עיקר תוי"ט על כלים ג

משנה כלים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

.אין פירוש למשנה זו

(ב)

(א) (על המשנה) בגרוגרות כו'. גרוגרת יתירה מכזית. וכן נמי האגוז יתירה. והשתא כל אחד מקיל על דברי הקודם. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) ותימה, דהא מיד תנן סתמא כר"מ הלפס כו' בזיתים. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) בזיתים. מדרבנן:

(ד) (על הברטנורא) לשון הר"מ הזרע הממוצע בשיעור, כמו הזרעונים והאפונים ודומיהן:

(ה) (על הברטנורא) דזהו גמר מלאכתן לקבל טומאה:

(ו) (על המשנה) פיו. הוא התוספת היוצא מן הנר אשר יחזיק הפתילה. הר"מ:

(ג)

(ז) (על הברטנורא) למאי שפסק לעיל דלא כר"מ, לא הוה ליה לפרש כאן אלא כר"י דבמוציא אגוז. ועתוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) למאי שפסק שם כר"ע הוה ליה למימר מהדקות עד לודיות:

(ט) (על המשנה) טמאה. בדין דהוה ליה למתני טמא לשון זכר, דאחרס קאי ולא אחבית, אלא משום דתחלת הדבר וסופו לשון נקבה דאחבית קאי, תנא באמצע לשון נקבה. הר"ש:

(ד)

(י) (על הברטנורא) והיא מלה עברית, ותטפול על עוני. ר"ל החזקת בו והחלקת עליו כדי שיתקיים וישאר על צד הדמיון. וזה על דרך משל. הר"מ:

(יא) (על המשנה) בגללים. בגללי הבקר. הר"מ:

(יב) (על הברטנורא) דחבית גמר מלאכתו בצרוף כבשן, וכשנתרועעה וטפלה אין מחזירין אותה לכבשן. הר"ש:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

(יג) (על המשנה) מגופת. כסוי פי התננית. ואע"פ שמדבקין אותה בטיט לא חשיב ככלי אחד. הר"ש:

(יד) (על המשנה) טמא. כלי חרס אין מקבלין טומאה מגבן. והכא בתנור טמא שנגעו אוכלים ומשקים בטפילה הר"ש.

(ז)

(טו) (על הברטנורא) ר"ל טיט דק כחרס:

(טז) (על הברטנורא) ולא כן בשל מתכות כמו שאפרש לקמן ריש פרק י"ד:

(יז) (על הברטנורא) לפי שכבר יהיה כלי הנחושת אב הטומאה (כדאיתא בפ"ק דאהלות) ויהיה הנוגע בזפת טמא ואע"פ שהוא אדם. הר"מ. וא"כ הוא הדין כלים כדתנן התם באהלות:

(יח) (על הברטנורא) ויין דנקט כלומר שכשזפתן ליין אינו נותנו לתוכו אלא בצונן דסתם יין צונן הוא:

(ח)

(יט) (על המשנה) הנוגע. ירצה אוכלין ומשקין. הר"מ:

(כ) (על המשנה) זפת כו'. זו ואין צריך לומר זו קתני:

(כא) (על הברטנורא) אי נמי, גזר בשל חרס אטו של ע"ן. הר"ש: