משנה כתובות ט ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ט · משנה ב | >>
מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין, והיה לו פקדון או מלוה י ביד אחרים.
רבי טרפון אומר, ינתנו לכושל שבהן.
רבי עקיבא אומר: אין מרחמין בדין; אלא ינתנו ליורשין, שכולן צריכין שבועה, ואין היורשין צריכין שבועה.
משנה מנוקדת
מִי שֶׁמֵּת, וְהִנִּיחַ אִשָּׁה וּבַעַל חוֹב וְיוֹרְשִׁין,
- וְהָיָה לוֹ פִּקָּדוֹן אוֹ מִלְוֶה בְּיַד אֲחֵרִים.
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין;
- אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁין,
- שֶׁכֻּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה,
- וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה:
נוסח הרמב"ם
מי שמת - והניח אישה, ובעלי חוב, ויורשין,
- והיה לו פיקדון או מלווה - ביד אחרים,
- רבי טרפון אומר:
- ינתנו - לכושל שבהן.
- רבי עקיבה אומר:
- אין רחמים בדין,
- אלא ינתנו - ליורשין,
- שכולן - צריכין שבועה,
- ואין היורשין - צריכין שבועה.
- רבי טרפון אומר:
פירוש הרמב"ם
כושל - נקרא בעל חוב, ונקרא בזה השם לפי שאינו גובה את חובו מן המטלטלין, לפי שאלו הדינים ניבנים על זה העיקר והוא שהמטלטלין לא משתעבדי לבעל חוב.
וזה הדין אין אנו דנין אותו היום, אבל דנין שהמטלטלין משתעבדי לבעל חוב, ואין ליורש ירושה עד שיגבו החובות. והכתובה חוב מן החובות.
ואם הניח קרקע, כל מי שקדם חובו יגבה חובו ראשון ראשון, והמותר יגבה הבא אחריו. ואם זמן החובות כולם בזמן אחד ואין הממון מספיק לכל החובות, יקח כל אחד ואחד כפי חלקו, ועוד יתבאר כיצד יחלוקו בפרק של אחר זה (הלכה ג).
ואם הניח מטלטלין, אין הפרש בין בחוב המוקדם ובין המאוחר אלא כל הקודם בהן זכה, ואין מוציאין מרשות מי שזכה במטלטלין. ואם לא קדם אחד מהן יחלקו המטלטלין, כפי מה שיתבאר בפרק שלאחר זה (הלכה ד):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
ינתנו לכושל שבהן - אית דמפרשי, למי ששטרו מאוחר, שהוא כושל וחלש שבכולן שאינו יכול לטרוף לקוחות הקודמים לו. יא ואית דמפרשי, לכתובת אשה, יב והיא קרויה כושל שאין דרכה לחזור אחר נכסי המת ולבקש היכן יש לו קרקע כמו האיש. ואע"ג דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ולא לכתובת אשה, הכא דלאו ברשותייהו מנחי, סבירא לר' טרפון דמוציאין מיד הלוה או מיד שהפקדון אצלו ונותנין לבעל חוב ולכתובה יג:
ינתנו ליורשים - ולא מהניא תפיסה יד:
שכולן צריכין שבועה - שהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכל זמן שלא נשבעו אין אנו יודעים אם יש להם עליו כלום, הלכך משמת המת זכו בהן היורשים וברשותן הן:
פירוש תוספות יום טוב
והיה לו פקדון או מלוה. צריכא דאי תנא מלוה. בהא קאמר ר' טרפון משום דמלוה להוצאה נתנה ואינה קיימא בעין דמחסרא גוביינה משום הכי אמר רבי טרפון דלא מנחי ברשותא דיתמי אבל פקדון דאיתא בעיניה אימא מודה ליה לר' עקיבא [דכל היכא דאיכא ברשותא דיתמי איתא] ואי תנא הא. בהא קאמר ר' עקיבא כו'. גמרא:
לכושל שבהן. כתב הר"ב אית דמפרשי למי ששטרו מאוחר כו' מסיים בגמרא והוא כשר. פירש [רש"י] והדבר כשר והגון לעשות כן. ואית דמפרשי לכתובת אשה מסיים בגמרא משום חינא ופירשו התוספות שימצאו הנשים חן בעיני האנשים ויהיה להן קופצים יותר. ומ"ש הר"ב ואע"ג דמטלטלי כו'. הכא דלאו ברשותייהו קיימי כו'. כך כתב רש"י וכתב הרב רבינו נסים דצריך לומר דר' טרפון ס"ל כר' מאיר. דאמר [פרק דלעיל מ"ז] דמטלטלי משתעבדי לכתובה דאי לא תימא הכי תינח ב"ח דאיכא למימר דכל שלא זכו בהן יורשים לאו מטלטלי דיתמי נינהו ומשתעבדי לבע"ח אבל לכתובה אמאי. דלא עדיפא מטלטלי דברשות אחרים מאותם שהם ברשות הבעל מחיים דלא משתעבדי לכתובה לרבנן דר"מ:
ינתנו ליורשים. כתב הר"ב ולא מהני תפיסה אלא א"כ מחיים [דבעל] דההיא שעתא לא שייכא שבועה ולא קרינא ביה הבא ליפרע מנכסי יתומים וכו' וכיון דאין צריכין שבועה זכו במה שבידם. תוספות. [*ומשום ב"ח יהיב ר' עקיבא להך טעמא. דלענין כתובה בלאו הכי מטלטלי לא משתעבדי לכתובה אפילו מיניה כמו שאכתוב בנדרים פ"ט מ"ה. ובירושלמי הביאו הרא"ש מבואר נמי. דבלאו הכי לא אמר ר"ע לטעמו אלא לרווחא דמלתא]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על המשנה) פקדון או מלוה. צריכא. דאי תנא מלוה, בהא קאמר רבי מרפון משום דמלוה להוצאה ניתנה ואינה קיימא בעין דמהסרא גוביינא משום הכי אמר ר' טרפון דלא מנחי ברשותא דיתמי, אבל פקדון דאיתא בעיניה אימא מודה ליה לר' עקיבא דכל היכי דאיתא ברשותא דיתמי איתא. ואי תנא הא, בהא קאמר ר' עקיבא כו'. גמרא:
(יא) (על הברטנורא) מסיש בגמרא, והוא כשר. פירש רש"י, הדבר כשר והגון לעשות כן:
(יב) (על הברטנורא) [מסיים בגמרא] משום חינא. ופירשו התוס', כדי שימצאו הנשים חן בעיני האנשים ויהיה להן קופצים יותר:
(יג) (על הברטנורא) וצריך לומר דסבירא ליה דמטלטלי משתעבדי לכתובה. ועתוי"ט:
(יד) (על הברטנורא) אלא אם כן מחיים דבעל, דההיא שעתא לא שייכא שבועה ולא קרינן ביה הבא ליפרע מנכסי יתומים כו' וכיון דאין צריכין שבועה זכו במה שבידם. תוספות:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מי שמת והניח וכו': תוס' בפירקין דלעיל דף פ"ב. ודפ"ק דב"ב דף ה' ודפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ה) ובפ' יש בכור (בכורות דף נ"א.) ובתשובות הרשב"א ז"ל סי' תתקי"ד:
ינתנו לכושל שבהן: פליגי בה תנאי ואמוראי בגמרא דר' בנימין ס"ל לכושל שבראיה וה"נ אמר ר' יוסי ב"ר חנינא ור' אלעזר אמר לכתובת אשה משום חנא וה"נ אר' יותנן אלא שבירוש' לשונו לכושל שבגופו ע"כ ופי' רש"י ז"ל לכושל שבראיה היינו מי ששטרו מאוחר: [הגה"ה אבל רב אלפס ז"ל פי' מאי כושל בעל חוב ואמאי קרי ליה כושל דלא גבי אלא בראיה אבל אשה גובה בתנאי ב"ד והכריח הרא"ש כפי' רש"י ז"ל מדלא קאמר ר' יוסי בר' חנינא לבעל חוב מפני שהיא כושל שבראיה כדאמר ר' יוחנן לכתובת אשה משום חנא ומדקאמר לכושל שבראיה משמע איזה מהן שהוא כושל שבראיה וכן שני ב"ח ינתנו למאוחר ע"כ. ולפי' רש"י ז"ל אם האשה והב"ח שניהם זמנם שוה אפילו ר' בנימין יודה דיהבינן לכתובת אשה משום טעמא דתנא וכן כתבו תוספות ז"ל לקמן בפירקין דף פ"ו]: ובירושלמי אמרינן מלוה בשטר ומלוה בעדים ינתנו למלוה בעדים והיינו טעמא דמי שהוא מאוחר או שהלוה בעדים אילו לא ינתן להם יפסידו ומי שהוא מוקדם וכן מלוה בשטר יכולין לגבות מן הלוקח ואע"ג דלא משתעבדי מטלטלי דיתמי לא לבעל חוב ולא לכתובה הכא דלאו ברשותייהו מנחי ס"ל לר"ט דמוציאין מיד הלוה או מיד מי שהפקדון אצלו ונותנין לב"ח שלו או לכתובה שנתחייב בהן המת מחיים וכ"ת תינח ב"ח דאיכא למימר דכל שלא זכו בהן יורשין לאו מטלטלי דיתמי ומשתעבדי לב"ח כו' דאמר דמטלטלי משתעבדי לכתובה ההר"ן ז"ל [ע' תוי"ט]: ופי' ה"ר שלמה ז"ל משום חנא שימצאו האנשים חן בעיני הנשים ויהיו נשאות להן שלא תדאגנה להפסיד כתובתן וכתבו תוס' ז"ל דר"ת ז"ל פי' שימצאו הנשים חן בעיני האנשים ויהיו להם קופצים יותר וכן מפ' בערוך ובירוש' וכן משמע לקמן בפ' אלמנה נזונת דפריך למ"ד משום חנא יורשיה מאי חן איכא ומשני שירשתה בתה או אחותה פי' שאף היא צריכה שיקפצו עליה בני אדם ולפי' הקונט' נמי יש לפרש דכיון שרואות בתה ואחותה שכך בקל באה להם כתובה נשאת יותר ברצון לאנשים ואל תתמה דהכא יפה כח האשה מכח ב"ח משום חנא ולענין זבורית תנן בהניזקין דב"ח בבנונית וכתובת אשר בזבורית וגרעו כחה מכח ב"ח משום דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא ולא חשו משום חנא לעשות דינה בבנונית כבעל חוב דאין לדמות תקנות חכמים זו לזו כענין שמצינו משקה בי מדבחייא דכן שהקלו שלא להרבות טומאה במקדש ולענין כמה דברים החמירו יותר כדאמרינן בפסחים עכ"ל ז"ל:
שכולן צריכין שבועה: כתב הר"ן ז"ל מיהו טעמא דשבועה לאו דוקא אלא משום דבעינן למימר דנכסי כל היכא דאיתנהו בחזקת יורשין איתנהו והכי איתא בירושלמי הגע עצמך שפטרום מן השבועה זו תורה וזו אינה תורה ע"כ. פי' עיקר טעמיה דר' עקיבא משום דנכסי כל היכא דאיתנהו ברשותא דיתמי איתנהו אבל בעל חוב מחוסר גוביינא ונקט טעמא דשבועה שאינה אלא תקנת חכמים ולא מן התורה לאלומי למילתיה. וביד פי"א דהלכות מלוה ולוה סי' ז':
תפארת ישראל
יכין
והיה לו פקדון או מלוה: נקט פקדון לרבותא דר"ט, אף דבעין הוא, וסד"א דהו"ל כאילו הן ברשות יורשין. ונקט מלוה לרבותא דר"ע, אף דלהוצאה נתנה, ינתן ליורשים, מיהו בהיה ביד יורשים לכ"ע זכו הן בהם, דהרי קיי"ל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וכמבואר במ"ג:
ינתנו לכושל שבהן: יש אומרים להיותר חלש בזכותו, ששטרו מאוחר מכולן שאינו יכול לגבות ממשועבדים, לו ינתן בני חורין אלו. וי"א ינתן לאשה שחלשה בגופה לחפש אחר נכסים אחרים לגבות מהן, תטול מטלטלים אלו. ואף דמטלטלים לא משתעבדו לכתובתה ולב"ח. שאני הכא שהן ביד אחרים:
שכולן צריכין שבועה: ככל הגובה מיורשים:
ואין היורשין צריכין שבועה: נ"ל דר"ל כיון שצריכים שבועה ולא היורשים, הו"ל כאילו המטלטלים ביד היורשים, ולא משתעבדי לב"ח, וגם תפיסה לא מהני רק בתפסו הן עצמן בחיי הבעל, דאז א"צ שבועה. וקיי"ל כר"ע. מיהו לדידן דמטלטלי משתעבדי לכתובתה וב"ח, ינתן לב"ח שמפסיד בעין, ולא לאשה שלא נתנה כלום, ובתפס' יש פלוגתא אי מהני [ק"ב]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת