משנה מקוואות ב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק ב · משנה ו | >>
המסנק את הטיט לצדדין ומשכו ממנו שלשה לוגין, כשר.
היה תולש ומשכו ממנו שלשה לוגין, פסול.
ורבי שמעון מכשיר, מפני שלא נתכוין לשאוב.
הַמְסַנֵּק אֶת הַטִּיט לַצְּדָדִין וּמָשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה לֻגִּין, כָּשֵׁר. הָיָה תוֹלֵשׁ וּמָשְׁכוּ מִמֶּנּוּ שְׁלשָׁה לֻגִּין, פָּסוּל. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן לִשְׁאֹב.
המסנק את הטיט לצדדין, ומשכו הימנו שלשת לוגין - כשר.
- היה תולש, ומשך הימנו שלשת לוגין - פסול.
- רבי שמעון - מכשיר, מפני שלא נתכוון לשאוב.
מסנק ומסלק, שווים הם בכוונה.
ואמר שמי שגרף הטיט מקרקעית המקווה ושמהו לצדדים, ואחר נטפח מזה הטיט שלושה לוגין מים ושבו אל המקווה, לא פסלוהו לפי שאינם מים שאובים, כאשר לא הסיר הטיט ולא הנידו מן המקווה.
ואם סילק הטיט והבדילו מן המקווה והוציאו על פני המקווה, והוא אמרו היה תולש, הנה המים אשר יטפחו ממנו מים שאובין, וכל עוד שיגר מהם שלושה לוגין לתוך המקווה פסלוהו, כי הוא מעת שהגביה הטיט בידו והוציאו מן המקווה שבו המים אשר בו שאובין.
ואין הלכה כרבי שמעון:
ור"ש מכשיר. משום דאין מתכוין לשאיבה אלא לסלק את הטיט למקום אחר:
תניא בתוספתא (שם) היה בראשו שלשת לוגין מים שאובין וירד וטבל במקוה ויש בו מ' סאה כשר סחטן לתוכו פסול הטביל בו את הסגוס וזבו ממנו שלשת לוגין במקוה כשר עקרו מתוכו פסול ורבי שמעון מכשיר עד שיתכוין לתלוש: פי' ויש בו ארבעים סאה. מלבד מים שבראשו כשר דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו: סחטן לתוכו דארבעים סאה שבמקוה מכוונת היו וכשעלה מן הטבילה סחט שערו לתוך המקוה להשלים ארבעים סאה לפי שחסרו בטבילתו: פסול דמקוה חסר מים תלושים פוסלים אותו. והיינו טעמא נמי דסגוס. סגוס הוא בגד של צמר עב כדפרישית באהלות (פי"א) ובכלים (פכ"ט) והיה אותו סגוס שרוי במים וכשהטבילו במקוה של מ' סאה מכוונות אע"פ שזבו ממנו לתוכו שלשת לוגין מים לא פסלוהו וכשעלה מן המקוה וחסרו הארבעים סאה וזבו מימי הסגוס לתוכו פסול ור"ש מכשיר דלא חשיבי שאיבה כיון דלא נתכוין לתלישת המים ועוד יש לפרש דהא דקתני ויש בו מ' סאה היינו עם שלשת לוגין שבראשו דמים שבשערו אין פוסלין את המקוה אלא אדרבה מצטרפים להשלימו לארבעים סאה כדאשכחן בריש פרק שני דגיטין (דף טז.) ובסוף פרק שני דחגיגה (דף יט.) אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים אף השני טהור ומיהו לא דמי כלל דהתם בשלא נעקר מן המקוה:
המסנק - כמו המסלק. שמסלק את הטיט לצד אחד. ולא שתלש הטיט מן המים, אלא בתוך המים סילקו לצד אחד. שאם תלשו מן המים נחשב כשאוב, ואם משכו ממנו שלשה לוגין פוסל את המקוה. ודוקא כשאין במקוה ארבעים סאה, הוא דשלשה לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה. אבל אם היו בו ארבעים סאה, אין כל מים שאובין שבעולם פוסלין אותו ז:
ור' שמעון מכשיר - משום דאין מתכוין לשאיבה אלא לסלק את הטיט למקום אחד. ואין הלכה כר' שמעון:
המסנק כו'. פירש הר"ב כמו המסלק. מל' סונקין אותו בצדי המזבח. בפ"ב דתמיד הר"ש:
פסול. כתב הר"ב ודוקא כשאין במקוה ארבעים סאה כו' אבל אם היה בו ארבעים סאה אין כל מים שאובים שבעולם פוסלים אותו. אפי' לדסברי דכולו שאוב פסול מן התורה. אפ"ה סברא הוא דהא בהשקה נעשו זרועין ליטהר מטומאתן [כדתנן במ"ו דפרק בתרא] וה"ה להטביל בהן. הר"ש. ועיין מ"ש במ"ח פ"ו [ד"ה מביא]:
(ז) (על הברטנורא) וסברא הוא, דהא בהשקה נעשו זרועין ליטהר מטומאתן והוא הדין להטביל בהם:
המסנק: כמו המסלק דאותיות דטלנ"ת מתחלפות שהן אותיות הלשון ודכוותה תנן ר"פ שני דתמיד סונקים אותו לצדדי המזבח פי' מסלקים. ועיין במה שכתבתי שם. ובערוך פי' המסנק הממלא. ועיין על משנה זו בבית יוסף יו"ד סי' ר"א דף ר"מ ע"א:
בפי' ר"ע ז"ל. היה צריך להיות שאם תלשו מן המים ושמו על שפת המקוה נחשב כשאוב ואם משכו וכו':
ור' שמעון מכשיר מפני שלא נתכוון לשאוב: גרסי':
יכין
המסנק את הטיט לצדדין: שהי' כאן מקוה ממים כשירים פחות ממ' סאה. והיה טיט מעורב בהמים. ובא א' וגירף הטיט מתוך המים. וצבר הטיט בצד המים. אבל לא תלש הטיט לגמרי מהארץ:
כשר: דמדלא תלש הטיט לגמרי. רק גרפו לצדדין. לא נעשו מים הבלועים בו שאובין:
היה תולש: שהגביה הטיט ועקרו לגמרי מהקרקע בידו או בכלי:
ומשכו ממנו שלשה לוגין: ר"ל בשעה שעקר הטיט. נמשכו ממנו באויר ג' לוגין. ונפלו להמקוה החסירה. א"נ דמיירי שנמשכו ממנו הג' לוגין אחר שהניח הטיט בצד המקוה. אבל לא היה ריוח בין הטיט להמקוה שיעור ג' טפחים. דזהו שיעור המשכה להכשיר שאובין:
פסול: וקמ"ל דאף שלא היו המים בכלי. רק מובלעים בהטיט. אפ"ה מחשבו שאובין. ונ"ל דלא מבעי בטיט עב דאע"ג דכשנפל הטיט להמקוה. והיו בלועי' בהטיט ג' לוגין שאובין לא פסלו המקוה. דלא גרע טיט מספוג [פ"ו מ"ד]. אפ"ה השתא שנמשכו ממנו המי' נעשו שאובין. אלא אפי' תלש טיט הנירוק דאפי' כשהוא שאובין משלים לשיעור מקוה. ואינו פוסלה. ה"מ בעודו טיט הנירוק. אבל כשנמשכו המים מהטיט. באותה שעה נעשו שאובין ופוסלין:
מפני שלא נתכוין לשאוב: רק לסלק הטיט. וס"ל דכמו לענין הכשר. אם נתלש שלא לרצון לא מחשב תלוש [כמכשירין פ"ד מ"ז ורמב"ם פי"ב מאוכלין ה"ג] כ"כ לא מחשב תלוש לפסול המקוה. והלכה כת"ק: [אמר העבד ישראל הנה פה מקום אתי בהררי לבנון אשר בו תעיתי כשה עובד. פניתי לשמאל ואין מחזיק בידי. ואהי' כפרה רועה בין הכרמים אילך ואילך. אשר בין כל ענבי אשכולות גפנים הנטועים באצבע אלקי' מרבותינו נוטרי כרם ד"צ. לא מצאה נפשי העיפה די הפק רעבונה. דראו נא משניות החמורות ז' ח' ט'. והרבה יש לדקדק בהן. ורבותינו נ"ע נותני לחמנו טמנו לשדן מלפנינו. קצרו בדבריהם המזוקקים. וצמצמו רוח קדשם בין ב' בדי הארון. ולכן כאן הבעה"ב עומד בפנים והעני בחוץ ושואל מה טעם יש בזה או בזה. ואין אומר השב. ולכן דלו עיני ולבי למרום. כי משם רואה אבן ישראל. ומשם יבקיע לי אורה. ומעוז צור ישועתי יהי' נא למשען לי. דאפתח אנא פתחא לנפשאי העלובה. ויהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל חבובה. למעלה חנן ולמטה חן דבובה. ותהלת ד' ידבר פי ליוצר המאורות לרוחי עבובה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת