משנה נגעים יב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל הבתים מיטמאין בנגעים - חוץ משל גוים.

הלוקח בתים מן הגוים - ייראו כתחילה.

בית עגול, בית טריגון,

בית הבנוי בספינה,

ובאסכריה על ארבע קורות - אינו מיטמא בנגעים.

אם היה מרובע -

אפילו על ארבעה עמודים - מטמא.

(ב) בית שאחד מצדדיו מחופה בשיש -

אחד בסלע, ואחד בלבנים, ואחד בעפר - טהור.

בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר,

ונראה בו נגע,

ואחר כך הביא בו אבנים ועצים ועפר - טהור.

וכן בגד שלא ארג בו שלש על שלש,

ונראה בו נגע,

ואחר כך ארג בו שלש על שלש - טהור.

אין הבית מיטמא בנגעים - עד שיהיו בו אבנים ועצים ועפר.

(ג) וכמה אבנים יהיו בו?

רבי ישמעאל אומר: ארבע.

רבי עקיבה אומר: שמונה.

שרבי ישמעאל אומר:

עד שייראה כשני גריסין על שתי אבנים, או על אבן אחת.

רבי עקיבה אומר:

עד שייראה כשני גריסין על שתי אבנים, ולא על אבן אחת.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר:

עד שייראה כשני גריסין על שתי אבנים בשני כתלים בזווית,

אורכו - כשני גריסין,

ורוחבו - כגריס.

(ד) עצים - כדי ליתן תחת השקוף.

רבי יהודה אומר: כדי לעשות סנדל לאחורי השקוף.

עפר - כדי ליתן בין פצים לחברו.

קירות האיבוס, וקירות המחיצה - אינן מיטמאין בנגעים.

ירושלים, וחוצה לארץ - אינן מיטמאין בנגעים.

(ה) כיצד ראיית הבית?

ובא אשר לו הבית,

והגיד לכוהן לאמור: "כנגע נראה לי בבית" (ויקרא יד לה).

אפילו תלמיד חכמים, ויודע שהוא נגע ודאי -

לא יגזור ויאמר: "נגע נראה לי בבית",

אלא "כנגע נראה לי בבית".

"וציווה הכוהן, ופינו את הבית" (ויקרא יד לו) -

אפילו חבילי עצים, אפילו חבילי קנים - דברי רבי יהודה.

רבי שמעון אומר: עסק הוא לפינוי.

אמר רבי מאיר: וכי מה מטמא לו?

אם תאמר כלי עציו, ובגדיו, ומתכתו - מטבילן והן טהורין,

ועל מה חסה התורה? - על כלי חרסו, ועל פכו, ועל טפיו.

אם כך חסה התורה על ממונו הבזוי - קל וחומר על ממונו החביב.

אם כך על ממונו - קל וחומר על נפש בניו ובנותיו.

אם כך על של רשע - קל וחומר על של צדיק.

(ו) אינו הולך לתוך ביתו ומסגיר,

ואינו עומד בתוך הבית שהנגע בתוכו ומסגיר -

אלא עומד על פתח הבית שהנגע בתוכו ומסגיר,

שנאמר: "ויצא הכוהן מן הבית אל פתח הבית, והסגיר את הבית שבעת ימים" (ויקרא יד לח).

בא בסוף שבוע וראה.

אם פסה -

"וציווה הכוהן, וחילצו את האבנים אשר בהן הנגע" (ויקרא יד מ),

"ולקחו אבנים אחרות, והביאו אל תחת האבנים, ועפר אחר ייקח, וטח את הבית" (ויקרא יד מב) -

אינו נוטל אבנים מצד זה - ומביא לזה,

ולא עפר מצד זה - ומביא לזה,

ולא סיד מכל מקום.

אינו מביא - לא אחת תחת שתים, ולא שתים תחת אחת,

אלא מביא - שתים תחת שתים, שתים תחת שלש, שלש תחת ארבע.

מכאן אמרו: "אוי לרשע, ואוי לשכנו" -

שניהן חולצין, שניהן קוצעין, שניהן מביאין את האבנים,

אבל הוא לבדו מביא את העפר,

שנאמר: "ועפר אחר יקח, וטח את הבית",

אין חברו מטפל עימו בטיחה.

(ז) בא בסוף שבוע וראה.

אם חזר -

"ונתץ את הבית, את אבניו ואת עציו, ואת כל עפר הבית,

והוציא אל מחוץ לעיר, אל מקום טמא" (ויקרא יד מה).

הפסיון הסמוך - כל שהוא,

והרחוק - כגריס,

והחוזר בבתים - כשני גריסין.

הדף הראשי של משנה נגעים יב

משנה נגעים, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב