משנה מקוואות ב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק ב · משנה ב | >>
מקוה שנמדד ונמצא חסר, כל טהרות שנעשו על גביו למפרעא, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים, טמאות.
במה דברים אמורים, בטומאה חמורה.
אבל בטומאה קלה, כגון אכל אוכלים טמאים, ושתה משקין טמאים, בא ראשו ורובו במים שאובים, או שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוגין מים שאובין, וירד לטבול, ספק טבל ספק לא טבל, אפילו טבל, ספק יש בו ארבעים סאה ספק אין בו, שני מקואות, אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו, טבל באחד מהן ואינו יודע באיזה מהן טבל, ספיקו טהור.
רבי יוסי מטמא, שרבי יוסי אומר, כל דבר שהוא בחזקת טומאה, לעולם הוא בפסולו, עד שיודע שטהר.
אבל ספיקו ליטמא ולטמא, טהור.
מִקְוֶה שֶׁנִּמְדַּד וְנִמְצָא חָסֵר, כָּל טָהֳרוֹת שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל גַּבָּיו לְמַפְרֵעַ, בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, טְמֵאוֹת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּטֻמְאָה חֲמוּרָה. אֲבָל בְּטֻמְאָה קַלָּה, כְּגוֹן אָכַל אֳכָלִים טְמֵאִים, וְשָׁתָה מַשְׁקִין טְמֵאִים, בָּא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִים, אוֹ שֶׁנָּפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רֻבּוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין, וְיָרַד לִטְבֹּל, סָפֵק טָבַל סָפֵק לֹא טָבַל, אֲפִלּוּ טָבַל, סָפֵק יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בּוֹ. שְׁנֵי מִקְוָאוֹת, אֶחָד יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, וְאֶחָד שֶׁאֵין בּוֹ, טָבַל בְּאַחַד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה מֵהֶן טָבַל, סְפֵקוֹ טָהוֹר. רַבִּי יוֹסֵי מְטַמֵּא, שֶׁרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְחֶזְקַת טֻמְאָה, לְעוֹלָם הוּא בִפְסוּלוֹ, עַד שֶׁיִּוָּדַע שֶׁטָּהַר. אֲבָל סְפֵקוֹ לִטָּמֵא וּלְטַמֵּא, טָהוֹר.
סְפֵק מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁטִּהֲרוּ חֲכָמִים, סָפֵק נָפְלוּ, סָפֵק לֹא נָפְלוּ, אֲפִלּוּ נָפְלוּ, סָפֵק יֶשׁ בָּהֶם אַרְבָּעִים סְאָה סָפֵק אֵין בָּהֶם, שְׁנֵי מִקְוָאוֹת, אֶחָד יֶשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה וְאֶחָד אֵין בּוֹ, נָפַל לְאַחַד מֵהֶן וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה מֵהֶן נָפַל, סְפֵקוֹ טָהוֹר, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ לוֹ בַמֶּה יִתְלֶה. הָיוּ שְׁנֵיהֶם פְּחוּתִים מֵאַרְבָּעִים סְאָה, וְנָפַל לְאַחַד מֵהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְאֵיזֶה מֵהֶן נָפַל, סְפֵקוֹ טָמֵא, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לוֹ בַמֶּה יִתְלֶה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, רְבִיעִית מַיִם שְׁאוּבִין בַּתְּחִלָּה, פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה, וּשְׁלשָׁה לֻגִּין עַל פְּנֵי הַמַּיִם. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף, שִׁעוּרוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין.
מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שָׁלשׁ גֻּמּוֹת שֶׁל מַיִם שְׁאוּבִין שֶׁל לֹג לֹג, אִם יָדוּעַ שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ אַרְבָּעִים סְאִין מַיִם כְּשֵׁרִין עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ לַגֻּמָּא הַשְּׁלִישִׁית, כָּשֵׁר. וְאִם לָאו, פָּסוּל. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמִקְוֶה סָמוּךְ לְמִקְוֶה.
הַמְסַנֵּק אֶת הַטִּיט לַצְּדָדִין וּמָשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה לֻגִּין, כָּשֵׁר. הָיָה תוֹלֵשׁ וּמָשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה לֻגִּין, פָּסוּל. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִשְׁאֹב.
הַמַּנִּיחַ קַנְקַנִּים בְּרֹאשׁ הַגַּג לְנַגְּבָן וְנִתְמַלְּאוּ מַיִם, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם עוֹנַת גְּשָׁמִים הִיא, אִם יֶשׁ בּוֹ כִמְעַט מַיִם בַּבּוֹר, יְשַׁבֵּר. וְאִם לָאו, לֹא יְשַׁבֵּר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְשַׁבֵּר, אוֹ יִכְפֶּה, אֲבָל לֹא יְעָרֶה.
הַסַּיָּד שֶׁשָּׁכַח עָצִיץ בַּבּוֹר וְנִתְמַלֵּא מַיִם, אִם הָיוּ הַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו כָּל שֶׁהוּא, יְשַׁבֵּר. וְאִם לָאו, לֹא יְשַׁבֵּר, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ יְשַׁבֵּר.
הַמְסַדֵּר קַנְקַנִּים בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְנִתְמַלְּאוּ מַיִם, אַף עַל פִּי שֶׁבָּלַע הַבּוֹר אֶת מֵימָיו, הֲרֵי זֶה יְשַׁבֵּר.
מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם וָטִיט, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מַטְבִּילִין בַּמַּיִם וְאֵין מַטְבִּילִין בַּטִּיט. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בַּמַּיִם וּבַטִּיט. בְּאֵיזֶה טִיט מַטְבִּילִין. בְּטִיט שֶׁהַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו. הָיוּ הַמַּיִם מִצַּד אֶחָד, מוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁמַּטְבִּילִין בַּמַּיִם וְאֵין מַטְבִּילִין בַּטִּיט. בְּאֵיזֶה טִיט אָמְרוּ. בְּטִיט שֶׁהַקָּנֶה יוֹרֵד מֵאֵלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁאֵין קְנֵה הַמִּדָּה עוֹמֵד. אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹלְעַאי אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁהַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרֶדֶת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַיּוֹרֵד בְּפִי חָבִית. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַנִּכְנָס בִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, הַנִּמְדָּד בַּלֹּג.
מקוה שנמדד ונמצא חסר -
- כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע,
- בין ברשות היחיד, בין ברשות הרבים - טמאות.
- במה דברים אמורים? - בטומאה חמורה,
- אבל בטומאה קלה -
- אכל אוכלין טמאין, שתה משקין טמאין,
- בא ראשו ורובו במים שאובין,
- או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשת לוגין מים שאובין,
- וירד לטבול, ספק טבל ספק לא טבל,
- ואפילו טבל, ספק יש בו ארבעים סאה ספק שאין בו,
- שני מקואות, אחד יש בו ארבעים סאה ואחד שאין בו,
- טבל באחד מהן, ואין ידוע באיזה מהן טבל - ספקו טהור.
- רבי יוסי - מטמא.
- שהיה רבי יוסי אומר:
- כל דבר שהוא בחזקת טומאה - לעולם הוא בטומאתו, עד שידע שטהר,
- אבל ספקו ליטמא ולטמא - טהור.
- טבל באחד מהן, ואין ידוע באיזה מהן טבל - ספקו טהור.
- כל הטהרות שנעשו על גביו למפרע,
כבר התבאר (טהרות פ"ד) שספק טומאה ברשות הרבים טהור, ולזה יצטרך שיבאר בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים לפי שזה ספק טהרה לא ספק טומאה, ולזה אמר העמד טמא על חזקתו, [אלא] שאם היה זה הטמא טומאה קלה דרבנן ונפל הספק בטהרה אם טהר טהרה שלימה אם לא, הנה הוא טהור, כפי מה שקדם בשביעי מטהרות שספק דברי סופרים מכלל הספקות שטהרו חכמים.
ורבי יוסי אומר, שאפילו טומאה דרבנן העמד טמא על חזקתו, ואמנם ספק דברי סופרים שטהרו חכמים הוא שיפול הספק בהטמאו או בטמאו זולתו ואז יהיה ספקו טהור, כמו אם יסופק אם אכל אוכלין טמאין אם לא ספקו טהור, או יסופק גם כן אם זה האוכל אוכלין טמאין אם נגע בכיכר של תרומה אם לא נגע כי הכיכר טהור, והראהו עניין אמרו אבל ספקו ליטמא ולטמא, טהור:
בטומאה חמורה. שנטמא באב הטומאה דמטמאתו מן התורה:
טומאה קלה. דרבנן דטומאה זו מדברי סופרים לטמא אדם כגון אכל חצי פרס מדברים טמאים או שתה רביעית משקין טמאין והבא ראשו ורובו כולן משמנה עשר דבר הן כולן בפרק קמא דשבת (דף יג:):
ואפי' טבל. כלומר יש לומר בו ספק טבל בארבעים סאה שהיה מקוה לפנינו ונמצא חסר ואין אנו יודעים אם בשעת טבילה היה שלם ואחר כך חסר אם לאו:
ספיקו טהור. הך סתם משנה רבי מאיר היא דמיקל בטומאה דרבנן ובפרק בכל מערבין (דף לה.) פריך מהכא דר' מאיר אדרבי מאיר:
רבי יוסי מטמא. ואפילו בטומאה דרבנן מחמיר משום דגברא בחזקת טומאה:
תניא בתוספתא (פ"א) מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו בין שמקוה זה ברשות היחיד בין שמקוה זה ברשות הרבים טמאות למפרע ר' שמעון אומר ברשות היחיד תולין ברשות הרבים טהור אמר רבי שמעון מעשה במגורה של דיסקוס ביבנה שנמדדה ונמצאת חסירה והיה רבי טרפון מטהר ורבי עקיבא מטמא אמר רבי טרפון הואיל ומקוה זה בחזקת טהרה הוא עומד לעולם הוא בטהרתו עד שיודע שנטמא אמר רבי עקיבא הואיל וטמא זה בחזקת טומאה עומד לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך שטהר אמר רבי טרפון למה זה דומה למי שהיה עומד ע"ג המזבח ומקריב ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה שעבודתו כשרה אמר ר' עקיבא למה זה דומה למי שהיה עומד ומקריב על גבי המזבח ונודע שהוא בעל מום שעבודתו פסולה אמר ליה רבי טרפון אתה מקישו לבעל מום ואני מקישו לבן גרושה ובן חלוצה נראה למי דומה אם דומה לבעל מום נלמדנו מבעל מום ואם דומה לבן גרושה וחלוצה נלמדנו מבן גרושה ובן חלוצה א"ר עקיבא מקוה פסולו בעצמו ובעל מום פסולו בעצמו ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שנפסלו מאחרים מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה ובן חלוצה שפסולו בבית דין נמנו עליו וטמאוהו אמר לו רבי טרפון עקיבא הפורש ממך כפורש מחייו: פי' בעל מום פסולו ביחיד. בקדושין בפ' האומר (דף סז:) דייקינן האי בע"מ פסולו ביחיד היכי דמי:
עוד תניא בתוספתא (פ"ב) שני מקוואות באחד יש בו מ' סאה ובאחד אין בו טבל באחת מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות בשני ועשה טהרות טהורות בראשון ולא עשה בשני ועשה טהורות בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות ראשונות תלויות ושניות טהורות במה דברים אמורים בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה אלו ואלו טהורות טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות טהורות ניטמא באמצע טומאה קלה וטבל בשני ועשה טהרות אלו ואלו מונחות הרי אלו מוכיחות נאכלו ראשונות נטמאו או שאבדו עד שלא נעשו שניות שניות טהורות משנעשו שניות תלויות טבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויות נטמא באמצע טומאה קלה וטבל בשני ועשה טהרות ונגעו אלו באלו ראשונות תלויות ושניות ישרפו טבל באחד מהן מטומאה קלה ועשה טהרות טהורות נטמא באמצע טומאה חמורה וטבל ועשה טהרות תלויות ואם נגעו אלו באלו שניות תלויות וראשונות ישרפו. שני מקוואות של ארבעים ארבעים סאה אחד שאוב ואחד כשר וטבל בא' מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות תלויו' בשני ועשה טהרות טהורות בראשון ולא עשה בשני ועשה טהורות בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות ראשונות תלויות ושניות טהורות בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה אלו ואלו תלויות חזרו שנים טבלו בשניהם אחד טמא טומאה חמורה ואחד טמא טומאה קלה הטבול מטומאה חמורה טמא מטומא' קלה טהור אחד הטובל מטומאה חמורה ואחד המיקר הטובל מטומאה חמורה טמא והמיקר טהור אחד הטמא טומאה קלה ואחד המיקר שניהן תלויין למה זה דומה לשני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלכו שנים בשניהם ועשו טהרות באחד יש בו דעת לישאל ובא' אין בו דעת לישאל ברשות היחיד שניהן תלויין ברשות הרבים את שיש בו דעת לישאל ספיקו טמא ואת שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור שני מקוואות של עשרים עשרים סאה אחד שאוב ואחד כשר היקר באחד מהן ועשה טהרות טהורות בשני ועשה ישרפו בראשון ולא עשה בשני ועשה ישרפו בראשון ועשה בשני ועשה אלו ואלו מונחות. הראשונות טהורות. שניות ישרפו שתי נשים שנתעסקו בצפור הראויה להוציא דם כסלע ולאחר זמן נמצא על גבי זו כסלע ועל גבי זו כסלע שתיהן מקולקלות. פי' תלויות הן אותן טהרות שעשה. בשני ועשה טהרות טהורות דהרי טבל בשניהם קודם שעשה שניות ועלתה לו טבילה. בד"א בטבל מטומאה חמורה דקי"ל ספיקו טמא אבל בטומאה קלה כגון אכל אוכלין טמאין וכל הני דמתניתין. אלו ואלו טהורות דספיקו טהור. הרי אלו מוכיחות דכיון דמונחות ואי אפשר לטהר שתיהן אלא שתיהן תלויות. שניות טהורות דתלינן כל הטומאה בראשונות שנאכלו. ראשונות תלויות דשניות פסולות הן בעלמא ואין מטמאות הראשונות ואכתי ראשונות בספקתן הן עומדות אבל שניות ישרפו ממה נפשך דנטמאו בנגיעת הראשונות לכל הפחות ובסיפא דראשונות טומאה קלה ושניות טומאה חמורה ונגעו אליו באלו הוי איפכא מטעמא דפרישית דשניות תלויות וראשונות ישרפו. אלו ואלו תלויות השתא מחמרינן בטומאה קלה טפי מטומאה חמורה דאטומאה חמורה אמרי' הראשונות תלויות ושניות טהורות והיינו טעמא משום דהכא מעיקרא טומאה קלה ה"ל דאם במים שאובין טבל בסוף אכתי טומאה קלה אית ביה שהרי בא ראשו ורובו במים שאובין הילכך שתיהן תלויות אבל גבי טומאה חמורה ספיקא דטומאה חמורה אזלא לה ומספיקא לא מחתינן ליה לטומאה קלה. המיקר. כגון אדם היורד להקר במים מפני החום. והמיקר טהור כדפרשינן דמספיקא לא מחתינן ליה לטומאה קלה. שניהן תלויין. דמגו דתלינן בהאי דהוי ביה טומאה קלה מעיקרא מטעמא דפרישית תלינן נמי באידך. יש בו דעת לישאל דומה למקוה שאוב. ושאין בו דעת לישאל דומה למקוה כשר: ברשות היחיד שניהן תלויין דאי מטהרת ליה לחד מטהרת נמי לאידך: בשני ועשה ישרפו דממה נפשך נטמא שבא ראשו ורובו במים שאובין: שתי נשים איידי דאיירי בשני מקוואות ובשני שבילין נקט נמי שתי נשים ובמסכת נדה מייתי לה בפרק הרואה כתם (דף נח:):
בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות - אע"ג דספק טומאה ברשות הרבים ספיקו טהור, הרי ספק טהרה הוא ולא ספק טומאה:
בטומאה חמורה - באב הטומאה שמטמאתו מן התורה ב:
טומאה קלה - דרבנן:
אכל אוכלים טמאים - אכל חצי פרס מאוכלים טמאים, או שתה רביעית משקין טמאין, נפסל גופו מלאכול בתרומה, ופוסל את התרומה מדרבנן. וכולן משמונה עשר דבר שגזרו בו חכמים, וכולן מפורשים פרק קמא דשבת:
ואפילו טבל - דהשתא איכא תרתי לריעותא, שמא לא טבל כלל, ואפילו טבל, שמא קודם טבילה נתחסר, אפילו הכי ספיקו טהור:
רבי יוסי מטמא - ואפילו בטומאה דרבנן. משום דגברא בחזקת טומאה:
אבל ספיקו ליטמא ולטמא - כגון ספק אכל אוכלים טמאים או לא אכל, הרי ספיקו ליטמא. או ודאי אכל אוכלים טמאים, ספק נגע בככר של תרומה ספק לא נגע, הרי ספיקו לטמא, בהני מטהר רבי יוסי, דאין כאן חזקת טומאה. ואין הלכה כר' יוסי:
למפרע כו' טמאות. עד שיוודע שטבל כראוי. הרמב"ם רפ"י מה"מ [הלכה ו'] . ולאפוקי דלא תימא מהו למפרע מעת לעת. וכר"א בן שמוע דבמשנה ספ"ג דגיטין בכיוצא בזה. דמתני' דהכא פליגא עליה. כדאיתא התם בגמ' [דף נא]:
[בטומאה חמורה. פי' הר"ב באב הטומאה שמטמאתו מן התורה. וכ"פ הר"ש ואני תמה דהא תנן בפ"ד דטהרות משנה יא דבר שהוא אב הטומאה והוא מד"ס ספיקו טמא. ושם פי' הר"ב דאפילו ספיקו ליטמא טמא כ"ש ליטהר כי הכא. ועיין עוד שם בפירוש הר"ב. ומש"ה נמי לא תנן במתני' דהכא. אלא כגון אכל אוכלים טמאים כו']:
אבל ספיקו ליטמא ולטמא טהור. ודוקא בטומאה דרבנן דהכא. אבל יש (תרומה) [טומאה] דרבנן דשורפים לרבי יוסי בספק מגע כגון ו' ספיקות בפ"ק דשבת. מהר"ם. ומתני' הוא בפ"ד דטהרות:
(א) (על המשנה) למפרע כו'. עד שיוודע שטבל כראוי הר"מ. ולא תימא מהו למפרע מעת לעת:
(ב) (על הברטנורא) וקשה, דבפרק ד' דטהרות משנה י"א תנן דבר שהוא אב הטומאה והוא מדברי סופרים ספיקו טמא, ושם פירש הר"ב דאפילו ספיקו לטמא טמא, כל שכן ליטהר כי הכא, ומשום הכי נמי לא תנן הכא אלא כגון אכל אוכלין טמאים כו':
מקוה שנמדד וכו': בס"פ כל הגט פי' רש"י ז"ל מקוה שהיה שלם ונמצא חסר ע"כ משמע שר"ל דמלת שנמדד קאי אכשהיה שלם ומ"מ ממילא שמעת מינה דודאי שכשנמצא חסר היה ג"כ ע"י מדידה שנית שאל"כ מהיכן ידעו שחסר וקשה מה בא להשמיענו רש"י ז"ל ומי דחקו לפ' כן דאימא אפכא דמלת שנמדד קאי אכשנמצא חסר וממילא שמעת דודאי מדדוהו כשהיה שלם ויתכן שרש"י ז"ל לא בא רק ליישב קושי דהיכי אתרמי מילתא שמקוה גדול שסתמו שהוא יש בו יותר מכשיעור פעמים שלש נמצא חסר דהא מילתא דלא שכיחא היא ויישב דהכא נמי אפשר לומר דמיירי במילתא דשכיחא טובא כגון שהיה שלם כלומר מצומצם בשיעורו או יותר מעט ולקח ממנו נער או מאן דהוא מעט מים בכלי או מלא חפניו או שתו ממנו כלבים או שאר בהמות וחיות או ניגב מחמת חום הזמן איך שיהיה הרי הוא חסר לפנינו כל טהרות שנעשו על גביו למפרע אפי' אחר שנמדד מיד טמאות דשמא מיד כשהפכו פניהם ללכת לבתיהם אחר שגמרו למודדו חסר כך נלע"ד. והתם בעירובין מייתי לה לאקשויי מינה דר' מאיר דסתם משנה הוא אדר"מ ודר' יוסי אדר' יוסי כמו שנכתב שמה בעירובין פ"ג סי' ד'. וכתבו שם תוס' ז"ל ספק טבל ספק לא טבל ואפי' טבל וכו' הך ספק ספיקא משום רבותא נקטיה דאפ"ה בטומאה קלה טהורה וריצב"א מפ' דאו או קתני ואפי' טבל היינו או שטבל מדפריך בגמ' בתר הכי אדרבה אימא העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר והא לא שייך למפרך אספק טבל או לא טבל אלא או או קתני ופריך אספק טבל במ' סאה ספק לא טבל עכ"ל ז"ל ושם דלג מלהביא חלוקת מקוה שנמדד וכו'. והתם בריש נדה רמינן חבית אמקוה דתניא היה בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואח"כ נמצא חומץ כל שלשה הימים הראשונים ודאי מכאן ואילך ספק פי' רש"י ז"ל להיות מפריש עליה כלומר להיות סומך עליה והולך ושותה שאר חביות ונותן עיניו בזו להפריש ממנה עליהם לאחר זמן שהתרומה נטלת במחשבה פי' כל שלשה ימים הראשונים ודאי פלוגתא דר' יוחנן ור' יהושע בן לוי בבבא בתרא פרק המוכר פירות ר' יוחנן אמר כל שלשה ימים לאחר בדיקה ראשונה שמצאה בחזקתה ודאי יין ואם אמר בתוך ג' ימים ה"ז תרומה על אלו הסמוכים לה כולם מתוקנות מכאן ואילך ספק ותרומה היא ויחזור ויתרום וריב"ל אמר כל שלשה ימים קודם בדיקה אחרונה שנמצאת חומץ ודאי חומץ דכיון דעכשיו חומץ גמור הוא ודאי אין פחות משלשה ימים שהתחיל להחמיץ ואם עשאו בתוך אותם שלשה ימים תרומה על מקום אחר אינה תרומה ואליבא דרבי דאמר בהמוכר את הספינה יין וחומץ שני מינים הם דאי לרבנן הא קי"ל תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה מכאן ואילך למפרע ספק והויא זו תרומה ויחזור ויתרום אלמא בין למר ובין למר מספקינן ריעותא למפרע. ופרכי' השתא דמ"ש דחשבינן הכא גבי מקוה ודאי מדקתני אפילו ברה"ר טמאו' ומ"ש הכא ספק דקתני מכאן ולהלן ספק ולא אמרינן משעתא דסליק ידיו מלבודקו החמיץ ומוקי לההיא דחבית כר' שמעון דלגבי מקוה נמי ספקא משוי ליה דשמעי' ליה דאמר בבריי' בתוספתא במקוה נמי ברה"ר טהורות ברה"י תולין והביא התוספתא הר"ש ז"ל. ועיין במה שכתבתי שם רפ"ק דנדה:
שר' יוסי אומר: אית דגרסי' שהיה ר' יוסי אומר וכו':
לעולם הוא בפסולו: אית דגרסי לעולם הוא בטומאתו:
יכין
מקוה שנמדד ונמצא חסר: ממ' סאה:
כל טהרות שנעשו על גביו למפרע: עד השעה שיודע בודאי שהיתה שלימה כשטבל:
טמאות: דרק ספק טומאה ברה"ר גמרינן מסוטה דטהור. ולא ספק טהרה. מדאין ספק מוציא מידי ודאי:
במה דברים אמורים: גם אמשנה א' קאי:
בטומאה חמורה: שנטמא באב הטומאה. אפילו באב הטומאה דרבנן [כפ"ד דטהרות מי"א]:
כגון אכל אוכלים טמאים: חצי פרס. או שתה וכו':
ושתה משקין טמאים: רביעית:
בא ראשו ורובו במים שאובים: מיד אחר שטבל להתטהר משום טומאה. קודם הערב שמש שלו:
או שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין: דכשנפלו עליו דרך נפילה. מטמאו אפילו טהור גמור. אפילו רק בג' לוגין [כשבת י"ג ב']:
ואינו יודע באיזה מהן טבל: הא דנקט הנך ג' בבי דהוו זו ואצ"ל זו. י"ל דנקט ב' בבי קמייתא לרבותא דת"ק דאפ"ה טהור. ונקט סיפא בודאי טבל א"ע לרבותא דר' יוסי דאפ"ה טמא:
ספיקו טהור: דמדטמא רק מד"ס וגם לא נטמא בשום אב הטומאה קילא טפי:
רבי יוסי מטמא: לשיטתו אזיל דהכי ס"ל בפ"ב דידים [רב"א]:
אבל ספיקו ליטמא: כגון שמסופק אם אכל אוכלין טמאין. או שמסופק אם נטמא באינך שנזכרו לעיל:
ולטמא: ר"ל או שנטמא בודאי בא' מהנך דלעיל. ומסופק אם נגע אח"כ בטהרות:
טהור: דכל הנך הם מאותן ספקי דרבנן דאף ברה"י טהורים [כפ"ד דטהרות מ"ז]. ואפילו לר' יוסי לעיל דס"ל דאזלינן בתר חזקת הטמא. עכ"פ במסופק אם נגע בטהרות טהורים. מדיש להטהרות חזקת טהרה. מיהו יש ג"כ ספק טומאה דרבנן ששורפין עליה את התרומה [כפ"ד דטהרות מי"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת