משנה כתובות ט א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ט · משנה א | >>
הכותב לאשתו: דין ודברים ה אין לי ו בנכסייך, הרי זה אוכל פירות בחייה.
ואם מתה, יורשה.
אם כן, למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך? שאם ז מכרה ונתנה, קיים.
כתב לה: דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן, הרי זה אינו אוכל פירות בחייה.
ואם מתה, יורשה.
רבי יהודה אומר: לעולם אוכל פירי פירות, עד שיכתוב לה: דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולםח.
כתב לה: דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן (ובפירי פירותיהן) בחייך ובמותיך, אינו אוכל פירות בחייה.
ואם מתה, אינו יורשה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם מתה, יירשנה, מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה, תנאו בטלט.
הַכּוֹתֵב לְאִשְׁתּוֹ: דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ,
- הֲרֵי זֶה אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ;
- וְאִם מֵתָה, יוֹרְשָׁהּ.
- אִם כֵּן, לָמָּה כָּתַב לָהּ: דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ?
- שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה, קַיָּם.
- כָּתַב לָהּ: דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן,
- הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ;
- וְאִם מֵתָהּ, יוֹרְשָׁהּ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לְעוֹלָם אוֹכֵל פֵּרֵי פֵּרוֹת,
- עַד שֶׁיִּכְתֹּב לָהּ:
- דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵּרוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם.
- כָּתַב לָהּ: דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי בִּנְכָסַיִךְ וּבְפֵרוֹתֵיהֶן וּבְפֵרֵי פֵּרוֹתֵיהֶן בְּחַיַּיִךְ וּבְמוֹתִיךְ,
- אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ;
- וְאִם מֵתָה, אֵינוֹ יוֹרְשָׁהּ.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- אִם מֵתָה, יִירָשֶׁנָּה;
- מִפְּנֵי שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה,
- וְכָל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָּטֵל:
- אִם מֵתָה, יִירָשֶׁנָּה;
הכותב לאשתו - דין ודברים אין לי בנכסיך,
- הרי זה - אוכל פירות בחייה,
- ואם מתה - יורשה.
- אם כן, למה כתב לה - דין ודברים אין לי בנכסייך?
- שאם מכרה ונתנה - קיים.
- כתב לה - דין ודברים אין לי בנכסיך, ובפירותיהן,
- הרי זה - אינו אוכל פירות בחייה,
- ואם מתה - יורשה.
- רבי יהודה אומר:
- לעולם - הוא אוכל פירי פירות,
- עד שיכתוב לה - דין ודברים אין לי בנכסייך, ובפירותיהן, ובפירי פירותיהן, עד לעולם.
- כתב לה - דין ודברים אין לי בנכסיך, ובפירותיהן, ובפירי פירותיהן, בחייך ובמותיך,
- הרי זה - אינו אוכל פירות בחייה,
- ואם מתה - אינו יורשה.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- אם מתה - יירשנה,
- שהתנה - על הכתוב בתורה,
- וכל המתנה על הכתוב בתורה - תנאו בטל.
זאת הכתיבה מועלת לה כשכתב לה ועודה ארוסה, על העיקר אשר אצלנו נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא יירשנה, או אם קנו מידו אפילו לאחר הנשואין.
ופירי פירות - הוא שתמכור האשה הפירות אשר נסתלק מהם הבעל וילקח בדמיהן קרקע, הנה בעל יאכל פירות זה הקרקע ואף על פי שאין לו בגוף הקרקע כלום, שהוא לא סילק נפשו אלא מן הפירות הראשונים בלבד, כי מה שאמר אין לי בנכסיך ובפירותיהן, אבל פירי פירות אוכל לפי דעת רבי יהודה, עד שיכתוב ובפירי פירותיהן עד לעולם.
ומה שאמר רבן שמעון בן גמליאל שהתנה על מה שכתוב בתורה, הוא טעם שאינו אמיתי לפי שהעיקר אצלנו ירושת הבעל דרבנן אבל עשו חיזוק לה כשל תורה.
ולכך הלכה כרבן שמעון בן גמליאל במה שאמר יירשנה מצד הטעם שזכרנו.
והלכה כרבי יהודה:
הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיר - בעודה ארוסה כותב לה, לכשתנשאי לי דין ודברים אין לי בנכסיך. אע"ג דלא קנו מיניה א, מוכרת ונותנת ומכרה קיים, שנחלה הבאה לאדם ממקום אחר ב אדם מתנה עליה שלא יירשנה ג. ואי קנו מיניה, אפילו לאחר שנישאת ד מכרה קיים, אבל פירות אוכל, ואם מתה יורשה, דהכי משמע, בנכסיך אין לי דין אבל בפירותיהן יש לי דין, וכל זמן שהן נכסיך שאת בחיים אין לי דין ודברים בהם, הא לאחר מיתה יש לי בהם דין ודברים:
רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות - בגמרא מפרש אלו הן פירות ואלו הן פירי פירות, הכניסה לו קרקע ועשתה פירות אלו הן פירות, מכר אלו הפירות ולקח בהן קרקע ועשתה פירות הרי הן פירי פירות. וכשאמר לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן בלבד, אוכל פירי פירות לדברי ר' יהודה, דהא לא סליק נפשיה אלא מן הפירות בלבד. והלכה כר"י:
רשב"ג אומר אם מתה יירשנה מפני שמתנה על מה - שכתוב בתורה. דכתיב (במדבר כז) וירש אותה, מכאן שהבעל יורש את אשתו. אבל מסקנא דמלתא, שירושת הבעל את אשתו אינו מן התורה אלא מדרבנן, וקרא אסמכתא בעלמא. ואף על פי כן הלכה כרשב"ג לא מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה אלא שחכמים עשו לה חיזוק כשל תורה:
הכותב לאשתו וכו'. פירש הר"ב אע"ג דלא קנו מידו וה"ה לאומר בלבד דמהני כדתני ר' חייא האומר. גמרא. ומ"ש הר"ב שנחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר פירש"י שאינה ירושת אבותיו אלא ע"י מעשיו תבא לו כגון נחלת אשתו הבאה לו ע"י נשואין שלו דהואיל ומשום תקנתא דידיה תקון רבנן והוא בא למחול עליה מחול. ומקשה בגמרא א"ה אפילו נשואה נמי ומשני דכיון שנשאה הרי הוא כשותף בנכסיה וכיון שנכסים שלו צריך [לשון] מתנה ואין מועיל לשון דין ודברים. ומ"ש הר"ב אדם מתנה עליה שלא יירשנה. הכי איתא בגמרא. ומייתי ראיה דכמו שאם יתנה בהדיא שלא יירשנה דמהני הוא הדין נמי לענין שאר תנאים שיכול להתנות ומהני אלא דהכא בתנאי זה אינו בכלל שלא יירש כמו שמפרש הר"ב בסמוך. ומ"ש הר"ב ואי קנו מיניה לאחר שנשאת כדמפרש טעמא בגמרא דמגופה של קרקע קנו מידו ומתנה גמורה היא:
דין ודברים. נ"ל דבלשון דין אין לי בלחוד הוי סגי שהרי מסלק עצמו שלא יהיה לו דין על אלו הנכסים ומה לו עוד ולא נקט ודברים אלא לשופרא בעלמא שכן דרך בני אדם לומר שאפילו בדברים לאוקמי לה בדינא ודיינא מסלק עצמו:
אין לי. לשון חכמים הוא לומר אין לי במקום לא יהא לי. רשב"ם פ' חזקת דף מ"ג:
שאם מכרה ונתנה קיים. והקשה הר"ן דהא בלאו תנאה נמי הכי דינא כדתנן ריש פרק דלעיל עד שלא נשאת ונשאת אם מכרה ונתנה קיים ואע"ג דאמרינן לעיל אמרו ליה לרבן גמליאל הואיל וזכה באשה כו' בעיא בעלמא היא ורבן גמליאל לא חש לה וראיה לדבר דמתמיהין בגמרא עלייהו דרב ושמואל דאמרי דבין נפלו לה משנשאת כו' הבעל מוציא כו'. [כמ"ש הר"ב לעיל לפסק הלכה] כמאן ואמרינן כרבותינו ולא אמרינן כאמרו לו. [וי"ל] דמהא שמעינן דהאי תנאי מהני אפילו לנכסים שנפלו לה אחר שנשאת דלכ"ע מכרה בטל ואם כתב לה דין ודברים בעודה ארוסה מכרה קיים ע"כ. וכן מסיק הרא"ש. ובתוספות בד"ה רב אשי כו' כתבו תימה אמאי קתני שאם מכרה ונתנה קיים דיעבד. לכתחלה נמי תמכור עכ"ל. ולתרץ תמיהתם איכא למימר דאה"נ דאפילו מוכרת לכתחלה ודקתני בלשון דיעבד איידי דר"פ דלעיל דקתני דיעבד תנא נמי הכא דיעבד. ואם נפשך לומר כן אף קושיית הר"ן מסולקת דלהכי מהני תנאה דאפילו לכתחלה יכולה שתמכור. וכבר כתב הטור סימן צ"ב בשם ר"י דס"ל שאין תנאי דבעודה ארוסה מועיל בנכסים שנפלו לה משנישאת וא"כ ע"כ לתרץ קושיית הר"ן צ"ל דלכתחלה מועיל התנאי:
עד עולם. דאי לא כתב לה עד עולם. ה"א פירי דפירי פירות אכיל להכי איצטריך עד עולם ואי כתב לה עד עולם ולא כתב לה פירי פירות ה"א לעולם אפירותיהן קאי ופירשו התוספות דהוה אמינא עד עולם אפירות שבחייה ושבמותה לא יאכל פירות להכי איצטריך פירי פירות לומר דלא יאכל לעולם לא פירות ולא פירי פירות. [*ומ"ש הר"ב והלכה כר"י עיין בדבור דלקמן]:
כתב לה כו' ובפירי פירותיהן. הכי גרסינן ברוב ספרים וצ"ל דסתם לן כר' יהודה. והא דלא תני נמי עד עולם שמא לא חש להאריך אלא לסתום כר' יהודה. תוספות:
מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה. כתב הר"ב דכתיב וירש אותה וכו'. עיין ברפ"ח דב"ב ושם אפרש בס"ד:
וכל המתנה וכו'. תנאו בטל. מסקי הפוסקים. דהכא דבממון אפילו בשל תורה תנאו קיים וכמו שפסק הר"ב בסוף פרק שביעי דב"מ וכתבתיו לעיל ריש פרק ה':
(א) (על הברטנורא) והוא הדין לאומר בלבד, דמהני, כדתני ר' חייא האומר. גמרא:
(ב) (על הברטנורא) פירש רש"י, כיון שאינה ירושת אבותיו אלא על ידי מעשיו תבוא לו, כגון נחלת אשתו הבאה לו על ידי נישואין שלו, דהואיל ומשום תקנתא דידיה תקון רבנן, והוא בא למחול עליה, מחול. ומקשה בגמרא, אי הכי אפילו נשואה נמי. ומשני, דכיון שנשאה הרי הוא כשותף בנכסיה, וכיון שהנכסים שלו צריך לשון מתנה ואין מועיל לשון דין ודברים:
(ג) (על הברטנורא) והוא הדין נמי לשאר תנאים שיכול להתנות ומהני:
(ד) (על הברטנורא) דמגופה של קרקע קנו מידו, ומתנה גמורה היא. גמרא:
(ה) (על המשנה) דין ודברים. נראה לי דבלשון דין אין לי, הוה סגי, שהרי מסלק עצמו שלא יהיה לו דין על אלו הנכסים ומה לו עוד. ולא נקט ודברים אלא לשופרא בעלמא. תוי"ט, ולי נראה דדין אין לי לחוד, יש לומר דלא רוצה לתבעה לדין בשביל הנכסים אם לא תתן לו מדעתה, אבל לא סילק מעיקר הנכסים, מכל שכן שאם הוא יהא מוחזק כגון גבי פירות שאכל שלא יחזיר, דבעל השסר ידו על התחתונה כדאיתא בגמרא, לכך צריך לכתוב גם כן ודברים. ת"ח:
(ו) (על המשנה) אין לי. לשון חכמים לומר אין לי במקום לא יהא לי. רשב"ם:
(ז) (על המשנה) שאם כו'. והקשה הר"נ דהא בלאו תנאי נמי דינא הכי, כדתנן ריש פרק דלעיל, עד שלא נישאת ונישאת אם מכרה ונתנה קיים כו'. ויש. לומר, דמהא שמעינן דהאי תנאי מהני אפילו לנכסים שנפלו לה אחר שנישאת דלכולי עלמא מכרה במל, ואם כתב לה דין ודברים בעודה ארוסה מכרה קיים. ועתוי"מ:
(ח) (על המשנה) עד עולם. דאי לא כתב עד עולם, הוה אמינא פירי דפירי פירות אכיל, להכי אצמריך עד עולם. ואי כתב לה עד עולם ולא כתב לה פירי פירות, הוה אמינא לעולם אפירותיהן קאי. גמרא:
(ט) (על המשנה) בטל. מסקי הפוסקים, דהכא דבממון, אפילו בש. ל תורה תנאו קיים:
הכותב לאשתו דין ודברים: נלע"ד דה"פ לא מיבעיא דין אלא אפילו תרעומת דברים. וביד רפכ"ג דהלכות אישות עד סוף סימן ז' ובטור א"ה סי' ס"ו וסימן צ"ב. ועיין שם בספר הלבוש סעיף ז'. ויש מפרשים דבירושלמי מוקי למתני' בכותב לה משנשאת ופליג אגמרא דידן: הכותב גמ' ר' חייא תני האומר לאשתו ולא תני כותב לאשמועינן דבאמירה בעלמא סליק נפשיה בלא שום קנין וכתיבה. וכתב הר"ן ז"ל תני ר' חייא האומר דלא תימא דמאי כותב דתנן במתני' כותב בקנין ומקני כדאשכחן בכמה דוכתי דנקיט לשון כותב ופירושו מקנה כדאמרינן בכותב נכסיו לבניו והכותב נכסיו לאשתו להכי אשמועינן דמתני' בכתיבה שהיא כעין אמירה היא כלומר בלא קנין וכל שלא קנו מידו מילתא דפשיטא היא דליכא מידי בין כתיבה לאמירה ע"כ. ואיתא למתני' בר"פ הנושא:
אין לי בנכסייך: פי' רשב"ם ז"ל בפ' חזקת (בבא בתרא דף מ"ג) ודף מ"ט אין לי לשון חכמים הוא לומר אין לי במקום לא יהא לי ע"כ. ונראה דלא שייך הכא למידק אין לי אבל ליורשי יהיה דהא אינו דין שמוריש דין פירות נ"מ שלו ליורשיו וכ"ש לבאי רשותו וכחו אא"כ התנה עמה מתחלה שיוריש או שיתן. ועיין בנמוקי יוסף פ' חזקת דף קפ"ו. והקשה הר"ן ז"ל וא"ת אמאי איצטריך תנאה דדין ודברים כו' דהא בלאו תנאה נמי הכי דינא וכו' בשעת אירוסין מכרה קיים [ע' בתוי"ט] ואע"ג דבירושלמי גרסינן וכו' כבר תירץ הרמב"ן ז"ל שהירושלמי מיירי על הכותב לה משנשאת אבל בכותב לה בעודה ארוסה מהני אפילו לנכסים שיפלו לה לאחר שנשאת כדמוכחא מתני' ע"כ בקצור. וק"ק לע"ד דליסגי דליתני הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסייך ה"ז אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה אלא שאם מכרה ונתנה קיים ואפשר לומר שהתנא בעצמו רמז בדבריו מאי דאקשי בגמרא ותירץ דבגמרא מקשינן דתימא ליה מכל מילי סליקת נפשך ותירץ אביי דיד בעל השטר על התחתונה פי' שאם השטר סתום מורידין אותו לפחות. שבמשמעות השטר וכאן הבעל בא בתקנת חכמים על נכסי אשתו בשלשה דברים לאכול פירות וליירש ושאם תמכור מכרה בטל וזו מוציאה עליו שטר שכתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ולשון סלוק הוא זה והוא יכול לטעון ודאי לא נסתלקתי אלא מפחות שבדברים וזו היא המכירה אבל כל זמן שלא תמכור אוכל פירות ופרכינן ודילמא מפירות סליק נפשיה שהוא הפחות שבכולן אבל שאם תמכור שמפסיד אף גוף הקרקע שהיה ראוי ליירש אם תמות בחייו יהא מכרה בטל וירשנה ותירץ אביי בוצינא טבא מקרא פי' בוצינא שנותנין לאדם עכשיו טוב מקרא שיתנו לו לאחר זמן אף כאן ודאי חביבה עליו אכילת פירות שהוא תדיר ומיד מבטול מכר שאינו מיד אלא לכשתמכור ושמא לא תמכור ופרכינן ואימא מירושה סליק נפשיה והוא הפחות שמא לא תמות בחייו אבל ממכירה לא סליק נפשיה שמא תמכור ויפסיד אכילת פירות שהיא עכשיו ותירץ אביי מיתה שכיחא דרוב פעמים מסתכנת בלידה מכירה לא שכיחא שקשה לה למכור משום שבח בית אביה ומסתמא כי מסלק איניש נפשיה ממילתא דשכיחא אבל ממילתא דלא שכיחא לא מסלק נפשיה ע"כ. וזהו מה שאפשר לומר שאמר התנא אם כן כלומר יש כאן להקשות דתימא ליה מכל מילי ואם תתרץ דלפחותה שבתביעות יפה כחה בלבד נקשה לך דמה ראית לומר שזו היא הפחותה שבכל התביעות או אפשר ג"כ שרמז תירוץ רב אשי דהיינו דקדוק הלשון והיינו נמי דקאמר א"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ולא קתני א"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי ותו לא דהא ודאי דאנכסייך דרישא קאי אלא כלומר בנכסייך ולא בפירותיהן בנכסייך ולא לאחר מותך שאינם נקראין עוד בשמיך ואם באולי יכול להיות שלכל מה שדקדקנו על המשנה רמז רש"י ז"ל בפירושו שכתב וז"ל א"כ למה כתב לה וכו' בגמרא מפ' טעמא ע"כ דוק: עוד אפשר לומר שרמז התנא בהאי א"כ דקתני למה שכתבתי בשם הר"ן ז"ל דהאי תנאה מהני אפילו לנכסים שנפלו לה לאחר שנשאת וה"ק א"כ למה כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך אי לאשמועינן שאם מכרה ונתנה מה שנפל לה בעודה ארוסה הא בלא תנאה נמי מכרה קיים אלא ודאי לנכסים שנפלו לה אחר שנשאת הוא דאיצטריכנא השתא לאשמועינך דמכרה קיים בדיעבד כך נלע"ד: והקשו תוס' ז"ל לרב אשי דלית ליה יד בעל השטר על התחתונה תימא אמאי קתני שאם מכרה ונתנה קיים דיעבד לכתחלה נמי תמכור ע"כ ומצאתי שאחר שהביא בתוספת יום טוב תמיהת תוס' והר"ן ז"ל כתב ולתרץ תמיהתם דתוס' ז"ל איכא למימר דאה"נ דאפילו מוכרת לכתחלה ודקתני לשון דיעבד איידי דר"פ דלעיל דקתני דיעבד תנא נמי הכא דיעבד ואם נפשך לומר כן אף קושיית הר"ן ז"ל מסולקת דלהכי מהני תנאה דאפילו לכתחלה יכולה שתמכור וכבר כתב הטור סי' צ"ב בשם ר"י דס"ל שאין תנאי דבעודה ארוסה מועיל בנכסים שנפלו לה משנשאת וא"כ ע"כ לתרץ קושיית הר"ן ז"ל צ"ל דלכתחלה מועיל התנאי ע"כ:
הרי זה אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה ר' יהודה אומר וכו': ת"ק ס"ל דאינו אוכל פירות וה"ה פירי פירות ור' יהודה ס"ל דפירות הוא דאינו אוכל אבל פירי פירות אוכל ולפי זה ה"ג ר' יהודה אומר לעולם אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם וכן כתב רש"י ז"ל ה"ג ר' יהודה אומר וכו' ומשמע לע"ד שבא למעט דל"ג לעולם אוכל פירות ופירי פירות עד שיכתוב לה וכו' דהא בפירות מודה לת"ק וכדכתיבנא ומשכחת פירי פירות שיאכל הוא אע"ג דהיא אכלתנהו לפירי דהא מודה ר' יהודה לת"ק בפירות ראשונים שהיא תאכלם ולא הוא כגון בדשיירה ומכרה השיור ולקחה מהם קרקע ועשתה פירות שאותן הפירות השניים הם שלו ג"כ כמו שלה לאכלם יחד ומ"מ מלת לעולם דקאמר ר' יהודה דחוקה היא בעיני ואפשר דה"ק לעולם אוכל פירי פירות ופירי פירי פירות ופירי פירי פרי פירות וכן לעולם עד שיכתוב לה וכו'. ואיתה למילתיה דר' יהודה בפ' אע"פ דף נ"ו ובתוס' דפ' החובל (בבא קמא דף פ"ח.) ובגמרא בעינן אי פירי פירות דוקא או עד עולם דוקא או תרוייהו דוקא ולא אפשיטא וכתב הרא"ש ז"ל הלכך בעינן תרוייהו ע"כ. ובגמרא פריך את"ל פירי פירות דוקא למה ליה למיתני עד עולם מאחר דלא צריך למכתביה בשטר ומפני הא קמ"ל כיון דכתב לה פירי פירות כמאן דכתב לה עד עולם דמי והדר פריך ואת"ל עד עולם דוקא למה ליה לתנא למיתני פירי פירות ומשני אין ודאי לא בעי למיכתב בשטר ומיהו אי לא הוה תני ליה במתני' ה"א דאי כתב פירי פירות הוי ככותב עד עולם להכי תני במתני' פירי פירות לאשמועינן דאפילו כתב בשטר פירי פירות בעי' עד עולם והדר פריך ואת"ל תרוייהו דוקא כלומר ששניהם שוין והפי' אחר ששניהם שוין למה לי לאצרוכי למיכתב בשטר תרוייהו ומשני צריכא דאי כתב לה פירי פירות לחוד ה"א פירות הוא דלא אכיל אבל פירי דפירי פירות אכיל להכי איצטריך עד עולם ואי כתב לה עד עולם ולא כתב לה פירי פירות ה"א עד עולם אפירות קאי דלא יאכלם לעולם לא בחייה ולא במותה אבל פירי דפירות אוכל להכי איצטריך למיכתב בשטר ג"כ פירי פירות לאשמועינן דלא יאכל לעולם לא פירות ולא פירי פירות. וכתבו תוס' ז"ל בתמורה ר"פ אלו קדשים דהכא בלישנא הכתוב בשטר דייקינן כולי האי הי מינייהו דוקא משום דאין לכתוב בשטר דבר שאינו צריך אבל במתני' דהתם דקתני ולדן וולד ולדן ליכא למידק כולי האי וא"ת ומ"מ ליתני עד סוף העולם ולא ליתני ולדן וולד ולדן וי"ל דלא זו אף זו קתני שכן דרך משנה למיתני הכי ע"כ:
דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירותיהן בְּחַיָיִךְ ובמותיך: ברוב ספרים גרסי' ובפירי פירותיהן וצריך לומר דסתם לן תנא כר' יהודה וא"ת תפשוט מהכא בגמ' דעד עולם לאו דוקא מדלא תנא ליה ושמא לא חש להאריך אלא לסתום כר' יהודה תוס' ז"ל וכן הגרסא ג"כ בירושלמי והביאו ג"כ להאי בבא תוס' ז"ל בפ' אע"פ דף נ"ו ובפ' החובל (בבא קמא דף פ"ח.) וכתב עוד הרא"ש ז"ל ונ"ל שצריך למגרסיה להאי ובפירי פירותיהן דאי לא גרסי' ליה אמאי קתני אינו אוכל פירות בחייה הא בבבא מציעתא קתני אינו אוכל ולא ה"ל למיתני אלא אם מתה אינו יורשה דדבר זה ניתוסף בתנאי האחרון בחייך ובמותיך וכן בבבא מציעתא לא חזר ושנה אם מכרה ונתנה קיים לפי שגם בבא הראשונה הדין כך אלא משום דקאמר ר' יהודה לעולם אוכל פירי פירות קתני הכא דאינו אוכל פירי פירות שניתוספו בתנאי זה וא"ת א"כ בגמרא דמיבעיא לן אי פירי פירות דוקא אי עד עולם דוקא תיפשוט מהכא דעד עולם לאו דוקא וי"ל דלא חש להאריך בלשונו אלא לאשמועינן סתמא כר' יהודה א"נ בחייך ובמותיך הוי כמו עד עולם לכך פסקו הגאונים ז"ל דהלכה כר' יהודה עכ"ל ז"ל:
רשבג"א אם מתה וכו': ירושלמי פ' יש נוחלין:
יכין
הכותב לאשתו: בעודה ארוסה, וה"ה דבאומר מהני, מדלא קנה עדיין הנכסים. אבל בנשואה צריך קנין, וקודם שנתארסה לא מהני סילוק אפילו בקנין:
דין ודברים אין לי בנכסיך: לכשתנשא:
שאם מכרה ונתנה קיים: דמדיד בעהש"ט על התחתונה, תלינן דנתכוון למכירה, מדאינה רגילה למכור מפני שבח בית אביה. מיהו מוכרת אפילו לכתחילה, דבדיעבד בלא אמירתו. מהני, כרפ"ח, אבל אין לומר דמהני תנאי לנכסים שירשה אחר שנשאת. דלהנהו אין מועיל תנאי שמקודם שנשאת, וי"א דמהני [(שו"ע אה"ע, צב)]:
לעולם אוכל פירי פירות: שימכור הפירות ויקח קרקע ויאכל ממנה הפירות:
ובפירי פירותיהן עד עולם: והכי קיימא לן [שם]:
תנאו בטל: וקיימא לן דבממון תנאו קיים אפילו בשל תורה, וקיימא לן נמי ירושת הבעל מדרבנן, ואפילו הכי קיי"ל כרשב"ג, דאלמוה רבנן לירושת הבעל כירושת דאו', והרי בן אינו מסתלק מירושת אביו בדבור בעלמא, ואפילו בקנין, מדעדיין אין הירושה בידו. מיהו בהתנה הבעל אחר אירוסין לפני הנשואין, שלא ירשנה אחר נשואין, מהני [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת