מלאכת שלמה על כלים כ
<< · מלאכת שלמה · על כלים · כ · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
הכרים והכסתות: לעיל פט"ז כתבתי בשם תוס' ז"ל דכר גדול מכסת:
והמרצפים: כך הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל בלתי וי"ו בין הצד"י לפ"א:
שנפחתו הרי אלו טמאים מדרם: ורבנן דפליגי אר"מ בסוף פירקי' דלעיל מודו באלו לפי שהישיבה מתחלה אינה מזקת לתשמישם כלום והוי כמו שנעשו מתחלה לישיבה ולתשמיש הרא"ש ז"ל:
קלסטר: גרסי' והוא כמו טרסקל. ופירש בערוך ואית דגרסי קרסטל והוא כלי של עור ומחזיק ד' קבין שהן שני שלישי סאה שהסאה ששה קבין ע"כ. ומצאתי שניקד ה"ר בצלאל אשכנזי ז"ל הטי"ת של קרסטֵל בציר"י:
תורמיל: תרגום ילקוט תורמילא:
כריתות: פי' הרמב"ם ז"ל בל' ערבי רכווא אלמא וי"ס הכריסית אבל בערוך כרתית. ועיין בספר קרבן אהרן פרק ראשון דפרשת זבים:
והמזוודה: משמע בדלי"ת גרסי' לה מלשון תרגום צידה זוודין אבל בערוך הביאו בערוך מזר ברי"ש אע"פ שפירש שהוא כיס שנותנין בו צידה לדרך וי"א נוד צבוע ופתוח לשום בו לחם וצידה לדרך וכן תרגום צידה זוודין והכין הוא זה והמזורה ובלשון ישמעאל שם הכלי מזור עכ"ל ז"ל. וכתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל נ"א והמיזדא ע"כ:
חמת חלילין: פי' בערוך נוד קטן שעושין הרועין לזמר בו ולקבץ הבהמות וכן עושין אותו לוקחין עור הגדי וקושרין כל נקביו לבד משתי ידיו ובנקב אחד קושרין שפופרת של קנה ובאותו קנה מניח פיו ונופחו ויוצא הקול מן הקרנות כמשתי שופרות ויש נקבים קטנים בצדי הקרנות ומחליף אצבעותיו על הנקבים ומזמר בהן ע"כ. ונראה דגרסי' חֵמַת החי"ת בציר"י והמ"ם בפת"ח שהוא סמוך כמו וחמת מים:
טהורה מן המדרס: דלא חדא לשכיבה שהרוח יוצא והיא מתקפלת:
עריבת פיסונות: של עץ ובלשון שני פי' בערוך עריבה שעושין בה הבנאים הטיט:
עריבה משני לוג וכו': בפ' בתרא דמסכת ידים קרי לה עריבת הרגלים ומתני' דקתני דמטמא מדרס דלא כר' עקיבא דפליג התם וקאמר דאין שם מדרס עליה ואפשר לומר דשיערו חכמים דיותר מט' קבין אינה טמאה מדרס משום דעד ט' קבין הוא שיעור כלי הראוי לבעל קרי החולה או שמא כך הלכה למשה מסיני:
בקדים ונצרקה: כמו ונצמקה וכיון שנצרקה נסדקה כן מצאתי בקצת פירושים להר' שמשון ז"ל:
וחומר בשירי כלי נצרים: מצאתי שמחק הרב בצלאל אשכנזי ז"ל מלת בשירי והכן משמע למי שיעמיק:
עד שיתחסמו: כדתנן לעיל פט"ז הסלין של עץ משיחסים ויקנב:
מקל שעשאו יד לקורדום: גרסי' וכן הוא ברמב"ם פ' עשרים דהלכות כלים וכן הגיהו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל. ובשבת פ"ד רמי עלה מהא דתניא שלל של כובסין ושלשלת של מפתחות והבגד שהוא תפור בכלאים חבור לטומאה עד שיתחיל להתיר אלמא שלא בשעת מלאכה נמי חבור ומשני הכא שלא בשעת מלאכה אדם עשוי לזורקה התם שלא בשעת מלאכה נמי ניחא ליה דאי מיטנפי הדר מחוור להו ביחד ע"י השלל הזה. וכתבו שם תוס' ז"ל בדף מ"ט חבור לטומאה משמע אבל לא להזאה משום דאפי' בשעת מלאכה לא הוי חבור דבר תורה דלא חשיב כלל בית יד בשום פנים כיון שהוא עשוי לזורקו כל שעה ע"כ. ועיין על זה ברמב"ם פי"ב דהלכות פרה אדומה סי' ד':
בפי' ר"ע ז"ל. צ"ל דיו שנים סטר צד כדכתיב ולסטר חד הקימת וכדמתרגמי' ולצלע המשכן ולסטר משכנא:
עוד בסוף דבור זה לר"ע ז"ל צריך להגיה ופעמים שעושים אותם ידות מברזל ופשוטי כלי מתכות מקבלין טומאה. ולשון הרמב"ם ז"ל שם פ' עשרים וכן הדיוסטר שהן כשני כלים והמסמר מחברן להיות מסך עליהן הרי הן חבור בשעת מלאכה ע"כ. ותרגום בכשיל וכילפות בקופיץ ומיפסלת דיוסטר:
ואין חבור לו: שאם נגעה טומאה בכלונס לא נטמא הדיוסטר שהרי הכלונס עצמו לא נטמא שאינו כלי כלל כ"ש שלא יביא טומאה הרמב"ם ז"ל:
עשה לו דיוסטר: לשון הרמב"ם ז"ל בפ' עשרים דכלים סי' י"ג עשה קצת הקורה דיוסטר כל שהוא מן הקורה לצורך הדיוסטר חבור לדיוסטר והנוגע בשאר הקורה טהור שאין כל הקורה חבור ע"כ:
אין טמא אלא צרכו: לא אמר אין טמא אלא מקומו כדלקמן שכאן הוא יותר ממקומו:
כסא שקבעו בכלונס: רישא דמתני' אשמעי' דין חבור דטומאת מת והשתא בכסא אשמעי' דין חבור דטומאת משכב הזב וחבריו. ומצאתי שנקד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל הנו"ן של בכלונֵס בציר"י:
אע"פ שקבעה בכותל טמאה: ולא בטלה מתורת כלי כמו דף של נחתומין שקבעו בכותל דמטמאו ליה רבנן לעיל בפט"ו:
ופת שקבעו בנדבך: פי' הרמב"ם ז"ל שהוא חתיכת עץ עבה נועצין אותה בכותל ובונין עליה וכן פי' הר"ש ז"ל ג"כ לקמן בפכ"ב וגם ר"ע ז"ל כדמוכח מן התוספתא. ומצאתי שניקד הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כופֶת הפ"א בסגו"ל. ומה שהרמב"ם ז"ל מפ' מהו נדבך כתבתיו בפ' שני דמסכת ברכות:
מפץ: כך מצאתיו מנוקד בשני קמצי"ן:
בפי' ר"ע ז"ל. נראה שצ"ל וכל כמה שלא קבע המפץ בקורות וגם נתן עליו המעזיבה לא בטל מתורת כלי דאם נתן עליו את המעזיבה ולא קבעו וישב הזב על המעזיבה וכו'. וז"ל הר"מ בחבורו פ"ה סי' ט' קערה שקבעה בשידה תיבה ומגדל אם היא כדרך קבלתה מקבלת טומאה ואם קבעה בדופן שהרי אינה מקבלת עד שמטים שידה על צדה ה"ז מכלל השידה וטהורה ע"כ:
ועשאיו וילון: בערוך גריס בילן והפי' וילון:
בפי' ר"ע ז"ל. כדקתני בהקומץ רבה אמר המלקט והיא משנה לקמן בפרק כ"ז. וכ' התי"ט ולא ידעתי למה לא הראה על מקומה של המשנה במקום שהיא קבועה במכילתין פכ"ז משנה ט' דאילו בהקומץ רבה אינו מקומה אלא מייתי לה בגמ'. [הגהה נראה שהטעם שאותה שמביא שם בהקומץ רבה היא ברייתא עיין שם]:
עוד בפירושו ז"ל. ודוקא שעשה בו שינוי אמר המלקט כדקתני סיפא מאימתי וכו':
בש"א משיתבר: מצאתי מוגה משישבר וגם בפי' הרמב"ם ז"ל כן הוגה וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כן הגיה. אכן ה"ר יהוסף ז"ל כתב גרסת הספרים אמתית היא דגרסי' משיתבר וכן לק' רפכ"ה גרסי' תוברות וכן הוא בערוך ע"כ בקיצור:
עוד בפירושו ז"ל: בתוספתא מוכח דב"ש בעי שיקרענו אמר המלקט דקתני בש"א משיחבל:
ר' עקיבא אומר משיקבע: וקרובין דבריו לדברי ב"ה:
לארכה טהורה: דלא חזיא כי אם לסכוך ותנן בפ"ק דסוכה לסיכוך אינה מקבלת טומאה:
עד שיעשֵם כמין כי: כך הגיהו ה"ר בצלאל אשכנזי ז"ל:
כמין כי: פי' הרא"ש ז"ל כזה %ך דהיינו משני צדדין לארך ולרוחב:
מעדנין: בתוספתא קתני מדנין בחסרון' העיי"ן:
של ששה טפחים: שני טפחים בין מעדן למעדן וטפח מכאן וטפח מכאן הרי ששה. תניא בתוספתא נחלקה לארכה טהורה לרחבה ונשתיירו בה שלשה מדנין שהן ששה טפחים טפחיים בין מדן למדן וטפח מכאן וטפח מכאן טמאה פחות מכאן טהורה ואם מתחלה עשאה לכך אפי' פחות מכאן טמאה ר' נתן אומר שיירי מחצלת שבעה טפחים ושיירי המפץ ששה פי' לארכה דברייתא היינו לרחבה דמתני' ולרחבה דברייתא היינו לארכה דמתני' ולא פליגא ברייתא אמתני' ור' נתן דאמר שיירי מחצלת שבעה טפחים פליג את"ק ומתני' דלא כותיה הר"ש ז"ל. וכן פי' ג"כ הרא"ש ז"ל. וז"ל הרמב"ם ז"ל ואם נחלקו לארכן ונעשו חלקים חלקים אם נשאר מהן מה שיש ברחבו ששה טפחים ויש עליו שלש שורות של חבלים בראשיהן קשורין כזה % הן מטמאין מדרס הזב ואם פחות אין מטמאין ע"כ:
משתתקנב: גרסי' וכן הגיהו החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל והחכם הר"ר סולימאן ז"ל: