משנה מגילה א ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מגילה · פרק א · משנה ו | >>

אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל, אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.

אין בין נדרים לנדבות, אלא כה שהנדרים – חייב כו באחריותן, ונדבות – אינו חייב באחריותן.

משנה מנוקדת

אֵין בֵּין הַמּוּדַר הֲנָאָה מֵחֲבֵרוֹ לְמֻּדָּר מִמֶּנּוּ מַאֲכָל, אֶלָּא דְּרִיסַת הָרֶגֶל וְכֵלִים שֶּׁאֵין עוֹשִׂין בָּהֶן אֹכֶל נֶפֶשׁ.

אֵין בֵּין נְדָרִים לִנְדָבוֹת, אֶלָּא שֶׁהַנְּדָרִים חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, וּנְדָבוֹת אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן:

נוסח הרמב"ם

אין בין מודר הנאה מחברו - למודר ממנו מאכל,

אלא דריסת הרגל,
וכלים - שאין עושין בהן אוכל נפש.
אין בין נדרים - לנדבות,
אלא שהנדרים - חייב באחריותן,
ונדבות - אינו חייב באחריותן.

פירוש הרמב"ם

נדר - הוא שיאמר אדם הרי עלי עולה או שלמים.

ונדבה - היא שיאמר הרי זו עולה או שלמים.

ואם מת או נגנב קרבן נדבה אינו חייב באחריותו, לפי שהוא יחדו והפרישו.

והוא עובר ב"בל תאחר" על שניהם, כמו שאמר השם יתברך "מוצא שפתיך תשמור ועשית"(דברים כג, כד) וגו', ואמרו בפירוש - "כאשר נדרת" זה נדר, "לה' אלהיך" אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים, נדבה כמשמעה, "אשר דברת" אלו קדשי בדק הבית, "בפיך" זו צדקה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין בין המודר הנאה - אין מודר הנאה חמור ממודר מאכל אלא דריסת הרגל, שמודר הנאה אסור לו ליכנס בתוך שלו ומודר מאכל מותר:

וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש - מותר להשאילן למודר מאכל. ודוקא במקום שאין משכירין כיוצא בהם, אבל במקום שמשכירין כיוצא בהם, אסור, דכל הנאה. המביאה לידי מאכל שאם לא ההנהו זה מחוסר בה שוה פרוטה, הנאת, מאכל הוא שהרי ראויה אותה פרוטה לקנות בה מאכל כג:

נדר - האומר הרי עלי עולה, ולאחר זמן הפרישה ונאבדה, חייב באחריותה:

נדבה - האומר הרי זו עולה כד, ונאבדה, אינו חייב באחריותה, שהרי לא קבלה עליו. אבל לענין בל תאחר זה וזה שוין דכתיב (דברים כג) כאשר נדרת לה' אלהיך נדבה אשר דברת בפיך, הרי נדר ונדבה אמורים בענין:

פירוש תוספות יום טוב

וכלים שאין [עושין] בהן אוכל נפש. כתב הר"ב ודוקא במקום שמשכירים כו' דכל הנאה המביאה כו' הנאת מאכל הוא. בריש פ"ד דנדרים כתב והוא הדירו הנאה המביאה לידי מאכל. ושם אפרש בס"ד:

נדר. פירש הר"ב האומר הרי עלי עולה הכי תנן בריש קנים. ופשוט דהוא הדין לשאר דברים שאינן באין חובה. וז"ל הרמב"ם בפי"ד מהלכות מעשה הקרבנות עולה או שלמים או מנחה. ומ"ש הר"ב ונאבדה. במשנה [א' פ"ק] דקנים. מתו או נגנבו. ובגמרא דהכא גרסינן נמי או אבדו [ובסדר המשנה שבירושלמי גרס הכא מתו או נגנבו]:

אלא שהנדרים חייב באחריותן. הקשו בתוספת והאיכא דנדר אינו בא מן המעשר [כדתנן בסוף פ"ז דמנחות] ונדבה בא מן המעשר דגבי מעשר כתיב (דברים כ"ז) וזבחת שלמים וי"ל דהכא איירי בקרבנות שהופרשו כבר. ובריש פ"ז דב"ק [סב. ] תירצו עוד דמשנה זו שנויה במסכת קנים גבי עולת העוף ועולה כיון שאין בה אכילת אדם. נדבה נמי אין בא מן המעשר. כדדריש בספרי בפרשת עשר תעשר:

שהנדרים חייב באחריותן. דכתיב (ויקרא א') ונרצה לו לכפר עליו אימתי נרצה לו נדרו לכשיתכפר בהן. אבל מקמי כפרה לא נרצה. ובאיזה קרבן אמרתי לך באותו שעליו שהטעינו עליו שאמר עלי דכמאן דטעין אכתפיה דמי. גמרא:

ונדבות אינו חייב באחריותן. כתב הר"ב אבל לענין בל תאחר שוין דכתיב כאשר נדרת וכו' בפרשת כי תדור וגו' לא תאחר וגו' בסדר כי תצא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כג) (על הברטנורא) והוא הדירו הנאה המביאה לידי מאכל:

(כד) (על הברטנורא) ופשוט דה"ה לשאר דברים שאינן באין חובה וכ"כ הר"מ עולה או שלמים או מנחה:

(כה) (על המשנה) אלא כו'. הקשו בתוספ' והאיכא דנדר אינו בא מן המעשר ונדבה בא מהמעשר וי"ל דהכא מיירי בקרבנות שהופרשו כבר. ועתוי"ט:

(כו) (על המשנה) חייב. בגמרא יליף להו מקראי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין בין המודר וכו':    תוס' דפ' הפרה דף נ"א ודפ' חזקת (בבא בתרא דף נ"ז:)

אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש:    בגמ' קא דייק הא לענין כלים שעושין בהן אוכל נפש זה וזה שוין ואסור אף במודר מאכל ואפילו במקום שאין משכירין ומקשה בגמרא דריסת הרגל הא לא קפדי אינשי ואמאי אסור במודר הנאה ומשני אמר רבא הא מני ר' אליעזר היא דאמר ויתור אסור במודר הנאה. ועיין ג"כ בנדרים ר"פ השותפין במה שכתבתי שם:

אין בין נדרים לנדבות וכו':    קשיא אמאי לא תני שנדבה באה מן המעשר דכתיב וזבחת שלמים גבי מעשר ונדר אינו בא אלא מן החולין וי"ל דמן הדין לא תנא ליה משום דאיירי בקרבן שהופרש כבר ואשמועינן דאין חילוק בעבודתם אבל בקרבן שלא הופרש פשיטא ליה שיש הרבה חלוקים א"נ דתנא ושייר ונהי דאין בין קאמר דמשמע דהוי דוקא מ"מ לאו דוקא דבמסכת תענית אשכחן אין בין דשייר תוס' ז"ל הכא בפירקין ובפרק קמא דתעניות דף י"ג. ועוד תרצו ז"ל בבבא קמא ריש פרק מרובה דהכא לא בא לשנות כל ענין שנדר ונדבה חלוקים זה מזה אלא בא לומר שאין חיוב הבאה בזה יותר מבזה אלא אחריות אבל לענין בל תאחר זה וזה שוין וכן אין בין שבת ליום הכפורים לא איירי לכל דברים שביניהם כגון איסור אכילה וכן אין בין י"ט לשבת לא איירי בחומר שבשניהם כגון לאו ומיתה אלא בדבר האסור והמותר לעשות בהם. ועוד תרצו שם דהך משנה שנויה במסכת קנים גבי עולת העוף ועולה בין נדר בין נדבה אין באה מן המעשר כיון דאין בה אכילת אדם כדדרשינן ואכלת ושמחת שמחה שיש בה אכילה יצאו עולות שאין עמהן אכילה עכ"ל ז"ל. וכן כתבו ג"כ שם בתעניות דהא דקתני אין בין מיירי בעולות דאין בין עולות דנדרים לעולת דנדבה אלא וכו' דהא כל עולות אינם באים אלא מן החולין וכן כתבתי בשם הרא"ש ז"ל ברפ"ק דמסכת קנים:

תפארת ישראל

יכין

וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש:    שלמודר הנאה אסורים, ולמודר מאכל מותרים. מיהו באומר הנאה המביאה לידי מאכלך, אסור עלי, והוא במקום שמשכירין אותן, אסור בשניהן, מדראויין לבוא לידי מאכל (שו"ע יו"ד רכא, א):

אין בין נדרים:    שאמר הרי עלי בהמה זו לקרבן:

לנדבות:    שאמר הרי בהמה זו קרבן:

אלא שהנדרים חייב באחריותן:    בנאבדו או מתו:

אינו חייב באחריותן:    הא לעבור בבל תאחר זה וזה שוין:

בועז

פירושים נוספים