משנה נגעים יב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק יב · משנה ג | >>
וכמה אבנים יהו בו, רבי ישמעאל אומר, ארבע.
רבי עקיבא אומר, שמונה.
שהיה רבי ישמעאל אומר, עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים או על אבן אחת.
רבי עקיבא אומר, עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים, לא על אבן אחת.
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים בשני כתלים בזוית, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס.
משנה מנוקדת
וְכַמָּה אֲבָנִים יְהוּ בוֹ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אַרְבַּע. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׁמֹנֶה. שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּרָאֶה כִשְׁנֵי גְרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים אוֹ עַל אֶבֶן אֶחָת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּרָאֶה כִשְׁנֵי גְרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים, לֹא עַל אֶבֶן אֶחָת. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁיֵּרָאֶה כִשְׁנֵי גְרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים בִּשְׁנֵי כְתָלִים בַּזָּוִית, אָרְכּוֹ כִּשְׁנֵי גְרִיסִין וְרָחְבּוֹ כַּגְּרִיס.
נוסח הרמב"ם
וכמה אבנים יהיו בו?
- רבי ישמעאל אומר: ארבע.
- רבי עקיבה אומר: שמונה.
- שרבי ישמעאל אומר:
- עד שייראה כשני גריסין על שתי אבנים, או על אבן אחת.
- רבי עקיבה אומר:
- עד שייראה כשני גריסין על שתי אבנים, ולא על אבן אחת.
- שרבי ישמעאל אומר:
- רבי אלעזר ברבי שמעון אומר:
- עד שייראה כשני גריסין על שתי אבנים בשני כתלים בזווית,
- אורכו - כשני גריסין,
- ורוחבו - כגריס.
פירוש הרמב"ם
ממה שיתחייב שתדעהו ששיעור נגעי בתים שני גריסין, לאמרו "וראה את הנגע, והנה הנגע"(ויקרא יד, לז), מלמד שאין הנגע מטמא אלא כשני גריסין.
ועל דעת רבי ישמעאל, אשר אמר כי כאשר נראה כשני גריסין על אבן אחת טמא, לפחות מה שיהיה בבית צריך ארבע אבנים אבן אחת בכל כותל, עד שיהיה כל כותל מכתלי הבית ראוי לנגעים.
ולפי דעת רבי עקיבא, אשר אמר שהשני גריסין על שתי אבנים, אי אפשר פחות משמונה אבנים.
ורבי אלעזר ברבי שמעון אומר, שמאמר השם "בקירות הבית"(ויקרא יד, לז) כגריס, הנה כל כותל מהכתלים אשר יעשה מהן זוית ויהיה זה הנגע אשר רוחבו כגריס ואורכו כשני גריסין משותפת בין שני כתלים עד שיהיה בקירות, וזה אי אפשר עד שתהיה בזוית כזו:
והלכה כרבי עקיבא:קטע סוף=ג/>
משנה ד
כבר השרשנו שצריך שיהיו בו עצים.
ושקוף - הוא המשקוף העליון מהשער.
ואמר שאפילו חתיכה מהעץ אשר יתקעו בו הנגרין אצל הרכבת המשקוף, זה השיעור הוא אשר יטמא הבית.
וסנדל - הוא רפידה יעשו מאחורי המשקוף, עד שישתווה לשטחו.
ואין אלו השיעורים (מההגעה) [מוגדרים] עד שנאמר בו הלכה כפלוני.
פצים - הוא חצי נדבך האבן או נדבך חצי העץ, וכאשר הושמו בין שני הצדדים ישאר ביניהם חלל ימלאו בו עפר.
וקירות המחיצה - הוא תקרה לא נעשה לחמם, ואמנם נעשה להיות צל לאשר תחתיו מהבהמות מהשמש.
ואמנם היות בתי חוצה לארץ לא יטמאו בנגעים הנה זה לשון התורה, לפי שהתחלת הפרשה "כי תבאו אל ארץ כנען"(ויקרא יד, ב) וגו'.
והיות ירושלים לא תטמא בנגעים, אמרו "ארץ אחוזתכם"(ויקרא יד, לד), וירושלים לא נתחלקה לשבטים ואולם הוא "בית תפילה יקרא לכל העמים"(ישעיה נו, ז):
משנה ה
[חבלי עצים וחבלי קנים - אגודות העצים ואגודות הקנים.]
עסק הוא לפנוי - רוצה לומר לשימוש ועמל שאין צריך לו, כי אם מן הכלים.
ועסק - הוא נגזר מ"כי התעשקו עמו"(בראשית כו, כ).
וכבר ידעת שכלי חרס אין להם טהרה במקווה.
וזכר מכלי חרס אותו שהוא פחות בדמים פך השמן, וטפיו הוא כלי קטן מאד לא יצא ממנו דבר כי אם טיף טיף, כמו שהתבאר בכלים.
ואמר אחר כן אם על של רשע כך - על השורש אשר אומר אותו:
- שראיית הצרעת הנזכרת בתורה אמרו שהוא עונש בעבור לשון הרע, כי יפרד מן האנשים וירחיקו אותו מהיזק לשונו.
- ויתחילו בביתו, ואם חזר בו מוטב,
- ואם לא, יבא במצעות, והוא אמרו "בכל מלאכת עור"(ויקרא יג, מח), חזר בו מוטב,
- ואם לאו, יבא בבגד,
- ואם לא חזר בו עדיין, יבא לגופו ועל עור בשרו.
וזה על דרך המוסר והתוכחה, הלא תראה שהם דברים בלתי טבעיים ואינן חולאים טבעיים בשום פנים, לפי שהבגדים והבתים הם חומר דומם שלא יקרה בהן צרעת אלא בקריאת התורה על הדמיון אשר זכרנו, וכן נגעי אדם תראה שישים הנתקים צרעת והוא חולי הנקרא "חולי השועל", ויטהר הצרעת כאשר הפך כולו לבן והוא תכלית הצרעת והיותר גדולה והיותר חזקה, ואמנם הם עניינים תוריים לפי מה שזכרנו, ולזה השורש נקרא רשע:
משנה ו
אמר יתעלה "וחלצו את האבנים"(ויקרא יד, מ), "ולקחו אבנים אחרות"(ויקרא יד, מב), ולזה אין חולצין פחות משלשה, ואין מביאים פחות משנים.
ואמרו ולא סיד מכל מקום - לאמרו "ועפר אחר יקח"(ויקרא יד, מב), והסיד אינו עפר אלא אבן נשרפת.
וזה הקבוץ אשר בא לאמרו "וחלצו" "ולקחו" "והביאו", בעל הבית המנוגע ואחר, כאשר היה הכותל משותף בין שני בתים, והוא אמרו בכאן אוי לרשע ואוי לשכנו:
משנה ז
זה כמו שקדם בנגעי בגדים, וזה שבא בנגעי בתים גם כן "והנה פשה הנגע בקירות הבית"(ויקרא יד, לט), וכאשר היה הפסיון בקירות הבית לא סמוך לנגע הראשון יצטרך שיהיה נגע, והוא כגריס כמו שביארנו.
ואמר גם כן בנגע חוזר "ואם ישוב הנגע, ופרח בבית"(ויקרא יד, מג), שימשך שיעור נגעי בתים אשר הוא שני גריסים באורך וברוחב גריס אחד, לפי מה שהשרשנו בזה הפרק:
פירוש רבינו שמשון
תניא בתורת כהנים והנה הנגע בקירות הבית (שם) מלמד שאין הבית מיטמא אלא בשני גריסין קיר קירות הרי שתים למטה הוא אומר קיר קירות הרי ארבע מלמד שאין הבית מיטמא אלא בארבע כתלים מכאן אמרו בית עגול בית טריגון אין מטמא בנגעים יכול עד שיראה על שני כתלים ת"ל ומראיהן שפל מן הקיר אפילו על כותל אחד יכול נראה על אבן אחת ת"ל (שם) וחלצו את האבנים אין פחות משתי אבנים דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר וחלצו את האבנים אין פחות משתי אבנים מניין אפי' נראה על אבן אחת ת"ל ומראיהן שפל מן הקיר ואפילו על אבן אחת רבי אלעזר ברבי שמעון אומר עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בזוית אחת ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס. בפרק בן סורר ומורה (דף עא.) אמרינן מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון כתיב קיר וכתיב קירות איזהו קיר שהוא כקירות הוי אומר זה קרן זוית ובכל קיר בעינן שיעור נגע דהיינו כגריס בכל אחד ואחד:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
עד שיראה כשני גריסין - דכתיב [שם] וראה את הנגע והנה הנגע, מלמד שאין נגעי בתים מיטמאין, עד שיראו כשני גריסין:
או על אבן אחת - והיינו טעמא דאמר רבי ישמעאל ארבע אבנים לארבעה כותלי הבית, לכל כותל אבן אחת. ולרבי עקיבא דאמר עד שיראו כשני גריסים על שתי אבנים לא על אבן אחת, אין פחות משמונה אבנים, לכל כותל שתי אבנים:
רבי אלעזר בר' שמעון אומר כו' - טעמא דר' אלעזר בר' שמעון [בסנהדרין דף ע"א] דכתיב קיר וכתיב קירות, איזהו קיר שהוא כקירות, הוי אומר זה קרן זוית, ובכל קיר בעינן שיעור נגע, דהיינו כגריס הקלקי מרובע בכל אחד ואחד י. והלכה כר' עקיבא:
פירוש תוספות יום טוב
וכמה אבנים יהו בו. בת"כ יכול עד שיראה בשני כתלים ת"ל ומראיהם שפל מן הקיר אפי' בכותל אחד יכול אפילו על אבן אחת. ת"ל וחלצו את האבנים. אין פחות משתי אבנים דברי ר"ע. ר' ישמעאל אומר וחלצו את האבנים. אין פחות משתי אבנים. מנין אפילו לא נראה. אלא על אבן אחת. ת"ל ומראיהן שפל מן הקיר אפילו על אבן אחת. ולפיכך הוצרך רבי ישמעאל ד'. שיהא כל כותל מכתלי הבית ראוי לנגעים. וזה בעצמו טעמו של רבי עקיבא שהצריך ח':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על הברטנורא) ור' עקיבא דריש, קיר, דאפילו נראה בכותל אחד די. וחלצו את האבנים, אין פחות משתים. ור' ישמעאל אומר וחלצו וגו', אין פחות משתים. הקיר אפילו לא נראה אלא על אבן אחת. ת"כ:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
וכמה אבנים. יהא בו כך מצאתי מוגה ר' עקיבא אומר עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים שנאמר וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע. ר"א בר"ש אומר עד שיראה כשני גריסין על שתי אבנים בשני כתלים בזוית אחת ארכו וכו' פי' בו דכשהנגע מוטל לרחבו על שתי אבנים נמצא בכל אבן גריס על גריס ולזה ארך הנגע שני גריסין ורחבו גריס. בפ' בן סורר ומורה קאמר כמאן אזלא הא דתניא בית המנוגע לא הי' ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר כמאן כר"א בר"ש:
תפארת ישראל
יכין
ר' ישמעאל אומר ארבע: א' לכל כותל:
ר"ע אומר שמנה: ב' לכל כותל:
או על אבן אחת: להכי סגי בשיש אבן אחד בכל כותל:
לא על אבן אחת: לכאורה לא על אבן אחת מיותר. ונ"ל דצריכא. דאי מרישא סד"א דבעינן דוקא שיהיה אורך גריס על כל אבן. אבל כשיהיה א' ומחצה על אבן א' וחצי הגריס הנשאר על אבן השני לא יטמא. להכי מסיק לא על אבן אחת לאשמעינן דרק בהא קפדינן שלא יהיו כל ב' גריסי הנגע על אבן א'. אבל סגי בשיהי' משהו מהנגע על אבן הב':
בשני כתלים בזויות: לפיכך לדידי' צריך שיהי' בכל כותל אבן א' בהזוית והשני האבנים שבב' הכותלים סמוכים יחד בזוית:
ורחבו כגריס: נ"ל דהך בבא ד"ה היא. דאי משום פלוגתתן דלעיל. סד"א דסגי בשיהא כגריס נגע על כל אבן ואפילו לא יהי' כל הב' גריסין בהמשך א'. להכי קאמר הכא ארכה של נגע כב' גריסין. ותו אצטריך לאשמעינן גם ורחבה כגריס. מדסד"א דאע"ג דצריך שתהי' הנגע בב' אבנים. עכ"פ סגי בשהשני אבנים נוגעין זב"ז בקרנזול. והנגע מתפשטת בשניהן. להכי מסיים וגם רחבה כגריס. ואי בקרנזול הרי אין הנגע רחבה כגריס במקום נגיעת ב' האבנים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת