משנה מקואות ב י

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ב · משנה י | >>

מקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט, רבי אליעזר אומר, מטבילין במים ואין מטבילין בטיט.

רבי יהושע אומר, במים ובטיט.

באיזה טיט מטבילין, בטיט שהמים צפים על גביו.

היו המים מצד אחד, מודה רבי יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט.

באיזה טיט אמרו, בטיט שהקנה יורד מאליו, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר, מקום שאין קנה המדה עומד.

אבא אלעזר בן דולעאי אומר, מקום שהמשקלת יורדת.

רבי אליעזר אומר, היורד בפי חבית.

רבי שמעון אומר, הנכנס בשפופרת הנוד.

רבי אלעזר בר צדוק אומר, הנמדד בלוג.

משנה מנוקדת

מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה מַיִם וָטִיט, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מַטְבִּילִין בַּמַּיִם וְאֵין מַטְבִּילִין בַּטִּיט. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בַּמַּיִם וּבַטִּיט. בְּאֵיזֶה טִיט מַטְבִּילִין. בְּטִיט שֶׁהַמַּיִם צָפִים עַל גַּבָּיו. הָיוּ הַמַּיִם מִצַּד אֶחָד, מוֹדֶה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁמַּטְבִּילִין בַּמַּיִם וְאֵין מַטְבִּילִין בַּטִּיט. בְּאֵיזֶה טִיט אָמְרוּ. בְּטִיט שֶׁהַקָּנֶה יוֹרֵד מֵאֵלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁאֵין קְנֵה הַמִּדָּה עוֹמֵד. אַבָּא אֶלְעָזָר בֶּן דּוֹלְעַאי אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁהַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרֶדֶת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַיּוֹרֵד בְּפִי חָבִית. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הַנִּכְנָס בִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר צָדוֹק אוֹמֵר, הַנִּמְדָּד בַּלֹּג.

נוסח הרמב"ם

מקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט -

רבי אליעזר אומר: מטבילין במים - ואין מטבילין בטיט.
רבי יהושע אומר: בטיט, ובמים.
באיזה טיט מטבילין? - בטיט שהמים צפים על גביו.
אם היו המים מצד אחד -
מודה רבי יהושע - שמטבילין במים, ואין מטבילין בטיט.
באיזה טיט אמרו? -
בטיט שהקנה יורד מאליו - דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר: מקום שאין קנה המידה עומד.
אבא אליעזר בן דולעאי אומר: מקום שהמשקולת יורדת.
רבי אליעזר אומר: היורד בפי חביה.
רבי שמעון אומר: הנכנס בשפופרת הנוד.
רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: הנמדד בלוג.

פירוש הרמב"ם

שהקנה יורד מאליו - שיהיה דקיק העצם, שאם הושם עליו קנה, ישקע בו מבלי שישקעהו ביד.

ורבי יהודה אומר, שהוא אפילו יותר עב העצם מזה, עד שאם נתקע בו קנה המידה אשר ימודו בו אנשי המידות, יטה ולא יוכל לעמוד.

ואבא אלעזר בן דולעאי היה אומר, ואפילו היה יותר עב מזה, כל עוד שהיה בגדר שאם הניח עליו בדיל הבנאים ישקע, הנה הוא ימדד בהם המקווה.

ורבי אליעזר אומר, אפילו היה יותר עב העצם מזה, כל עוד שיהיה בגדר שישפך בפי הכלי צר הפה אשר היה אצלם, ויקראוהו חבית, אשר בו ימודו.

ורבי שמעון אומר, אפילו היה יותר עב העצם מזה, כל עוד שישפך בשפופרת אשר בפי הנוד, ושיעורה היקף קשרי אצבעות, ימדד עם המקווה.

ורבי אלעזר ברבי צדוק אומר, כל עוד שימדד בלוג, וכבר ביארתי מידתו באחרית פאה.

והלכה כרבי יהושע, והלכה כרבי יהודה:

פירוש רבינו שמשון

בטיט. שהמים צפין על גביו מטבילין לר' יהושע ולר"א אין מטבילין מודה ר' יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט ומיהו איצטרופי מצטרף להשלים למ' סאה כדאמרינן בסוף פרק קמא דסוכה (דף יט:) טיט הנדוק מצטרף למ' סאה והטובל בו לא עלתה לו טבילה ומיהו בקונטרס פי' שם והטובל בו במקוה שכולו טיט לא עלתה לו טבילה ואין זה יוכיח דה"נ כולו אויר פסול אלא במקום שמצטרף ומועיל להכשיר את מקוה מים למ' סאה קאמר דלא עלתה לו טבילה וקצת קשה דבפ' שני דזבחים (דף כב.) גבי כל כיור שאין בו כדי לקדש ממנו ד' כהנים אין מקדשין בו ואמר ר"ל כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים ופריך למעוטי מאי אי למעוטי טיט הנדוק היכי דמי אי דפרה שוחה ושותה ממנו אפי' לרביעית נמי ואי דאין פרה שוחה ושותה הימנו אפי' למקוה נמי אין משלים והשתא היכי שביק כל הני שיעורי דר"מ ור' יהודה ואבא אלעזר ושאר תנאי דמתני' ונקט שיעורא דפרה שוחה ושותה דלא תנן ושמא כל הנך שיעורי דהני תנאי בהכי תלו טעמייהו דמר סבר דבהאי שותה ובהאי [אין] שוחה ואין שייך לומר נחזי אנן דאין כל הפרות שוות והא דמשמע פרק כל הבשר (דף קו.) דמים שנפסלו משתיית בהמה טובל בהן כל גופו לאו בנפסלין מחמת טיט איירי אלא בצלולין ומשום דמסרחי ונמאסין לא חזו לשתיית בהמה:

בפי חבית (בפי חבית) פי' היורד בפי חבית ואינו מתעכב: הגה"ה וה"ר משה פי' כעין סילון החבוי בתוך הקרקע ופירש הסילון דרכו להיות צר ואם יורד דרך שם הוא טיט שמטבילין בו ע"כ:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

רבי יהושע אומר בטיט ובמים - כשהמים צפים על גבי הטיט ואפילו רגליו שוקעות בטיט מטבילין לר' יהושע, מפני שהמים מקדימים. ור' אליעזר לית ליה האי סברא. אבל אם היה מטביל כלי קטן במים הצפים על גבי הטיט, בהא מודה ר' אליעזר דעלתה לו טבילה, כיון שלא היה שוקע בטיט כלל ומצטרף להשלים ארבעים סאה. והלכה כרבי יהושע:

שהקנה יורד מאליו - שהוא רך ונימוח כל כך שאם ישימו בו קנה ישקע בטיט מאליו:

מקום שאין קנה המדה עומד - קנה שמודדין בו אינו עומד מאליו בתוכו, וזה אינו רך ונימוח כראשון:

משקולת - בדיל של הבנאים. וכל השיעורין הללו כל אחד מוסיף בקושי הטיט ועביו, שהראשון רך מכולם, והשני קשה הימנו, והשלישי קשה הימנו, וכן כולם:

בפי חבית - שפיה צר וקטן. ואם הטיט רך כל כך שיכול לישפך ולהיכנס בפי הצר של חבית, עלתה לו טבילה:

שפופרת הנוד - שפופרת של קנה שמניחין על פי הנוד ששופכים לתוכו. ושיעור הנקב של שפופרת הנוד, שיהיו חוזרות בו שתי אצבעות בינוניות, שהן רוחב שתי אצבעות הראשונות של פס היד, לא הגודל:

הנמדד בלוג - כל זמן שהוא רך כל כך שהוא נמדד בלוג והוא כלי שמחזיק שש ביצים, הוא נמדד עם המקוה וטובלין בו. והלכה כרבי יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

רי"א במים ובטיט. פירש הר"ב מפני שהמים מקדמין וכי הא דתנן בספ"ז. ופי' הר"ב וז"ל שהמים מקדמים להטביל הרגלים קודם שישקעו בטיט ובמים הוטבלו. וק"ל דמאי מהני הא דהוטבלו במים קודם שנשקעו בטיט. והרי אז לא היתה המטה כולה במים. ואנן כולה בבת אחת בעינן שתהא במים כמ"ש שם הר"ב. וז"ל הר"ש [שם] שהמים מקדמין לאותן הגומות של כרעי המטה ובמים הוטבלה ואין כאן חציצה דאין חוצץ אלא טיט היון וטיט היוצרים [כדתנן בפ"ט מ"ב]. ע"כ. וקשה לי דהיאך מקדמין המים לגומות. דהרי הגומות אינן נעשות אלא ע"י הרגלים. אבל לשון הרא"ש מפני שהמים מקדמין. כלומר דכשתחב רגלי המטה בטיט כבר קדמו המים ונגעו ברגלי המטה קודם שהגיעו לטיט. ואותם המים מחוברים למקוה. הילכך לא הוי חציצה. כדתנן [ספ"ח] האוחז באדם ובכלים ומטבילן טמאים ואם הדיח ידיו במים טהורים ע"כ:

מודה ר' יהושע. שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט. ומיהו אצטרופי מצטרף להשלים לארבעים סאה [כמו שכתב הר"ב אליבא דר"א] הר"ש: [ועיין רפ"ז]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ר' יהושע אומר במים ובטיט:    מ"מ בטיט ובמים:

מקום שהמשקולת יורדת:    כך מ"מ:

באיזה טיט אמרו בטיט שהקנה יורד מאליו דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר וכו':    הקשו תוס' דהתם וה"ר שמשון ז"ל דאמר ריש לקיש שם פ' קבלה כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים ופריך למעוטי מאי אילימא למעוטי טיט הנרוק ה"ד אי דפרה שוחה ושותה ממנו אפי' למקוה נמי אינו משלים והשתא אי איתא דטיט דפליגי ר' אליעזר ור' יהושע הוא טיט הנרוק כדכתבי' לקמן רפ"ז א"כ היכי שביק כל הני שיעורי דר"מ ור' יהודה ואבא אלעזר וכולהו תנאי דמקואות ונקט שיעורא דפרה שוחה ושותה ממנו דלא תנן ושמא כל הנך שיעורי דהני תנאי בהנך תלי טעמייהו דמר סבר דבהאי שותה ובהאי אינה שותה ואין שייך לומר ניחזי אנן דהא אין כל הפרות שוות והא דמשמע פ' כל הבשר דמים שנפסלו משתיית בהמה טובל בהן כל גופו לא נפסלו מחמת טיט איירי אלא ממאיס ומסריח ולא חזו לשתיית בהמה אבל אין טיט מעורב בהן ולכך כשרים לטבילה ע"כ:

באיזה טיט אמרו:    פי' באיזה טיט אמרו שכשהמים צפין על גביו טובלין בו דהא תרתי לטיבותא בעי' חדא שיהא רך למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכו' ולכ"ע בעינן שיהו המים צפין על גביו וכולהו הני תנאי ס"ל כר' יהושע ולפרש דבריו קאתו:

ר' אלעזר אומר היורד בפי חבייא:    כך היא הגירסא בפירושי הר"ש והרא"ש והיינו פי חבית כפי פי' הר"ש אבל הרא"ש ז"ל פי' בפי חבייא כלי שפיה צר וה"ר משה פי' כעין סלון החבוי בתוך הקרקע ופי הסילון דרכו להיות צר ואם יורד דרך שם הוא טיט שמטבילין בו ע"כ וכן משמע קצת שהיא הגירסא מתוך פי' הרמב"ם ז"ל שפירש כלי צר הפה אשר היה אצלם ויקראו חבית ע"כ ואי ס"ד דגרסי' חבית אין צריך לפרש מה היא חבית. ובערוך פי' בערך חבית המנקים הבורות והביבין מוציאים המים והטיט בחבית ושמה חבית ומריקין לחוץ ופיה צר ע"כ. ופשוט הוא דר' אלעזר גרסי' בלתי יו"ד וכן ג"כ ר' אלעזר ב"ר צדוק:

תפארת ישראל

יכין

מקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט:    ששניהן יחד מ' סאה והטיט נירוק דמצטרף [כרפ"ז]:

ר' אליעזר אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט:    דס"ל דאע"ג דהטיט מצטרף להשלים המ' סאה דהרי מודה דעכ"פ רשאי להטביל בהמים. אפ"ה אין הטיט מחשב כמים ממש דהרי כשכולו טיט דק. לכ"ע פסול לטבילה [כסוכה י"ט ב'] לפיכך גם כשמקצת גופו תוך הטיט. לא מהני טבילה. והא דטובל עכ"פ בהמים. מיירי בשטובל כלי. או אדם קטן. שאין להן צורך מ' סאה לכסות גופן בבת אחת [כיומא ל"א א']:

רבי יהושע אומר במים ובטיט:    ר"ל מותר לטבול אף שקצת גופו יושקע בשעת טבילה בטיט. דס"ל דאע"ג דאסור לטבול כל גופו בטיט. והרי ה"נ קצת מרגליו יושקעו בטיט. ומ"ש קצת גופו מכולה גופו. אפ"ה שאני הכא. דכיון שהמים צפין ע"ג טיט וכדמסיק. לפיכך באותה שעה שתוחב רגליו תוך הטיט. המים מקדימין ובאין לתוך מקום התחיבה. והמים ההם הרי מחוברים למי המקוה. ושפיר גם מקצת הגוף שתוך התחיבה. במי מקוה נטבל. והרי הטיט שסביבן מצטרף. ולחציצה אין לחוש. דהרי רך הוא וכדמסיק והכי קיי"ל [ר"א סל"ב]:

באיזה טיט מטבילין:    כדקאמר ר' יהושע לעיל:

בטיט שהמים צפים על גביו:    דאז מקדימין המים לטיט וכדאמרן [ועי' ספ"ז]:

מודה רבי יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט:    ואפ"ה מצטרף להשלים המ' סאה:

באיזה טיט אמרו:    שמצטרף להשלים שיעור המ' סאה. וגם דנימא גבייהו שאם המים צפין ע"ג מקדימין המים לרגליו כשיתחבם לתוך הטיט:

בטיט שהקנה יורד מאליו:    ר"ל שהטיט רך כל כך. עד שכשימדד בהקנה את המים. הקנה ישקע בעצמו בהטיט. מבלי שיצטרך לדחקו בכח לתוכו:

רבי יהודה אומר מקום שאין קנה המדה עומד:    אם הקנה כבר תחובה בהטיט. לא יהי' עומד אלא יטה את עצמו למן הצד. אם לא יתמכהו בידו. וכל השיעורים הללו. המאוחר עב טפי מקמא:

אבא אלעזר בן דולעאי אומר מקום שהמשקלת יורדת:    שכשיעמיד על הטיט כלי המשקולת של בנאין. וצורתו כזה [ציור] דהיינו שיש לו ב' רגלים מחוברים יחד בשפוע. וממוצע בין שניהן תלוי חוט ובקצהו כדור עפרת. וכשירצו לראות אם הרצפה או גג החומה ישר. מעמידין כלי זה על המקום ההוא. ואם לא יהיה המקום שעומד עליו זה הכלי ישר. יטה את עצמו הכדור שתלוי בהחוט שבאמצע. לכאן או לכאן. וקאמר הכא שאם יעמידו כלי זה ע"ג טיט זה יושקעו ב' רגליו בטיט. אז לא מחשב הטיט הזה כקרקע עולם. רק כמים נחשב. אע"ג שקנה המדה נשאר עומד בתוכו בלי תמיכה:

ר' אליעזר אומר היורד בפי חבית:    החבית פיו צר פחות משפופרת הנוד. וקאמר הכא דאם הטיט רך כל כך. עד שלא יהי' אפשר לסתום עמו פה החבית. שכשימרח אותו על פה החבית. יזוב לתוך החבית. זה מחשב כמים. אף שקנה המשקולת נשאר עומד עליו:

ר' שמעון אומר הנכנס בשפופרת הנוד:    הוא הקנה שבפה הנוד. ורחבו כב' אצבעות שסמוך לאגודל חוזרות בתוך פה הקנה סביב. ואם הטיט רך כל כך שכשימרחו על פה זה יזוב לתוכו. אף שכשימרחו על פה החבית שהוא פחות מזה לא יזוב לתוך החבית. אפ"ה דינו כמים:

ר' אליעזר בר צדוק אומר הנמדד בלוג:    שהוא רך כל כך עד שיהי' יכול למדדו בלוג שפיו רחב יותר משפופרת הנוד. ולא יהיה צריך לדחוק הטיט לתוך המדה. והוא שיעור הקל ביותר. דאפי' יהי' עב ולא יהי' ראוי לעשות עמו כל המעשים הנ"ל. עכ"פ יהי' יכול למדדו בלוג:

בועז

פירושים נוספים