משנה מגילה א רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) מגילה נקראת -

באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר,
בארבעה עשר, ובחמישה עשר - לא פחות ולא יתר.
כרכים המוקפים חומה, מימות יהושע בן נון - קורין בחמישה עשר.
כפרים, ועיירות גדולות - קורין בארבעה עשר,
אלא שהכפרים - מקדימין ליום הכניסה.


(ב) כיצד? -

חל להיות בשני -
כפרים, ועיירות גדולות - קורין בו ביום; ומוקפין חומה - למחר.
חל להיות בשלישי, או ברביעי -
כפרים - מקדימין ליום הכניסה; ועיירות גדולות - קורין בו ביום; ומוקפות חומה - למחר.
חל להיות בחמישי -
כפרים, ועיירות גדולות - קורין בו ביום; ומוקפות חומה - למחר.
חל להיות בערב שבת -
כפרים - מקדימין ליום הכניסה; ועיירות גדולות, ומוקפות חומה - קורין בו ביום.
חל להיות בשבת -
כפרים, ועיירות גדולות - מקדימין ליום הכניסה; ומוקפות חומה - למחר.
חל להיות לאחר שבת -
כפרים - מקדימין ליום הכניסה; ועיירות גדולות - קורין בו ביום; ומוקפות חומה - למחר.


(ג) איזו היא עיר גדולה? - כל שיש בה עשרה בטלנין;

פחות מכן - הרי זה כפר.
באלו אמרו - מקדימין, ולא מאחרין.
אבל זמן עצי הכהנים, ותשעה באב, חגיגה, והקהל - מאחרין, ולא מקדימין.
אף על פי שאמרו מקדימין, ולא מאחרין - מותרין בספד, ובתענית, ובמתנות לאביונים.
אמר רבי יהודה: אימתי? - במקום שנכנסין בשני, ובחמישי;
אבל מקום שאין נכנסין, לא בשני, ולא בחמישי - קורין אותה בזמנה.


(ד) קראו את המגילה באדר הראשון, ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני.

אין בין אדר הראשון, לאדר השני - אלא מקרא מגילה, ומתנות לאביונים.


(ה) אין בין יום טוב, לשבת - אלא אוכל נפש בלבד.

אין בין שבת, ליום הכיפורים - אלא שזה זדונו בידי אדם, וזה זדונו בהכרת.


(ו) אין בין מודר הנאה מחברו, למודר ממנו מאכל - אלא דריסת הרגל, וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש.

אין בין נדרים, לנדבות - אלא שהנדרים חייב באחריותן, ונדבות אינו חייב באחריותן.


(ז) אין בין זב הרואה שתי ראיות, לרואה שלש - אלא קרבן.

אין בין מצורע מוסגר, למצורע מוחלט - אלא פריעה, ופרימה.
אין בין טהור מתוך הסגר, לטהור מתוך החלט - אלא תגלחת, וציפורים.


(ח) אין בין ספרים, לתפילים, ומזוזות - אלא שהספרים נכתבין בכל לשון, ותפילים ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים - לא התירו שיכתבו אלא יוונית.


(ט) אין בין כוהן משוח בשמן המשחה, למרובה בבגדים - אלא פר הבא על כל המצוות.

אין בין כוהן משמש, לכוהן שעבר - אלא פר יום הכיפורים, ועשירית האיפה.


(י) אין בין במה גדולה, לבמה קטנה - אלא פסחים.

זה הכלל -
כל שהוא נידר, ונידב - קרב בבמה;
וכל שאינו לא נידר, ולא נידב - אינו קרב בבמה.


(יא) אין בין שילה, לירושלים -

אלא שבשילה - אוכלים קדשים קלים ומעשר שני, בכל הרואה;
ובירושלים - לפנים מן החומה.
כאן, וכאן - קודשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדושת שילה - יש אחריה היתר;
קדושת ירושלים - אין אחריה היתר.


הדף הראשי של משנה מגילה א