משנה כלים כ א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כ · משנה א | >>
הכרים והכסתות, והשקין, והמרצופין שנפחתו, הרי אלו טמאים מדרס.
הקלוסטר ארבעה קבין, התורמל חמשת קבין, הכריתית סאה.
החמת של שבעת קבין, רבי יהודה אומר: אף הרבצל והמזודה כל שהן, הרי אלו טמאין מדרס.
וכולם שנפחתו, טהורים, מפני שבטל העיקר, ובטלה הטפלה.
הַכָּרִים וְהַכְּסָתוֹת וְהַשַּׂקִין וְהַמַּרְצוּפִין
- שֶׁנִּפְחֲתוּ,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִים מִדְרָס.
- שֶׁנִּפְחֲתוּ,
- הַקְּלוּסְטָר אַרְבָּעָה קַבִּין,
- הַתּוּרְמָל חֲמֵשֶׁת קַבִּין,
- הַכְּרִיתִית סְאָה,
- הַחֵמֶת שֶׁל שִׁבְעַת קַבִּין,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף הָרִבְצָל וְהַמִּזְוָדָה כָּל שֶׁהֵן,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין מִדְרָס.
- אַף הָרִבְצָל וְהַמִּזְוָדָה כָּל שֶׁהֵן,
- וְכֻלָּם שֶׁנִּפְחֲתוּ, טְהוֹרִים,
- מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר,
- וּבָטְלָה הַטְּפֵלָה:
- מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל הָעִקָּר,
הכרים, והכסתות, והשקין, והמרצופין,
- שנפחתו - הרי אלו טמאים מדרס.
- הקלוסטר - ארבעת קבין.
- והתרומל - חמשת קבין.
- והכריתית - סאה.
- והחמת - של שבעת קבין.
- רבי יהודה אומר:
- אף הרובצל והמיזדה - כל שהן הרי אלו טמאין מדרס.
- וכולן שנפחתו - טהורין,
- מפני שבטל העיקר - בטלה הטפילה.
כבר קדם ביאורנו שהכרים מעור.
והשקין - מהשיער יעשו ממנו [חותלות לסחורות].
ומרצופין - הן הכלים אשר ישימו בו הסחורות במדינות, וצורתן מפורסמות.
ואמר שאלו הכלים אשר ישבו עליהן והן שלימים בלתי שנקבו, הנה הוא כאילו נעשו מתחילת עניינם לשני דברים יחד להיותן מכלי קבול ולישב עליהן, ולזה כאשר נפחתו ויצאו מדין כלי קבול ונטהרו מטומאת שרץ הנה נשארו בדין המשכב ויטמאו במדרס.
עוד זכר מין אחר מהכלים של עור שהן נעשים לקבול, ונתן בהן שיעור ואמר כי כאשר היה הכלי ממנו מחזיק כך הנה הוא ראוי למשכב ואפשר לישב עליו ולזה יהיה טמא מדרס, אבל כל מה שהוא שלם ומקבל, אולם אם נפחת הנה לא יטמא במדרס הזב, והטעם בזה ששורש עשייתו אמנם הוא לקבול, וקרא אותו לגדלו שהוא נאות למושב ולזה יהיה טמא מדרס, וכאשר ניקב בטל העיקר וחזר שלא יקרא כלי קבול, וגם כן הוסר מה שהשיגהו מטומאת מדרס לפי מה שהתבאר בפרק קודם זה.
הנה כבר התבאר כוונת ההלכה ולא נשאר זולת ביאור השמות.
קלוסטור - סל יתלה בראש הבהמה, בו השעורים הניזון ממנו.
ותורמיל - תרגום "ילקוט"(שמואל א יז, מ), והוא אשר ישים בו הרועה מזונותיו, ויתלה אותו בצווארו.
כריסית - שק קטן.
והחמת - הנוד.
ומיזדה - הוא כלי של עור ישימו בו הולכי דרכים מזונותיהן, ותרגום "צידה"(בראשית מב, כה) "זוודין".
והרבצל - מזה המין גם כן.
ואין הלכה כרבי יהודה:
מרצופים. כלים גדולים שנותנין בהן סחורה של ספינות:
הרי אלו טמאים מדרס. כדתניא לעיל בתוספתא מודים חכמים לר"מ בכר וכסת של עור:
קלסתר. פי' גאון דהוא קרסתל דתנן (ב"מ דף צ.) [שבת דף נג.] ולא בסיחים בקרסתל שבפיהם:
תורמל. כמו תרמילו שבכל הש"ס ובלשון (צ"ל מקרא וכ"ה מהריעב"ץ) משנה ילקוט:
כריסית. שק של עור:
רבצל. פי' גאון וכן ערוך כלי קטן שנותנים בו צידה לדרך:
הרי אלו טמאים מדרס. אכולהו קאי דאם מחזיקים כשיעור הזה מטמאים מדרס דראוים לשכיבה וכ"ש אם מחזיקים יותר וטעמא משום דמשמשים שכיבה עם מלאכתם אבל פחות מכאן לא:
נפחתו טהורים. אע"ג דחזו למדרס הואיל ובטל עיקר תשמיש שלהם שאין מקבלין מה שבתוכם:
הכרים - עשויין למלאותן צמר או נוצה, ואדם נותנן תחת מראשותיו:
והכסתות - כמו כרים הן, אלא שהן ארוכים וגדולים וכל גופו של אדם שוכב עליהן:
מרצופין - כמין שקים של עור גדולים שנותנים בהן סחורות שמוליכין בספינות:
הרי אלו טמאים מדרס - דכל הני עבידי נמי לשכיבה א:
קלוסטור - כמין סל וכפיפה שתולין בפי הבהמה, ונותנים בה מספוא ושעורים והבהמה אוכלת כשהיא מהלכת:
תורמל - כיס גדול של עור שהרועה נותן שם כל חפציו:
כריתית - שק של עור קטן:
רבצל - חמת קטן של עור שמשימים בו בשמים:
מזודה - כלי שנותנים בו צידה לדרך. תרגום צידה זוודין:
הרי אלו טמאים מדרס - כל אלו השנויים במשנה, אם יש בכולן השיעור המפורש בהן או יותר, מטמאין מדרס, דמשמשין שכיבה עם מלאכתן. אבל בפחות מכשיעור המפורש בהן לא:
נפחתו טהורין - שכל אלו עשויין לקבל, שהקיבול ההוא מכינם ומזמינם להיות ראויין למשכב ומושב, וכשנפחת בטל העיקר שהוא הקיבול שבעבורו היה קרוי כלי, ובטלה הטפלה. שהיא טומאת מדרס:
[*הכרים והכסתות. עיין מ"ש בפ"י דמקואות משנה ב בס"ד]:
והשקין. ארוגה משער ונוצה של עזים. וכן כתב הר"ב ברפכ"ב:
הרי אלו טמאים מדרס. פירש הר"ב דכל הני עבידי נמי לשכיבה. וכיון שמתחלת ענינם נעשו לשני דברים יחד להיותן מכלי קבול. ולישב עליהן. ולזה כאשר נפחתו ויצאו מדין כלי קבול ונטהרו מטומאת שרץ הנה נשארו בדין המשכב ויטמאו במדרס. הרמב"ם. ותניא בתוספתא מודים חכמים ור"מ [דפ' דלעיל] בכר וכסת של עור. הר"ש. [*ועיין מ"ש בפ' כ"ד מ"ד]:
כריתית. פי' הר"ב שק של עור קטן וכן הוא בפי' הרמב"ם בנא"י. כריתית שק קטן מעור ע"כ. וכלפי שתמונתו כתמונת השק הרי הוא קטן אע"פ שהוא גדול מהתורמל שהוא בתמונת כיס. שהרי התורמל שעורו חמשת קבין. והכריתית סאה שהוא ששה קבין והרמב"ם בספכ"ד [הלכה יא] מה"כ כתב שהכריתית מערין בה מים:
המזודה. ובנוסחת מהר"ם *)והמזדה. המ"ם בחיר"ק והדל"ת בפת"ח ובמשניות ישנים מנוקדים ומזדא. והמ"ם בשו"א והזי"ן והדלי"ת קמוצים:
(א) (על הברטנורא) וכיון שמתחלת ענינם נעשו לשני דברים יחד, להיותן מכלי קבול ולישב עליהן, ולזה כאשר נפחתו ונטהרו מטומאת שרץ, הנה נשארו בדין המשכב ויטמאו במדרס. הר"מ. ועתוי"ט:
הכרים והכסתות: לעיל פט"ז כתבתי בשם תוס' ז"ל דכר גדול מכסת:
והמרצפים: כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל בלתי וי"ו בין הצד"י לפ"א:
שנפחתו הרי אלו טמאים מדרם: ורבנן דפליגי אר"מ בסוף פירקי' דלעיל מודו באלו לפי שהישיבה מתחלה אינה מזקת לתשמישם כלום והוי כמו שנעשו מתחלה לישיבה ולתשמיש הרא"ש ז"ל:
קלסטר: גרסי' והוא כמו טרסקל. ופירש בערוך ואית דגרסי קרסטל והוא כלי של עור ומחזיק ד' קבין שהן שני שלישי סאה שהסאה ששה קבין ע"כ. ומצאתי שניקד ה"ר בצלאל אשכנזי ז"ל הטי"ת של קרסטֵל בציר"י:
תורמיל: תרגום ילקוט תורמילא:
כריתות: פי' הרמב"ם ז"ל בל' ערבי רכווא אלמא וי"ס הכריסית אבל בערוך כרתית. ועיין בספר קרבן אהרן פרק ראשון דפרשת זבים:
והמזוודה: משמע בדלי"ת גרסי' לה מלשון תרגום צידה זוודין אבל בערוך הביאו בערוך מזר ברי"ש אע"פ שפירש שהוא כיס שנותנין בו צידה לדרך וי"א נוד צבוע ופתוח לשום בו לחם וצידה לדרך וכן תרגום צידה זוודין והכין הוא זה והמזורה ובלשון ישמעאל שם הכלי מזור עכ"ל ז"ל. וכתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל נ"א והמיזדא ע"כ:
יכין
הכרים: דעקקע בל"א:
והכסתות: קיססען בל"א [כך כתב תוס' ב"מ ע"ט א'. וע"ז ס"ה א']. וכך מוכח לע"ד מפכ"ח מ"ה דכר שהוא גדול נקט שעשאו וילון לפתח. אבל כסת שהוא קטן נקט שעשאו מטפחת קטן לקנח בו ידיו. וכל זה דלא כהר"ב כאן. ושניהן ממלאין אותן מוכין לישב עליהן:
והשקין: הוא עשוי משער ארוך של בהמה. או משער הקצר שטווהו לחוטים ארוכים. וכמ"ש טוו את העזים:
הוא כיס גדול מעור להוליך בו סחורה למרחוק. וכן אינך דמתניתין כולן מעור. חוץ משק:
שנפחתו הרי אלו טמאים מדרס: ר"ל אף שנפחת ונתבטל הב"ק שלהן. אפ"ה מדלא בטל הישיבה שע"ג. מק"ט מדרס עדיין. ולא דמי לתיבה שפתחה מן הצד [פי"ט מ"ט] דקיי"ל כרבנן דמדבטל העיקר בטל הטפילה. התם שאני שהישיבה ע"ג תיבה באמת רק טפל היה. אבל הכא מתחלה מיד נעשה לב' התשמישין. ואע"ג דמשפלת ג"כ נעשה לב' תשמישין ואפ"ה ס"ל גבה בטל העיקר וכו'. התם הישיבה שע"ג והתשמיש שבתוכה שייכי אהדדי. דכשמנהיג הזבל שבמשפלת. צריך המנהיג לישב ע"ג. ולפיכך שפיר הו"ל הישיבה טפל להנהגת הזבל. וכשבטל זה בטל גם זה. אבל הכא אין הישיבה שע"ג המרצופין צריך לתשמיש שבתוכן. ולפיכך לא מחשב הישיבה טפל לתשמיש שבתוכן. מיהו תנא הכא שנפחתו שמק"ט מדרס. וכ"ש כשהן עדיין שלמין. והא דלא נקט שיעורא בהנך. כדנקט בקלוסטרא ואינך דבסיפא. י"ל דה"ט משום דהנך גדולים הן. וגם שיעורן ידוע:
הקלוסטר: הוא קלוסטר והוא טרסקל שנזכר לקמן [פכ"ב מ"י] ועי' שבת [נ"ג א'] דקאמר מותר לתלות טרסקל בצואר בהמה. וגירסת הרי"ף שם קרסטל. וכן גרס גם בערוך. והוא כיס של עור שתולין בצואר הבהמה מלא מספוא. כדי שתאכל מתוכו. ולא תצטרך לשוח לארץ [כ"כ רש"י שבת נ"ג א'. אולם קלוסטרא שנזכרת כלים פרק י"א. כלי אחר הוא לסגירת הדלת]:
ארבע קבין: דרק במחזיק כך מק"ט מדרס ולא בפחות מזה [ואע"ג דתשמיש בהמה וכלים אמק"ט [כרפי"ב] התם בשעשוי רק לבהמה. משא"כ הנהו דהכא מתחלה נעשה לב' התשמישין יחד מק"ט. וכסנדל בהמה [פי"ד מ"ה]:
התורמל: כיס שהרועה תולה בצוארו. ונותן לתוכו מאכלו וחפציו שיצטרך להם כל היום בהיותו בשדה:
הכריתית: שק של עור [ערוך]. וגדול מתורמל. ועשוי להנוסע בדרך. להניח בתוכו חפציו שיצטרך בדרך:
סאה: הוא ששה קבין. וכל קב כשיעור כ"ד ביצים. נמצא שיעור סאה מחזיק קמ"ד ביצים:
החמת: הוא עשוי למים ומשקין שנוטל עמו לדרך:
של שבעת קבין: דהיינו שמחזיק קס"ח ביצים. ובפחות מזה אמק"ט מדרס:
רבי יהודה אומר אף הרבצל: שק לבשמים:
והמזודה: הוא כמין כיס לתת לתוכו צידה לדרך:
כל שהן: בין שהן גדולים או קטנים מק"ט מדרס [ובלבד שיהיה רחבן לא פחות מטפח. כפכ"ז מ"ד] ואפ"ה נקט אף משום סיפא. ור"ל שאף הן מק"ט מדרס. ולרבנן הנך אמק"ט מדרס. דאין מיחדין אותן לישיבה. כדי שלא להפסיד הבשמים. והצידה המועט שבתוכן. והמיחדם להישיבה בטלה דעתו אצל כל אדם:
מפני שבטל העיקר: הוא התשמיש שבתוכן שעיקר עשייתן היה כדי להשתמש בב"ק שבתוכן:
ובטל הטפלה: הוא הישיבה שע"ג. שאגב עשוהו ג"כ לישב ע"ג ביני ביני. משא"כ שקין ומרצופין הנ"ל. שנשלחין בדרך רחוקה ויש רווח זמן רב לישיבה שע"ג. כל עוד שהן בדרך. ולא יפתחום רק לזמן מרובה. להכי לכך ולכך נעשו בתחלה ושניהן עקריים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת