תפארת ישראל על כתובות ט


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין עריכה

משנה א עריכה

הכותב לאשתו:    בעודה ארוסה, וה"ה דבאומר מהני, מדלא קנה עדיין הנכסים. אבל בנשואה צריך קנין, וקודם שנתארסה לא מהני סילוק אפילו בקנין:

דין ודברים אין לי בנכסיך:    לכשתנשא:

שאם מכרה ונתנה קיים:    דמדיד בעהש"ט על התחתונה, תלינן דנתכוון למכירה, מדאינה רגילה למכור מפני שבח בית אביה. מיהו מוכרת אפילו לכתחילה, דבדיעבד בלא אמירתו. מהני, כרפ"ח, אבל אין לומר דמהני תנאי לנכסים שירשה אחר שנשאת. דלהנהו אין מועיל תנאי שמקודם שנשאת, וי"א דמהני [(שו"ע אה"ע, צב)]:

לעולם אוכל פירי פירות:    שימכור הפירות ויקח קרקע ויאכל ממנה הפירות:

ובפירי פירותיהן עד עולם:    והכי קיימא לן [שם]:

תנאו בטל:    וקיימא לן דבממון תנאו קיים אפילו בשל תורה, וקיימא לן נמי ירושת הבעל מדרבנן, ואפילו הכי קיי"ל כרשב"ג, דאלמוה רבנן לירושת הבעל כירושת דאו', והרי בן אינו מסתלק מירושת אביו בדבור בעלמא, ואפילו בקנין, מדעדיין אין הירושה בידו. מיהו בהתנה הבעל אחר אירוסין לפני הנשואין, שלא ירשנה אחר נשואין, מהני [שם]:

משנה ב עריכה

והיה לו פקדון או מלוה:    נקט פקדון לרבותא דר"ט, אף דבעין הוא, וסד"א דהו"ל כאילו הן ברשות יורשין. ונקט מלוה לרבותא דר"ע, אף דלהוצאה נתנה, ינתן ליורשים, מיהו בהיה ביד יורשים לכ"ע זכו הן בהם, דהרי קיי"ל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וכמבואר במ"ג:

ינתנו לכושל שבהן:    יש אומרים להיותר חלש בזכותו, ששטרו מאוחר מכולן שאינו יכול לגבות ממשועבדים, לו ינתן בני חורין אלו. וי"א ינתן לאשה שחלשה בגופה לחפש אחר נכסים אחרים לגבות מהן, תטול מטלטלים אלו. ואף דמטלטלים לא משתעבדו לכתובתה ולב"ח. שאני הכא שהן ביד אחרים:

שכולן צריכין שבועה:    ככל הגובה מיורשים:

ואין היורשין צריכין שבועה:    נ"ל דר"ל כיון שצריכים שבועה ולא היורשים, הו"ל כאילו המטלטלים ביד היורשים, ולא משתעבדי לב"ח, וגם תפיסה לא מהני רק בתפסו הן עצמן בחיי הבעל, דאז א"צ שבועה. וקיי"ל כר"ע. מיהו לדידן דמטלטלי משתעבדי לכתובתה וב"ח, ינתן לב"ח שמפסיד בעין, ולא לאשה שלא נתנה כלום, ובתפס' יש פלוגתא אי מהני [ק"ב]:

משנה ג עריכה

הניח פירות תלושין מן הקרקע:    דאילו מחוברין דינן כקרקע, דהמחובר לקרקע כקרקע, וכל ששטרו קודם זכה בהן וה"ה שאר מטלטלין. ומיירי במונחין בר"ה, וי"א אפילו בסימטא, דאלו ברשות יורשים כבר זכו בהן:

רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן:    לבעל שטר הכתובה או השט"ח, דיד בעהש"ט תמיד על התחתונה. ול"מ היה נ"ל דשניהן נקראו כושל נגד יורשים שלא הפסידו משלהן כלום, מה שאין כן כתובה וכ"ש מלוה הרי הפסידו ממה שראוי להם, ומיירי בשלא נודע לו קרקע, וה"ק ינתנו לאלו הכושלים דהרי אפילו אם יטריחו וימצאו שמכר קרקע, הרי אעפ"כ יהיה יד בעהש"ט בענין הגביה על התחתונה:

אלא ינתנו ליורשים:    כל מה שתפס דס"ל דתפיסה לאחר מיתה לא מהני כלל. ונ"ל דקמ"ל בפקדון ומלוה, לרבותא, דר"ע. דאף דהאב בעצמו נתנו לאחרים, אפ"ה ברשות יתמי קיימי דלא להני תפיסה. וקמ"ל סיפא במותר לרבותא דר"ט. דאף שלא מסרן האב, רק שהן בעצמן תפסו, אפ"ה לא מוקמינן להו לר"ט ברשות יורשים למימר מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח:

משנה ד עריכה

המושיב את אשתו חנונית:    להסתחר בחנות:

או שמינה אפוטרופא:    להתעסק בכל נכסיו:

הרי זה משביעה כל זמן שירצה:    שהתעסקה באמונה, ואף שאינה תובעת כתובתה משביעה, וה"ה כל אפטרופס, נשבע [צ"ז], רק קמ"ל אשה אף דאפשר דבל"ז תשבע בסוף כשתגבה כתובתה, אפ"ה משביעה גם השתא, או קא משמע לן דסלקא דעתך אמינא דא"ל כיון דדייקת בתראי כולי האי, לא מצינא למיגר בהדך, כבסיפא, קמ"ל:

רבי אליעזר אומר אפילו על פלכה:    [שפיננראד]:

ועל עיסתה:    שלא וותרה באילו. ור"ל אף שלא הושיבה בשום עסק, משביעה:

משנה ה עריכה

כתב לה:    ה"ה אמר:

אין יכול להשביעה:    בין שבועת אפטרופסת או פוגמת או שע"י ע"א:

אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה:    בגרשה ומתה, ובאים יורשיה או אותן שקנו ממנה כתובתה, לגבות מהבעל, נשבעים שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו כן מקודם, ולא מצאנו כתב ידה שהכתובה פרוע, ואם היא בחיים, תשבע היא קודם שיגבו הלקוחות:

אבל יורשיו:    וכ"ש בבאה לגבות מלקוחות שקנו נכסיו או אותו שקבל נכסיו במתנת שכיב מרע דדינו כיורש:

ואת יורשיה:    במתה בחייו, דאי במתה אחר מיתת הבעל, הרי כבר נתחייבה שבועה ליורשים, ואין אדם מוריש לבניו ממון שאינו יכול לגבות רק בשבועה:

ולא לבאים ברשותי:    אפטרופוס שימנה על נכסיו, או הלקוחות שלקחום:

משנה ו עריכה

הלכה מקבר בעלה לבית אביה:    אמשנה ה' קאי, ור"ל הא דאמרן דכשפטרה גם יורשים לא ישביעוה, דוקא בהלכה מקבר וכו'. וי"א דהכא מיירי בלא פטרה, ואפ"ה בהלכה מקבר וכו' לא ישביעוה יורשים על אפטרופסת שבחיי בעלה:

ולא נעשית אפוטרופא אין היורשין משביעין אותה:    אפילו התעסקה בנכסים בין מיתה לקבורה, לא תשבע על אותו עסק, דמדטרודה אז אינה יכולה להזהר שלא תהנה [רא"ש]:

ואם נעשית אפוטרופא:    שהתעסקה בנכסים אחר קבורה:

היורשין משביעין אותה על העתיד לבא:    על עסק שאחר קבורה:

ואין משביעין אותה על מה שעבר:    על עסק שבחיי הבעל. מיהו י"א דלמסקנת הש"ס דכל הבא לפרע מיתומים לא יפרע רק בשבועה א"כ אפילו פטרה בפירוש (ובקניין), מהיורשין, משביעין אותה יורשים אף על עסק שבחיי הבעל, רק במתנה *) (גובין יורשים) בלי שבועה, ומלקוחות לכ"ע אין מועיל פטור שלו, ונשבעת קודם גוביינה [צ"ח ס"ז]:

משנה ז עריכה

הפוגמת כתובתה:    מפרש לקמן:

לא תפרע אלא בשבועה:    אפילו לא טען השבע לי, אבל בלא פגם צריך לטען השבע לי:

מנכסי יתומים:    בלא פטרה בעלה כמ"ה:

לא תפרע אלא בשבועה:    דרגילה שלא לדייק כמה קבלה מבעלה, וע"י שבועה תדייק:

משנה ח עריכה

עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד:    נקט כיצד דלא תימא אפילו אין הבעל טוען ברי כנגדה, קמ"ל, וכן באינך בבי נקט בכל א' כיצד, דלא תימא דדוקא בשהבעל או ב"כ טוענין ברי כנגדה, קמ"ל:

לא תפרע אלא בשבועה:    להפיס דעת הבעל תקנו שתשבע דשדא"ו אין כאן, דהרי נשבעת ונוטלת ותו דהרי הו"ל כפירות שיעבוד קרקעות מדגובה ממשעבדי:

לא תפרע אלא בשבועה:    דדלמא אם היה הבעל כאן, היה טוען השבע לי:

הלך לו למדינת הים:    ברחוק כל כך שלא יכול שליח ב"ד עם אזהרתם לילך ולשוב תוך למ"ד יום:

והיא נפרעת שלא בפניו:    ע"י שמוציאה גט וכתובה:

רבי שמעון אומר כל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה:    אפילו פטרה מיורשים:

אין היורשין משביעין אותה:    על עסקה בנכסים בחיי בעלה, אפילו לא פטרה משבועה וה"ה הוא עצמו א"י להשביעה כשאינה תובעת כתובתה:

משנה ט עריכה

ואין עמו כתובה:    במקום שאין כותבין כתובה או שיש עדים שנשרפה, דאל"כ אינה גובה בלי כתובה, דאף דקיי"ל כותבין, שובר, הכא מסתבר שכבר גבתה, והחזירה הכתובה:

גובה כתובתה:    מתנאי ב"ד, וקודם שמחזירין לה הגט שתנשא בו, קרעינן ליה, וכתבינן עליו שנקרע רק כדי שלא תגבה בו עוד. מיהו תוס' לא תגבה עד שתוציא הכתובה שהוסיף לה:

והוא אומר אבד שוברי:    כשגבית ע"י הגט:

ואין עמו פרוזבול:    שנתקן שלא תשמיט שביעית [שביעית פ"י מ"ד], וטוען שנאבד לו:

הרי אלו לא יפרעו:    ודוקא שאין עדים שנתגרשה, דאית ליה מגו דלא גרשתיך:

רבן שמעון בן גמליאל אומר מן הסכנה ואילך:    שגזרו עכו"ם שלא לקיים המצות ושלא יגרש אשתו בגט כדת משה וישראל, ומחמת יראה תיכף כשקבלה הגט, שרפוהו, וכן הפרוזבול:

שני:    הוציאה שני וכו', דאלישנא דבריש המשנה קאי:

ושתי כתובות:    שגרשה ב' פעמים, ויש לה ב' כתובות, מנשואין א' וב':

שתי כתובות וגט אחד:    וב' הכתובות קדמו לגט, ובכתובה ב' כתב טפי מבראשונה, רק שלא נכתבה בלשון תוספת, וזמן ב' הכתובות אינן שוין, ומדאינה כתובה בלשון תוספת מסתבר דכוונתו היה שבאם תרצה למחול שעבוד שמזמן ראשונה, תגבה השניה המרובה מהראשונה:

או כתובה ושני גטין:    שלא כ' לה כתובה כשנשאת שנית:

או כתובה וגט ומיתה:    עדי מיתה, שחזר ונשאה ולא כתב כתובתה ומת:

שהמגרש את אשתו והחזירה:    קודם שגבתה כתובתה ולא כתב כתובה מחדש:

קטן שהשיאו אביו:    והגדיל:

כתובתה קיימת:    וגובה ר', אף שכשהגדיל כבר היא בעולה. מיהו אינה גובה מלקוחות, דהרי שטר מוקדם הוא, דקטן אינו בר שעבוד:

שעל מנת כן קיימה:    שתגבה ר':

כתובתה קיימת:    כפי שכתב לה בגיותה:

בועז עריכה

הלכתא גבירתא עריכה