משנה כתובות ט ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ט · משנה ג | >>
הניח פירות תלושין מן הקרקע, כל הקודםטו, זכה בהן.
זכתה אשה יותר מכתובתה, ובעל חוב יותר על חובו, המותר, רבי טרפון אומר: ינתנו לכושל שבהן.
רבי עקיבא אומר: אין מרחמין בדין, אלא ינתנו ליורשיםיז, שכולם צריכין שבועה, ואין היורשים צריכין שבועה.
משנה מנוקדת
הִנִּיחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע,
- כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָּהֶן.
- זָכְתָה אִשָּׁה יוֹתֵר מִכְּתֻבָּתָהּ,
- וּבַעַל חוֹב יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ,
- הַמּוֹתָר,
- רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר:
- יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן.
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר:
- אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין;
- אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁים,
- שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין שְׁבוּעָה,
- וְאֵין הַיּוֹרְשִׁים צְרִיכִין שְׁבוּעָה:
נוסח הרמב"ם
הניח פירות - תלושין מן הקרקע,
- כל הקודם בהן - זכה.
- זכת האישה - יתר על כתובתה,
- ובעל חוב - יתר על חובו,
- המותר -
- רבי טרפון אומר:
- ינתנו - לכושל שבהן.
- רבי עקיבה אומר:
- אין רחמים בדין,
- אלא ינתנו - ליורשים,
- שכולם - צריכין שבועה,
- ואין היורשין - צריכין שבועה.
פירוש הרמב"ם
( ראו משנה ב )
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כל הקודם בה זכה - קדמו יורשים זכו ואין מוציאין מידם, דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ולכתובה. קדם אחד מהם האשה או המלוה זכה הוא, דר' טרפון אית ליה תפיסה דלאחר מיתה מהניא:
זכתה אשה יותר על כתובתה - אם קדמה ותפסה ויש יותר מן הכתובה, או קדם בעל חוב ותפס ויש ותר על חובו:
המותר כו' ינתנו לכושל - זה בעל השטר טז שידו על התחתונה. ואם יבואו ליד היתומים שוב לא יוציאו מהם לא אשה ולא בעל חוב. והאידנא דנהיגי בכל בתי דינים שבישראל דמטלטלי דיתמי משעבדי לבעל חוב, מי שמת והניח מטלטלין והיה עליו בעל חוב וכתובת אשה, כל הקודם זכה בין בעל חוב מוקדם בין בעל חוב מאוחר, שאין דין קדימה במטלטלין. ואם לא קדם אחד מהם, יחלקו המטלטלין ביניהם, כדאמרינן לקמן בפרק מי שהיה נשוי:
פירוש תוספות יום טוב
כל הקודם בהן זכה. ובגמרא אפליגי אמוראי אי בעי דוקא שתפסו מר"ה שאינו מקום קנייה כלל וליכא למימר שזכו בהן יורשים או אפילו תפסו מסימטא ולא אמרינן דכיון שסימטא מקום ראוי לקנייה כדפירש הר"ב במ"ד פרק קמא דב"מ וזכו בהן יורשים משעת מיתה והמחזיק בהן כמחזיק בביתם:
ינתנו לכושל. פירש הר"ב בעל השטר ר"ל שט"ח או שטר כתובה דשניהן כושל הן כנגד היתומים ולשון הר"ן לכושל שבהם כושל שבראיה או כתובת אשה משום חינא ע"כ ונראה שנתכוין לומר אם יש שני ב"ח וכתובת אשה וקדם אחד מהן ותפס יותר מחובו שינתנו לכושל שבהן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:
המותר ר"ע אומר אין מרחמין בדין וכו'. ומפרשינן בגמרא דלר"ע אפילו כולהו נמי דיתמי ואי תפס לא מהני ומפקינן מיניה ואיידי דתנא ר' טרפון מותר תנא איהו נמי מותר כלומר דלר"ט איצטריך לאשמועינן דלא תימא דמותר הוי כמאן דמונח אכתי במקום שמהם תפס הלה ואי קדם חד ותפסו מהך א"נ איהו יהיב ליה דתפיסתו תפיסה קמ"ל דלא. אלא דהוה כמו פקדון דלעיל:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טו) (על המשנה) הקודם. ובגמרא איפליגי אמוראי אי בעי דוקא שתפסו מרשות הרבים שאינו מקום קנייה [כלל] וליכא למימר שזכו בהן יורשים, או אפילו תפסו מסימטא ולא אמרינן דכיון שסימטא מקום ראוי לקנין זכו בהן יורשים משעת מיתה:
(טז) (על הברטנורא) רוצה לומר שטר חוב או שטר כתובה, דשניהן כושל הן כנגד היתומים:
(יז) (על המשנה) ליורשים. מפרש בגמרא דלר' עקיבא אפילו כולהו נמי דיתמי, ואי תפס לא מהני ומפקינן מיניה. ואיידי כו':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כל הקודם בהן זכה: ואם קדמו זכו ואין מוציאין מידם וממתניתין דהכא נפקא לן בכוליה תלמודא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח:
ובעל חוב: כלומר או בעל חוב:
המותר ר"ט אומר ינתנו לכושל שבהן: פי' שאם בדרך משל זכתה האשה יותר מכתובתה המותר ינתן לב"ח שהוא בעל השטר שידו על התחתונה ואם הב"ח הוא שזכה יותר מכדי חובו המותר ינתן לאשה שהיא בעלת שטר כתובתה שידה על התחתונה ולא הוי האי כושל דסיפא כמו כושל דרישא דכתיבנא דאית ביה פלוגתא דתנאי ואמוראי דהכא מוכרח שהפירוש כן כדכתיבנא דשניהם כושל כנגד היתומים. ואיתה למילתיה דר"ט ור"ע בתוס' ר"פ מי שהיה נשוי ודף צ"ב ודפ' הניזקין (גיטין דף מ"ט:)
אלא ינתנו ליורשין: ירושלמי דנדרים פ' ר' אליעזר: ובגמ' פריך ור' עקיבא מאי אריא מותר כולהו פירות נמי דיורשין היו דכיון דטעמא דר' עקיבא משום דלא נשבעו היא כי תפסי נמי אמאי זכו הרי זכו בהן יורשין משעת מיתה ונכסי דיתמי קא תפסי ואמאי כל הקודם בהן זכה ומשני אה"נ דלא זכו בהן כלל לא אשה ולא ב"ח אפילו במה שקדמו ותפסו אלא איידי דא"ר טרפון מותר תנא איהו נמי מותר ולעולם בכולהו נמי אית ליה דאפילו תפסו מפקינן להו מיניה דלר' עקיבא לא מהניא אלא מחיים של מת. ונלע"ד דמשום דתנן בסוף פירקין דלעיל פלוגתא דר' טרפון ורי עקיבא דר' טרפון ס"ל דאפילו לאחר מיתה מהניא תפיסה אלא דסיימינהו לכולהו דיני דנכסי מלוג ושעבוד כתובת יבמה דשייכי טפי אהדדי והדר לאשמועינן פלוגתא דר"ט ור' עקיבא דס"ל לר"ט דאפילו לאחר מיתה מהניא תפיסה והכא אה"נ דהוה מצי למנקט הניח מטלטלין כל הקודם בהן זכה אלא דסרכא דלישנא דמתני' דבפירקין דלעיל נקיט ואזיל ועוד אפשר לומר דמשום דבעינן אפילו לר"ט שיהו צבורין הפירות ומונחין בר"ה או בסימטא אבל אם כבר הם בבית היורשין לא שייך בהו תו תפיסה אפילו לר"ט וסתם מטלטלין הם בבית אביהם המת שודאי זכו בהן היורשין ולא מהני בהו תפיסה מש"ה נקט פירות תלושין דאפשר דתלשן מן הקרקע ולא הספיק להכניסם לבית עד שמת ומהניא בהו תפיסה לר"ט אם הם בר"ה לרב ושמואל או אפילו אם הם בסימטא לר' יוחנן וריש לקיש. ואשמעי' תנא פלוגתא דר"ט ור"ע בתרתי באבי דמתני. גבי פקדון ומלוה וגבי מותר מה שזכתה האשה או הב"ח להודיעך כחו דר' טרפון דאפילו גבי מותר דדמי לתופס לב"ח במקום שחב לאחרים דהיינו יורשין אפ"ה ס"ל שינתן לבעל השטר שידו על התחתונה כך נלע"ד. אח"כ מצאתי שכתבו תוס' ז"ל אמאי דגרסי' בגמרא ור' עקיבא תפיסה לא מהני כלל ופי' רש"י ז"ל שהוא לשון שאלה ומשני אמר רבא אמר רב נחמן והיא שתפס מחיים של מת. והם תוס' ז"ל כתבו וז"ל ור' עקיבא לא מהני ליה תפיסה כלל פי' ר"ת ז"ל דקשיא ליה דתנן בפירקין דלעיל גבי שומרת יבם קדמה היא זכתה וכו' אע"ג דמטלטלי לא משתעבדי מ"מ מהני תפיסה אטו מי נימא דמתני' דלא כר' עקיבא אמר רבא אמר רב נחמן והוא שתפס מחיים פי' דמהני תפיסה מחיים דבעל אפילו לר' עקיבא דההיא שעתא לא שייכא שבועה ולא קרינן ביה הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה וכיון דאין צריכין שבועה זכו במה שבידם ומתני' דלעיל גבי יבם כאילו תפסה בחיי הבעל דבמקום אחיו קאי הלכך קדמה היא זכתה ומיהו משמע בריש אלמנה לקמן דלא מהניא תפיסה לכתיבה אפילו מחיים דבעל כמו שאפרש בסמוך דהאי והוא שתפס מחיים בבעל חוב דוקא איירי ומ"מ יש ליישב פי' ר"ת דנהי דלא מהניא תפיסה מחיים דבעל משום דלא נתנה כתובה לגבות מחיים מ"מ כיון דתפיסה מחיים מהניא לב"ח ואפילו לר' עקיבא בחיי היבם נמי מהני תפיסה ובקונטרס פי' דלשון שאלה הוא וממתני' דלעיל לא מצי למפרך כדפרישית התם עכ"ל ז"ל: ומה שכתבו כדפרישית התם קאי אמה שכתבתי בשמם ז"ל בפירקין דלעיל בדבור המתחיל והתלושין מן הקרקע:
תפארת ישראל
יכין
הניח פירות תלושין מן הקרקע: דאילו מחוברין דינן כקרקע, דהמחובר לקרקע כקרקע, וכל ששטרו קודם זכה בהן וה"ה שאר מטלטלין. ומיירי במונחין בר"ה, וי"א אפילו בסימטא, דאלו ברשות יורשים כבר זכו בהן:
רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן: לבעל שטר הכתובה או השט"ח, דיד בעהש"ט תמיד על התחתונה. ול"מ היה נ"ל דשניהן נקראו כושל נגד יורשים שלא הפסידו משלהן כלום, מה שאין כן כתובה וכ"ש מלוה הרי הפסידו ממה שראוי להם, ומיירי בשלא נודע לו קרקע, וה"ק ינתנו לאלו הכושלים דהרי אפילו אם יטריחו וימצאו שמכר קרקע, הרי אעפ"כ יהיה יד בעהש"ט בענין הגביה על התחתונה:
אלא ינתנו ליורשים: כל מה שתפס דס"ל דתפיסה לאחר מיתה לא מהני כלל. ונ"ל דקמ"ל בפקדון ומלוה, לרבותא, דר"ע. דאף דהאב בעצמו נתנו לאחרים, אפ"ה ברשות יתמי קיימי דלא להני תפיסה. וקמ"ל סיפא במותר לרבותא דר"ט. דאף שלא מסרן האב, רק שהן בעצמן תפסו, אפ"ה לא מוקמינן להו לר"ט ברשות יורשים למימר מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת