ברטנורא על נגעים יב

(א)

כל הבתים - ודוקא בארץ ישראל, דבבית ארץ אחוזתכם כתיב (ויקרא יד):

חוץ משל נכרים - אם קנו בית בארץ ישראל. דהכי משמע, אחוזתכם מיטמאה בנגעים, ואין אחוזת הנכרים מיטמאה בנגעים. וכשם שאין אחוזתם מיטמאה בנגעים, כך בגדיהם וגופם אין מיטמאים בנגעים:

יראו בתחילה - והימים שהיה בהם הנגע כל זמן שהיו ביד נכרים, אינם עולים להן מן החשבון:

בית עגול - שאין בו זויות:

טריגון - שיש לו שלש זויות. שלש בלשון רומי טר"י. והוא הדין בית שיש לו שתי זויות או חמש :

אינו מיטמא בנגעים - דגבי נגעים כתיב קירות קירות שתי פעמים, ומיעוט קירות שנים, הרי ארבעה:

ובאסקריא - הוא תורן הספינה. ויש ספרים שגורסים אכסדיא, והן קורות שקושרים ביחד ומוליכין אותן בנהרות ובים. ובלשון מקרא קרויין רפסודות:

אינן מיטמאין בנגעים - דכתיב בבית ארץ, עד שיהיה הבית מחובר בארץ:

על ארבע קורות - כמו או על ארבע קורות. שהיה הבית בנוי על גבי הקורות :

אפילו על ארבעה עמודים - שהעמודים מחוברים בארץ והן נחשבים ארבע זויות לבית והגג עליהן, מיטמא בנגעים אע"פ שהוא פתוח מכל צדדיו :

(ב)

בית שאחד מצדדיו - אחד מארבעה כתליו מחופה בשיש מרמר"א:

בסלע - צור שהיא שם מששת ימי בראשית:

בלבנים - עשויים בכבשן:

בעפר - שהכותל עשוי מגושי עפר:

טהור - דבעינן שיהיו ארבעה קירות הבית ראויין ליטמא בנגעים, ואם אחד מן הקירות עשוי בדבר שאין ראוי ליטמא, כגון כל הני דאמרינן, הבית טהור:

בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר - כל שלשתן, אלא אחד מהן היה בו, ונראה הנגע באותו האחד, טהור. דבעינן שיהא ראוי ליטמא קודם ראיית הנגע:

עד שיהיו בו אבנים ועצים ועפר - דכתיב (ויקרא יד) את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית :

(ג)

עד שיראה כשני גריסין - דכתיב [שם] וראה את הנגע והנה הנגע, מלמד שאין נגעי בתים מיטמאין, עד שיראו כשני גריסין:

או על אבן אחת - והיינו טעמא דאמר רבי ישמעאל ארבע אבנים לארבעה כותלי הבית, לכל כותל אבן אחת. ולרבי עקיבא דאמר עד שיראו כשני גריסים על שתי אבנים לא על אבן אחת, אין פחות משמונה אבנים, לכל כותל שתי אבנים:

רבי אלעזר בר' שמעון אומר כו' - טעמא דר' אלעזר בר' שמעון [בסנהדרין דף ע"א] דכתיב קיר וכתיב קירות, איזהו קיר שהוא כקירות, הוי אומר זה קרן זוית, ובכל קיר בעינן שיעור נגע, דהיינו כגריס הקלקי מרובע בכל אחד ואחד . והלכה כר' עקיבא:

(ד)

עצים - כדאמרינן שאין הבית מיטמא עד שיהיו בו עצים, כמה יהיו בכל כותל וכותל, כדי ליתן תחת השקוף. כך צריך לכל קיר וקיר:

שקוף - מקום שהדלת שוקף עליו, ורגילין ליתן עץ תחתיו:

סנדל לאחורי השקוף - רגילים להניח עץ לאחורי השקוף להגין, ונקרא סנדל, כמו שהסנדל מגין על הרגל. שקוף, נקרא בין של פתח בין של חלון:

פצים - לשון סדק וקרע. כמו (תהלים ס) הרעשת ארץ פצמתה:

קירות האבוס - של בהמה:

וקירות המחיצה - של (חצרות) גנות ופרדסים:

אין מיטמאין בנגעים - דכתיב בקירות הבית, ולא בקירות האבוס ולא בקירות המחיצה:

ירושלים וחוצה לארץ אינן מיטמאין בנגעים - דכתיב (ויקרא יד) בבית ארץ אחוזתכם, וחוצה לארץ אינה אחוזתכם, וירושלים נמי לא נתחלקה לשבטים :

(ה)

לא יגזור - לא יפסוק הדיין לומר שהוא נגע ודאי, מדכתיב כנגע נראה לי בבית, ולא כתיב נגע:

אפילו חבילי עצים - שאינן בכלל טומאה, צריך לפנות. והא דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית, דמשמע דאטומאה קפיד רחמנא, סבירא ליה לרבי יהודה דמלתא באנפי נפשה היא, לאשמועינן דכלים דהוו מעיקרא נמי מיטמו אי שביק להו . ואין הלכה כר' יהודה:

עסק זה לפינוי - בתמיה, וכי להעסיקו לפנות את הבית הוצרך הכתוב, שאתה מזקיקו לפנות דברים שאין מקבלים טומאה, על כרחך לא בא הכתוב לדרוש אלא כמו שדורש ר' מאיר שהתורה חסה על ממונן של ישראל:

פכו - לשון פכים קטנים:

תפיו - מקום שאופה ומבשל בו קדירתו, כגון תנור וכירים של חרס המיטלטלין. ויש ספרים שגורסים טפיו בטי"ת, והוא כלי חרס קטן מאוד שאין המשקה יוצא הימנו אלא טיף טיף. וכל אלו אין להם טהרה במקוה:

א"כ על של רשע - שהנגעים באים על לשון הרע:

(ו)

אינו הולך לתוך ביתו - דכתיב ויצא הכהן מן הבית. יכול ילך לביתו ויסגיר, תלמוד לומר אל פתח הבית, אי אל פתח הבית, יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר, תלמוד לומר ויצא מן הבית, עד שיעקר מכל הבית:

ולא סיד מכל מקום - דכתיב ועפר אחר יקח, וסיד לא הוי עפר אלא אבן שריפה:

לא אחת תחת שתים - אבן גדולה שממלאה מקום השתים:

מכאן אמרו אוי לרשע ואוי לשכנו - שאם כותל מפסיק בין שני בתים ונראה נגע בכותל לצד בית זה, כעל הבית האחר צריך להטפל עמו, דכתיב וחלצו את האבנים, לשון רבים. ולזה שהנגע לצד ביתו קורא רשע, שהנגעים באים על לשון הרע כדאמרן:

שניהם קוצעים - לשון ואת הבית יקציע :

יקח וטח - לשון יחיד, למעוטי חברו שאין מטפל עמו בטיחה:

(ז)

בא בסוף שבוע - אחרי הטוח הבית, חוזר ומסגירו, ואם בסוף שבוע חזר הנגע, ונתץ את הבית:

הפשיון הסמוך - שפשה סמוך לנגע:

והחוזר כשני גריסים - דכתיב ואם ישוב הנגע, כאדם האומר חזר פלוני למקומו, והנגע שבבתים בתחילה אינו מטמא אלא בשני גריסים, כדאמרן: