מלאכת שלמה על מקוואות ב
<< · מלאכת שלמה · על מקוואות · ב · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ואפי' טבל: ל"מ אם ספק לו שמא לא טבל כלל אלא אפי' ידוע לו שטבל אלא שספק לו שמא המקוה חסר ספקו טמא:
ואין ידוע: מ"מ. וכן ג"כ בסי' ב' וסי' ג':
מקוה שנמדד וכו': בס"פ כל הגט פי' רש"י ז"ל מקוה שהיה שלם ונמצא חסר ע"כ משמע שר"ל דמלת שנמדד קאי אכשהיה שלם ומ"מ ממילא שמעת מינה דודאי שכשנמצא חסר היה ג"כ ע"י מדידה שנית שאל"כ מהיכן ידעו שחסר וקשה מה בא להשמיענו רש"י ז"ל ומי דחקו לפ' כן דאימא אפכא דמלת שנמדד קאי אכשנמצא חסר וממילא שמעת דודאי מדדוהו כשהיה שלם ויתכן שרש"י ז"ל לא בא רק ליישב קושי דהיכי אתרמי מילתא שמקוה גדול שסתמו שהוא יש בו יותר מכשיעור פעמים שלש נמצא חסר דהא מילתא דלא שכיחא היא ויישב דהכא נמי אפשר לומר דמיירי במילתא דשכיחא טובא כגון שהיה שלם כלומר מצומצם בשיעורו או יותר מעט ולקח ממנו נער או מאן דהוא מעט מים בכלי או מלא חפניו או שתו ממנו כלבים או שאר בהמות וחיות או ניגב מחמת חום הזמן איך שיהיה הרי הוא חסר לפנינו כל טהרות שנעשו על גביו למפרע אפי' אחר שנמדד מיד טמאות דשמא מיד כשהפכו פניהם ללכת לבתיהם אחר שגמרו למודדו חסר כך נלע"ד. והתם בעירובין מייתי לה לאקשויי מינה דר' מאיר דסתם משנה הוא אדר"מ ודר' יוסי אדר' יוסי כמו שנכתב שמה בעירובין פ"ג סי' ד'. וכתבו שם תוס' ז"ל ספק טבל ספק לא טבל ואפי' טבל וכו' הך ספק ספיקא משום רבותא נקטיה דאפ"ה בטומאה קלה טהורה וריצב"א מפ' דאו או קתני ואפי' טבל היינו או שטבל מדפריך בגמ' בתר הכי אדרבה אימא העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר והא לא שייך למפרך אספק טבל או לא טבל אלא או או קתני ופריך אספק טבל במ' סאה ספק לא טבל עכ"ל ז"ל ושם דלג מלהביא חלוקת מקוה שנמדד וכו'. והתם בריש נדה רמינן חבית אמקוה דתניא היה בודק את החבית להיות מפריש עליה תרומה והולך ואח"כ נמצא חומץ כל שלשה הימים הראשונים ודאי מכאן ואילך ספק פי' רש"י ז"ל להיות מפריש עליה כלומר להיות סומך עליה והולך ושותה שאר חביות ונותן עיניו בזו להפריש ממנה עליהם לאחר זמן שהתרומה נטלת במחשבה פי' כל שלשה ימים הראשונים ודאי פלוגתא דר' יוחנן ור' יהושע בן לוי בבבא בתרא פרק המוכר פירות ר' יוחנן אמר כל שלשה ימים לאחר בדיקה ראשונה שמצאה בחזקתה ודאי יין ואם אמר בתוך ג' ימים ה"ז תרומה על אלו הסמוכים לה כולם מתוקנות מכאן ואילך ספק ותרומה היא ויחזור ויתרום וריב"ל אמר כל שלשה ימים קודם בדיקה אחרונה שנמצאת חומץ ודאי חומץ דכיון דעכשיו חומץ גמור הוא ודאי אין פחות משלשה ימים שהתחיל להחמיץ ואם עשאו בתוך אותם שלשה ימים תרומה על מקום אחר אינה תרומה ואליבא דרבי דאמר בהמוכר את הספינה יין וחומץ שני מינים הם דאי לרבנן הא קי"ל תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה מכאן ואילך למפרע ספק והויא זו תרומה ויחזור ויתרום אלמא בין למר ובין למר מספקינן ריעותא למפרע. ופרכי' השתא דמ"ש דחשבינן הכא גבי מקוה ודאי מדקתני אפילו ברה"ר טמאו' ומ"ש הכא ספק דקתני מכאן ולהלן ספק ולא אמרינן משעתא דסליק ידיו מלבודקו החמיץ ומוקי לההיא דחבית כר' שמעון דלגבי מקוה נמי ספקא משוי ליה דשמעי' ליה דאמר בבריי' בתוספתא במקוה נמי ברה"ר טהורות ברה"י תולין והביא התוספתא הר"ש ז"ל. ועיין במה שכתבתי שם רפ"ק דנדה:
שר' יוסי אומר: אית דגרסי' שהיה ר' יוסי אומר וכו':
לעולם הוא בפסולו: אית דגרסי לעולם הוא בטומאתו:
ואפילו נפלו: לא מיבעיא ספק אם נפלו שם כלל אלא אפי' אם נפלו בודאי. וכתוב בכל בו סי' פ"ו והר"ף ז"ל כתב ואפי' נפלו ספק אם יש בו מ' סאה עכשיו בשעת נפילה שלשה לוגין מים שאובין ולעולם נמדד מתחלתו והיה בו מ' סאה ע"כ:
בסוף פי' ר"ע ז"ל אף מקוה בידי שמים. אמר המלקט כלומר פרט למים שאובין. ועיין בפי' הר"ש ז"ל שהאריך בויכוח אי שאובה כולה דאורייתא או דרבנן דמן התוספתא וגם מפ"ק דפסחים משמע דאפי' כולו שאוב דרבנן ע"ש. וגם בהר"ן ז"ל שעל הלכות נדה להרי"ף ז"ל דבפ' שני דשבועות דף ש"ו ודעת רבינו שמשון ז"ל דאם נשאב בדבר המקבל טומאה כגון ההיא דבפ' ששי דמסכת פרה נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו המים לחבית פסולים עלי קנים ועלי אגוזים כשרים זה הכלל דבר המקבל טומאה פסולים ודבר שאינו מקבל טומאה כשרים וילפי' לה ממקוה מים יהיה טהור דמשמע כל מה שאתה מהווה בין למקוה בין לקדוש ע"י טהרה תהא ולא ע"י דבר המקבל טומאה אלמא דלכל הפחות כולו שאוב בדבר המקבל טומאה דאורייתא אבל שאובה ע"י כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה דפסילה כדמוכח בפ"ק דשבת משמע שאפילו כולו שאוב אינו מדאורייתא אלא מדרבנן דהא הווייתם ע"י טהרה הוו דאין מקבלין טומאה ועוד הביא ראיה מן התוספתא וכו' ע"ש ולדעתו ז"ל הא דתנן דטהרו חכמים ספק מים שאובים היינו מרובו ואילך דכיון דתנן בין הכא בין התם בפ"ד דטהרות למקוה משמע שכבר יש בו מים ודעת הראב"ד ז"ל דשאובה ע"י כלים מאליהן כגון צנור שחקקו ולבסוף קבעו דבפ' המוכר את הבית שאין בהן תפיסת ידי אדם אלא מאליהן באו ולא נשאבו אינה אלא מדרבנן אבל מילא בכתף פסול מדאורייתא. אבל דעת רוב הפוסקים ז"ל אפי' שאובה כולה אינה אלא מדרבנן וראייתם מדתנן דטהרו חכמים ספק מים שאובים ואי הוי מדאורייתא ספיקו לחומרא ועוד הביאו ראיה מדתנן בתוספתא דמקואות פ' שני מקוה שהניחו ריקם ובא ומצאו מלא כשר מפני שזה ספק מים שאובים למקוה ומדקתני ריקן ומצאו מלא ולא קתני חסר ומצאו שלם משמע דריקן היה לגמרי מתחלה ואפ"ה ספיקו טהור אלמא אפי' כולו שאוב הוא מדרבנן דאי מדאורייתא הו"ל ספיקו דאורייתא ולחומרא ועוד הביאו ראיה ממשקה בית המטבחיים דבפ"ק דפסחים די"ז כמו שכתבתי בפ' בתרא דעדויות סי' ד' וכי תימא ואי ליכא פיסול שאובים מדאורייתא למה גזרו בה חכמים וי"ל דגזרו אטו טובל בכלי שהוא פסול מדאורייתא דטבילה בקרקע בעינן דומיא דמעין ובור וזו היא דעת הרמב"ם ז"ל ברפ"ד דה"מ ודעת רבותיו הרב הלוי אבן מאגאש ז"ל והרי"ף ז"ל וכן דעת הגאונים ובסמוך אכתוב דעת ר"ת ז"ל. אכן הרא"ש ז"ל בתשובותיו כלל ל"א סימן ז' הקשה וא"ת אי כולו שאוב מדאורייתא כשר אמאי פסלו חכמים שאובה כלל אי אמרת בשלמא דכולו שאוב מדאורייתא גזרו רבנן ג' לוגין שאובין דפסלי אטו כולו שאוב ע"כ וכבר תירץ ה"ר שמשון ז"ל כדכתיבנא:
ר' אליעזר אומר רביעית וכו': עיין במ"ש בשם הר"ן בפ' בתרא דע"ז סוף סי' ח'. ואיתא ברש"י ז"ל פ' ג' מינין (נזיר דף ל"ח) ותוס' פ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"ו) גם שם בהר"ן ז"ל שהביא ראיה ר"ת ז"ל מהכא מדמפליג ר' אליעזר בין בתחלה לבסוף משמע משום דלכתחלה פסול שאובין מדאורייתא אבל בסוף כלומר על פני המים דלא פסיל אלא מדרבנן בעי שלשה לוגין כתב דלאו ראיה היא דלעולם אפילו בתחלה מדרבנן היא והיינו טעמא דמחמיר ר' אליעזר לכתחלה טפי מעל פני המים משום דלכתחלה רביעית מקוה גמור הוא דחזי למחטין וצנורייאות כדאיתא בפ"ק דפסחים ומש"ה לא בטיל אבל על פני המים לאו מקוה הוא ובטיל עד דאיכא ג' לוגין שהוא דבר חשוב שראוי להדיח ראשו ורובו כדאיתא בפ"ק דשבת ע"כ. ועיין ג"כ בחדושי הרשב"א ז"ל שם פ' המוכר את הבית (בבא בתרא דף ס"ה:)
וחכ"א בין בתחלה וכו': שיעורו בשלשת לוגין. כך מ"מ. תניא בתוספתא גיסטרא שהיא משוקעת בקרקע בור של גת וירדו גשמים ונתמלאת הרי אלו פסולין מפני שהם גרורים ע"ג כלים ור' אליעזר מכשיר שאין המים שאובים פוסלין את המקוה עד שיפלו לתוכו:
מקוה שיש בו שלש גומות: גרסי' דגומא לשון נקבה וכ' הרא"ש ז"ל בתחלת הלכות מקואות על משנה זו דמשמע דדוקא ידוע הא מספק פסול מדלא קתני אם ידוע שלא נפלו מ' סאה עד שלא הגיעו לגומא השלישית פסול ואם לאו כשר ע"כ וכתוב בתוי"ט ואני תמה על הכ"מ כו' עד והרמב"ם ז"ל אין סברתו כן אלא דמדאורייתא הכל כשר ע"כ. ויתכן שגם מהרי"ק ז"ל לא כתבו רק כמתמיה על הרמב"ם ז"ל שהיה לו לשנות ל' המשנה ולכתוב אם ידוע שלא נפלו וכו' פסול מאחר שדעתו דמדאורייתא אפי' כולם שאובים כשר כמ"ש שם בה"מ פ"ד:
כמקוה סמוך למקוה: כמו שפי' ר"ע ז"ל פירשה הר"ש וגם הרמב"ם ז"ל וז"ל הרא"ש ז"ל מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה מקוה שאוב שעומד בצד מקוה כשר שכשר בהשקה הכא נמי כעומדים בפני עצמן חשיבי ולא כמעורבין ולא קרינן בהו שלשה לוגין שנפלו עכ"ל ז"ל:
המסנק: כמו המסלק דאותיות דטלנ"ת מתחלפות שהן אותיות הלשון ודכוותה תנן ר"פ שני דתמיד סונקים אותו לצדדי המזבח פי' מסלקים. ועיין במה שכתבתי שם. ובערוך פי' המסנק הממלא. ועיין על משנה זו בבית יוסף יו"ד סי' ר"א דף ר"מ ע"א:
בפי' ר"ע ז"ל. היה צריך להיות שאם תלשו מן המים ושמו על שפת המקוה נחשב כשאוב ואם משכו וכו':
ור' שמעון מכשיר מפני שלא נתכוון לשאוב: גרסי':
המניח קנקנים בראש הגג: כצ"ל:
או אם יש כמעט: ל"ג או דתרתי בעי' ר' אליעזר כדמפ' ואזיל רעז"ל: ויש גורסים אם יש מעט מים בבור:
ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר: ואפי' שלא היה בבור מים כלל ועיקר ואפי' לא יהיה בעת גשמים הרמב"ם ז"ל. ועיין בת"כ פ' שמיני ראש פרשה ט'. והא דמכשרי' הכא אפי' הניחם בשעת קשור עבים וירדו גשמים ולקמן רפ"ד גבי מניח את הצנור אמרי' שכשהניחם בשעת קשור עבים וירדו גשמים דפוסלים לא דמי דהתם הניחם ע"מ שיקבלו המים והוו שאובין ממש אבל הכא הא לא הניחן בראש הגג אלא לנגבן ולא לקבל המים ואינם דומים לשאובין. וז"ל הר"ן ז"ל שם שעל הלכות נדה דף ש"ו אם עונת גשמים הוא פי' אם עונת גשמים הוא נידונין משום שאובין כל עוד שהניחן בעת קשור עבים כדאיתא בפ"ק דשבת וכ"ש בשעה שהגשמים יורדין ומש"ה לר' אליעזר אם יש במקוה כמעט מים כלומר שיש קצת מים כשרים ישבור וכמעט דקאמר לאו דוקא אלא רוב המקוה בעי' דהיינו כ"א סאין וכדראב"י דאמר מקוה שיש בו כ"א סאה מי גשמים ממלא בכתף י"ט סאין ופותקן למקוה כלומר ממשיכן והן טהורין שהשאובה מטהרת ברבייה והמשכה ומש"ה נמי א"ר אליעזר דאם יש בו מעט מים כלומר כ"א סאין ישבור וימשכו המים מן הקנקנים השבורים למקוה וכיון שאין בו מ' סאה קרי ליה מעט מפני שאין בו שיעור מקוה דקסבר ר' אליעזר דשאובה שהמשיכוה כולה או רובה פסולה ור' יהושע אומר בין כך ובין כך כלומר אפי' אין במקוה מים ישבור או יכפה ובלבד שלא יערה למקוה בלא המשכה דקסבר ר' יהושע דשאובה שהמשיכוה כולה כשרה וקיימא לן כר' יהושע דר' אליעזר שמותי הוא וכדאסיקנא בפ"ק דנדה דלית הלכתא כר' אליעזר אלא בד' מקומות בין בסדר טהרות בין בשאר סדרים ובפ"ק דתמורה נמי אמרי' דכי אתא רב דימי א"ר יוחנן שאובה שהמשיכוה כולה כשרה וכן נראה דעת הרב אלפס ז"ל וכן דעת הר"ש ז"ל אבל רב אחא משבחא פסק כר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי וכן פסקו הראב"ד והרז"ה ז"ל וראוי להחמיר עכ"ל ז"ל:
אם היו המים צפים על גביו כל שהוא: פי' ע"ג העציץ דלא חשיבי המים שבתוכו שאובי' כיון שמחוברין למקוה וישבר את העציץ אבל אם הגביה ועירה המים למקוה נעשו שאובין ואם לא היו צפים נעשו שאובין ור' יהושע סבר אפי' אין המים צפים על גביו לא חשיבי שאובין וישבר אבל לא יכפה דחשיב תפיסת ידי אדם יותר ממניח קנקנים לנגבן דהתם לא חישב עליהם לקבלה מעולם דלא העלם אלא לנגבם הרא"ש ז"ל ועיין על זה בבית יוסף י"ד סימן ר"א דף רמ"ד. תניא בתוספתא ר' יהושע אומר בין כך ובין כך ישבר ר' יוסי אומר משום ר' יהושע אף יטה ובלבד שלא יטול ויערה ע"כ כפי מה שהגיה הר"ש ז"ל ונראה מתוך פירושו ז"ל דהאי תוספתא קאי אמניח קנקנים דמתני' דלעיל שפירשה כך ישבר ולא יטה. אף יטה היינו יכפה דמתני' ומתני' רבי יוסי ואליבא דרבי יהושע ע"כ:
המסדר קנקנים בתוך הבור: שהוא מלא מים כדי שיבלעו המים בתוך דופני הקנקנים ולא יבלעו היין שינתן לתוכו ונתמלאו כי נבלעו המים בדפנותיהן וגם עברו לתוכן עד שנתמלאו מים אע"פ שבלע הבור את מימיו ישבר הקנקנים דמים שבתוכן לא חשיבי שאובין שלא כוון שיכנסו המים הרא"ש ז"ל. וכן משמע שפי' ג"כ הרמב"ם ז"ל שכתב שם בחבורו וכן המסדר קנקנים בתוך המקוה כדי לחסמן ונתמלאו מים וכו'. אח"כ מצאתי בבית יוסף ביורה דעה סימן ר"א דף רמ"ב שכתב דברייתא דת"כ מוכחא שפיר כפי' הרמב"ם והרא"ש ז"ל ורבינו שמשון ז"ל הפליג פי' משניות אלו לענין אחר וכתב עוד שם ואיכא למידק אמסדר קנקנים בבור דמדקתני ליה סתמא איכא במשמע דמודי בה ר' אליעזר דאע"ג דליכא מים בבור שרי מאי אולמיה ממניח קנקנים בראש הגג דהתם אסר והכא מודה דאדרבה מסדר קנקנים בתוך הבור משמע דגרע טפי שהרי מתחלה כשסדרן במקוה לדעת שישאבו ממי המקוה סדרן ואע"פ שלא כוון שיכנסו המים לתוכן מ"מ לא חשיב כמניח קנקנים בראש הגג דלא היה בדעתו שישאבו מים כלל אדרבה כדי לנגבן העלן שם לכך נ"ל דהאי סתמא אליבא דר' יהושע הוא אבל ר' אליעזר פליג עליה בקל וחומר ממניח קנקנים בראש הגג ואכתי איכא למידק דבמסדר קנקנים בתוך הבור לא קתני או יכפה כדקתני גבי מניח קנקנים בראש הגג וגם הרמב"ם ז"ל לא כתב במסדר קנקנים בבור אלא ישבר ולא כתב או יכפה ונראה דטעמא כדפרישית דע"כ ל"ק רבי יהושע יכפה אלא במניח קנקנים בראש הגג שלא היתה שם דעת שאיבה כלל אבל במסדר קנקנים בתוך הבור שהיתה שם דעת שאיבה קצת כמו שכתבתי ישבר אבל לא יכפה ומ"מ כיון שלא כוון שיכנסו המים לתוכן אע"פ שבלע הבור את מימיו כלומר שכל מי המקוה נבלעו בקנקנים ולא נשאר שם מים כלל זולת מי קנקנים ישבר ועציץ מתוך שכשהכניסו היה על דעת קבלה שהרי היה בו טיט הלכך צריך שיהיו מים במקוה זולת מים שבו וכמו שנתבאר ואפ"ה לא יכפה אלא ישבר כך נ"ל עכ"ל ז"ל. וראיתי להעתיק הנה כל דברי ספר הלבוש שביו"ד סי' ר"א סעיף מ"ג שהם קיצור כל דברי בית יוסף וז"ל וכן הסייד שסד את הבור בטיט והביא את הטיט בעציץ ושכח העציץ בבור ונתמלאת העציץ מים ממי הגשמים אם נשארו כבר קצת מים כשרים בבור אע"פ שהן מועטים ובעציץ יש בו הרבה מים עד שיהיו רוב המקוה ה"ז ישבור את העציץ במקומו ונמצא המקוה כולו כשר והא דהכא לא התירו לכפות את העציץ אלא דוקא שבירה וגם לא התירו אלא כשיש מעט מים כשרים בבור כדי שיתחברו אלו המים עם אותן המים אבל אם אין שם שום מים בבור לא התירו ואילו גבי מניח קנקנים בראש הגג התירו אפי' כפיית הכלים ואפי' אין שום מים בבור אלא כולו מאלו המים הכשירו היינו טעמא משום דהכא יש בו תפיסת ידי אדם בעציץ יותר מבמניח קנקנים בראש הגג דהתם לא הניח הקנקנים על הגג אלא לנגבן ולא היתה מחשבתו כלל שיקבלו שום דבר לכך הקלו בו והתירו אפי' כפייה אע"פ שיש בכפייה קצת תפיסת ידי אדם והתירו אפי' אין שם שום מים בבור אבל הכא גבי עציץ יש בה מתחלה תפיסת יד יותר שהרי הסייד הכניסו על דעת קבלה שהרי היה בו הטיט הלכך לא התירו אלא כשיש שם כבר מעט מים בבור שיחברו אלו עמהם וגם לא התירו אלא שבירת כלי ולא כפיית כלי שיש בו תפיסת יד יותר וכן המסדר קנקנים בתוך המקוה לחסמן פי' שמניח קנקנים של עץ או של חרס לתוך המקוה שהיא מלאה מים כדי שיבלעו המים בתוך דופני הקנקנים שיהיו הדפנות בלועי' מלאים מים ולא יוכלו אח"כ לבלוע היין שינתן לתוכן והניחם שם עד שנתמלאו דופני הכלים מים בלועי' וגם באו לתוך חלל הכלים אפי' נכנסו כל המים שבבור לתוך חלל הכלים ולא נשאר שם מים כלל בבור אלא המים שבתוך חללי הקנקנים ה"ז ישבור את הקנקנים והמים הנקוים מהם לא חשיבי שאובים והמקוה כשר שהרי לא כוון שיכנסו המים לתוך חללן אלא שיבלעו לתוך דופנותם והכא גבי קנקנים התירו ג"כ אע"פ שלא נשארו שום מים בבור מה שלא התירו כן גבי עציץ דסייד היינו מטעמא שכתבנו דהסייד הכניס העציץ מתחלה ע"ד שתקבל הטיט ומסדר הקנקנים לא הכניסן כלל ע"ד שיקבלו המים לתוך חללן רק יבלעו בדפנותיהן מיהו הכא גבי המסדר קנקנים גרע קצת ממניח קנקנים בראש הגג דהתם לא הניחן אלא לנגבן ולא היתה שם דעת שאיבה כלל אבל מסדר קנקנים בתוך המקוה היתה שם דעת שאיבה קצת שהרי מתחלה כשסדרן למקוה לדעת שישאבו ויבלעו ממי המקוה סדרן לפיכך הקלו גבי מניח קנקנים בראש הגג טפי והתירו אפילו כפיית כלים ביד והכא גבי מסדר קנקנים בבור לא התירו אלא שבירת כלים ולא כפיית כלים ביד דהוי תפיסת היד טפי ואע"ג דגבי מניח כלים תחת הצנור בשעת קשור עבים ונתפזרו וחזרו ונתקשרו שרינן אפי' כפיית כלי ביד אע"ג דע"ד שיקבלו מן הצנור הניחם שם דשאני התם דבשעה שנתפזרו העבים בטלה לה המחשבה קמייתא לגמרי ואין כאן לדעת כלל וכ"ש בהניחם בשעת פזור עבים דמוכחא מילתא שלא היתה שם מחשבה כלל הלכך שרי אפי' לכפות ע"כ:
ר' יהושע אומר במים ובטיט: מ"מ בטיט ובמים:
מקום שהמשקולת יורדת: כך מ"מ:
באיזה טיט אמרו בטיט שהקנה יורד מאליו דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר וכו': הקשו תוס' דהתם וה"ר שמשון ז"ל דאמר ריש לקיש שם פ' קבלה כל המשלים למי מקוה משלים למי כיור לרביעית אינו משלים ופריך למעוטי מאי אילימא למעוטי טיט הנרוק ה"ד אי דפרה שוחה ושותה ממנו אפי' למקוה נמי אינו משלים והשתא אי איתא דטיט דפליגי ר' אליעזר ור' יהושע הוא טיט הנרוק כדכתבי' לקמן רפ"ז א"כ היכי שביק כל הני שיעורי דר"מ ור' יהודה ואבא אלעזר וכולהו תנאי דמקואות ונקט שיעורא דפרה שוחה ושותה ממנו דלא תנן ושמא כל הנך שיעורי דהני תנאי בהנך תלי טעמייהו דמר סבר דבהאי שותה ובהאי אינה שותה ואין שייך לומר ניחזי אנן דהא אין כל הפרות שוות והא דמשמע פ' כל הבשר דמים שנפסלו משתיית בהמה טובל בהן כל גופו לא נפסלו מחמת טיט איירי אלא ממאיס ומסריח ולא חזו לשתיית בהמה אבל אין טיט מעורב בהן ולכך כשרים לטבילה ע"כ:
באיזה טיט אמרו: פי' באיזה טיט אמרו שכשהמים צפין על גביו טובלין בו דהא תרתי לטיבותא בעי' חדא שיהא רך למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכו' ולכ"ע בעינן שיהו המים צפין על גביו וכולהו הני תנאי ס"ל כר' יהושע ולפרש דבריו קאתו:
ר' אלעזר אומר היורד בפי חבייא: כך היא הגירסא בפירושי הר"ש והרא"ש והיינו פי חבית כפי פי' הר"ש אבל הרא"ש ז"ל פי' בפי חבייא כלי שפיה צר וה"ר משה פי' כעין סלון החבוי בתוך הקרקע ופי הסילון דרכו להיות צר ואם יורד דרך שם הוא טיט שמטבילין בו ע"כ וכן משמע קצת שהיא הגירסא מתוך פי' הרמב"ם ז"ל שפירש כלי צר הפה אשר היה אצלם ויקראו חבית ע"כ ואי ס"ד דגרסי' חבית אין צריך לפרש מה היא חבית. ובערוך פי' בערך חבית המנקים הבורות והביבין מוציאים המים והטיט בחבית ושמה חבית ומריקין לחוץ ופיה צר ע"כ. ופשוט הוא דר' אלעזר גרסי' בלתי יו"ד וכן ג"כ ר' אלעזר ב"ר צדוק: