טורי אבן/מגילה/פרק א

על ש"ס: טורי אבן | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף ב עמוד א

מגילה נקראת בי"א. ק"ל אמאי לא תנא קורין את המגילה בי"א כדתנן לקמן בפרק ב' אין קורין את המגילה וכה"ג דייק רפ"ק דקדושין (ד' ב) גבי האישה נקנת ופרק ב' תנא האיש מקדש ויש לומר דמה"ט לא תנא הכא קורין את המגילה משום דזמנים חלוקים הן לאנשים מחולקים לבני כרכים ולבני עיירות ולבני כפרים וזמנו של זה אינו כזמנו ש"ז ואין הכל קורין בכל הימים הללו מש"ה תנא מגילה נקראת דמ"מ קריאתו בכל הני יומי באנשים מחולקים מיהו י"ל דאין בזה קפידא כ"כ דה"נ תנא התם בפ"ב ולא מלין ובס"פ י"ט דבשבת תנן הקטן נימול לח' ולט' וכו':
לא פחות ולא יותר. פרש"י ל"פ מי"א ולא יותר מט"ו, וק"ל א"כ ה"ל משנה שאינה צריכא כיון דתנא מגילה נקראת בי"א עד ט"ו פשיטא שאין להקדים ולא לאחר ועק"ל לי אי ל"פ ולא יותר שניהן אימי החודש קאי א"כ לא קמ"ל תנא אלא שלא להוסיף על קריאתה על מנין הימים הללו שמי"א עד ט"ו אבל שלא לפחות מה' ימים הללו לא מיירי כלל וזה תימא שעל התוספות חשש והזהיר באזהרה כפולה בל"פ ולא יותר ועל הפחות לא חש כלל ולא תנא מידי הא נפקא תקלה בפחות כמו בתוספת דהא מוקפין אין יי"ח בקריאת י'ד ועק"ל על פי' זה דאי האי ל"פ ולא יותר אמנין ימי החדש קאי א"כ ה"ל למימר לא קודם ולא מאוחר וכדתנן לקמן באלו אמרו מקדימין ולא מאחרין, ול"נ לפ' להא ל"פ ולא יותר אמנין הימים שמי"א עד ט"ו שהמגילה נקראת בהן קאי וקמ"ל לאפוקי מדר"י דא' בגמ' בזה"ז א"ק אותה אלא בזמנו מש"ה תני ל"פ כלומר דלעולם אין המגילה נקראת פחות מה' זמנים הללו אפי' בזה"ז ואיידי דתני ל"פ תנא נמי לא יותר ויש הוכחה לפי' זה בגמ' וכמ"ש שם:
כרכים המוקפין וכו' קורין בט"ו. הא דנקט לכרכים קודם לעיירות גדולות ונקט לסידרא דירחא למפרע וברישא נקט כסידרא דירחא בי"א בי"ב בי"ג וכו' וכה"ג דייק בגמ' (ד' ד') גבי חל בב' י"ל איידי דזוטרא מילי דכרכים פסיק שרי להו והדר נקט לע"ג דכייל להו תנא בהדי כפרים דנפישי מילייהו כדמסיק, וכה"ג משני הגמ' גבי שבועות וידיעות הטומאה בפ"ק דשבועות (ד' ג') וה"נ אמר רפ"ב דבכורות (ד' יג) דמש"ה מפרש מילי דבכור בהמה טמאה קודם לטהורה, ועי"ל דבסיפא איידי דמתהפכא לי' נקט סידרא דיומא וממילא הוי סידרא דירחא למפרע כדמפ' בגמ' וכיון די"א די"ב די"ג דבני הכפרים בע"כ נקט סידרא דירחא למפרע נקט נמי לי"ד וט"ו בכרכי' וע"ג סידרא דירחא למפרע דזה וזה לפ' רישא דקתני מגילה נקראת בי"א בי"ב וכו' קאתי, מיהו תי' א' נ"ל עיקר מדדייק גמ' אסיפא מ"ש דנקט סידרא דירחא למפרע גבי חל בב' ולא דייק כן ארישא דכרכים המוק"ח:
כפרים וע"ג קורין בי"ד. לקמן במתני' מפ' איזהו עיר גדולה כל שיש בה עשרה בטלנים פחות מכאן ה"ז כפר, וק"ל אמאי לא כייל לכפרים ברישא בהדי מוקפין חומה לקריאת ט"ו ונ"מ שאם חל י"ד בא' בשבת או בד' כפרי' המוקפין חומה קורין בב' או בה' שהוא זמן קריאת עיירות כדתנן גבי חל י"ד בב' או בה' כפרים קורין בו ביום וטעמא משום דמיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן וכדמפ' בגמ' ולכאורה נ"ל משום זה דכפרים המ"ח אע"פ שאין בהם עשרה בטלנים דינן ככרך ולעולם א"ק אלא בט"ו וכמש"ל בשם התוס' הילכך שייר לכפרים ברישא ולא כייל להו בהדי מק"ח משום דבעי לסיומי אלא שהכפרים מקדימין ליה"כ והא הקדמה בדידהו למ"ל והנ"מ מדתנן איזה ע"ג כל ש־ש בה ע"ב ומדמפ' איזה ע"ג ושביק כרכים מק"ח דתנינן ברישא קודם לע"ג ש"מ דמק"ח א"צ עשרה בטלנים, אלא שאכתי י"ל נהי דמק"ח שאין בה ע"ב אין דינם ככפר לגמרי לדחות ליוה"כ דלא מחתינן להו תרי דרגא מדין מק"ח לדין כפרים לגמרי מיהו חד דרגא מדין מק"ח לדין עיירות מחתינן להו לקרות בי"ד ולפי"ז סיפא נמי ניחא דנקט איזה ע"ג משום דמסיים עלה פחות מכאן ה"ז כפר להקדים ליוה"כ ואלו מק"ח אינו כן דאפי' פחות מכאן זמנם קבוע לקרות בי"ד לעולם אלא שלפי"ז מק"ח הללו שאין בהם עשרה בטלנים לא נאמר זמנם כלל במשנתינו דאינם בכלל המק"ח דאלו קורין בט"ו ואלו בי"ד וגם בכלל עיירות גדולות אינן דהא סיפא דמתני' דאיזה עיר גדולה כל שיש בה ע"ב לפרש רישא קאתי והא הללו אין בהם ע"ב אפ"ה קורין ב־"ד וגם בכלל כפרים אינו דהא אין מקדימין ליוה"כ כמותן ולפי' התוס' ניחא דהללו בכלל מק"ח דמתני' אע"פ שאין בהם ע"ב ולקמן דתלה מילתא בע"ב אעיר גדולה בלחוד דוקא קאי וכדתנא להדיא איזה ע"ג וכו', מ"מ אין זה ראי' מדלא תנא ברישא כרכים וכפרים ש"מ דאלא שהכפרים מקדימן ליוה"כ לאו עליהו קאי דאפ"ת לכפרים המק"ח מקדימין נמי ליה"כ אפ"ה שביק להו ברישא משום שהאי אלא שהכפרים מקדימין לפרושי רישא קאתי דתני מגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג והא דנקראת בי"א למ"ל אלא בחל י"ד בא' בשבת כדמפ' ואזיל והא גבי כפרים המק"ח קריאת י"א למ"ל לעולם כיון די"ד חל בא' בשבת קריאת ט"ו דמק"ח למחר בב' בשבת א"כ קורין בזמנם בב' בשבת דהא מיוה"כ ליוה"כ לא דחינן כדתנן חל בה' כפרים וע"ג קורין בו ביום ולא ביום ב' שהיא י"א מה"ט כדמפ' בגמ', ובהכא נמי א"ש הא דנקט בסיפא איזה ע"ג משום דרוצה לסיים פחות מכאן הרי זה כפר ולפרושי דאלא הכפרים מקדימין ליוה"כ דתנא רישא קאתי דנקראת בי"א נמי והא במק"ח למ"ל כדפי', ענ"ל לכאורה לה"ר לסברת התוס' מהאי דספ"ב דתענית (ד' יח) דאר"י הלכה כר' יוסי דס"ל התם ימים הכתובים במגילת תענית לפניהם נמי אסור ופריך והא אר"י הלכה כסתם משנה ותנן אע"פ שאמרו מקדימין מותרין בהספד ותענית דקרו אימת אלימא בני חמיסר וקרו בארביסר והא של זה בזה אסור במגילת תענית דכתב בה יום י"ד ויום ט"ו יומי פוריא וכו' כדאמ' לקמן (ד' ה') אלא בני ארביסר וקרו בחמיסר יום נקנור הוא אלא בני ארביסר וקראו בתריסר יום טוריינוס הוא אלא דקרו בחדסר וקאמר מותרין בהספד ותענית אלמא לפניהם שרי ואיכא למידק אמאי שביק תלמודא לאורח' קמא שהתחיל בבני חמיסר וקרו בארביסר ובתר הכא מתליסר ולמטה מדלג דלוגי מחמיסר לארביסר דקא' אלא בני ארביסר וקרו בתליסר ובתריסר והל"ל אלא בני חמיסר וקרו בתליסר או בתריסר כמו שהתחיל בבני חמיסר ואע"ג דגבי חדסר בע"כ צריך למשבק לאורחא קמא

דף ג' עמוד א

דלא הוי ידעינן הי באמצע תיבה. ק"ל ה"ל למידע מן הלוחות הי באמצע והי בסוף דהא פתוחות וסתומ' דמנצפ"ך ישנו בי' הדברות הכתובים על הלוחות ואפי' לפי' התוס' דצופים הללו הי' לאחר ששרף אמון את התורה הא מ"מ הארון עם הלוחות לא נגנזו עד בימי בנו יאשי' ובימיו מצא חלקי' את התורה בבה"ט קודם שנגנז ארון עם הלוחות כדכתיב בס' מלכים וא"כ ה"ל לידע מן הלוחות ולבתר גניזתן מן הס"ת:
בהספידא דאחאב. ק"ל הא אמר בפ"ד דסנהדרין (ד' ל"ט) ויעבר הרינה במחנה באיבוד רשעים רינה באיבוד אחאב ב"ע רינה אלמא לא הספידוהו מיהו בספ"ק דב"ק (ד' י"ז) אמר וכבוד עשו לו במותו לחזקיהו מלך יהודה שיצאו לפניו ל"ו אלף חלוצי כתף דר"י אמר לו ר' נחמיה הלא לפני אחאב מלך ישראל עשו כן אלמא הספידוהו וצ"ל דרשיעי הדור הספידוהו ולצדיקים רינה:
דקטל יתיה הדרימון. וק"ל הא גבי נעמן שר צבא מלך ארם כתיב כי בו נתן ה' תשועה לארם ופירש"י שהרג לאחאב וה"ק הדרימון הרג אותו ושמא י"ל דשם איש אחד הן והיה לו ב' שמות א"נ מדרשים חלוקים הן:
אינהו עדיפא מיני' דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא. פירש"י דאינהו נביאי שנתנבאו בשליחותו של מקום והוא לא נשתלח לישראל בשום נבואה, מפירושו משמע שהי' נביא אבל לא ניבא לאחרים ואין הלשון משמע כן אלא לא הי' נביא כלל ולא נתיחד אליו הדיבור מפי הגבורה לעולם וכל דברי העתידות בס' דניאל הי' ע"י מלאך או חלום כדמפ' בקרא ורש"י בעצמו נראה שחזר בו דלקמן בפ' (ד' יא) דאמר מ"ח נביאים נתנבאו לישראל וחשב רש"י דניאל א' מהן ומסיים ועל דניאל אמרו לעיל ואיהו לאו נביא אלא אפיק דניאל ועייל שמעי' ואי דניאל הי' נביא אלא שלא נשתלח אמאי אפיק דניאל הא חשיב התם במ"ח נביאים הרבה שלא נשתלחו כמו האבות דקחשב להו ול"מ שנשתלחו:
כהנים בעבודתן כו' מבטלין. הקשה התוס' אמאי מבטלין והלא אחר הקריאה יש שהות לעבודה ותי' כיון דמשהאיר היום הוי זמן עבודה והן מניחן אותה בשביל הקריאה מש"ה קרי' לי' ביטל, וא"ת ויעשה עבודתן מיד ואח"כ יקראו המגילה לבדן וי"ל דטוב לקרות עם הצבור דהוי טפי פרסומי ניסא, ולדידי הא ודאי קשה דהא ודאי כל כה"ג לא שייך לשון ביטל כיון דאין עבודה בטלה לגמרי דלאחר הקריאה יש שהות עדין לעבודה אלא שמקדים קריאת המגילה לעבודה והל"ל שמקדימין קריאת המגילה לעבודה והא נמי ל'ל דמיירי כשיעבור זמן עבודה בתוך כך שישמעו המגילה ליתא דהא כהנים בעבודתן וכו' וישראל במעמדן אינן אלא בתמידין כדתנן רפ"ד דתענית והא תמיד של שחר אינו קרב אלא עד ד' שעות לר"י ועד חצות לרבנן כדאמר רפ"ד דברכות (דף כו) ואי מיירי שבעוד שקורין יעבור זמן עבודה למר כד"א ולמר כדאית ליה דאם כן תקשה אמאי מבטלין עבודתן יעבדו תחילה כיון שהיא מצוה עוברת ועדין יש שהות הרבה לקריאה דהא כל היום כשר לקריאת המגילה כדתנן לקמן בפ"ב (דף כ'), ונ"ל דהאי מבטלין עבודתן דקא' אתמיד של בין הערבים קאי ומיירי כשלא קרו המגילה עד סמוך לערב עד דלא נשאר שהות ביום כדי לשניהם לעבוד עבודה ולקרות מגילה אלא או זה או זה מבטלין עבודתן לגמרי ובאין לשמוע מ"מ, ונ"ל הא דדחקו התוס' בפי' דחוק ולא ר"ל כדפי' משום דלטעמייהו אזלי שפי' בספ"ה דזבחים (ד' נו) דאמ' התם דם נפסל בשקיעת החמה היינו תחילת שקיעה שהוא קודם צאת הכוכבים דהוי לילה בכדי מהלך ד' מיל ולפי"ז אפ"ת דהא מבטלין עבודתן מיירי מתמיד של בין הערבי' אכתי תקשה אי מבטלין עבודה מפני מ"מ לגמרי קאמ' ובדליכא שהות לעבודה אחר מ"מ דמיד תחילת שקיעה אמאי מבטלין את העבודה לגמרי ולהקדים מ"מ זה יעבוד תחילה את העבודה דה"ל מצוה עוברת בתחילת שקיעה ועדיין יש שהות למ"מ מתחילת שקיעה עד הלילה שהוא זמן גדול שעה וחומש לפי חשבון מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום, מיהו כ"כ בתשו' סימן ו [צ"ל סימן י"ז] והוכחתי בראיות ברורות הא דקאמ' דם נפסול בשקיעת החמה היינו סיף שקיעה שהוא צה"כ דה"ל לילה ממש נמצא עבודה ומקרא מגילה זמן א' להן שכשרין כל היום עד הלילה והשתא אין צריך לדחוק כפי' התוס' דמבטלין עבודה למקרא מגילה דקא' היינו להקדים אלא מבטלין לגמרי קאמר ומיירי בתמיד של בין הערבים, ובדליכא שהות ביום אלא לא' משתי אלו וכדפי' כן נראה לכאורה, אלא דק"ל אכתי דהא זמן תמיד של בין הערבים שאני משאר קרבנות ואינו כשר מפלג המנחה לר"י שהוא שעה ורביעי קודם הלילה הואיל ונאמר בו בין הערבים ומפלג המנחה אינו קרוי בין הערבים וכמ"ש בתשו' שם, מש"ה ס"ל ברפ"ד דברכות (ד' כו) דתפילת מנחה עד פה"מ שכן תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פה"מ וא"כ אכתי קשה אמאי מבטלין תמיד של בין הערבים לגמרי מפני מ"מ הא אחר זמן התמיד יש שהות הרבה למקרא מגילה דזמנה עד הלילה ואפ"ת דדרשא זו אליבא דרבנן אתיא דס"ל התם דתפילת מנחה עד הערב שכן תמיד של בין הערבי' קרב והולך עד הערב מ"מ הא שמואל גופא דא' כהנים ולוים וכו' מבטלין עבודתן כר"י ס"ל דא' התם מתפלל אדם של שבת בע"ש ושל מוצאי שבת בשבת וה"נ ס"ל לרבי התם דמתפלל של שבת בע"ש ומוכח התם משום דס"ל כר"י דתפילת מנחה עד פלג המנחה ומכאן ואילך זמן ערבית הוי, וא"כ האיך קאמ' שמואל הכא דמבטלין עבודתן ושל בית רבי סמכו ע"ז דבטלו ת"ת מק"ו מעבודה והא לדידהו לא מ"ל ביטל עבודה בשביל מ"מ כלל דהא אחר כלות זמן עבודת תמיד של בין הערבים אכתי איכא שהות מ"מ, ומיהו אי נימא הא דא"ק מגילה בשבת אליבא דרבה דמפרש לקמן גזירה שמא יעבור ד' אמות בר"ה אינו מתקנת אנשי כה"ג אלא רבנן בתראי גזרו וכדפרש"י לקמן (ד' ה) גבי פורים שחל בשבת ע"ש זמנם וכמ"ש שם, א"כ אכתי מ"ל ביטול עבודה לגמרי מפני מ"מ דנ"ל ממשפח' משפח' אליבא דרבי ושמואל בחל פורים בשבת דאיכא קרבן מוסף דכשר כל היום כדתנן לקמן ספ"ב (ד' כ) כל היום כשר לתפילת מוספין ולמוספין והשתא אם לא הקריבו מוסף שבת ולא קראו את המגיל' עד סמוך לחשיכ' ואין שהות כדי לשניהן מבטלין עבודתן כהנים ולוים דוכנן וישראל מעמדן דהא מוסף דקרבן ציבור הוא נמי בעי מעמד כדתנן בפ"ד דתענית וקורין את המגיל'דזמנה נמי עוברת מ"מ לר"י גופא לא מ"ל כלל לביטול עבודה מפני מ"מ דהא ס"ל רפ"ד דברכות שם דקרבן מוסף אין קרב אלא עד שש שעות של היום בלבד ואכתי שהות ביום טובא למ"מ ועוד לר"י דמפ' התם דה"ט דאין קורין את המגיל' בשבת מפני שעיניהם של עניים נשואות מ"מ ולדידי' הא דאין קורים את המגיל' בשבת מתקנת אכנה"ג עצמן שתקנו את המגילה הוא מא"ל:

דף ו עמוד א

חמת זו טברי'. פסוק הוא ביהושע בחלקו של נפתלי וערי המבצר צר חמת ורקת וכנרת, ולפי"ז ר"י דמפ' רקת זו צפורי אלמ' צפורי בחלקו של נפתלי היתה ל"ל הא דאמר זעירי קטרון זו צפורי דהא קטרון בחלקו של זבולון היתה:
א"א רבא כו' חמת זו חמי גרר. א"י למה נקרא גרר חמת ע"ש חמי גרר ולא נקרא טברי' חמת ע"ש חמי טברי' ושמא חמי גרר היו יפים וטובים וידועים לכל יותר מחמי טברי' מש"ה זו נקראת ע"ש חמי אבל לא זו, א"נ טברי' היו לה מעלות אחרות החשובים יותר שראוי' לקראתו ע"ש כדמסיק ואזיל משא"כ חמת שלא היתה בה מעלה יתירא אלא זו של חמי' מש"ה נקראת ע"ש:
למה נקרא שמה רקת שאפי' רקנין שבה מלאין מצוות כרימון. א"י מאי עדיפותא דטברי' בדבר זה יותר מכל ערי א"י, וכ"ת דקדושה יתיר' יש בה הגורם שאין יצה"ר שולט בה כ"כ א"כ במה קדשה יותר מכל א"י, ועוד הרי ירושלים דקדושה יותר מכל א"י כדתנן בפ"ק דמס' כלים ולא מצינו לה מעלה זו ועק"ל מאי רבותא דטברי' הא דרשינן בפ"ק דסנהדרין [דף לו] כפלח הרימון רקתך אפי' רקנין שבך מלאין מצות כרימון ואכל ישראל מעיד הכתוב כן וא"כ מאי רבותא דטברי':
רבא אמר רקת שמה. הדבר ברור שיש כאן טעות סופר בספרי' דידן דהא לעיל גרסנין רבא אמר רקת זו טבריא ולמה נקרא שמה רקת וכו' וכאן אמר איפכא רקת שמה ול"נ שמה טברי' וכו' ואי נימא דבקמייתא גרסינן רבא בא' וכאן רכה בה' אין דרך הגמ' להקדים דברי רבא לדברי רבה שהי' דור קודם לו ואי נימא איפנא דבהא גרסינן רבא ובקמייתא רבה בה' דהא ליתא דלפי"ז צ"ל דהאי כי נח נפשי' דר"ז רבה ק"ל וזה א"א דרבה נפטר קודם לר"ז כדמוכח בשלהי מס' הוריות (דף י"ד) דאמרי' התם אביי ורבא ור"ז ורבה ב"ח הוי יתבי והוי צריכא רישא אמר' כל דאמר מילת' ולא איפרך להוי רישא דכולהו איפרך דאביי לא איפרך חזי' רבא לאביי דגבה רישא א"ל נחמני פתח ואימא אלמא כי מלך אביי אכתי הי' ר"ז קיים והא בתחילה מלך רבה והדר אביי כדאמר' בספ"ה דגיטין גבי ההוא שופרי דהוי מעיקרא בי ר"י ולבסוף בי רבה ולבסוף בי ר"י ולבסוף בי' אביי והיינו כל חד כי מלך הוי שופרי בביתו כדפרש"י שם וכיון דלא מלך אביי עד כמה שנים אחר פטירת רבה ר"ז שהי' קיים כי מלך אביי חי כמה שנים אחר רבה:

דף ו עמוד ב

וא"א הא והא בטילי דידי' ולא קשי' הא בצדיק גמור. לפי סוגי' דשמעתין משמע דהא דמחלק בהאי שנויי בין צדיק גמור לאינו גמור הוא דוקא במילי דידי' אבל במילי דשמי' אין חילוק בניהם ושנוי' בתרא דמשני שעה משחקת לו שאני נמי דוקא במילי' דידי' ולא במילי' דשמיא דהא שנוי' זה אשנוי' דקמאי קאי דמוקי לתרווייהו במילי דילי' ואי שנוי' בתרא אמילי דשמיא קאי שעה משחקת לו שאני הוי טפ' כן בהדי' הוא והא במילי דשמיא וש"מ לו שאני, וק"ל דבפ"ק דברכות סוגי' זו לגמרי להיפך דגרסינן התם (דף ד') א"א הא והא במילי דשמיא ולא קשי' הא ברשע שהשעה משחקת לו הא ברשע שאין השעה משחקת לו ואיבעית אימא הא והא ברשע שהשעה משחקת לו ול"ק הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור אלמא אפי' במילי דשמיא רשע שהשעה מש"ל לא לשניי' מצעיתא ואפי' לשנויי בתרא רשע שהשעה משחק' לו ובצדיק גמור אפ"ה דוקא במילי דשמיא

דף י עמוד א

שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית. כלומר שמקריבין במקום הבית אע"פ שחרב הבית כדמסיק טעמא מפני שק"ר קלע"ל וכן אוכלים קדשים קלים ומ"ש בירושלי' אע"פ שאין חומה מה"ט, וק"ל א"כ תקשה מהא לר' יצחק דס"ל אי ק"ר ל"ק שמקריבין בבמה דמש"ה א' שמקריבין בבית חוניו בזה"ז והא משמע מדר' יהושע דאף במקו' בה"מ א"מ בזה"ז אי ל"ק מדיהב טעמא שמקריבין אע"פ שאין בית משום דקדושה ראשונה קלע"ל והיינו במקום בית דאלו במקום אחר הא כיון דס"ל קלע"ל כ"ש דגרע טפי וא"א להקריב במ"א, וחייב כרת משום שוחט ומעלה בחוץ, אע"כ שמקריבין במקום בית קאמר וטעמא משום דקלע"ל הא אי ל"ק אפילו במקום בית אין מקריבין וכ"ש במ"א והא לר' יצחק אי ל"ק אפי' בכ"מ כשר להקרבה כ"ש במקום הבית והא דר' יהושע נמי מתני' הוא בסוף מס' עדיות ומאי פריך ממשנתינו ומתני' ספי"ד דזבחים

דף י עמוד ב

ויהי בימי שפוט השופטים. א"י למה הקדים האי קרא דד"ק לקראי של תורה טובא דמייתי בתר הכי וגם הכא לא חשיב הני ויהי דאחז ויהויקם דח"ל ר"א במסקנא וה' ויהי בימי מיהו בהא דהקדים קרא דויהי בימי שפוט השופטים לקרא של תורה א"ל דצרות רעב שבימיהם אלים טובא כדאמ' בפ"ק דב"ב רעב קשה מחרב לפיכך אקדמיה:
נביאים דאר"ל כו' וכתיב חזון ישעי' בן אמוץ. כלומר ואמרינן לקמן בפרקין כל ששמו ושם אביו בנביאות בידוע שהוא נביא ב"נ א"כ ישעי' ואביו שניהם היו נביאים והיינו נביאים שיצאו מתמר מ"מ ק"ל דבספ"ב דסוכה [דף כז] אמרינן אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצא ממנו נביאים שבט יהודא ובנימן העמידו מלכים ע"פ נביאים משמע דמשבט יהודא לא יצאו נביאים והיכי אמר' דישעי' ואמץ שהיו נביאים יצאו משבט יהודא ושמא י"ל אגררא דנקט גבי שבט בנימן שהעמיד מלך ע"פ נביא את שאול ע"פ שמואל אבל נביא ממש לא העמיד נקט נמי גבי יהודא הכי דהאמת הכי הוי שהעמיד דוד ע"פ שמואל ומיהו ביהודה הוי נמי מילתא אחריתא שהעמיד נביאים ממש:
ארון יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח. רש"י פי' באמצע בית ק"ק הי' יושב ויש לו עשר אמות ריוח לכל ד' רוחותיו ורשב"ם פי' בפ"ו דב"ב [דף צט] שהי' יושב סמוך לכותל מערבי של בית ק"ק והריוח עשר אמות שהי' לבינו לכותל לא הי' אלא בימין ושמאל ולא לדרום ולצפון:
וכתיב ולפני הדביר ע"א אורך וכתיב כנף הכרוב הא' עשר אמות וכנף הכרוב הא' ע"א גופי' היכא הוה קאי א"ל ש"מ בנס הי' עומד. ה"ג ספרי' דידן ונ"ל דגירסא משובשות היא דמשמע דמקראי מייתי לה להא דארון בנס היה עומד מדכנפי הכרובים היו מחזיקין ע"א ולפני הדביר שהוא חלל ק"ק לא הי' אלא ע"א ש"מ דמקום ארון אינו מן המדה והא ודאי שיבוש הוא דהא ארון עם הכפורת שעליו אינו גבוה מן הקרקע אלא עשרה טפחים לר"מ דאמ' כל האמות בנוניות היו ולר' יהודא דא' אמות כלים בת ה' לא הי' אלא תמניא ופלגא גובהן כדאמ' בפ"ק דסוכה [דף ה'] וכרובים שעשה שלמה היו עומדים בשליש הבית דהיה גבוה ל' אמה וכרובים היו עומדים בארץ אצל ארון אחד לימינו וא' לשמאלו והיה גובהן עשר אמות וכנפיהן פרושות עלוי ראשייהו כדא' התם הרי ארון נמוך הרבה מכנפיהן ואין מפסיק בין כנפיהן כלל וא"כ משום כנפיהן אצ"ל דארון בנס היה עומד לפיכך אני אומר דל"ג אלא האי קרא דלפני הדביר ע"א אורך לחוד ולא מקרא מייתי לה אלא מברייתא דכיון דלפני הדביר שהוא חלל ק"ק אינו אורך אלא כ' אמה ותניא דארון יש לו ע"א ריוח מכל רוח ש"מ דארון גופי' בנס היי עומד וגם קרא לאו הכי כתיב דכתיב חמש אמות כנף הכרוב הא' וח"א כנף הכרוב השנית ע"א מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו ומהא יליף שמואל בפ"ו דב"ב [דף צט] דכרובים בנס היו עומדים משום דגופי' היכא הוי קיימא והסופרים טעו הכא וערבבו הדברים הילכך נ"ל דל"ג מוכתיב עד ש"מ בנס הי' עומד אבל אין נ"ל דגרסינן להאי קרא דכנף הכרוב בשמעתין אלא דגרסינן כדר"ל מקום ארון וכרובים אינו מן המדה דה"ג בספרי' דידן בפ"ו דב"ב בדר"ל ועל ארון מייתי לה מברייתא ועל כרובים מקרא דר"ל דגם שם בפ"ו דב"ב ט"ס הוא ול"ג כרובים בדר"ל אלא ארון לחוד תדע דבספ"ק דיומא (דף כא) גבי עשרה נסים שנעשו בבה"מ פריך ותו ליכא והאיכא הא דר"ל דמקום ארון אינו מן המדה והדר פריך והאיכא דא' שמואל כרובים בנס היו עומדין ואי גרסינן בדר"ל ארון וכרובים לא הי' צריך להא דשמואל ובדר"ל לחוד סגי' וגם מצדה תברא דבפ"ו דב"ב מ"ל להא דשמואל דכרובים סמוך למימרא דר"ל ואי גרסינן בדר"ל כרובים ה"ל להגמ' למימר וכן אר"ל א"ו ל"ג בדר"ל כרובים הילכך בשמעתין נמי ל"ג מוכתיב עד ש"מ בנס היו עומדין:

דף יא עמוד א

ויהי בימי אחשורוש אמר רב וי והי. א"י למה הפסיק הגמ' בהא דרשא דרב בין הפתיחות שהרי בתר הכי מייתי עוד פתיחה דכמה אמוראי ושמא הא דרב נמי פתיחא היא:
הוא משה ואהרן הן בצדקתן. בתחילה מייתי לכל הני הוא דדרשינן לגנאי דומיא דאחשורוש ואח"כ מייתי הני דלשבח ואע"ג דהוא דמשה ואהרן קרא של תורה הוא ואברם הוא אברהם דד"ק אפ"ה אקדמה משום דאברהם קדים למשה ואהרן:
בתחילה מלך על שבעה. נ"ל דהשתא ס"ד דנ"ל הא מדאקדים חשבון המועט למרובה לפיכך פריך לה מושני חיי עמרם דאקדים נמי חשבון המועט למרובה והא דקא' דלבסוף מלך על כ' נ"ל דכ' לבד ז' שבתחילה דה"ל כ"ז ולבסוף מלך על מאה לבד כ"ז שבתחילה דה"ל הכל קכ"ז אבל אין לפרש לסוף מלך על כ' עם ז' קמייתא ולבסוף מלך עד תשלום מאה דא"ה היכא אמרינן לקמן דאחשורוש מלך בכיפה הא אפי' דריוש דמלך על ק"ך לא חשיב לקמן כ"ש הא דלא מלך אלא על מאה לחוד א"ו כדפירשתי:
מכדי כתיב מהודו ועד כוש קכ"ז מדינה ל"ל. נ"ל דס"ל כמ"ד הודו בסוף העולם וכוש בסה"ע א"כ דייק שפיר קכ"ז מדינה ל"ל דהיינו כל העולם דליכא אלא קכ"ז מדינה כדמוכח לקמן דאלו למ"ד הודו וכוש גבי הדדי קיימא וכשם שמלך כו' הא ודאי צ"ל קכ"ז מדינה:
אחשורוש הא דאמרן. פי' רש"י מהדו ועד כוש והא ליתא למ"ד דגבי הדדי קיימי לפיכך נ"ל דמקכ"ז מדינה נ"ל דהיינו כל הכיפה וכדפירשתי:

דף יא עמוד ב

וכתיב ודריוש מדאה ק"מ כבר שנין שיתין ותרתין. א"י למה מביא להאי קרא הכא וראיתי לרש"י בפי' ספר דניאל אהאי קרא ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין למה מנה שנותיו לומר לך כיון שנכנס נבוכדנאצר להיכל בימי יהויקים נולד שטנו דריוש מגלות יכניה ועד כאן ס"ב שנה דאמר מר גלו בימי יהויכין בשבע לכבוש יהויקים משמנה לנ"נ נשתיירו לנ"נ ל"ז שהרי מ"ה מלך וכ"ג דאויל מרודך כמו שאמר רז"ל במס' מגילה וב' שעברו לבלשצר הרי ס"ב וכיון דמהאי קרא נמי ש"מ דנ"נ מלך מ"ה ובנו כ"ג דאל"כ תקשה למה נמנו שנותיו מש"ה מייתי לה האי קרא שיש ממנו ראי' להאי חושבנא:

דף יב עמוד א

כתיב חיל פרס ומדי וכתיב למלכי מדי ופרס. ופי' רש"י כתיב פרס ומדי הפרתמים סמוך הפרתמים אצל מדי וכתיב למלכי מדי ופרס סמוך מלכי אצל מדי, וא"י א"כ מנ"ל לרבא לדרוש דאתני דמחד מלכא ומאידך אפרכי דילמא מלכי ואפרכי תרווייהו ממדי הוו דהא מלכי ופרתמים שניהם סמוכין למדי ואלו אצל פרס לא סמיכי ולא חדא, ועוד דאי דרשא דרבא מפרתמי' דסמיכ' אצל מדי אתי' ה"ל להגמ' להביא תיבת הפרתמים, א"ו הפרתמים אתרווייהו קאי וה"ה למלכי ואין הפרתמים לשון אפרכי דפרתמים לשון שררה היא והרבה מיני שררות איכא בחד מלכות אבל אפרכי הוא משנה למלך ואינו במלכות אלא א' לבד כדמוכח בפ"ק דשבועות (דף ו') בשמעתי' דמראות נגעים, אבל ל"נ דרבא דייק לה מדפעם הקדים פרס למדי ופעם מדי ופרס דשקולים הן וכיון דמלך א' למדי ופרס א"כ אי מלך מהאי בע"כ צריך שיהי' המשנה מאידך:

דף יב עמוד ב

היינו דאמרי אינשי איהו בקרי ואתתיה בבוצני. פי' רש"י קרי דלועין גדולות בוצינא דלועין קטנות כלומר דבאותו מין עצמו זה נואף וזו נואפת הוא אומר להראו' את יופי' והיא לכן נתכוונה שיסתכלו ביופי', ובמס' סוכה [ד' נו] גבי הא דתנן התם רי"א הנכנס נוטל שבע פי"ז חלות מן לחם הפנים והיוצא נוטל הה' אמר בגמ' והני תרתי מאי עבידתיהו אר"י בשכר הגפות דלתות ונימא לי' דל בדל א' אביי בוצינא טבא מקרא פי' רש"י משל הדיוט הזא האומר לחבירו דלעת קטנה אני נותן לך במחובר אם תרצה להניחה עד שתגדיל ותעשה קרא תניחה טוב ליטלה מיד כו', וכתבו התוס' ור"ת מפ' שע"כ בוצינא וקרא שני מיני' הם דקשואים מתרגמינן בוצינא ודלעת היינו קרא כו', ומפ' ר"ת שהקישות מין פרי קטן מדלעת שמהר להתבשל ויכול לתולשו מיד והדלעת גדולה ואינה ממהרת להתבשל ואין יכול לתולשה עד לאחר זמן ואוהב אדם דבר מועט לאלתר מדבר מרובה לאחר זמן והשתא לפי' ר"ת תקשה מהא דשמעתין דאיהו בקרא ואיתתא בבוצינא דאי שני מינין הם אין המשל דומה למשול, וראיתי בתשובת מהר"'ם מינץ (סי' קי) דכתב מההיא דאיהו בקרא דשמעתין שפי' התוס' שנץ בשם ר"ש איהו בקרא שהעלים גדולי' מכסים אותה ואיתתא בבוצינא שהעלים קטנים ואינם מכסים אותה כלומר עוד היא מזנה בפרהסיא יותר ממנו עכ"ל ולהאי פירושא דברי ר"ת נכונים ולק"מ:
מלמד שפרחה בה צרעת ה"ג במתניתא תנא בא גבריאל ועשה לה זנב. ובספרי' דידן חסר הא דבמתנית' תנא ופיר' הראב"ן דמאלי' דרש לה כתיב הכא האליה וכתיב התם השוק עם האלי' דהיינו הזנב:

דף יג עמוד א

שירדה לרחוץ מגילולי בית אביה. פי' רש"י לרחוץ לטבול לשום גירות, לכאור' משמע שטבלה לשם גירות דקיימ"ל גר צריך טבילה והא ליתא דז"א אלא בבא ליכנוס לקדושות ישראל לצאת מתורת בני נח דהא נ"ל הא מדור המדבר שמלו וטבלו כשבאו לקבל את התורה בפ"ב דמס' כריתות [דף י] ובפ' הערל וה"נ עבד כנעני כשיוצא מתורת ב"נ ובא לכנוס לכלל מצות שהנשים חייבת בהן בעי טבילה כדאמרינן בפ"ד דיבמות אבל באותו זמן עדיין כולן הי' עליהם תורת ב"נ וטבילה זו למה ובספ"ק דסוטה (דף יב) דרשינן ותרד בת פרעה לרחיץ על היאור אר"י משום רשב"י מלמד שירדה לרחוץ מגילולי אביה וכה"א אם רחץ ה' את צואת בנות ציון ופי' רש"י וכה"א שהרוחץ ומתנקה עוונו קרוי רחיצה משמע דהא גופא מה שכפרה בגולולי אביה הוא דמקרית רחיצה:

דף יג עמוד ב

וכי אחי אביה הוא כו׳. ק"ל הא מצינו לאברהם דאמר ללוט שהיה בן אחיו כי אנשים אחים אנחנו אלמא אח עם בן אחיו אחים מיקרו, וא"כ הה"נ בן אחותו כיעקב עם לבן אחים מיקרו, ומאי ק"ל והלא בן אחות אביה הוא ואע"פ שרש"י פי׳ בפי׳ התורה בשם מדרש האגדה הא דא"ל אברהם ללוט כי אנשים אחים אנחנו שהיו דומין בקלסתר פנים ולאו משום שהיה ב"א ק"ל אח, ובגמ׳ דידן ל"מ הכי דבפ"ב דיבמות (דף יז) נ"ל לרבה דיבום נוהג באחים מן האב דילפינן אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן מן האב ולא מן האם ופ׳ לילף אחוה אחוה מלוט דכתיב אנשים אחים אנחנו פי׳ רש"י ותתיבם אשת אחי אביו שהרי ב"א היה, אלמא הא דקרו לי׳ אח מחמת קורבה הוא דב"א כאח וה"ה בן אחותו וממילא אח האם קרוי אח לבן אחותו וה"נ כתיב וישמע אברם כי נשבה אחיו ש"מ דלוט קרוי אח לאברהם וא"כ ה"ה יעקב ללבן ואע"ג דאיכא למימר הא דאח וב"א קרו אח היינו משום דבני בנים ה"ה כבנים וה"ל לוט ב"א אנרהם כאילו הוא בן תרח אבי אברהם דמה"ט אמר אברהם על שרה אשתו שהיתה בת אחיו בת הרן אמנה אחות ב"א היא משום דב"ב ה"ה כבנים, וה"ל כאילו היא בת תרח כדפי' רש"י בפי׳ התורה וה"מ בס"פ ד"מ [ד׳ נח] דאמר התם ה"ק קורבה דאחוה אית לי בהדה מן האב ולא מן האם הא בני בנות נמי ה"ה כבנים כדנ"ל בפ"ו דיבמות שם דמני מכיר יחדו מחוקקים וא"כ בן אחות נמי כאחיו הוא ואעפ"י שלכאורה מהאי סוגיה דפ"ב דיבמות יש לדחות קושי׳ זו גבי הא דאמר התם מדהל"ל ריעים וכתיב אחים ש"מ לאפנויי מ"מ למדקדק היטיב יראה שאין ממש בדחוי זה וי"ל דהכא דייק מדכתיב כי אחי אביה וכי בן רבקה הוא ובבן רבקה לחוד סגי אחי אביה דקאמר ל"ל ש"מ כאחיו ממש קאמר וברמאות קאמר כדמסיק:
וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי. הק' התוס' והא לא היה שם הבחנה ג׳ חדשים שהרי בכל יום היה אותו רשע מצוי אצלה ותי' שהיתה משמשת במוך מיהו באגדה אמרינן שדריוש האחרון שבנה הבית היה טהור מאמו וטמא מאביו שהי׳ בנה של אסתר מאתשורוש אלמא נתעברה ממנו ולא שמשה במוך וא"ל דוודאי בשעת שימושו של אותו רשע היה מתירא לשמש במוך אלא בשעת שימוש מרדכי היתה משמשת במוך משום הבחנה כדי שלא תתעבר ממרדכי:
ועל הכלאים. פי׳ לעקור כלאי זרעים הגדילין בשדות ונ"ל דסתמא דהאי משנה כר' עקיבא אתיא דתניא בפ"ק דמ"ק [דף ב] המנכש והמחפה בכלאים לוקה רע"א אף המקיים, דאלו לרבנן מקיים כלאים ליכא איסורא וא"צ לעקור והא ל"ל כדאמר' בירושלמי רפ"ח דכלאים אהא דתנן התם כלאי הכרם וכלאי זרעים אסורין מלזרוע ולקיים, מה כר"ע אר"י ד"ה היא הכל מודים באיסור שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה דלר"ע לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ולרבנן אין לוקין עליו מיהי אסור מה"ת כהדא דתנא המחפה בכלאים לוקה, דע"כ לגמ׳ דידן ליתא אלא לרבנן ליכא איסורא כלל במקיים ואפי׳ במקיים ע"י ממשה אינו לוקה וראי׳ לזה מהאי דפ"ה דע"ז [דף סד] דרצה לפשוט דשרי לשכור בי"נ דאע"ג דרצה בקיומו הואיל ומיעוטי תיפלה הוא ש"ד מהא דתניא אין עודרין עם הנכרי בכלאים אבל עוקרן עמו כדי למיעוטי את התיפלה סברוה מני ר"ע היא דא׳ המקיים בכלאים לוקה ואלו למעוטי תיפלה שרי ודחי לא הא מני רבנן היא ופריך אי רבנן מ"א עוקרים אפי׳ קיומי נמי ש"ד, וש"מ דלרבנן ליכא איסורא כלל במקיים דאי איכא אסורא אלא דאין לוקין עליו במקיים שלא ע"י מעשה אפי' אי מוקמית לה כרבנן אכתי ש"מ דלמיעוטי תיפלה ש"ד כיון דמקיים בכלאים אסור מה"ת שלא עי"מ אלא שאין לוקין עליו ועוד נ"ל לגמ' דידן ע"כ כי פליגי במקיים עי"מ דוקא דאי בשלא עי"מ אפי' לר"ע לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו כדמוכח בפ"ג דמכות (דף יו) כמ"ש התוס' שם

דף יד עמוד א

מ"ח נביאים נתנבאו להם לישראל. רש"י חשיב ט"ו נביאים בפרטות ומסיים שנים לא ידעתי, ואני תמה הא איכא אלעזר בן אהרן הכהן שנתייחד הדיבור אליו עם משה למנות את ישראל כדכתיב בפ' פנחס, ועוד אליהו כן ברכאל הבוזי שהי' נביא והי' ישראל כדכתי' ממשפחת רם כדאמרי' בס" פ"ק דב"ב [דף טו] ואע"ג דחשיב לי' התם בין ז' נביאים שהי' להם לא"ה משום דעיקר נבואותו לא"ה מ"מ כיון דישר' הוי יש לחשבו במ"ח נביאי' שנתנבאו לישראל ועוד כיון דכולהו הוי' עיקר נבואתייהו לישראל משום אחד לא דקדק התנא כ"כ להוציאו מן הכלל ועל פירש"י דחשיב לברוך ונרי' שרי' מחסי' מרדכי בלשן אע"ג דאמרינן לקמן דכל אלו נתנבאו בשנת ב' לדריוש מ"מ הא אמרי' בסמוך הרבה נביאי' עמדו להם לישראל כפלים כיוצאי מצרים ול"ח אלא נבואה שהוצרכה לדורות ושלא הוצרכה לא נכתבה אלמא אותן נביאים דחשיב נבואתן נכתבה, והא אילו אעפ"י שהיו נביאים כיון דלא נכתבה נבואתן ע"כ אינם ממנין מ"ח נביאי' דחשיב:
מה מעבדות לחירות אמרינן שירה. פירש"י ביציאות מצרים אמרו שירה על הים, וק"ל טובא, חדא דשירה זו לא הוקבע חובה לדורות אלא לשעה בשעת הנס לחוד אמרוהו, ועוד נס שעל הים לאו מעבדות לחירות לחוד היה אלא ממות לחיים נמי, כדכתיב המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות, ועוד הא דפריך בסמוך א"ה הלל נמי נימא ואי האי ק"ו מעבדות לחירות אשירה שעל הים קאי הא קריעת ים סוף הי' בשביעי של פסח ואותו היום ל"א הלל דהא בפ"ב דערכין חשיב כ"א יום שגומרין את ההלל ובחג המצות לא חשיב אלא י"ט ראשון לחוד ולא ז' שלו וגם בשעת הנס ליכא למ"ד שאמרו הלל אלא יחידאי לחוד בפ"י דפסחי' (דף קיז) ר"א וראב"י דאמרו משה וישראל אמרוהו בשעה שעמדו על הים וחכמים וכולהו תנאי פליגו עליהם התם, ול"נ דה"פ מה מעבדות לחירות אמרי' שירה אהלל קאי דאמרינן ביום א' דפסח שהוא יום יצ"מ וס"ל כחכמים דאמרו בפ"י דפסחים שם נביאים שבהם תקנו לישראל שיהי' אומרים אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהם ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן ממיתה לחיים לכ"ש, והיינו דפריך א"ה הלל נמי נימא כמו שאומרין ביום יצ"מ שהוא יט"ר של פסח ואל תתמה למאי דפרי' דקרו להלל שירה דהא בסמוך פריך אהא דרב נחמן דאמר קרייתא זו הלילא ואדרבא מהא דהכא משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה אלמא הלל נמי שירה מיקרו ושם בפ"ב דערכין אמרי' פורים דאיכא ניסא לימא אר"י לפי שא"א שירה על נס שבח"ל ופריך והרי יצ"מ דנס שבח"ל הוא ואמרי' הלל הרי דקרו להלל שירה מדפריך והרי יצ"מ כו' ואמרי' הלל מוכח כדפי':
יצ"מ דנס שבח"ל הוא היכי אמרי' שירה. פי' הלל כדאמרי' בערכין להדיא וכמ"ש בסמוך, וק"ל מאי פריך מיט"ר של פסח שאומרי' הלל דילמא לאו משום נס אומרי' אותו אלא מפני שהוא מועד מידי דהוה אעצרת וסוכות דלא נעשה בהם נס ואפ"ה אמרי' אותו ואפי' ר"ח ה"ל למימר אלא דלא איקדש בעשיית מלאכה וה"נ הלל בר"ה וי"כ הל"ל אלא משום דמלך יושב על כסא דין כדאמרי' התם הא לאו הכי הוי אמרי' בהו הלל, א"כ יט"ר של פסח מהראוי לומר בו הלל מצד עצמו דאיקרי מועד דאיקדש בעשיית מלאכה ולא משום לתא דניסא וי"ל הא דפריך והרי יצ"מ אהלל שאמרי' בליל יט"ר של פסח קא קשי' ליה דהא לאו משום לתא דרגל אמרינן ליה אלא משום לתא דניסא הוא, דהא בשאר רגלים א"א הלל בלילה אלא ביום לחוד והכא אמרי' הלל כדתנן בפסחים פ"ט (דף צה) ש"מ משום לתא דניסא אמרי' ליה בלילה מ"מ אכתי קשיא לי דהא פריך התם ר"ח דאיקרי מועד לימא ומשני לא איקדש בעשיית מלאכה דכתיב השיר הזה יהי' לכם כליל התקדש חג לילה המקד' לחג טעון שירה שאין מקוד' לחג אין טעון שירה והשתא אי הלל זה אינו מעין הלל דמועדות מאי ראי' מהא דא"א הלל ביום של ר"ח דאקרי מועד משום דלא אתקדש בע"מ הא אינו ממעטו אלא לילה דכוותיה דהשיר אינו בא בגלל מועד דהא שיר של כל המועדות אינם אלא ביום אבל לא בלילה וקא ממעט פסח שני דאין טעון הלל בליל אכילתו כדאמרי' התם הואיל ולא איקדש בעשיית מלאכה אבל ר"ח דאיקרי מועד ה"נ דטעון הלל ביומו אע"ג דלא איקדש בע"מ ובחידושי לפרק ד' דמס' תענית יתבאר עוד:
כיון שגלו חזרו להכשרו הראשון. נ"ל דהא תלי' כה"ט דס"ל כמ"ד ק"ר לא קדשה לע"ל כדאמרינן לעיל [דף יוד] וכמו שבטל קדושת הארץ לכל מצות התלויות בארץ ושוות לח"ל הכי נמי בטל לענין זה ואע"ג דהאי דבטלו לענין מצות היינו להקקל לדמותה לח"ל אבל לענין שירה אם אתה מדמה אותה לח"ל אין מן הראוי לומר שירה כלל אחר שגלו אפי' על נס דא"י דפקע קדושתה לגמרי כ"ש של ח"ל, יש לומר כל דבר חוזר למילתה קמייתא מש"ה לענין מצות התלוית בארץ כיון דפקע קדוש׳ הארץ הדרא למילתא קמייתא קודם שנתקדשה שהיתה פטורה אבל לענין שירה אי אמרת הדרא למלתא קמייתא עד שלא נתקדשה הא הוכשרו כל ארצות לומר שירה והא מילתא דשירה דמי להיתר במות דעד שלא הוקם המשכן הותרו הבמות ונאסרו וחזרו להיתרו וכן קדושת המקדש לר"י לעיל וה"ט משום דכל דבר חוזר למילתא קמייתא והא מצינו לר"נ בפ"ב דשבועות (דף יו) דס"ל בהדי׳ לענין קדושת המקדש דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא אם שלא נחלק בין קדושת המקדש דתלוי במחיצות לקדושת א"י וע"ד שפי' התוס' בפ"ו דזבחים [[זבחים סא א|(דף סא):

דף יד עמוד ב

מורד במלכות הוא ול"צ למידיינה. הקשו התוס' א"כ היאך דרשינין בפ' אד"מ [דף לו] דדיני נפשות מתחילין מן הצד מדכתיב גבי נבל ויחגרו איש חרבו ויחגור גם דוד חרבו והא מורד במלכות הוי ולא בעי למדייני', וע"ק מפ' בהמה יוצאת [דף נו] גבי אורי' שהי׳ לו לדונו בסנהדרין ואמאי והא מורד במלכות הוי ותי׳ דהכא הכי פי' מורד במלכות הוי ול"צ למידיינה כשאר דיני נפשות שדנין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה אלא אפי' בו ביום גומרים לחוב והיינו הא דק"ל וכי דנין דיני נפשות בלילה היה לך להמתין לגמור עד למחר והוא השיב לה מורד במלכות הוא וא"צ להמתין עד למחר אבל לדונו ודאי צריך וק"ל הא שם בפ' במה בהמה מהפך רבי בזכותא דדוד שלא חטא