משנה כתובות ח ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ח · משנה ח | >>

[עריכה]

לא יאמר לה: הרי כתובתיך מונחת על השולחן^יז, אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה.

(וכן לא ^יח יאמר אדם לאשתו: הרי כתובתיך מונחת על השולחן, אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה).

גרשה, אין לה אלא כתובתה.

החזירה, הרי היא ככל הנשים ואין לה אלא כתובתה בלבד.

משנה מנוקדת

[עריכה]

לֹא יֹאמַר לָהּ: הֲרֵי כְּתֻבָּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן;

אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתֻבָּתָהּ.

וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ: הֲרֵי כְּתֻבָּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן,

אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתֻבָּתָהּ.

גֵּרְשָׁהּ,

אֵין לָהּ אֶלָּא כְּתֻבָּתָהּ.

הֶחֱזִירָהּ,

הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים,

וְאֵין לָהּ אֶלָּא כְּתֻבָּתָהּ בִּלְבָד:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

לא יאמר לה: "הרי כתובתיך - מונחת על השולחן",

אלא כל נכסיו - אחראין לכתובתה.

וכן לא יאמר אדם לאשתו: "הרי כתובתיך - מונחת על השולחן",

אלא כל נכסיו - אחראין לכתובתה.

גירשה - אין לה אלא כתובתה,

החזירה - הרי היא לו ככל הנשים,

ואין לה - אלא כתובתה בלבד.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

כל נכסיו - שירש מאחיו, אחראין לכתובתה:

גירשה אין לה אלא כתובה - אבל כל זמן שלא גירש היו כל הנכסים משועבדים לה ^יט:

הרי היא ככל הנשים - שהמגרש את אשתו ומחזירה, על מנת כתובה הראשונה החזירה. ואצטריך לאשמועינן הא ביבמה, ^כ דלא תימא אשתו היא דאיהו כתב לה כתובה מממונו, אבל יבמתו דלאו איהו כתב לה אלא נכסי בעלה הראשון הוא דהוו אחראין וערבאין, היכא דגרשה ואהדרה. אימא כתובתה מיניה, קמשמע לן ^כא:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

על השלחן. הן מעות שהוא משתמש בהן אם הוא שולחני. רש"י דף פ"א:

וכן לא יאמר אדם לאשתו כו'. דמהו דתימא דטעמא דלא ייחד לה ליבמה כדי למכור שאר נכסים דאינו יכול למכרם כיון דלא כתב לה דקנאי אבל באשתו לא שייך לומר שלא יוכל למכור מהאי טעמא. דהא כתב לה דקנאי וסמכה דעתה כשמייחד קמ"ל. גמרא. כפי פירוש התוספות.

גירשה אין לה אלא כתובתה. פירש הר"ב אבל כל זמן שלא גירש היו כל הנכסים משועבדים לה כלומר ואינו רשאי למכור כלום. גמרא. דאי משום גופה פשיטא דאין לה אלא כתובתה. אלא ודאי לדיוקא דיליה תניא למידק הא לא גירשה לא וכתב רש"י ומרישא לא שמעינן דתנן כל נכסיו אחראין דהתם עצה טובה דהא (ברשותו) [באשתו] דיכול למכור ואפ"ה תנן דלא כדאיתא בגמרא לעיל דף פ"א ופירש שם רש"י שמא יאבדו המטלטלין ונמצאת בלא כתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת והתוספות פירשו שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. ועוד כתבו התוספות והא שמעינן מרישא הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע וכיון דצריך לקנות א"כ א"א לו למכור וי"ל דאי מרישא ה"א דוקא כנגד כתובתה אבל כל הנכסים לא קמ"ל ממשנה יתירה. ע"כ:

ואין לה אלא כתובתה בלבד. כתב הר"ב ואיצטריך לאשמועינן הא ביבמה. כלומר אף ע"ג דבשאר הנשים תנן לה בס"פ דלקמן. ומ"ש אימא כתובתה מיניה כלומר מלבד מה שיש לה על הראשון לפי שעכשיו כשלקחה בנישואי עצמו יהיה מחויב לעשות לה כתובה ממנו והראשונה במקומה עומדת קמ"ל דאין לה אלא כתובתה פירש האחת שהיה לה כבר. וכתב התוספות ותימה וליתני ההיא דהכא ולא ליתני ההיא דלקמן דאשתו שמעינן מק"ו דיבמתו וי"ל דשמא ה"א סברא איפכא. ע"כ. דה"א דוקא יבמה שקודם שגירשה נמי לא הוה לה כתובה מיניה ומעולם לא שעבד הוא כלום כנגדה ולפיכך דין הוא שעכשיו כשמחזירה שעל דעת כתובה הראשונה הוא מחזירה אבל אשתו שכבר בנישואין הראשון היה הוא משועבד כנגדה. כשעכשיו חוזר ונושאה אימא מסתמא אדעתא שישעבד לה שנית כנגדה הוא שנשאה ויהיו לה שתי כתובות. הלכך צריכא. נ"ל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יז) (על המשנה) על השלחן. הן מעות שהוא משתמש בהן אם הוא שולחני. רש"י:

(יח) (על המשנה) וכן לא כו'. דמהו דתימא דטעמא דלא ייחד לה ליבמה כדי למכור שאר נכסים דאינו יכול למכרם, כיון דלא כתב לה דקנאי, אבל באשתו לא שייך לומר שלא יוכל למכור מהאי טעמא, דהא כתב לה דקנאי, וסמכה דעתה כשמיחד, קמשמע לן. גמרא כפי פירוש התוספות:

(יט) (על הברטנורא) כלומר ואינו רשאי למכור כלום. גמרא. דאי משום גופה פשיטא ראין לה אלא כתובתה, אלא ודאי לדיוקא דיליה תניא למידק הא לא גירשה לא. ורישא דתנן כל נכסיו אחראין, עצה טובה קמשמע לן, דהא באשתו דיכול למכור, ותנן דלא. ועתוי"ט:

(כ) (על הברטנורא) כלומר אע"ג דבשאר הנשים תנן להא בסוף פרק דלקמן:

(כא) (על הברטנורא) כלומר מלבד מה שיש לה על הראשון, לפי שעכשיו כשלקחה בנישואי עצמו יהיה מחויב לעשות לה כתובה ממנו, והראשונה במקומה עומדת. קמשמע לן דאין לה אלא כתובתה, פירוש האחת שהיה לה כבר. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ה"ג לא יאמר לה הרי כתובתיך וכו': וכן לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה גרשה וכו': ופי' רש"י ז"ל על השלחן הן מעות שהוא משתמש בהן אם הוא שלחני. וקשה לע"ד דמשמע דקשה דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא דמרישא דקאמר לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן משמע הא כתובתיך שדה פלונית יכול לייחד כיון שהוא קרקע שאי אפשר לו להתאבד או להתגנב והדר קתני אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה דמשמע דאפילו ייחד לה קרקע לא מהני דחיישינן שמא ישתדף אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה ולא מהני כח יחוד קרקע רק שיהא מקחו בטל שאם ימכור קרקע המיוחד לה מקחו בטל אבל שאר קרקעות שאינם מיוחדות לכתיבתה אע"פ שהן משועבדות לכתובתה יכול למכרם ולא מצאתי בפוסקים זכר לדבר דבר מבורר ועיין במה שכתבתי לעיל פ"ד סוף סי' ז'. ובגמ' פריך מאי וכן לא יאמר פשיטא מי גריעא אשתו מיבמתו ומשני מ"ד התם גבי יבמתו הוא דקאמרינן שלא ייחד לה מעות לפני שלחני משום דלא כתב לה האי יבם כתובה דליכתוב בה נכסים דקנאי ודקנינא אבל הכא גבי בעל דכתב לה דקנאי ודקנינא אימא סמכה דעתה קמ"ל דלא סמכה. ופי' ר"י ז"ל אלא כל נכסיו אחראין פי' אין מכרו בטל אלא אם ימות או יגרש יכולה האשה לטרוף אבל כל זמן שאינו בא לידי גבוי מכרו קיים ע"כ. ירושלמי בראשונה היתה מונחת כתובתה אצל אבותיה והיתה קלה בעיניו לגרשה וחזרו והתקינו שיהא אדם לוקח בכתובת אשתו כוסות וקערות ותמחויין הדא דתנינן לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה חזרו והתקינו שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו שמתוך שאדם נושא ונותן בכתובת אשתו והוא מאבדה הוא קשה בעיניו לגרשה ע"כ. ובגמרא דילן מייתי לה להאי ברייתא בשנוי קצת. ושמעון בן שטח התקין שלשה דברים שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו ושיהו התינוקות הולכין לביה"ס והוא התקין טומאה לכלי זכוכית ע"כ מן הירוש' וה"נ אמרי' בפ"ק דשבת דף ח"י שהוא תקן שיהו כל נכסי האיש אחראין לכתיבת אשתו ועיין במ"ש ר"פ שני דמסכת כלים. ובערוך בלשון ראשון פי' לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן פי' המעות שעל השלחן שמתעסק בהם השלחני ועצה טובה קמ"ל דלא לימא לה הכי שמא יגנבו או יאבדו ע"כ. והכי מפרש לה בגמרא ואמרינן עלה דאי לא תימא הכי סיפא דקתני וכן לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה ה"נ דאי בעי לזבוני לא מצי לזבוני ואמאי הא אוקימנא לההיא מתני' דפ' הניזקין דקתני לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל דוקא באותן שלש שדות אחת שכתבה לה בכתובתה ואחת שייחדה לה בכתובתה ואחת שהכניסה לו שום משלה [הגהה. כן פי' רש"י ז"ל כאן וכבר הקשו עליו תוס' ז"ל בשם רשב"ם ז"ל דכ"ש בשאר נכסים כדאמרינן בפ' חזקת הבתים וישבו דבריו עיין שם אבל בפ' הניזקין הוא עצמו כתב דכל שכן בשאר נכסים כמו שהעתקתי דבריו ז"ל שם סי' ו'] אבל מי שלא כתב ולא ייחד מוכר הכל וטעמא משום דכתב לה דקנאו ודקנינא אלא מאי אית לך למימר דעצה טובה קמ"ל ה"נ גבי יבמתו עצה טובה קמ"ל וכתבו תוס' ז"ל דלמסקנא דבגמרא טעמא דמתני' הוי משום איבה בין ביבמתו בין באשתו פי' שהמייחד לאשתי או ליבמתי בכתובתה קרקע או מטלטלין נותן איבת עולם ביניהם דסברה עימו נתן בגירושין:

גרשה אין לה אלא כתובתה: פי' גרשה ליבמתו לאחד שכנסה אין לה אלא כתובתיה בלבד ובגמרא דייקי גרשה אין פי' דאז הוא דקאמר דאין לה אלא כתובתה בלבד ואם בא למכור מן השאר ימכור אבל לא גרשה לא ימכור כלום וקמ"ל תנא כר' אבא דאמר שאינו יכול למכור בנכסי אחיו כלל והקשה רש"י ז"ל והא מרישא שמעינן לה דקתני כל נכסיו אחראין לכתובתה ותירץ דהתם עצה טובה היא דהא גבי אישתו נמי תנן הכי אבל מהן משנה יתירא שמעינן דדוקא גרשה דאי לא למאי קתני לה אי משום היא גופה פשיטא דאין לה אלא כתובתה אלא ודאי לדוקיא דילה תנייה למידק הא לא גרשה לא וקשה לע"ד דא"כ כי פריך תלמודא לעיל לאביי מדר' אבא ומשני ליה ולטעמיך ולותבה ממתני' דקתני לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה דשמעית מינה שאינו יכול למכור כלל מנכסי אחיו שהכל משועבד לכתובת אשתו ומהדר ליה דמתני' עצה טובה קמ"ל דאי לא תימא הכי סיפא דקתני וכן לא יאמר אדם לאשתו וכו' ה"נ וכו' קשה דמאי קמהדר ליה הא על כרחך האי סיפא דגרשה וכו' דינא אשמועינן כדאמר בגמרא וכדכתיבנא ושמא די"ל דבשלמא כי תנינן בהדיא במתני' מאי דתני בברייתא בהדיא שייך למפרך אדמותבת מברייתא איתביה ממתני' ולפיכך אקשי ולטעמיך אדמותבת ליה מברייתא אותביה ממתני' דסבר דרישא דתני בהדיא לא יאמר הוי דינא וכיון דשני ליה דרישא עצה טובה קמ"ל לא אקשי ליה מהאי סיפא כיון דבהדיא לא קתני אלא מדיוקא וממשנה יתירה ובברייתא קתני ליה בהדיא דאין לו למכור בנכסי אחיו אא"כ נשא את יבמתו והדר גרשה מש"ה פריך ליה מברייתא ולא מהאי סיפא כך נלע"ד. הרי היא ככל הנשים וכו'. ואיתא להאי בבא בירוש' פרק ששי דדמאי. ובטור אה"ע סי' ט"ו וסי' קס"ח. ומלת בלבד מצאתי שמחקה ה"ר יהוסף ז"ל: