משנה נגעים יד ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יד · משנה ז | >>
ביום השמיני מביא שלש בהמות, חטאת ואשם ועולה.
והדל היה מביא חטאת העוף ועולת העוף.
משנה מנוקדת
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מֵבִיא שָׁלשׁ בְּהֵמוֹת, חַטָּאת וְאָשָׁם וְעוֹלָה. וְהַדַּל הָיָה מֵבִיא חַטַּאת הָעוֹף וְעוֹלַת הָעוֹף.
נוסח הרמב"ם
ביום השמיני -
- מביא שלש בהמות - חטאת, ואשם, ועולה.
- והדל היה מביא - חטאת העוף, ועולת העוף.
- מביא שלש בהמות - חטאת, ואשם, ועולה.
פירוש הרמב"ם
לשון התורה (ויקרא יד) "וביום השמיני יקח שני כבשים"(ויקרא יד, י) וגו', "ואם דל הוא"(ויקרא יד, כא) וגו', "ושני תורים"(ויקרא יד, כב) וגו':
פירוש רבינו שמשון
ביום השמיני. כשגילח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני אבל אם גילח בשמיני מביא בתשיעי ופלוגתא היא בתורת כהנים:
תניא בתורת כהנים גילח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני גילח בשמיני אין מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר"ע אמר לו ר' טרפון מה בין זה לנזיר א"ל שהנזיר טהרתו תלויה בימים ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו אין מביא קרבנותיו אא"כ מעורב שמש. פי' מה בין זה לנזיר דתנן בפרק ג' מינין (דף מד:) גבי נזיר טמא שאם גילח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני ואם גילח בשמיני מביא קרבנותיו בו ביום דברי ר"ע והתם נמי תנן אמר לו ר' טרפון מה בין זה למצורע ומשני כי הכא:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ביום השמיני - כשגילח בשביעי, מביא קרבנותיו בשמיני. אבל אם שהה ולא גילח אלא בשמיני, מביא קרבנותיו בתשיעי, לפי שטעון הערב שמש בין גילוח להבאת קרבנותיו:
פירוש תוספות יום טוב
ביום השמיני. פי' הר"ב כשגלח בשביעי כו' ועיין [מ"ש] במ"ו פ"ו דנזיר (ד"ה אינו מביא):
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפי' רעז"ל אבל אם שהה ולא גלח אלא בשמיני מביא קרבנותיו בתשיעי ע"כ. אמר המלקט זו היא דעת ר' עקיבא אבל ר"ט פליג עלי' כפי גירסת התוס' והר"ש והרמב"ם ז"ל. ועיין במ"ש בנזיר פרק ג' מינים סימן ו' גם עיין בספר קרבן אהרן פ' שני דפ' מצורע:
תפארת ישראל
יכין
ביום השמיני: תנא מיירי כשגלח וטבל ביום הז'. אבל כשיגלח וטבל ביום ח' או אחר כמה ימים מגלוח הראשון. טובל ומביא קרבנותיו למחרתו [רמב"ם פ"ד ממחוכ"פ ה"ב]:
מביא ג' בהמות: דהיינו ב' כבשים זכרים א' לעולה וא' לאשם וכבשה א' נקבה לחטאת. והם כפרתו שנזכר במשנה ג':
חטאת: אע"ג דסדר הקרבתו תחלה אשם [וכמשנה ז']. ואח"כ חטאת ועולה. אפ"ה לא רצה להפסיק בין זכרון החטאת בין האשם לעולה. משום דחטאת נקבה. אבל האשם והעולה שניהן זכרים. ולא עוד אלא שב' אלו צריך שיהיו שניהן שוין [כיומא ס"ב ב'. ותמוה שהרמב"ם לא הזכיר דין זה בחיבורו. וכ"כ לא הזכיר [בפ"ד מתמידין] שב' מוספי שבת צריך שיהיו שוין]. ואעפ"כ לא הזכיר תנא חטאת לבסוף. משום דחטאת קודמת לעולה בכ"מ [כנזיר פ"ו מ"ז]. ולא עוד אלא שהחטאת והאשם מעכבין הכפרה. אבל לא העולה [כרמב"ם פ"א ממחוסכ"פ] להכי אסמכינהו יחדו לחטאת ואשם:
ועולת העוף: משא"כ לאשם גם הוא צריך כבש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת