משנה מעשרות ה ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת מעשרות · פרק ה · משנה ו | >>
המתמד, ונתן מים במידה ומצא כדי מידתו, פטור.
מצא יותר על כדי מידתו, מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון.
משנה מנוקדת
הַמְּתַמֵּד וְנָתַן מַיִם בְּמִדָּה וּמָצָא כְּדֵי מִדָּתוֹ, פָּטוּר.
- רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב.
- מָצָא יוֹתֵר עַל כְּדֵי מִדָּתוֹ,
- מוֹצִיא עָלָיו מִמָּקוֹם אַחֵר לְפִי חֶשְׁבּוֹן:
נוסח הרמב"ם
המתמד, ונתן מים במידה,
- ומצא כדי מידתו - פטור.
- רבי יהודה - מחייב.
- מצא יותר על מידתו -
- מוציא עליו ממקום אחר - לפי חשבון.
פירוש הרמב"ם
תמד - שם נופל על הזגים והחרצנים, הנשארים מן הענבים אחר סחיטתן, ועל השמרים היורדין לשולי הכלי.
ומתמד - הוא שנותנים מים על התמד, ומניחין אותו עד שיצא ממנו כוחו במים, ויהיה כמו יין גרוע ושותים אותו. והוא אומר בכאן, כי אם יצא ממנו אחר שהורק כמידת המים שנתן, שאינו חייב מעשר לפי שאין שם יין כלל. ואם מצא יותר מן המידה שנתן, צריך שידע כמה הוא אותו המותר, והוא שיעור היין הנשאר בתמד, ומוציא עליו ממקום אחר כמה שהוא חייב באותו התוספת מן החוקים, וזה הוא עניין אמרם לפי חשבון.
ואין הלכה כרבי יהודה:
פירוש רבינו שמשון
המתמד. נותן מים בחרצנים או בשמרים ולכשיחמיץ תוסס נעשה יין והכא במתמד בשמרין פליגא כדאמרינן בריש אלו עוברין (דף מב:) הא בדרווקא הא בדפורצני:
ומצא כדי מדתו. יהיב תלתא ואתו תלתא ופלגא פליגי כדאמרינן בפרק המוכר פירות (דף צז:) ובפ"ק דחולין (דף כו.) פליגי אמוראי דרב נחמן אמר בשהחמיץ פליגי ולאו דוקא החמיץ אלא ראוי להחמיץ כיון דאי שביק ליה הוה מחמיץ כדמוכח התם ור"א סבר בשלא החמיץ מחלוקת ועד כאן לא מחייב רבי יהודה אלא מיניה וביה אבל מעלמא לא דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב ויש לתמוה היכי פטרי רבנן והלא כל איסורים שבתורה בנותן טעם וטבל חמור משאר איסורים כדאמר בסוף מס' ע"ז (דף עג:) דאיכא למאן דאמר כל איסורים שבתורה בנותן טעם חוץ מטבל ויין נסך דבמינן במשהו וי"ל דטעם השמרים של טבל לא חשיב טעם גמור אלא קיוהא בעלמא:
ר"י מחייב. אמר בירושלמי (הל' ג) דהיינו במעשר אבל בתרומה לא כדאמר לעיל התורם בלבו על הכל:
ונמצא יותר על מדתו. היינו [יותר] משיעור המפורש בפרק המוכר פירות (שם) כגון דרמא תלתא ואתו ד':
מוציא עליו ממקום אחר. כלומר לא מיבעיא דמיניה וביה יכול להפריש אלא אפי' מיין גמור יכול להפריש עליו לפי חשבון היתר לפי מדתו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
המתמד - הנותן מים בחרצנין ובזגין או בשמרים נקרא מתמד. והכא מיירי בנותן מים בשמרים דוקא:
ומצא כדי מדתו - לאו דוקא כדי מדתו, דאפילו נתן ג' כדות של מים ומצא ג' וחצי פטור, עד שיתן ג' וימצא ד':
פטור - ואע"ג דשמרים יהבי בהו טעם, פטור, דטעם שמרים של טבל לא חשיב טעם גמור אלא קיוהא בעלמא:
רבי יהודה מחייב - דסבר אי אפשר שיצאו כל המים לחוץ אלא נשאר חצי כד של מים בתוך השמרים, ונמצא שאלו הג' כדות וחצי שיצאו יש בהן כד א, של יין ושנים וחצי מים, והוו כיין מזוג, שכן דרך מזיגת היין. ואין הלכה כר' יהודה:
מצא יותר מכדי מדתו - והוא דרמא תלתא ואשכח ארבעה:
מוציא עליו ממקום אחר - אף ממקום אחר, כלומר לא מיבעיא מיניה וביה דשרי, אלא אף ממקום אחר יכול לעשר לפי חשבון היתר על מדתו:
פירוש תוספות יום טוב
[*פטור. כתב הר"ב ואע"ג דשמרים יהבו בהו טעם. וכל איסורים שבתורה בנותן טעם וטבל חמור דבמינו במשהו [כדפירש הר"ב במ"ה פ' בתרא דע"ז]. הר"ש]:
רבי יהודה מחייב. וכ' הר"ש אמרו בירושלמי דהיינו במעשר אבל בתרומה לא כדאמר לעיל [במשנה ד] התורם בלבו על הכל. ופסקו הרמב"ם בפ"ב מהל' מעשרות. [*ועוד כתב הר"ש דעד כאן לא מחייב רבי יהודה אלא מיניה וביה. אבל מעלמא לא דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב ע"כ. וע' מ"ש ספ"ק דחולין ]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ז) (על המשנה) ר"י מחייב. והיינו במעשר אבל בתרומה לא כדאמר לעיל מ"ה התורם בלבו על הכל הר"ש בשם הירושלמי. עוד כתב דעד כאן לא מחייב ר"י אלא מניה וביה. אבל מעלמא לא דלמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור כו':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
המתמד וכו': ודוקא במתמד בשמרים דהיינו בזגין דאילו בחרצנים דכ"ע ל"פ דלאו בר עשורי הוא:
ומצא כדי מדתו: לאו דוקא לרבנן אלא להודיעך כחו דר' יהודה דאפי' בכדי מדתו נמי מיחייב במעשר ואע"ג דקיי"ל דטבל במשהו והכא פטרי רבנן תרצו תוס' ז"ל שם בבתרא ובחולין דהכא בשמרים אינו אלא קיוהא בעלמא וכן תירץ ג"כ ה"ר שמשון ז"ל. ובירוש' מפ' דבעי ר' יהודה החמיץ וכן מפ' לה רב נחמן בספ"ק דחולין אבל בשלא החמיץ ר' יהודה מודה דלאו פירא הוא ורבנן אפי' בשהחמיץ פליגי אבל ר' אלעזר אמר התם דס"ל דאפי' בלא החמיץ מחייב לי' ר' יהודה במעשר. ובירושלמי דריש דמאי דף כ"א גם שם בבבלי ר"פ אלו עוברין רמי דר' יהודה אדר' יהודה דתניא אמר ר' יהודה בראשונה הי' חומץ שביהודה פטור מן המעשרות שהיו עושין יינם בטהרה לנסכים ולא הי' מחמיץ והיו מביאין מן התמד ועכשיו שהיין מחמיץ חייב הרי שפוטרו מן המעשר מפני שהוא הי' בא מן התמד וכאן הוא מחייבו ומשני ר' אילא טעמא דר' יהודה דפטר חומץ התמד שבארצות יהודה לא מפני שאינו יין אלא לפי שבאותן ארצות מפני הנסכים היתה ברכה מרובה והענבים מרובות והזגין והחרצנים לא היו חשובות ולפיכך התמד הבא מהן פטור ועכשיו שאין ענבים מרובות חרצנים וזגים חשובות ומחייב בהו ר' יהודה ע"כ אלא שבבבלי שם פרק אלו עוברין משני דהכא מיירי דוקא במתמד בשמרים וברייתא בדפורצני דלא חשיבי:
מוציא עליו: ירוש' בעי מהו מוציא לר' יהודה בכדי מדתו ולרבנן במצא ד' והוא לא רמא אלא תלתא ופשיט דדוקא מעשרות הוא דמפריש אבל תרומה לא דתנינן לעיל בפירקי' שהתורם בלבו על הקוטעים ועל הצדדין ועל מה שבתוך התבן ותני עלה ועל הזגין וכתבתי קצת ממנו בסמוך בשם הר"ש ז"ל:
מוציא עליו ממקום אחר: פי' מחבית אחרת של יין מוציא התרומה והמעשרות לפי חשבון של היין שניתוסף על המים בתמד ואין צריך להוציא על שיעור של כל התמד כי אינו אלא מים אבל אם בא להוציא מהתמד עצמו תרומה ומעשרות בודאי צריך להוציא מכל התמד כיון שהוא מוציא תמד עכ"ל ה"ר יהוסף ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
המתמד: נתן מים על שמרי יין טבל לקלוט טעם היין:
ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו: ל"ד דאפי' שתות יותר נמי דיין במים בטל בששה חלקים [כב"ב דצ"ז]:
פטור: דטעם שבשמרי' אינו אלא קיוהא בעלמא:
ר' יהודה מחייב: דוקא במעשר אבל תרומה מדנטלת באומד כבר הורם גם על אלו כסי' כ"ה:
מצא יותר על כדי מדתו: דיש יין טפי מחלק ששית שלמים דרמא ג' ואשכח ד':
מוציא עליו ממקום אחר: ר"ל אף ממקום אחר לא הו"ל כמפריש מחיוב אפטור. ומכ"ש במפריש מיני' ובי'. מיהו בין כך ובין כך אינו חייב רק במעשר ולא בתרומה כלעיל מ"ד והרי הכא שהוא בתערובות הו"ל כ"ש מהתם שהוא בעינא:
לפי חשבון: של היין המעורב במים. אבל במפריש מיני' וביה חייב להפריש על הכל:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת