משנה כתובות ה ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק ה · משנה ו | >>

[עריכה]

המדיר את אשתו מתשמיש המיטה, בית שמאי אומרים, שתי שבתות.

בית הלל אומרים, שבת אחת.

התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות, שלושים יום^כא.

הפועלים, שבת אחת.

העונה האמורה בתורה^כב, הטיילין, בכל יום.

הפועלים, שתים בשבת.

החמרים, אחת בשבת.

הגמלים, אחת לשלושים יום.

הספנים, אחת לששה חדשים, דברי רבי אליעזר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת.

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שַׁבָּת אֶחָת.

הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת, שְׁלֹשִׁים יוֹם.

הַפּוֹעֲלִים, שַׁבָּת אֶחָת.

הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה:

הַטַּיָּלִין, בְּכָל יוֹם.

הַפּוֹעֲלִים, שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת.

הַחַמָּרִים, אַחַת בַּשַּׁבָּת.

הַגַּמָּלִים, אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם.

הַסַּפָּנִים, אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים,

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המדיר את אשתו - מתשמיש המיטה,

בית שמאי אומרין: שתי שבתות.

בית הלל אומרין: שבת אחת.

התלמידים, יוצאים לתלמוד תורה שלא ברשות - שלשים יום,

והפועלים - שבת אחת.

עונה (ראה שמות כא י) האמורה בתורה -

הטיילים - בכל יום,

הפועלים - שתים בשבת,

החמרים - אחת בשבת,

הגמלים - אחת לשלשים יום,

הספנים - אחת לשישה חודשים,

דברי רבי אליעזר.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

שבת אחת בלבד יקיים את נדרו, ויותר על זה יוציא ויתן כתובה, ואפילו היה גמל או ספן.

ואמרו התלמידים יוצאין בלא רשות נשותיהן שלשים יום - אמנם זה דברי רבי אליעזר, אבל לדעת חכמים שתים שלש שנים.

והלכה כחכמים.

וטיילין - הם הבטלים שאין להם טורח ומשא משום אדם, המעונגים שאינם עוסקים לא בסחורה ולא במלאכה.

ודע כי יש לאשה למנוע לבעלה שלא יפרש בים, ולא יצא בשיירה כי אם למקום קרוב, מפני שלא יגרע עונתה. וכמו כן תמנע ממנו שלא ישנה עצמו מאומנות לאומנות, כי תגרע בסיבת זה העונה, אלא תלמוד תורה בלבד:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

המדיר את אשתו מתשמיש המטה - כגון שאמר יאסר הנאת תשמישך עלי. אבל הנאת תשמישי אסור עליך, לא מתסרא, דהא משועבד לה, דכתיב (שמות כא) ועונתה לא יגרע:

ב"ש אומרים שתי שבתות - אם הדירה שתי שבתות תמתין, שכן מצינו ביולדת נקבה שטמאה שבועים:

וב"ה אומרים שבת אחת - שכן מצינו בנדה שטמאה שבעה. וגמרינן מידי דשכיח, הכעס שכועס אדם על אשתו ומדירה דהוא מידי דשכיח, מנדה שהוא מידי דשכיח. לאפוקי לידה דלא שכיח כולי האי. וב"ש סברי גמרינן מידי דהוא גרם לה, נדר האיש שהוא גורם לה לשהות, מלידה שעל ידו באה לה. לאפוקי נדה דממילא קאתי לה. ויותר על שבת אחת לבית הלל או שתי שבתות לבית שמאי יוציא ויתן כתובה, ואפילו היה גמל ^כ שעונתו לשלשים יום או ספן שעונתו לששה חדשים:

התלמידים וכו' שלשים יום - ומתניתין ר' אליעזר היא. ופליגי רבנן עליה ואומרים אפילו שתים ושלש שנים, והלכה כחכמים:

הטיילים - שאין להם מלאכה ולא סחורה ^כג:

החמרים - שיוצאים לכפרים להביא תבואה:

הגמלים - מביאין חבילות על הגמלים ממקום רחוק:

הספנים - המפרשים לים הגדול. ומי שהיה בתחלתו בעל אומנות שעונתו קרובה ובקש ליעשות בעל אומנות שעונתו רחוקה אשתו מעכבת עליו, חוץ מתלמוד תורה, שאין האשה יכולה לעכב על בעלה שהיה טייל או פועל שלא ייעשה תלמיד חכם:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

המדיר את אשתו מתשמיש המטה. פירש הר"ב כגון שאמר יאסר הנאת תשמישך עלי ועיין בפירושו לסוף משנה א' פ"ב דנדרים:

בית הלל אומרים שבת אחת. פירש הר"ב יותר מכן יוציא ויתן כתובה אם לא יכול למצוא התרה לנדרו. וכ"כ הרמב"ם פרק י"ד או יפר נדרו ולשון הפרה שכתב לאו בדוקא אלא התרה שייכא ביה. ומשום דבהדיר לאשתו איירינן אגב ריהטא כתב נמי לישנא דהפרה דשייכי בנדרי האשה בעצמה. ומה שכתב הר"ב ואפילו היה גמל כו' גמרא ויהיב טעמא דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. פירש רש"י אף כאן בלא נדר דעתה נוחה לבעלה שמא יבוא בתוך הזמן אבל זו משהדירה הרי היא כמי שאינה מצפה לבעל:

התלמידים יוצאין שלא ברשות שלשים יום. אף על פי שמבטלין בזה עונתן כדמוכחת מתניתין דאוכלת עמו מלילי שבת כו' לפי שהוא ליל עונה. וכדאמרינן בגמרא שעונת תלמיד חכם מערב שבת לערב שבת ופירש"י שהוא ליל תענוג ושביתה והנאת הגוף. וכתב הר"ן ותמה אני למה לא הוזכרה במשנתינו. ונראה לי שאין לת"ח עונה קבועה שכיון ששנינו יוצאים שלא ברשות לר' אליעזר [שלשים יום ולרבנן] שתים ושלש שנים כדאמרינן בגמרא משמע דעונת תלמידי חכמים הדרים בעירם ג"כ משתנים כפי מה שהם צריכין לנדד שינה מעיניהם בענין לימודם ולטרוח בו והדבר ידוע שאין כל הזמנים שוים להם בכך ודאמרינן בגמרא דעונתן אחת בשבת היינו כשאין מתחדש להם בלימודם דבר ולפי שידוע שאין זה מצוי להם תמיד לא נשנית עונה שלהן במשנתינו. ע"כ. ולשון הרמב"ם פי"ד מה"א וטא"ה סימן ע"ו תלמידי חכמים עונתן פעם אחת בשבת מפני שתלמוד תורה מתיש כחן ודרך תלמידי חכמים לשמש מלילי שבת ללילי שבת. ע"כ. וקשיא לי דבגמרא הכי איתא עונה של תלמידי חכמים אימת אמר רב יהודה אמר שמואל מע"ש לע"ש. אשר פריו יתן בעתו אמר רב יהודה ואי תימא רב הונא ואי תימא רב נחמן זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש משמע דדוקא מלילי שבת ללילי שבת וטעמא רבה איכא דכיון דעונה האמורה בתורה איש איש כפי עבודתו וכפי כחו הלכך ת"ח שהתורה מתשת כחן לא הטילה התורה עליהן העונה אלא בליל שביתה ומנוחת הגוף ומנא להו למימר דעיקר עונתן פעם אחת בשבוע ודלמא דוקא מלילי שבת ללילי שבת. אלא נ"ל דמהכא נפקא להו דהואיל ומשנתינו לא שנאה עונתן של ת"ח היינו טעמא שלפי שנשתנו בעונתן. עיקר הדין פעם אחת בשבוע. והם ע"פ דרכם בחרו להם ליל השבת לפיכך לא שנאה לא זה ולא זה דעיקר הדין דהיינו פעם אחת בשבוע לא מצי למתני. משום שאינו מייחד שום לילה מלילי השבוע והתלמידי חכמים מייחדין להם לילי שבת ולא מצי נמי למתני מלילי שבת ללילי שבת כיון שאין זה מעיקר הדין ושורתו שהרי יכול לקיים מצות עונה באיזה לילה שתהיה מלילי השבוע ולפיכך שתק התנא מדין עונת תלמיד חכם ולא שנאו כך נראה לי ואפילו את"ל שיש להרמב"ם וטור טעם אחר לומר שזה שאמרו מלילי שבת ללילי שבת שאינו מעיקר הדין [*ואולי מהא דפ"ד דנדה ד' ל"ח דתניא חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן אלא ברביעי בשבת כו'] מכל מקום הקושיא שבמשנתינו הרי היא מתיישבת בזה:

העונה האמורה בתורה. כלומר מצות עונה שהיא אמורה בתורה כך היא המדה. אבל אין מלת האמורה מוסבת על כל עונה ועונה של כל אחד ואחד כמות שהיא בזמנה שזה לא מקרי אמורה בתורה אע"פ שיש להם סמך מן המקראות בדורון של יעקב לעשו כמו שפירש"י בפרשה וישלח שהרי במ"ו פרק ג' דחולין תנן. וסימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חכמים אף על פי שדרשוהו מן נשר ותורים כדאיתא בברייתא בגמרא. וקצת קשה מאי למימרא האמורה בתורה. וי"ל דאפילו לר"א בן יעקב דדריש לשארה כסותה ועונתה כולהו לכסות כדאיתא בברייתא בגמרא פ"ד דף מ"ח אפ"ה אית ליה דעונה אמורה בתורה. ממדת ק"ו כדמייתי התם בתוס' סיפא דברייתא. דרך ארץ מנין. אמרת ק"ו ומה דברים שלא נשאת עליהם לכתחלה אין רשאי למנוע ממנה. דברים שנשאת עליהם לכתחלה אינו דין שאינו רשאי למנוע ממנה:

הטיילים. פירש הר"ב שאין להם מלאכה וכו' וז"ל התוספות על שם שדרכן [לישב] בטולא דאפדנייהו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כ) (על הברטנורא) גמרא. ויהיב טעמא, דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. ופירש רש"י, אף כאן, בלא נדר דעתה נוחה לבעלה שמא יבוא בתוך הזמן, אבל זו משהדירה הרי היא כמי שאינה מצפה לבעל:

(כא) (על המשנה) ל' יום. אע"פ שמבטלין בזה עונתן כדמוכח מתניתין. ובגמ', שעונת תלמידי חכמים מערב שבת לערב שבת, ופירש רש"י, שהיא ליל תענוג ושמחה ושביתה כו'. ודעת הר"נ דלכך לא הוזכר במתניתין עונת תלמידי חכמים לפי דעונתן משתנית כפי מה שהם צריכים בעסק למודם לנדד שינה מעיניהם ואין כל הזמנים שוים בזה. ועיין תוי"ט:

(כב) (על המשנה) האמורה כו'. כלומר מצות עונה שהיא אמורה בתורה כך היא המדה. אבל אין מלת האמורה מוסבת על זמנם של כל אחד ואחד, שזה לא מקרי אמורה בתורה אע"פ שיש להם סמך מן המקראות. ועתוי"ט:

(כג) (על הברטנורא) וזה לשון התוס', על שם שדרכם לישב בטולא דאפדנייהו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

המדיר את אשתו מתשמיש המטה: פ' המדיר (כתובות דף ע"א.) ונלענ"ד עוד בסמיכות משנה זו לשלמעלה הימנה דמשום דהלכתא כר' אליעזר במאי דאמר במתניתין דלעיל כדכתיבנא ראה רבינו הקדוש לסמוך האי מתני' הכא דהיא מילתיה דר' אליעזר דהלכתא כותיה ג"כ כמו שנכתוב בסמוך בס"ד. וביד שם פי"ד סי' א' ב' ו'. ובטור י"ד סי' רל"ה ובאבן העזר סימן כ"ה וסי' ע"ו:

בש"א שתי שבתות ובה"א שבת אחת: גמ' אמר רב מחלוקת במפרש נדרו לב"ש שפירש שהדירה שתי שבתות ולב"ה שפירש שהדירה שבת אחת אבל אם הדירה סתם ולא פירש בנדרו כמה לדברי הכל יוציא ויתן לה כתובתה ושמואל אמר אף בסתם נמי ימתין לב"ש שתי שבתות ולב"ה שבת אחת שמא בתוך הזמן ילמוד. למצוא פתח חרטה לומר דאדעתא דהכי לא נדרי ומתיר לו חכם נדרו והלכתא כשמואל. ועיין במה שכתבתי לקמן ר"פ המדיר:

התלמידים יוצאין ללמוד תורה שלא ברשות שלשים יום: פי' שלא ברשות בתיהם. וכתבו בתוס' פי' ר"י ז"ל דאתא לאשמועי' דאע"ג דמנהגם היה ללמוד ולעשות מלאכה בעירן ועונה האמורה בתורה לתלמיד [חכם] מע"ש לע"ש כדאמרינן בגמ' ולפועלים שתים בשבת כדקתני בסיפא אפ"ה יכולין לשנות מנהגם ולצאת התלמידים שלשים יום ופועלים שבת א' ע"כ. ובגמ' בעי' ברשות כמה ומשני כמה דבעי ואורחא דמילתא שלא ישא עליו חטא אפילו שהוא יכול לפתותה שתתן לו רשות פליגי בה אמוראי רב אמר חדש כאן וחדש בביתו ור' יוחנן אמר חדש כאן ושנים בביתו וכל חד מייתי ראיה מקרא דרב יליף לה מקרא דכתיב בד"ה גבי שנים עשר נשיאים המשרתים את המלך לכל דבר מחלקות חדשי השנה וכתב דבר מחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה משמע שהיה שם שתי מחלקות מלבד הי"ב נשיאים שהיו אלו השתי מחלקות אחרות נצבים ומשרתים לעזור הי"ב משמרות כל אחת חדשה פירוש שאחת מאלו השתי מחלקות משרתת עם האחרות זו ששה חדשים בדלוג וזו ששה חדשים בדלוג דרך משל שהאחת מאלו השתים משרתת עם הנשיא של כ"ד אלף של חדש תשרי וחברתה עם הנשיא של עשרים וארבעה אלף של חדש מרחשון וחוזרת הראשונה ומשרתת עם הנשיא של עשרים וארבעה אלף של חדש שבט וחברתה בחדש אדר וכן על סדר זה בששה חדשים של הקיץ הרי חדש בבית המלך וחדש בביתו אף כאן חדש בבית רבו וחדש בביתו כך נלע"ד פירוש לפירוש רש"י ז"ל וקרוב לזה הוא ברש"ל ז"ל: ור' יוחנן יליף לה מבנין בית המקדש שנאמר חדש יהיו בלבנון ושנים בביתו ובגמ' יהיב טעמא מר מ"ט לא אמר כמר:

וכתב הר"ן ז"ל: אי אתלמידים קמייתו ראיה הא תנן דאפי' שלא ברשות די להם פעם אחת לשלשים יום והיכי נימא דאפי' ברשות דוקא שני חדשים או חדש א' בבית ואפשר דכי תנן במתני' שלשים יום לא שיעשו כן בקבע תדיר אלא באקראי בעלמא ואחרים פירשו דבגמ' אפועלים קיימי דקראי דמוכחי מינייהו רב ור' יוחנן בפועלים מיירו ואע"ג דאמרי' בגמ' שאני התם דאית ליה רווחא ה"ק דרווחא דעבודת המלך נפיש מרווחא דפועלים ע"כ:

העונה האמורה בתורה וכו': כתב סמ"ג טעם אלו העונות שמאחר שהעונה סתומה בתורה יש לפרש לפי הנראה הכל לפי טורח אומנותו ע"כ וכתב הר"ן ז"ל ה"ה דהני דלעיל נמי הוי עונה האמורה בתורה לתלמידים שלשים יום ולפועלים ז' ימים והאי דלא תני ברישא עונה האמורה בתורה משום דלא אפשר דהיכי ליתני עונה האמורה לתלמידים שלשים יום ולפועלים שבעה ימים כי היכי דקתני סתמא בכל הנך הטיילין בכל יום וכו' א"כ הוה משמע אפי' בתלמידים ובפועלים העושים בעירם אבל גמלים חמרים וספנים מסתמא משמע דחוץ לעירם מיירי שהרי דרכן בכך וטיילין ופועלין דקתני סתמא היינו בעירם ומש"ה תנא פועלים ותלמידים קודם העונה האמורה בתורה לאשמועינן דסתמא אין עונתן בכך ותמה אני וכו'. [עי' בתוי"ט ד"ה התלמידים כו']. וכתב עוד דלדעת הרי"ף ז"ל הפועלים שבת אחת דתנן במתני' היינו שעונתן אחת לשבעה ימים אבל הוא ז"ל דקדק דמדלא קתני הפועלים אחת בשבת כלישנא דברייתא דבגמ' דפירושו דעונתן ביום השביעי אלא קתני שבת אחת משמע ביום השמיני וה"פ תלמידים ופועלים מתוך שדרכן שצריכין ללכת חוץ לעירן יכולין לבטל עונתן. תלמידים שלשים ופועלים שבת אחת ע"כ בקיצור מופלג וכן דקדקו ג"כ תוס' ז"ל ע"ש:

הטיילין: בגמרא בעי מאי טיילין ומסיק אביי כדאמר רב כגון רב שמואל בר שילת דאכיל מדיליה ושתי מדיליה וגנאי בטולא דאפדניה ולא חליף פריסתקא דמלכא אבביה או כגון מפנקי דמערבא:

הפועלים שתים בשבת: בעושין מלאכה בעירן מיירי דאי בעיר אחרת הא תני בהדיא בברייתא אחת בשבת. וכתב הר"ן ז"ל ולפי זה אפשר לומר ששלש מדות בפועלים שהעושין מלאכתן בעירן שתים בשבת ואם צריכין לצאת חוץ לעירם אחת לשמנה ימים והיינו רישא דמתני' ואם מנהגם קבוע לעשות בעיר אחרת עונה הקבועה להם אחת בשבת ומיהו אם אירע שיש להם צורך מלאכה יכולין לאחר עד יום שמיני דלא גרעי מעושין מלאכתן בעירן עכ"ל ז"ל:

הספנים אחת לששה חדשים: בגמ' פריך איכפל תנא לאשמועינן טייל ופועל פי' תנא דסתים לעיל ברישא המדיר בה"א שבת אחת אין לו לומר זאת לא בספן ולא בגמל ולא בחמר ולא בת"ח שהרי עונתם של חמר ות"ח אחת בשבת ובשביל יום א' יוציא ויתן כתובה בתמיה למה הרי שעונתן משבעה לשבעה וכ"ש גמל וספן ואין בכלל הזה אלא טייל ופועל העושה מלאכה בעירו שדרכו לשמש שתים בשבת והוא דוחק גדול ומשנינן דאכולהו קאי דע"י נדר אפי' גמל וספן יתר משבת לא דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. וזו כיון שהדירה הויא לה כמי שאין לה פת בסלה ויוציא ויתן כתובה אפי' אשבת אחת ועיין במ"ש בפ' החולץ סי' י"א. וכתבו הפוסקים שפסק רב בגמ' הלכה כר' אליעזר דמתני' וכן פסק הרב אלפס ז"ל וי"מ דטעמא הוי משום דגרסי' עלה בגמ' דרבנן סמכו למעבד כדברי חכמים שאפילו שתים ושלש שנים יוצאין שלא ברשות ונענשים ומתים אבל הרמב"ם ז"ל פסק אפי' שתים ושלש שנים כדברי חכמים דברייתא. ובנוסחאות שלנו לא מצאתי שפסק רב הלכה כר' אליעזר אלא שמצאתי שר"ש לוריא ז"ל כתב שחסר בלשון הגמרא וכתב שכצ"ל אמר רב ברונא אמר רב הלכה כר' אליעזר ובתר הכי אמר רב אדא בר אהבה אמר רב זו דברי ר' אליעזר וכו'. ובתלמוד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הוגה יותר מזה כך פסקא דברי ר' אליעזר אמר רב ברונא וכו' ונכון הוא לפי הלשון של רש"י ז"ל אשר שם בגמ' גם בגמרא משמע בעובדא דרב רחומי שאשתו של רב רחומי היא שמתה ומתוך פי' רש"י ז"ל והר"ן ומגיד משנה ז"ל נראה שרב רחומי הוא שנענש ומת על ששהה מלבוא לביתו ואפשר דהא והא איתנהו שבעון שמעגנים אותה ומתה לפעמים מן הדאגה נענשים ומתים הם אע"פ שהיא לא תמות:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

המדיר את אשתו מתשמיש המטה: שאמר הנאת תשמישך עלי, דבאמר שבועה שלא אשמשך, לא מתסר, דמשועבד לה:

ב"ש אומרים שתי שבתות: תמתין, ואח"כ או יתיר נדרו או יגרשנה. וטעמיה דיליף מיולדת נקבה שטמאה שבועיים, דיולדת דמי לנדר שהוא גרם לה:

בית הלל אומרים שבת אחת: דיליף מנדה דאורייתא שטמאה ז"י, דס"ל דנדה דמי לנדר, דשניהן שכיחי. ואפילו ספן שעונתו לו' חדשים, אינה דומה מי שפת בסלו למי שאין לו:

שלשים יום: וקיי"ל אפילו ג' שנים [ע"ו]:

הפועלים: אפילו דרכן (ללון בביתם) [לעשות בעירם] שעונתן ב' בשבוע כלקמן:

שבת אחת: יוצא שלא ברשות:

הטיילין: הבטלין ממלאכה הבריאים ומעונגים:

הפועלים שתים בשבת: [כשעושים מלאכתן בעירן, אבל כשעושים בעיר אחרת פ"א בשבת] ואם לן כל לילה בביתו, פ"א (בשבת) [בח' ימים]:

החמרים: מוליכי תבואה לעיירות על חמורים:

אחת בשבת: כשהן בעירן בכל לילה:

הגמלים: מוליכי סחרות למרחוק:

דברי רבי אליעזר: והכי קיי"ל [שם]:

בועז

[עריכה]