משנה כלים ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק ג · משנה ד | >>
חבית שנתרועעה וטפלה בגלליםיא, אף על פי שהוא נוטל את הגללים והחרסים נופלים, טמאה, מפני שלא בטל שם כלי מעליה.
נשברה ודיבק ממנה חרסית, או שהביא חרסית ממקום אחר וטפלן בגללים, אף על פי שהוא נוטל הגללים והחרסין עומדים, טהורה, מפני שבטל שם כלי מעליה.
היה בה חרס מחזיק רביעית, כולה מטמא במגע, וכנגדו מטמא באויר.
חָבִית שֶׁנִּתְרוֹעֲעָה וּטְפָלָהּ בִּגְלָלִים,
- אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת הַגְּלָלִים וְהַחֲרָסִים נוֹפְלִים,
- טְמֵאָה,
- מִפְּנֵי שֶׁלֹּא בָּטַל שֵׁם כֶּלִי מֵעָלֶיהָ.
- אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת הַגְּלָלִים וְהַחֲרָסִים נוֹפְלִים,
- נִשְׁבְּרָה וְדִבֵּק מִמֶּנָּה חַרְסִית,
- אוֹ שֶׁהֵבִיא חַרְסִית מִמָּקוֹם אַחֵר וּטְפָלָן בִּגְלָלִים,
- אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נוֹטֵל הַגְּלָלִים וְהַחֲרָסִין עוֹמְדִים,
- טְהוֹרָה,
- מִפְּנֵי שֶׁבָּטַל שֵׁם כֶּלִי מֵעָלֶיהָ.
- הָיָה בָהּ חֶרֶס מַחֲזִיק רְבִיעִית,
- כֻּלָּהּ מְטַמֵּא בְּמַגָּע,
- וּכְנֶגְדּוֹ מְטַמֵּא בָאֲוִיר:
חבית שנתרעעה, וטפלה בגללים -
- אף על פי שהוא נוטל את הגללים, והחרסים נופלים - טמאה,
- מפני שלא בטל שם כלי מעליה.
- נשברה, ודבק ממנה חרסים,
- או שהביא חרסים ממקום אחר, וטפלן בגללים -
- אף על פי שהוא נוטל את הגללים, והחרסין עומדין - טהורה
- מפני שבטל שם כלי מעליה.
- אף על פי שהוא נוטל את הגללים, והחרסין עומדין - טהורה
- היה בה חרס מחזיק רביעית -
- כולה - מיטמא במגע,
- וכנגדו - מיטמא באוויר.
- אף על פי שהוא נוטל את הגללים, והחרסים נופלים - טמאה,
נתרועעה - נקרעו ונסדקו חרשיו אבל לא נפלו חרשיו ולא התפוררו, מלשון "רוע התרועעה"(ישעיה כד, יט).
וביאור וטפלה בגללים - החליק עליה בגללי הבקר. ו"טפלה" מלת עברית, "ותטפול על עוני"(איוב יד, יז), רוצה לומר החזקת בו והחלקת עליו כדי שיתקיים וישאר על צד הדמיון, וזה על דרך משל.
ולא נצטרך לכפול בכל זאת המסכתא כי כאשר אמר מכלי "טמא" אמנם ירצה בו שהוא יקבל טומאה, וכאשר יאמר "טהור" ירצה בו שלא יקבל טומאה, וכן כאשר בארנו מילה לא נכפיל ביאורה כדי שלא יארך המאמר.
עוד נבאר שזה החבית המקובצת אשר אמר ממנה טהורה כאשר היה בה חרש מחזיק רביעית, הנה הן כולן תטמאו במגע, רוצה לומר שאם יגע בו שרץ מתוכו הנה תטמאו כולן להתדבקם והתאחדם. אולם שיטמא באויר כמו שיטמא כלי חרש זה לא יתבאר זולת בחרש החמת שיחזיק רביעית לבד, שהוא כאשר הגיע שרץ בתוך זה החרש יטמא ואפילו לא יגע השרץ בו, כדין טומאת כלי חרש שהוא כלי בפני עצמו כמו שהקדמנו בפרק השני:
נתרועעה. כמין כותל רעוע ב"ק (דף נו.) שנסדקה וחרסיה עומדים במקומה:
וטפלה. שטח פניה בגללים שלא יפלו החרסים:
נשברה. שנפלו החרסים ודיבק בקולן של סופרים שמדבקים בה את ניירותיהם גם הוא דיבק בו את החרסין עד שנעשין חבית ואח"כ טופלן בגללין טהורה כדמפרש טעמא מפני שבטל שם כלי מעליה ודוקא טפלה בגללים אבל בטיט טמאה (צ"ל אם חזר) חזר וצרפה בכבשן מידי דהוה אתנור דתניא בתוספ' (פ"ג) המביא שברי כלי חרס ודבקן זה בזה ועשאן כתנור ועשה להן טפילה בין מבפנים בין מבחוץ והסיקן אע"פ שאין בכל אחד שיעורן כולן מצטרפין ומטמאין במגע ובאויר והא דמצטרפין בטיט טפי מבגללים משום דכל דבר שאין עושים ממנו תנורים אינו מחבר את הסדקין כגון בזפת וגפרית ושמרים בצק וגללים כדתניא בתוספתא בפ' תנור של לבנות ובפ"ה אביאנה: ומיהו למאי דמיירי הכא בלא חזר ונצרפה בכבשן הוה מצי למנקט טיט כמו גללים (צ"ל ולא דמי לתנור כו') לתנור של שברים (שטפלו) שנפלו מבפנים או מבחוץ כל תנור תשמישו על ידי הסק וגמר מלאכתו של תנור משיסיקנו לאפות בו סופגנים הילכך כשטפלן בטיט והסיקו נעשה כחרס אבל חבית גמר מלאכתה בצירוף כבשן וכשנתרועעה וטפלה אין מחזירין אותה לכבשן:
חרס המחזיק רביעית. בחרס מחבית המחזקת מלוג ועד סאה כדפרישית לעיל (מ"ג):
כולן מטמאין במגע. דכולן נעשים יד לאותו חרס ומטמאין משום יד אבל באויר לא אלא כנגדו דוקא דאין אויר לידי כלי חרס:
חבית שנתרועעה - כמו כותל רעוע. שלא נפלו חרסיה אבל היא רעועה כל כך שאם יטלטלוה וחצי קב גרוגרות בתוכה תשבר לגמרי. וטהורה היא כדאמרינן לקמן באידך פרקין [מ"ב]:
וטפלה - שטח י פניה:
בגללים - כדי שלא יפלו החרסים:
נשברה - שנפלו החרסים ודיבק השברים בקולן של סופרים. או שהביא חרסים ממקום אחר ודבקן ואחר כך טפלן בגללים, טהורה. והוא הדין טפלן בטיט, כל זמן שלא חזר וצרפה בכבשן יב:
חרס מחזיק רביעית - וכגון שהחרס באה מחבית המחזקת מלוג ועד סאה, דשיעורה ברביעית כדפרישנא לעיל:
כולן מטמאין במגע - דכולן נעשים יד לאותו חרס, ומטמאין משום יד. וכנגדו בלבד מטמא באויר, דאין אויר ליד כלי חרס:
וטפלה. לשון הר"ב שטח פניה כו'. והיא מלה עברית. ותטפול על עוני [איוב יד יז] ר"ל החזקת בו והחלקת עליו כדי שיתקיים וישאר על צד הדמיון. וזה על דרך משל. הרמב"ם:
בגללים. בגללי הבקר. הרמב"ם:
וטפלן בגללים. לשון הר"ב וה"ה טפלן בטיט. כל זמן שלא חזר וצרפה בכבשן. דחבית גמר מלארתו בצרוף כבשן וכשנתרועעה וטפלה. אין מחזירין אותה לכבשן הר"ש:
היה בה חרס מחזיק רביעית. פי' הר"ב וכגון שהחרס בא מחבית המחזקת מלוג ועד סאה. כדפרישנא לעיל. הר"ש. וכבר כתבתי בזה לעיל ע"ש:
כולה מטמא במגע. פי' [הר"ב] דכולן נעשו יד. ומרבינן יד מטמאים יהיו לכם. לכל שבצרכיכם. כדפי' הר"ב במ"ב פ"ה:
(י) (על הברטנורא) והיא מלה עברית, ותטפול על עוני. ר"ל החזקת בו והחלקת עליו כדי שיתקיים וישאר על צד הדמיון. וזה על דרך משל. הר"מ:
(יא) (על המשנה) בגללים. בגללי הבקר. הר"מ:
(יב) (על הברטנורא) דחבית גמר מלאכתו בצרוף כבשן, וכשנתרועעה וטפלה אין מחזירין אותה לכבשן. הר"ש:
אע"פ שהוא נוטל את הגללים וכו': פי' אילו היה נוטל היו החרסים נופלים טמאה כל זמן שהיא מחוברת ע"י הגללים:
נשברה: שנפלו החרסים ודיבק השברים בקולן של סופרים. אמר המלקט לא נתיישב לי יפה לשון ודיבק ממנה חרסיס דקתני במתני'. ושמא שר"ל דדיבק מקצת מחרסיה ומ"מ לשון הרמב"ם ז"ל שם פי"ט נשברה ודיבק חרסיה או שהביא וכו':
או שהביא חרסים: כצ"ל:
וטפלן בגללים: הה"נ טפלן בטיט ונקט גללים משום רבותא דרישא דאע"ג דלא הוי סתימה מעלייתא כמו טיט טמאה דלא בטל שם כלי מעליה. הרא"ש ז"ל:
ה"ז טהורה: משמע אפי' מטומאת מגע:
כולה מיטמאה במגע: בנקודת חירק במ"ם גרסי' לה וברמב"ם פי"ט סי"ג כמ"ש וגם שם אינו כתוב רק הרי זו טהורה סתם כלשון משנתנו:
וכנגדו מטמא באויר: פי' כנגד חרס המחזיק רביעית.
יכין
חבית שנתרועעה: ר"ל שמלאה סדקין שאין בכ"א כמוציא אגוז [כמ"ב] ואעפ"כ נתרועעה כל כך עד שכשיטלטלה עם חצי קב גרוגרות שבתוכה תשבר לגמרי. דבכה"ג תו אמק"ט [כפ"ד מ"ב]:
וטפלה בגללים: טח כל דפנותיה בחוץ עם גללי בקר. שכשיתיבשו יתחזק רעיעותה. ורבותא קמ"ל. דאף דגללים אמק"ט אף אחר שיסיק הכלי הנעשה מהן. אפ"ה מהני סתימה שמהן לכ"ח שתקבל טומאה. וכ"ש בטפלה בטיט [רב"א]:
אע"פ שהוא נוטל את הגללים והחרסים נופלים: כשיטלטלה עם חצי קב גרוגרות תשבר לגמרי לחרסין:
מפני שלא בטל שם כלי מעליה: ר"ל אף שמדנתרועעה כל כך אמק"ט. וגם הגללים של הטיפול שהן מעתה עיקר הכלי. גם כלי גללים אמק"ט. אפ"ה כיון שעדיין שלימה היא. וחזי למילי אחרנייתא מלבד גרוגרות שם כלי עדיין עליה רק שאמק"ט:
נשברה: לגמרי לרסיסים:
ודבק ממנה חרסית: כשחתיכות שברי הכ"ח גדולים נקראין חרסין. וכל חתיכה וחתיכה נקרא חרס. וכדקאמר לעיל והחרסין נופלים. אבל הכא מיירי שנשבר הכ"ח לרסיסים דקין ואז נקראה חרסית [וכן מוכח משבת פ"ח מ"ד ומ"ז וע"ש]. ומיירי הכא שגיבל החרסית יחד עם דבק ל י י ם בל"א. ועשה מגיבול זה כלי:
או שהביא חרסית ממקום אחר: ר"ל או אפי' גיבל הכלי הנ"ל מחרסית של כלי אחר. שלא היתה אותה כלי שבורה לגמרי לשברים קטנים כנ"ל שלא ביטל שם כלי ממנה:
וטפלן בגללים: ר"ל אע"ג שאחר שעשה כלי מחרסית הנ"ל. חזר ג"כ וטיפל הכלי בגללים. ונתחזקה הכלי עי"ז מאד:
מפני שבטל שם כלי מעליה: נ"ל דנקט הכא ג' מיני כלים. ניקבה. נתרועעה. נשברה. כולן לא זו אף זו קתני. במשנה ג' נקט ניקבה. אע"ג דכל גיסטרא שניקב. אע"ג שחזר וסתם הנקב בזפת טהור. אפ"ה כ"ח שניקב וסתם הנקב בזפת. ונשבר מהכלי אותה חתיכה שהיה בו הנקב שנסתם. אותה חתיכה מק"ט. והדר נקט במשנה ד' נתרועעה. דלא מבעי' ניקבה וסתמה בזפת. הרי אם יקלף הזפת. עדיין ישאר הכלי ראוי לחזור ולהסתם בזפת. וגם חלק הגיסטרא שבה עדיין ראוי לתשמיש אלא אפי' נתרועעה כל הכלי לגמרי וטפלה בגללים. הרי אם יקלוף טפילות הגללים מעליה. תפרס לגמרי לרסיסים. ויתבטל כל תשמיש שבחלקיה. אפ"ה מק"ט. והדר נקט בבא תליתאה. דרסיסי חרס שגבלן יחד ועשאן כלי. כל שלא חזר וצרפו בכבשן אע"ג שטפל ג"כ בגללים לחזקו ביותר. וגם אם יקלוף הגללים יהיה הכלי נשאר בתוארו וחזקתו. אפ"ה דינו רק ככלי אדמה. ואמק"ט:
כולה מטמא במגע: דכולה הוה יד לאותו חרס דכל יד שבכ"ח מטמא במגע ולא באויר. ואע"ג דיד שבכ"ח לא עדיף מגבו. דבנגע שם טומאה לא נטמא. עכ"פ בנטמא תוך הגיסטרא מטמא יד הזה לכל טהרות שנוגע בו. אבל לא לטהרות שנתלה באויר היד:
וכנגדו: דהיינו כנגד אותו חרס שמחזיק רביעית:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת