא זקנו בכלל כל שערו אלא משום דכתיב גבי כהנים ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפי' כהן מצורע המתגלח לא יגלח פאת זקנו ת"ל וגלח את כל זקנו ומנא לן דבתער דתניא ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפילו גלחו במספרים יהו חייבים ת"ל לא תשחית יכול לקטו במלקט או ברהיטני יהא חייב ת"ל ופאת זקנם לא יגלחו הא כיצד איזהו גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער ומשמע לן מהכא דהשחתת זקן דאישתרי גבי מצורע כהן לא הוי אלא בתער:

שתי שערות מנזיר טמא ילפי' דלית בהו קרא הרא"ש ז"ל. פי' לפירושו דבנזיר טמא כתיב ביום השביעי יגלחנו דלא איצטריך דהא כתיב וגלח אלא לאשמועי' דבעי' תגלחת שלימה ונזיר טהור דלית ליה קרא יתירא יליף מנזיר טמא דכי שייר שתי שערות לא עשה כלום ואמרי' התם בפ"ג מינין דף מ"ב דמדגלי רחמנא גבי נזיר בהאי קרא יתירא דעד דאיכא כולו ש"מ דבעלמא בכל התורה כולה רובו ככולו והקשה שם רש"י ז"ל וא"ת וליגמר מיני' הא לא אפשר משום דהוו להו נזיר ומצורע שני כתובים הבאים כאחד דבמצורע נמי כתיב יגלח את כל שערו ע"כ ובלוים נמי כתיב והעבירו תער על כל בשרם:

משנה ה

ולקיחתם כאחת מולקח דרשינן שתהא לקיחתם כאחת ועכובא ליכא דכתיב את הצפר החיה יקח אותה וחלקן זו מזו:

אע"פ שאינם שוות כשרות לקח אחת היום ואחת למחר כשרות. תימא אמאי לא ערבינהו וליתני הכי אע"פ שאינם שוות או שלקח אחת היום ואחת למחר כשרות. יקח זוג לשני'. כיון שהיתה שלא דרור לא נקבעו יחד וכן אם נמצאת טרפה. [אבל] אם נקבעו דהוכשרו מתחלה ואח"כ אירע פיסול כגון שנשפך הדם תמות המשתלחת וכן אם נשרפה אחת מהן ימותו שתיהן הרא"ש ז"ל:

משנה ו

בפי' רעז"ל

וקמ"ל דמצוה לצמצם. אמר המלקט פי' באומרו אחד לשנים וכו':

מצות אזוב וכו' בפרק אלו טרפות (חולין דף ס"ב) מחלק אביי בין נשתנה שמו קודם מתן תורה והקפידה עליו תורה אותו הוא דכי יש לו שם לווי פסול אבל כי נשתנה שמו לאחר מתן תורה ליכא למיקפד.

שם לווי נקט ה"ר יהוסף ז"ל הלמד בקמץ וכתב ס"א לאווי ועיין במה שכתבתי בשמו ז"ל בפ' ששי דנדרים סימן ט':

משנה ז

בפי' רעז"ל אבל אם שהה ולא גלח אלא בשמיני מביא קרבנותיו בתשיעי ע"כ. אמר המלקט זו היא דעת ר' עקיבא אבל ר"ט פליג עלי' כפי גירסת התוס' והר"ש והרמב"ם ז"ל. ועיין במ"ש בנזיר פרק ג' מינים סימן ו' גם עיין בספר קרבן אהרן פ' שני דפ' מצורע:

משנה ח

ומצורע טבל וכו'. ביומא בפ' א"ל הממונה דף ל' מייתי תוספתא דקתני ר' יהודה אומר אינו צריך שכבר טבל מבערב וכתב הר'"ש ז"ל ותימ' למה לא הביא המשנה ע"כ:

ורמי עלה התם בגמרא לשכת מצורעים ששם מצורעים טובלין ר' יהודה אומר לא מצורעים בלבד אמרו אלא כל אדם מדקאמר בלבד מכלל דאית ליה טבילה במצורע ומסיק לא קשיא הא דטביל על דעת ביאת מקדש הא דלא טביל על דעת ביאת מקדש ואיבעית אימא תני לא מצורעים אמרו אלא כל אדם רבינא אמר ר' יהודה לדבריהם דרבנן קאמר להו ולי' לא ס"ל כלומר לדידי מצורע אין צריך טבילה לדידכו אודו לי מיהת דלא מצורעים בלבד אמרו אלא כל אדם ורבנן מצורע דייש בטומאה שאר כל אדם לא דיישי בטומאה. ומשמע משם דהאי דרמי מינה ר' יהודה אומר לא מצורעים בלבד אמרו אלא כל אדם דמשנה היא במסכת מדות. וכן משמע מן התוס' ז"ל ואנו לא נמצאת בידינו. ואפשר להיות דמברייתא הוא דקא פריך התם דכמה פעמים אשכחן בתלמוד בפי' רש"י ותוס' ז"ל דקרו לברייתא משנה ואע'"פ שכתוב שם בלשון תוס' ז"ל מס' מדות. ובתוספתא דעלה דמתני' בתר דקתני שכבר טבל מבערב מסיים אמרו לו חכמים לר' יהודה לא מן השם הוא זה אלא כל הנכנס לעזרה דרך שער ניקנור הי' טובל באותה לשכה: תניא בתוספתא היה מביא אשמו ולוגו בידו ומעמידן בשער ניקנור והכהן עומד מבפנים ומצורע מבחוץ ומצורע מניח ידו תחת ידו של כבש והכהן מניח ידו על המצורע ומוליך ומביא מעלה ומוריד וסמך שתי ידיו עליו ונכנס ושוחטו בצפון העזרה כל הסמיכות שבמקדש תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור שאינו יכול ליכנס בעזרה עד שיזרוק עליו מדם חטאתו ומדם אשמו ע"כ. ועיין עלי' בספר לקח טוב פ' מצורע דף ע"ה:

רי"א אינו צריך טבילה כך צ"ל אע"פ שאינו כן בתוספתא דנגעים פ"ח:

משנה ט

הכניס ראשו ירושלמי דעירובין ס"פ המוצא תפלין רמי עלה מחלפו שיטתי' דר' יהודה דהכא הוא אומר אסור להערים ותמן קאמר מותר דקאמר ר' יהודה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה ומשני דהכא שמא יכניס ראשו ורובו ויהא ענוש כרת ברם תמן משום מכניס כלים טמאים בשבת והדר רמי מחלפא שיטתייהו דרבנן דהכא אמרין מותר להערים ותמן אמרין אסור להערים ומשני תמן דלא יסאבי' תלתא ברם הכא טומאה ידועה מבפנים היא דאפשר לה לצאת בלא שהות ובלא טומאה ע"כ. וצ"ע אם יש טעות ובמקום מחלפא שיטתי' דר' יהודה שמא צריך להיות דרבנן ובמקום דרבנן שמא צריך להיות דר' יהודה אבל אני כך מצאתי הלשון גם בירושלמי כתיבת יד:

אין לו בהן יד וכו'. פי' בהן יד ימנית בהן רגל ימנית ואפשר להיות דימנית דקתני גבי אזן קאי אכולהו דאלת"ה מ"ש דקתני ימנית בהדיא גבי אזן טפי מכולהו ובהכי דאמרי' דמלת ימנית קאי אכולהו מיתרצא נמי קצת אמאי לא תני ברישא אזן וכסדרא דתני ברישא הכנים ראשו וכו' וגם שהוא סדר הכתוב על תנוך אזן המטהר הימנית ועל בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית. ובנזיר דף מ"ו ספ"ג מינים מייתי התם ברייתא דמתנייא הפך לשון משנתנו והכי תניא התם אין לו בהן יד בהן רגל אזן ימנית אין לו טהרה עולמית דברי ר' אליעזר ר"ש אומר יניחנו על מקומו ויצא וחכמים אומרים יניח על של שמאל ויצא ובסנהדרין פ' נגמר הדין (סנהדרין דף מ"ה) מתנייא כאשר היא כתובה פה גם שם בסנהדרין פ' הנחנקים (סנהדרין דף פ"ח) והוכיחו תוס' והר"ש ז"ל מכמה פלוגתות תנאים ואמוראים שנמצאות הסברות מהופכות בתלמוד כמו דמתנייא מתני' אפכא שם בנזיר והוי כאיכא דאמרי שבתלמוד:

ר' אליעזר אומר נותן הוא על מקומן גרסי'. ומסופק אני אי גרסי' ר' אלעזר בלי יוד או ר' אליעזר ביוד אע"פ שחולק עליו ר"ש שלא הי' בדורו שגם בת"כ פ' שלישי דפ' מצורע הכי איתי' ר' אליעזר ביוד. ותמהתי שמצאתי מוגה בתלמודו של הרב בצלאל אשכנזי ז"ל שם ביומא ר' נתן אומר אם נתן על של שמאל יצא:  

משנה י

והנותר מן השמן וכו' פסחים וזבחים דף ו' ומסיק התם כאילו לא כפר דכפר מתנות בהונות ולא כפר מתנות הראש ואע"ג דאיכא קרא אחרינא קודם לזה דכתיב ביה והנותר בשמן וכו' התם לא כתיב בי' מלת לכפר להכי מייתי קרא תניינא דכתיב בי' לכפר לדרשא:

חסר הלוג ובת"כ פ' שלישי דפ' מצורע ראיתי הגרסא ר' ישמעאל אומר חסר הלוג וכו' במקום ר' שמעון ואין בידי הכרע. ומ"מ דברי ר' יעקב במקום דברי ר' עקיבא. וראיתי שהגי' ה"ר יהוסף ז"ל והנותר בשמן אשר וכו' והן אמת כי פסוק ראשון הוא בשמן אך שם אין כתוב לכפר אלא וכפר א"כ הי' לו להגי' ג"כ וכפר אם נתן וכו' דוק. והוא ג"כ הגי' ר' יעקב:

משנה יא

מצורע שהביא וכו' בכריתות פ' ארבעה מחוסרי כפרה (כריתות דף ט') מצאתי מוגה מצורע שהפריש קרבנו וכו' והכי מוכח ג"כ שהיא הגירסא מפי' הראב"ד יו"ל ומפי' הרז"ה ז"ל דבס"פ שני דקנים ע"ש:

ותניא עלה התם בכילהו תלתא דוכתי ר' אליעזר בן יעקב אומר הכל הולך אחר צפרים דס"ל דבר הגורם טהרה דהיינו צפרים שכל זמן שאינו מביא צפרים אינו יכול לגלח ושם בכריתות סתם לן תנא במתני' דהתם כר"ש גם בת"כ סוף פרשה ד' דפ' מצורע סתם לן תנא כר"ש אע"ג דסתם ספרא ר' יהודה. וביד ה' מתו"כ פ"ה סי' ט' כתיב שהביא. ופסק כר' יהודה דהכל הולך אחר האשם שאם הי' בשעת שחיטת האשם עשיר ישלם קרבן עשיר ואם היה עני ישלם קרבן עני וכתב מהרי"ק ז"ל שם דלא חש לדראב"י כיון שלא נשנה במשנה:

משנה יב

ר' יהורה אומר אף וכו'. בנדרים פ' אין בין המודר (נדרים דף ל"ה) ובנזיר בפ"ד דף כ"ד ברייתא ומסיים בה וכן כל קרבן שהיא חייבת שכך כותבת לו בשובר שעל כתובתה בשעה שהיא מוחלת לו כל אחריות שיש לה מקודם ויש בכלל לשון זה אפילו קרבנות ואיתא נמי בתוס' דסוטה ס"פ היה נוטל ובמציעא פ' המקבל (בבא מציעא דף ק"ד) ההיא ברייתא. ובת"כ סוף פרשה ד' דפ' מצורע היא שנוי' ורש"י ותוס' יש להם פי' אחר גם כן דלכך כותבת לו קאי אשעת נישואין שהוא מתחייב להביא בעד אשתו קרבן עשיר במה שהיתה חייבת קודם נישואין ומבוארת ברייתא זו יפה בנימוקי יוסף במציעא דף קכ"ו ע"א: [*) כוונתו דהא דאמר ר"י אף ע"י אשתו לא קאי אדלעיל ע"י בנו וכו'. דהתם מביא קרבן עני והכא קרבן עשיר. אלא ר"ל אף ע"י אשתו חייב להביא כמו על עצמו.] ואף דקתני כלומר אף עלי' כמו על עצמו כך נלע"ד וכך מצאתי ג"כ שפי' הרא"ש ז"ל.

וכן כל קרבן שהיא חייבת ודוקא קרבן דלידה וזיבה וסוטה אבל אם   אכלה חלב וחללה שבת ומכל שכן אם נדרה שום נדר אינו חייב להביא עלי' דא"כ היא תדור בכל יום כדי להקניטו. וביד מפ' דאפילו שלא מדעתן יכול להביא אע"פ שהן גדולים דהא מתני' סתמא קתני משמע אפילו קטנים אם היו מחוסרי כפרה מביא עליהן אע"ג דמדעתן כמאן דליתא היא דאע"פ שכל מחוייבי קרבן אין מקריבין על ידן אלא מדעתן מחוסרי כפרה אין צריכין דעת בעלים ומימרא מבוארת היא דר' יוחנן שם בפ' אין בין המודר:

משנה יג

בפי' רעז"ל או אם מת האחד והיו שני הקרבנות לפנינו הי' הקרבנות מתים וכו' כך צ"ל.

זו ששאלו וכו' זה אחד משלשה דברי חכמה ששאלו לו הנם בנדה פ' בתרא דף ע' ועיין במ"ש שם סי' ד'. ומדלא קתני זו שאלו אלא זו ששאלו נראה שהיא לרמוז לנו שהיא שאלה אחת ממה ששאלו. ומ"מ זו שאלה ששאלו: אלכסנדריא מ"מ אלכסנדריאה:

סליק פירקא וסליקא לה מסכת נגעים. ובעה"י אשר כל ברא. ועמו הקדושה והטהרה. נתחיל מסכת פרה: